/ גאיה אריאל

אני זוכרת את הרגע בו נפגשתי בפעם הראשונה עם הפוטנציאל שלי.

ליתר דיוק: בחוסר המימוש העצמי שלי... ראיתי השתקפות של מי שאני יכולה להיות.

היה זה אחד הרגעים המכאיבים בחיי. רגע שבו חווייתי בכל התאים שלי תחושת קיפאון, לא יכולתי לזוז ממקומי, כאילו רגליי נטועות בבטון. משהו חזק פי עשרות מונים מהשכל שלי אמר לי - את לא יכולה לממש את מה שאת רואה, עד שלא תיכנסי לתוך האפלה שלך...

זו הייתה פריצת הדרך שלי.

הכאב היה בלתי נסבל - המקום בו אמרתי לעצמי שדבר לא יעמוד בדרכי עד שאשחרר את מה שמפריד אותי ממי שאני באמת... לא ידעתי לאן ללכת, מנין תבוא ההדרכה, אבל רציתי מאד למצוא את השער. (שוב, ממליצה בחום על "המסע הביתה" של קריון) ידעתי שכאשר אזהה אותו, אעבור בו, ויהי מה. כמו ניאו בסרט "מאטריקס", שלוקח את הגלולה המאפשרת לו לראות מבעד לאשליה...

יש הזדמנויות בחיים, שהנשמה מראה לנו לרגע מי אנחנו באמת. מה באמת אנו נושאים עמנו בשדה האנרגיה המפואר שלנו, מהו הפוטנציאל שקיים בתוך התאים שלנו. ואם אנו זוכים להיות בעיניים פקוחות ברגעים הללו, אשרנו. ואז נבחר לעצור את האוטומט בו אנו חיים, לנשום רגע, ולשאול את ליבנו: היכן באמת אני רוצה להיות?

מי אני, למה אני כאן? היש סיבה גבוהה יותר לחיי ממה שנראה לעין...?

נקודת זמן זו נפלאה ומכאיבה כאחת.

אם בחרנו בדרך האמת, הרבה תלאות וכאבים יהיו בדרך, הרבה רגעים שנשאל את עצמנו האם הייתה בחירתנו נכונה. אך הלב תמיד יאשר כי אכן נכונה היא... יחד עם הפחדים והכאבים.

למה קיים קושי? מה עוצר בעדינו פשוט לזרום בקלות לתוך מצב ההוויה החדש? החלק בתוכנו שמתנגד מאד לשינוי, ללב, לאהבה, הוא האגו. אותה אישיות וירטואלית שבנינו על מנת לשחק את משחק התפקידים כאן, במישור "המציאותי".

אותו אגו, מרגיש איום עצום מהשינויים, מהצמיחה, מההתרחבות.

האגו רוצה להמשיך לסבול. זו המומחיות שלו, זה מה שמזין אותו. אם ניקח לו את התזונה שלו, הוא עלול להתפוגג עם הזמן... ולכן, מוצא לו האגו "קבוצת תמיכה" בחוץ: משפחה, חברים "טובים", צידוקים אין קץ להישאר במאטריקס, בתוכנה של החיים הרגילים... בטלנובלה...

לעיתים הניגוד בין הפנים לחוץ ממש כואב, קיצוני, מחליש... אבל - הוא זמני.

כשהלב חזק בפנים, מתחזק מהזנה נכונה שנותנים לו, האגו הולך ונחלש, ועמו ההשתקפויות בחוץ...

לעיתים קורה שאדם נחשף לפוטנציאל שלו, מסתנוור וחוזר אחורה. אז הסבל כפול ומכופל.

כי האגו חש מאויים, והדפוסים הקשים שלו מתחזקים, ולעיתים משתלטים על האדם... זה מקום שמומלץ לקבל עזרה, למרות שזה המקום בו הכי קשה לבקש אותה...

האגו שונא עזרה... פוחד ממנה... כאשר "נכנעים" לתהליך, מתחילים הניסים להתרחש. הנשמה כל כך שמחה כשאנו מקשיבים לה... הכל מתחיל לפרוח בפנים, יחד עם הכאב שעולה, יחד עם הגילויים שמגיעים בזמן קילוף השכבות... הורדת המסכות... עם הזמן, הופכים שמחים יותר ויותר.

כמעט כל חיי לא הייתי שמחה. בשנים האחרונה גיליתי שמחה מהי, לאחר מספר שנים של תהליך ללא פשרות. וכשהשמחה נמצאת, היא אינה תלויה בגורמים חיצוניים... (אדם שנכנס לחיינו, עבודה חדשה וכדומה). השמחה פשוט הופכת לחלק מאיתנו, למי שאנחנו. זהו תדר שאנו הופכים להיות...

מברכת את כל מי שצועד בדרך, מברכת את כל מי שראה את השער. מזמינה את כל השאר לעצור ולנשום.

ישנם חיים אחרים, מלאים אהבה, מלאים שמחה. הכל אפשרי - ניתן ליצור מציאות אחרת, אל תוותרו לעצמכם, זה ביידיים שלכם!

באהבה, מוקדש בתודה אינסופית לכל המורים שלי, לבני תומר, לחברים שלי, לתלמידים שלי והכי הכי - לעצמי.

---

הכותבת: גאיה אריאל - מנטורית רוחנית ועסקית

* www.newac.co.il/articles/602-לחיות-מתוך-שמחה-מאמר-גאיה-אריאל