🖨אחריות אישית - ממזמור תהלים לגן עדןאחריות אישית ממזמור תהלים לגן עדן
בשמחה נפתח את העיון המחודש במקרא [1].
"אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב" [2].
בשמחה אמרנו, אכן, "'אשרי' הוא ביטוי של שמחה... ב'אשרי' יש משום הבעת שמחה, וגם משום קריאה לספר ברבים על הטוב וההצלחה" [3].
ומדוע שמחה יש כאן?
"כי מתחילה ילמד האדם מנעוריו דרך תאוות העולם הזה לאכול ולשתות ולשמוח, ובהם הוא גדל, כמו שאמר: "'כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו' [4]. וכשיעמוד האדם על דעתו ויתחיל להכיר הטוב והרע, הזהירו שיסור מדרך הרשעים ולא ילך בעצתם" [5].
השקפה פסימית או ריאלית?
איני רוצה לפסוק בכך. בכל מקרה לא חסרים בעולם וגם בחברה אורות מנצנצים המושכים בני אדם לדבר עבירה. עם - זאת, קריאה חוזרת של דברי רד"ק מעלה שהוא אינו פסימי הוא מאמין: "וכשיעמוד האדם על דעתו ויתחיל להכיר הטוב והרע, הזהירו שיסור מדרך הרשעים ולא ילך בעצתם". במלים אחרות, מרגע שהאדם עומד על דעתו, מרגע שהוא מגיע לבגרות הבחירה היא בידו והאחריות לבחירתו היא עליו.
זו תובנה חשובה ביותר. לא משנה מה המוצא, או מה התרבות או האווירה בה גדלת, בבגרותך רק אתה הוא האחראי להתנהגותך ולתוצאותיה.
יתר על כן, ניתוח הפסוק הפותח את מזמורי תהלים מעלה אישוש נוסף לאמונה ביכולת האדם להימנע מרע. בפסוק מופיעים שלושה פעלים "לֹא הָלַךְ" "לֹא עָמָד" "לֹא יָשָׁב" ובסדר זה.
"אשר לא הלך, כי מתוך שלא הלך לא עמד ומתוך שלא עמד לא ישב" [6]. רש"י מבין זאת כתהליך שאין בו חזרה לאחר שצעדת את הצעד הראשון.
המלבי"ם מציע תפיסה אחרת, לטענתו מעלה התיאור דרוג מן החמור לקל יותר: "אשרו תלוי בראשונה במה שיזהר מחטוא, אשר לא הלך בעצת רשעים וכו', ויש הבדל בין רשעים ובין חטאים, שהרשעים הם החוטאים מצד הזדון והפשיעה בין בין אדם למקום בין בין אדם לחברו, ולכן אמר עצת רשעים, כי הם החוטאים בעצה והשכלה, מה שאין כך אצל חטאים. לא יכול לאמר בעצת, כי הם אינם חוטאים בעצה, ומוסיף שאף בדרך חטאים לא עמד שהחטאים הם החוטאים מצד התאוה לבד, ר"ל שלא יחטא מצד תאותו ג"כ, ולא לבד שלא הלך בדרך חטאים היינו שאינו מתמיד בחטאים, כי גם לא עמד בדרכם אף לפי שעה, ומוסיף ובמושב לצים לא ישב, הלצים הם יושבי קרנות אינם פועלים רע אבל גם לא יעשו טוב רק רודפים רוח והבל ולצנות ואינם עוסקים בתורה" [7].
לטעמי מתואר כאן תהליך התפתחותי בשלבים, ובכל שלב עדיין קיימת אפשרות נסיגה.
"לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים" הוא הצעד הראשון, ההיענות או ההימשכות לנצנוצי הרע. אדם הולך ורואה "פרצה קראת לגנב", האם ייכנס? או ימשיך בדרכו?
ואפילו נתעורר בו היצר הרע, עדיין הוא יכול להתגבר וללכת הלאה.
