זוגיות בלימודים

במערכת החינוך מלמדים אותנו דברים רבים, מתמטיקה, אנגלית, היסטוריה ועוד.

לימודים אלה מטרתם לקדם אותנו בחיים ולאפשר לנו את הידע הנדרש כאנשים בוגרים.

איך שהוא אותה מערכת חינוך שכחה שיש צורך ללמד הרבה מאד דברים בנוסף.

כמו איך להיות אדם, משמעות האני, משמעות האחר, מי אני ביחס לאחר והאחר ביחס אלי.

קצרה היריעה מלתאר את כמות החומר הרצוי שנלמד, נפנים ונתנסה בו לפני שאנחנו נכנסים בבגרותנו ליחסים של זוגיות.

ספר התנ"ך, אותו אנחנו לומדים מכיתה א', בנוסף על היותו מסמך דתי הינו, ואולי אפילו לפני הכל, ספר המכיל בתוכו מפתחות לכל הנושאים הללו, היכולת לקרוא ולהעמיק בספר התנ"ך כ"ספר הפעלה" יאפשר התבוננות ממקום אחר אל אותו עולם עלום ששכחו להכין אותנו לקראתו.

הדוגמאות הבודדות שאנו מקבלים הינן מערכות היחסים של הורינו, שגם הם קיבלו אותם מהתבוננות במערכות היחסים של הוריהם וחוזר חלילה.

כך נשארים זוגות רבים בתוך תבניות, מנטרות, הטבעות והבנה שזו הדרך לנהל מערכת יחסים זוגית.

כל זה מבלי להעמיק בנושא ולהפוך את הזוגיות שלהם לאדמה יציבה מתחת לרגליים.

מקום של הכלה ומוכלות, פתיחה, יצירה, התפתחות והכי חשוב ריפוי.

ריפוי המהות הפנימית וכמובן המערכת הזוגית ביניהם, זו המאפשרת את ההמשכיות.

זו שלשמה אנחנו פורים ומתרבים.

כפי שכתבתי למעלה, התנ"ך הוא אחד מ"ספרי העצמה" המשמעותיים ביותר מאז ומעולם.

כל מה שכתבו גורואים ומנטורים כמו דיפאק צ'ופרה, רובין ס. שארמה, ברנדון בייס, לאו טסה ועוד.

או ספרים פופולאריים כמו "הסוד", "כוחו של הרגע הזה", "שיחות עם אלוהים" ואפילו "הארי פוטר". נובעים מהמקור, כל ה"סודות" וה"הארות" הנמצאים בספרים אלה נכתבו קודם כל בספר התנ"ך.

בספר "בראשית" לאחר שנברא העולם ונבראו החיות, הסתבר שאף אחת מהחיות לא תוכל להיות עזר כנגדו של האדם. לאף אחת מהחיות לא הייתה היכולת ואו הנתונים להפוך לזוג של האדם. לכן לא נותרה אפשרות אחרת אלא ליצור את העזר המתאים. ההבנה העמוקה שזו / זה "עצם מעצמי ובשר מבשרי" היא תחילת החיבור, האפשרות ליצירת העזר.

עזר? או כנגדו?

הביטוי "עזר כנגדו" יוצר תחושה של קונפליקט. במידה והאדם זקוק לעזר מדוע כנגדו?

ראשית, בא ביטוי מיוחד זה לתאר את הזוג האנושי כשני בני אדם העומדים זה מול זה. פנים מול פנים. זאת אומרת, כל אחד מהם הוא ישות נפרדת בפני עצמה. אישיות בעלת דעות, רצונות, תשוקות, וזכויות נפרדות. ישות הראויה להכרה נפרדת וכבוד.

רק לאחר שאנו מכירים בזה ומבינים את המשמעות העמוקה ביותר של הנפרדות הזו תוכל להיווצר שותפות אמת.

כנגדו - פיסית, גבר ואישה שונים זה מזו. שוני זה מוחצן ולכן מבחינים בו בנקל. בשנים האחרונות מחקרים רבים מוכיחים שמוח האישה ומוח הגבר שונים במבנם אחד מהשני. השוני, הן הפיסי והן הפנימי מאפשרים את אותה ניגודיות בהתנהלות, מחשבות, התנהגות וחלוקת התפקידים.

ניגודיות זו היא היוצרת את השלם. רק כך יכול להתקיים הפסוק "ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

היכולת להיות בניגודיות היא זו המאפשרת את הצמיחה וההתפתחות המשותפת שלהם כזוג וכתא משפחתי. היכולת לראות את הנגד גם כנוכחות קיימת, חיה, של כל אחד מבני הזוג היא זו המאפשרת לגבר ולאישה להפנות את מבטם זה אל זו ולהיפגש כל פעם מחדש, כל פעם ממקום אחר. היכולת להיות כלפי, ביחס אל, ולפעמים אפילו בניגוד אל בן הזוג שלנו היא זו המאפשרת לנו את הצמיחה, ההתפתחות אל השלב הבא בחיים שלנו. הן האישים והן המשותפים.

מכאן ניתן להבין שעזר כנגדו הוא תנאי חשוב בהתפתחות הזוגית.

בתנאי כמובן שלא הופכים את הנגד לקרב, מחלוקת, לשני צדדים, למרחק, למקום של השוואות, התנגחות, מכות.

זכות הבחירה תמיד תישאר בידינו, ואנחנו יכולים לקחת את הזוגיות שלנו לאיזה כיוון שנחליט.

והיו לבשר אחד

הפסוק המסיים מדגיש באופן חד משמעי את מהות הקשר הזוגי. כאשר קיימת באדם היכולת לראות את החשיבות שבעזר כנגד, רק אז, " על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

לא סתם שורשי המילים בדק ודבק הינם אותו שורש, הבדיקה האישית של כל אדם לגופו, נפשו, רצונותיו הם תחילת התהליך.

לאחר שסיימו את הבדיקה יוכלו לעזוב את אביהם ואמם ולדבוק בבן זוגם. לאפשר לעצמם להיות עזר כנגדם כדי להמשיך את תהליך ההתפתחות האישית והמשותפת.

כמה "מלחמות" היו נמנעות במידה ורק היו מוסיפים לנו בתוכנית הלימודים את היכולת להתבונן בעצמנו, בייעודנו. לבדוק, להפנים. ועם האינפורמציה הזו לצאת לדרך אחרת, דרך של מודעות.

כל זה ורק הגענו לספר בראשית פרק ב'. המשך יבוא...