הרב ברוך שלום אשלג / מהסתר לגילוי / טז. מלחמת היצר

כל מלחמת היצר - רק בזה שמראה לאדם, שיש חיות בדברים גשמיים בעולם הזה

שלא כדאי לוותר עליהם, בכדי לזכות לעולם הבא. וכשזוכה, אזי כל החיות

הגשמית בטל לרצון להשפיע ממילא.

הרצון לקבל נקרא מיתה, והרצון להשפיע נקרא חיות, שהוא דבוק בחיי החיים.

לכן מי שזכה ללכת בדרכי השפעה, נקרא חי, וכל החיות הגשמית נכנעת.

לראות אור: וְזאת הַבְּחִינָה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֶלָּא כְּשֶׁמַּעֲלֶה בְּחִינַת מַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה (= פנימיות) מֵהַגָּלוּת מִבֵּין הָעֲכּוּ"ם

(= חיצוניות) וְזֶה בְּחִינַת הַחְזָרַת הַמַּלְכוּת לְשָׁרְשָׁהּ כִּי שׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת הוּא

אֵשׁ וְזֶהוּ: "כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ" (=בשרש) דָּבָר' זֶה בְּחִינַת מַלְכוּת שֶׁנִּמְשָׁךְ בְּתוֹךְ הַטומְאָה בְּתוֹךְ חֲמִימוּת הַיֵּצֶר. 'תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ' תִּקּוּנוֹ עַל יְדֵי אֵשׁ... שֶׁתַּחֲזִיר אֶת הַמַּלְכוּת לְאֵין סוֹף שֶׁהוּא רָצוֹן שֶׁבְּכָל הָרְצוֹנוֹת. (ליקו"מ, ח"א, ד)

אור האורות רבנו נחמן מברסלב מגלה את נוסחת הנצחון למלחמת היצר. והדרך היחידה לשבר את התאוות (= אגו = הרצון לקבל הגדול ד) היא באמצעות ההתבוננות והשכל.

כשהאדם מגלה את שורש התאווה (= הרצון לקבל הגדול), את שרש הרצונות, את הרצון שיש בכל הרצונות מגלה רצון אחד. רצון אין סוף. ותדע שבזה הרצון אין סוף רצון להשפיע ורצון לקבל הם דבר אחד. כי ממילא לא ניתן להשפיע בלי לקבל ומימלא גם לא לקבל בלי להשפיע.

גם תדע שבזה הרצון אין סוף הקנאה והתאווה והכבוד הם דבר אחד.

כי זה הרצון הוא שרש הרצונות כולם.

העיניין פשוט, לכל דבר יש פנימי וחיצוני, "חפץ" (= עד שתחפץ) ו"חשק". ומצד האמת האדם משתוקק למהות הפנימית של כל דבר, שהיא המהות של המציאות שמהווה ומחיה כל דבר.

רק שהאדם עדיין לא גילה זאת.

ועל ידי שהאדם משתמש בשכל מתבונן אל מרכז פנימיותו, שואל את עצמו שאלות, ולאחר כך מקבל תשובות. אז על דרך זו בלבד האדם זוכה שפנימיותו מאירה לו, וזוכה להבין את שורש הרצון

ואחר שמבין את שורש הרצון יודע להבחין ב"חפץ" שנמצא בתוך "החשק", ואז האדם זוכה להבין את הפנימיות של התאוות שמשכו אותו, ועל ידי שמבין, ממקד רצונו בפנימיות. וככל שרצונו בפנימיות הולך וחזק כך מתבטל ממנו המשיכה לחיצוניות.

כמאמר הרב: "הוא מתחזק בכח גדול להכניע את הרע שבקרבו, עבדא בישא ושפחה בישא (= חיצוניות) שיהיו נכנעים תחת גבירתה השוכן אתם בתוך טומאתם (= פנימיות) והבן, - עד אשר ירגיש בנפשו שההתעוררות לחיצוניות עבר ובטל ונכנע מאד" (הרב יהודה אשלג, בעל הסולם / אחור וקדם צרתני)

וכאן: וזה שאמרו בתיקונים (תיקון ל' נתיב תנינא) וז"ל קומו ואתערו לגבי שכינתא דאית לכון לבא בלא סוכלתנו למנדע בה, ואיהי בינייכו. קומו והתעוררו בשביל השכינה הקדושה, שהרי יש לכן לב ריקן בלי בינה לדעת ולהשיג אותה. אע"פ שהיא בתוככם.

וכשהאדם מתעורר לבסוף משנתו, ומשתוקק לפנים פנימיותו, מימלא גם מבין שגם לבחינת "רב קבוצה ספרים" יש בחינה פנימית יותר אשר עבורה בחינת "רב קבוצה ספרים" היא בחינה של חיצוניות.

כמאמר הפסוק: וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְהוָה יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה (שמות, לג, ז)

ובזה תבין מעלת ההתבודדות וההתבוננות של רבינו נחמן מברסלב.

שרק על דרך זאת, מגלה האדם את פנימיותו וזוכה להיכלל בשורשו.

ועל ידי שהאדם מקשר הכל לשורשו גם יודע לראות את הטוב שיש בכל רע. ויודע לתקן את חטא אדם הראשון. ויודע לכלול את כל הבריאה בשורשה, שהיא הבחינה שלפני הבריאה. ובכך מעלה את המלכות (=הרצון לקבל) לשרשה, וזוכה לבחינת התכלית ובחינת אחד.

וזוכה לבחינת " נצחוני בני" ו "ישראל אשר בך אתפאר".

לעיון רציני והעמקה כנס כאן: breslev.eip.co.il/?key=5447