כאן בא השלב השני: "וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד", במלים אחרות ההולך נעצר. הרע קורץ ומזמין לעצור. אם הוא נעמד הוא כבר קרוב יותר לרוע, לחטא. אבל עדיין הוא יכול להתחרט ולהמשיך הלאה.
ואז בא השלב השלישי: "וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב", אם האדם מתיישב בחבורה החורשת רע, כלומר הוא כבר חלק מהם.
לאחר השלב הראשון והשני הייתה לו אפשרות לנוע הצידה ולא להגיע להתיישבות המחברת לרע.
כלומר האחריות היא בכל מקרה ובכל שלב בידי ובתבונת הבוחר.
אני מוצא כאן השלכה גם לפרשת השבוע, פרשת בראשית.
בפרשת בראשית אנו רואים את האדם מידרדר מהפרת איסור "וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ" [8], דרך בריחה מאחריות אישית "וַיֹּאמֶר הָאָדָם הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל" [9] ועד לרצח "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ" [10].
האם האירועים האלה יכלו להתנהל אחרת?
שאלה כמעט מיותרת, עדיף לבחון יחד את מושג האחריות האישית.
האם אדם, חווה וקין מתוארים כבעלי יכולת או כישור ליטול אחריות אישית?
לטעמי לא. הם הראשונים [11], אין להם ממי ללמוד. יתר על כן, גם כאשר נאמר להם הם עדיין לא מסוגלים להבין ערך ותוצאות ההתנהגות. הדבר בולט ביותר באזהרה המילולית של אלהים אל קין: "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" [12]. קין אינו מסוגל עדיין להבין מה זה חיים ומה זה רצח, אדם וחווה עדיין לא מבינים מה פירושה של נטילת אחריות אישית להתנהגות.
פרשנות זו מבוססת על הכתוב ממנו ברור שאדם וחווה וגם קין אינם נענשים אלא מוזמנים ללמוד לקח [13].
אבל, איננו יותר ברחם, גם לא בילדות הקדומה אז אני מקווה שאכן יימצא בנו גם בך הכוח הכישור, היכולת והרצון לדחות את השלילי ולמלא באהבה את ההנחיה "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב" [14]. כך נתברך ונזכה במצב של: "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ" [15].
אמן, כן יהי רצון!
הארות ומראה מקום
[1] לאחר שלוש שנים של עיון בפרשות השבוע הגיעה תחושה של צורך באתנחתא. אבל העיון ימשך, אלא שפרשת השבוע תעמוד ברקע. לעתים היא לא תוזכר, ולעתים היא תהיה מוקד עיקרי.
בכל אופן, למעוניינים בעיון בפרשת השבוע, בכל פרסום יובאו הקישורים לעיונים הקודמים.
הקישורים לפרשת בראשית:
גן - עדן מקום רצוי לאדם? תשס"ז: http:/ / www.notes.co.il/moti/24152.asp
אלוהים הגדול בורא הכל, גם להתחרט יכול, תשס"ח: http:/ / www.notes.co.il/moti/36975.asp
בראשית וזאת הברכה, תשס"ט: http:/ / www.notes.co.il/moti/48754.asp
[2] תהלים א, א.
[3] עמוס חכם, ספר תהלים, ירושלים תש"ו, עמ' ג.
[4] בראשית ח, כא.
[5] רד"ק לתהלים א, א.
[6] רש"י לתהלים א, א.
[7] מלבי"ם לתהלים א, א.
[8] בראשית ג, יז.
[9] שם, יב.
[10] בראשית ד, ה2.
[11] יש המדמים את השהות של אדם וחווה בגן - עדן למצב של עובר בתוך רחם אימו.
[12] בראשית ד, ז.
[13] הגירוש מגן העדן אינו עונש אלא מיקום האדם בסביבה בה הוא צריך לחיות כאדם. גם הנדודים של קין הם יותר בבחינת תהליך של הפצת התיישבות בני האדם יותר מאשר עונש על רצח.
תפיסה זו מחזקת את ההבנה שהשהות בגן העדן משולה להתפתחות ברחם האם, והיציאה מגן עדן היא בבחינת ילדות קדומה, שרק על - פי תוצאות התנהגות לומדים כללי תפקוד ראויים.
