... למרות המצב. קבלה מאפשרת איזון ושקט פנימי. כשכל הזמן נמצאים ברדיפה אחרי עשיה של דברים, מתעייפים ולא מצליחים ליהנות מחוסר העשיה למשל. כי כשלא עושים קיים בנו מצב שבו אנו מענים את עצמנו במחשבות שלא תורמות לנו כלום בעצם. אם ישנו מצב בחיינו של חוסר עשיה, נוכל להפיק ממצב זה הנאה, במקום תסכול עצמנו. החכמה היא גם לנוח ולהרפות. וזהו מקום שקשה עבורנו לקבל אתו, מצב של חוסר עשיה. כשנוצר מצב של שקט פנימי בתוך מצב של חוסר עשיה, אז נתחיל להבחין שזה במקום טוב עבור עצמנו. כשכל הזמן עסוקים בעשיה, אין זמן לכלום. לא להנאות קטנות, לא למנוחה, לא לרגיעה, לא להפסקה מהמרוץ. בכדי לאפשר חיים טובים יותר צריכים ליצור גם מצבים שבהם נאפשר לעצמנו חוסר עשיה ומקום של שקט. כשלא עושים ומקבלים ושלמים עם המצב אז יש באפשרותינו ליהנות מחוסר העשיה. אז בעצם יוצרים מרחב של שקט פנימי, מקום של רגיעה, של הוויה. כשנמצאים כל הזמן במרוץ של עשיה זה ... רצון לעשות. וכשמגיע הרגע הזה שכל כך ייחלנו לו, רגע של אי עשיה. אז בדרך כלל עולים קיטורים על חוסר העשיה. על שיעמום מהמצב ואז נוצר מצב של ירידה על עצמנו שלא לצורך בכלל. החכמה היא ליהנות מחוסר העשיה. כשלא עושים מבשילים, משהו קורה. משהו זז. יוצרים מרחב לדברים אחרים בחיים. לכן חיים הנפלאים מהולים בעשיה ובחוסר עשיה על מנת לאפשר מרחב שקט אמיתי. תמיד אפשר לקחת עזרה לעשייה של דברים שלא אוהבים במיוחד לעשות כמו: ניקיונות, בישולים, כביסות, גיהוץ, וכו... ובכך לאפשר מקום של חוסר עשיה, מקום של שקט של שלווה, זמן מרחב.

... אולי אפילו דיכאונות שבאים לידי ביטוי בפחדים. כמו: פחד מאיבוד שליטה על חייהם. פחד מדחיה: שגורם להסתגרות בבית, או לחוסר עשיה, או חוסר בחיי חברה, או קושי בקבלת החלטות ועוד... גם במקרים שהכל על פני השטח נראה בסדר ובעצם לא ...