[14] תהלים א, א.
[15] שם, ג.
אחריות אישית, מהי לקיחת אחריות שהיא הסרת אחריות? מהי הסרת אחריות בצורה של לקיחת אחריות? סוגים של לקיחת אחריות, איך לקחת אחריות? אחריות ניהולית, לקחת אחריות ולהתפטר, האחריות של ביבי, אחריות ניהולית, מי שקלקל יתקן? מי שהרס יתקן?אחריות אישית, מהי לקיחת אחריות שהיא הסרת אחריות? מהי הסרת אחריות בצורה של לקיחת אחריות? סוגים של לקיחת אחריות, איך לקחת אחריות? אחריות ניהולית, לקחת אחריות ולהתפטר, האחריות של ביבי, אחריות ניהולית, מי שקלקל יתקן? מי שהרס יתקן?אחריות אישית, מהי לקיחת אחריות שהיא הסרת אחריות? מהי הסרת אחריות בצורה של לקיחת אחריות? סוגים של לקיחת אחריות, איך לקחת אחריות? אחריות ניהולית, לקחת אחריות ולהתפטר, האחריות של ביבי, אחריות ניהולית, מי שקלקל יתקן? מי שהרס יתקן? מה ההבדל בין לקיחת אחריות לבין הסרת אחריות? המושגים לקיחת אחריות והסרת אחריות יכולים להיראות דומים, אבל למעשה יש ביניהם הבדל משמעותי. אליעד כהן מסביר כי לקיחת אחריות משמעותה להכיר בעובדה שאתה חלק מהסיבה לכך שמשהו קרה, או במילים פשוטות: להודות שאתה חלק מהגורמים שהביאו להתרחשות מסוימת. לעומת זאת, הסרת אחריות משמעותה להימנע מהכרה בכך שאתה הגורם או חלק מהגורמים לאותו אירוע, ולהפיל את האשמה על אחרים או על נסיבות ... לדוגמה, אם אדם זרק גפרור והבית נדלק בעקבות זאת, לקיחת אחריות תהיה להודות: הבית נדלק כי זרקתי את הגפרור. הסרת אחריות לעומת זאת, תהיה אמירה בסגנון: זה לא אני, זה לא אשמתי, מישהו אחר אשם, אולי מי שהשאיר את הגפרורים ... את הדוגמה המוכרת של אדם הראשון וחווה מגן עדן: כאשר אלוהים שאל את אדם מדוע אכל מהתפוח, אדם לא לקח אחריות, אלא הפיל את האשמה על חווה, והיא בתורה הפילה את האשמה על הנחש. זאת דוגמה קלאסית להסרת אחריות והתחמקות מהכרה באשמה. אדם הראשון מאשים את חווה, והיא מאשימה את הנחש, וכך כל אחד נמנע מלקיחת אחריות אמיתית למעשיו. איך לקיחת אחריות יכולה להיות למעשה הסרת אחריות? אליעד מסביר נקודה מורכבת: לפעמים אנשים אומרים אני לוקח אחריות מלאה, אך בפועל האמירה הזאת היא הסרת אחריות במסווה של לקיחת אחריות. במצב כזה האדם כביכול מודה באשמה, אבל למעשה אינו משנה דבר וממשיך להיות באותו תפקיד ... נכשל, מה שמנציח את הבעיה. זה סוג של מניפולציה פסיכולוגית: האדם טוען שהוא אחראי, אך באותו רגע ממש הוא מסיר אחריות, משום שהוא מתעקש להישאר בעמדת כוח ולא לבצע שינוי אמיתי. אליעד נותן דוגמה מוחשית לכך: נניח שבן אדם תולה ... נורמלי יגיד: אני אחראי, לכן אחליף את המסמר. אבל יש אנשים שאומרים אני אחראי לכך שהתמונה נפלה, ולכן אני לוקח אחריות מלאה ומחליט שהמסמר הזה, שאינו מתאים, הוא זה שימשיך להחזיק את התמונה. כך, לכאורה הוא לקח אחריות, אך בפועל הוא ממשיך ליצור את הבעיה במקום לפתור אותה, וזו בדיוק המשמעות של לקיחת אחריות שהיא למעשה הסרת אחריות. מדוע נהג שיכור לא צריך להמשיך לנהוג גם אם הוא לוקח אחריות? אליעד מדגים מצב נוסף להמחשת הרעיון: נניח שיש נהג שיכור שגרם לתאונת דרכים, והוא אומר אני אחראי לתאונה כי ... עושה את ההפך המוחלט מלקיחת אחריות. זוהי דוגמה מובהקת לכך שהצהרת לקיחת אחריות ללא שינוי מעשי היא למעשה מניפולציה והסרת אחריות. מתי לקיחת אחריות הופכת למניפולציה ונוכלות? אליעד מחדד שקיימים שני סוגים של נוכלים ביחס לאחריות: הראשון הוא האדם שמתנער לגמרי מאחריות וטוען לא ראיתי, לא שמעתי, אני לא אחראי. השני, מתוחכם יותר, הוא האדם שלוקח אחריות כביכול מלאה כדי להישאר בתפקיד ולמנוע החלפתו, ובכך מתחמק מאחריות אמיתית. לדוגמה, אם יש מנהל בחברה שגרם נזק לארגון, הוא יכול לומר אני אחראי לכל הבעיות, ולכאורה נשמע כאילו הוא אדם הגון שלוקח אחריות. אבל אם בעקבות זאת הוא מתעקש להישאר בתפקיד ולהמשיך לטפל באותן בעיות שהוא עצמו יצר, זוהי למעשה נוכלות. האדם ... שלו כדי להמשיך להזיק ולהישאר בעמדת הכוח. אליעד נותן דוגמה של גננת שהתעללה בילדים: אם הגננת אומרת להורים שהיא לוקחת אחריות על ההתעללות, הרי שלקיחת אחריות אמיתית תהיה להפסיק לעבוד עם הילדים ולתת לאדם אחר להחליף אותה. לעומת זאת, אם היא מתעקשת להמשיך לטפל בילדים בעצמה בתואנה של לקיחת אחריות, זוהי נוכלות והסרת אחריות באופן סמוי. מהו העיקרון המהותי בלקיחת אחריות אמיתית? העיקרון המרכזי שאליעד מדגיש הוא שלקיחת אחריות אמיתית מחייבת פעולה מתקנת. ... אחריות אמיתית היא זיהוי ברור של הגורם לבעיה, והחלפתו או תיקונו, כך שהבעיה לא תחזור על עצמה. אם האדם שלוקח אחריות לא עושה דבר או מתעקש להמשיך באותה דרך שהובילה לבעיה, זוהי אינה לקיחת אחריות, אלא מניפולציה. אליעד גם מציין ... להיות האדם שיתקן אותן, כי ברור שהגורם לבעיה לא יכול להיות הגורם לפתרון. מה צריך לשאול כשאדם אומר אני לוקח אחריות? כשאדם אומר אני לוקח אחריות, יש לבחון האם הוא באמת מתכוון לתקן את הבעיה או שרק מדובר במילים ריקות. האם הוא עושה פעולות ממשיות כדי למנוע את חזרת הבעיה, או שמטרתו האמיתית היא לשמור על מעמדו? מהי לקיחת אחריות אמיתית? לקיחת אחריות והסרת אחריות איך לזהות לקיחת אחריות מזויפת? מי שאחראי לבעיה יכול לתקן אותה? מה ההבדל בין אחריות ניהולית לפוליטית? מה המשמעות של לקחת אחריות ולהתפטר? האם מי שקלקל יכול לתקן? נקודה למחשבה בנושא לקיחת אחריות אנשים רוצים שמי שאחראי ייקח אחריות. יש הבדל בין לקיחת אחריות להסרת אחריות. מה זה אומר? נניח שמישהו עשה מעשה - לקח מצית, זרק גפרור על הרצפה והבית נדלק. מהי הסרת אחריות? זו הגישה של זה לא אני, זה מישהו אחר: אימא שלי, סבתא שלי, האישה שנתנה לי, כמו הסיפור על אדם הראשון, שהאשים את חוה ואלוהים בכך שאכל מהתפוח. הסרת אחריות פירושה להתחמק ולהפיל את האשמה על אחרים. לעומת זאת, לקיחת אחריות היא לומר: נכון, אני אחראי. אבל יש כאן ... ההבדל בין לקיחת אחריות אמיתית לבין לקיחת אחריות מזויפת קיימת תופעה של לקיחת אחריות מזויפת, שבה מישהו טוען שהוא לוקח אחריות אך בפועל מסיר אותה. למשל, אדם שמתקין תמונה על הקיר והתמונה נופלת. אם הוא מזהה שהמסמר אינו מתאים, הפתרון ההגיוני הוא להחליף מסמר. אך אדם לא הגיוני ינסה שוב ושוב להשתמש באותו מסמר, תוך טענה שהוא לוקח אחריות. דוגמה נוספת: נהג שיכור גורם לתאונה. אם הוא אומר אני אחראי כי הייתי שיכור, אזי הצעד ההגיוני הוא שהוא ... ולכן אני מתעקש להמשיך לנהוג ולהסיע אתכם הביתה, הרי זו לקיחת אחריות מזויפת. כיצד נוכלים משתמשים בלקיחת אחריות כדי להסיר אחריות? יש אנשים שטוענים שהם לוקחים אחריות רק כדי להישאר בעמדת כוח, תוך שימוש באותו מנגנון שגרם לבעיה מלכתחילה. לדוגמה, אם מנהל גרם נזקים לחברה, האם ... אך לא משנים דבר, לא מתקנים את שורש הבעיה, אלא רק מבקשים להמשיך להחזיק בעמדת הכוח. כשאדם אומר אני לוקח אחריות, צריך לבדוק האם הוא פועל בהתאם - האם הוא באמת מתקן את המצב, או שהוא פשוט משתמש בכך כדי ... שבהם לקיחת אחריות אכן כוללת תיקון עצמי, אך לא תמיד. לדוגמה, אם גננת התעללה בילדים שלכם והיא תגיד אני לוקחת אחריות, תנו לי להמשיך לטפל בהם, האם תסכימו? ברור שלא. כך גם אדם שפגע באחרים - האם ראוי לתת לו ... על תיקון הנזק שהוא עצמו גרם? לקיחת אחריות אמיתית צריכה לכלול שינוי, תיקון והתמודדות אמיתית עם הבעיה. אם אדם לוקח אחריות אך מתעקש להישאר במעמדו ולא משפר את המצב, הרי זו לא באמת לקיחת אחריות, אלא תירוץ להישאר בעמדת שליטה. תחשבו על זה. לתוכן נוסף, חפשו באתר האינטרנט EIP.co.il את המושגים לקיחת אחריות, הסרת אחריות, איך לדעת מי האשם, ועוד נושאים שיעזרו לכם להבין את הנושא לעומק.
הסרת אחריות ליד אנשים אחראיים, למה אני מסיר אחריות במצבים מסוימים? למה אני לא אחראי? למה אני לא מתנהג באחריות? למה אני מתנהג הפוך ממה שאני? למה אני מתנהג שונה ליד אנשים מסוימים? למה אני חלש ליד אנשים חזקים? הדחקה, אני מדחיקהסרת אחריות ליד אנשים אחראיים, למה אני מסיר אחריות במצבים מסוימים? למה אני לא אחראי? למה אני לא מתנהג באחריות? למה אני מתנהג הפוך ממה שאני? למה אני מתנהג שונה ליד אנשים מסוימים? למה אני חלש ליד אנשים חזקים? הדחקה, אני מדחיקהסרת אחריות ליד אנשים אחראיים, למה אני מסיר אחריות במצבים מסוימים? למה אני לא אחראי? למה אני לא מתנהג באחריות? למה אני מתנהג הפוך ממה שאני? למה אני מתנהג שונה ליד אנשים מסוימים? למה אני חלש ליד אנשים חזקים? הדחקה, אני מדחיק למה אני מסיר אחריות ליד אנשים יותר אחראיים ממני? אנשים רבים מוצאים את עצמם מתנהגים בחוסר אחריות דווקא כשהם נמצאים בנוכחות אנשים שנתפסים בעיניהם כאחראיים יותר מהם. למשל, אדם שמטבעו נוהג בזהירות ומקפיד על כל כללי ... מוזר, אך יש סיבה עמוקה להתנהגות זו. התופעה הזאת מצביעה על כך שבתוך האדם קיים רצון חבוי להיות חסר אחריות, גם אם בחיי היום - יום הוא מתנהג באחריות מוחלטת. כלומר, לא מדובר בכך שהאדם אינו מסוגל להיות אחראי, או שהוא אינו יודע כיצד לנהוג באחריות. ההיפך הוא הנכון: הוא יודע היטב כיצד להתנהל באחריות, ובדרך כלל אכן מתנהג כך. אלא שבתוך תוכו יש לו כמיהה, לפעמים אפילו מודחקת, להסיר מעליו את נטל האחריות. כמו אדם שנמצא בדיאטה קפדנית, ומונע מעצמו מאכלים מתוקים לאורך זמן, וברגע אחד שבו הוא מרשה לעצמו לאכול מתוק, ... הרגע שבו נפרץ הסכר כדי ליהנות עד הסוף, משום שכל הזמן הוא מתאפק ומונע מעצמו. כך גם במקרה של אחריות: מי שכל הזמן מתנהג באחריות מתוך תחושה של כפייה או הכרח, ברגע הראשון שיש לו הזדמנות להשתחרר מן האחריות, הוא ינצל את ההזדמנות הזאת באופן קיצוני ומוגזם. מה המשמעות של הרצון להסיר אחריות? הרצון הפנימי הזה להסרת אחריות נובע מתחושות שליליות שהאדם חווה כלפי האחריות עצמה. כאשר אדם חש שהוא חייב להתנהג באחריות ולא עושה זאת מתוך בחירה אמיתית, הוא ירגיש מוגבל, לחוץ, מצומצם ואפילו מדוכא. לדוגמה, מישהו שמרגיש שכשהוא אחראי הוא ... כפי שהוא באמת היה רוצה. התחושה הזו של הכרח להיות אחראי יוצרת בתוכו של האדם את הרצון הלא מודע לחוסר אחריות. בכל פעם שהוא ליד אדם שמבחינתו נתפס כבעל אחריות גדולה יותר, הוא מרגיש שיש לו הזדמנות להשתחרר מן העול הזה. לכן, באותו רגע, הוא יסיר מעצמו את האחריות ויתנהג בחוסר אחריות. כיצד אפשר לזהות ולשנות את התופעה? על מנת להתמודד עם התופעה ולשנות את הדפוס ההתנהגותי הזה, האדם חייב קודם ... מפסיד הנאה או חופש כשאני אחראי? המפתח לשינוי הוא להבין את נקודות הקושי הספציפיות, את המקומות שבהם האדם מרגיש שהאחריות נכפית עליו, ולהתחיל לשנות את התפיסה שלו לגבי אחריות באופן כללי. ככל שהאדם יוכל לראות את האחריות כבחירה מודעת, וככל שהוא יצליח להרגיש שהאחריות מאפשרת לו ולא רק מגבילה אותו, כך יפחת הרצון שלו להימלט ממנה. אם האדם ילמד ליהנות מלקיחת אחריות, אם הוא יראה בה משהו חיובי שמאפשר לו לחיות חיים טובים יותר, הוא לא ירגיש צורך להסיר מעל עצמו את האחריות ברגע הראשון שיוכל. גם כאשר יעמוד ליד אדם שהוא אחראי ממנו, הוא יישאר אחראי, משום שלא תהיה בתוכו כמיהה לא מודעת לחוסר אחריות. איך להפוך את האחריות למשהו חיובי? הפתרון המעשי הוא שינוי של נקודת המבט לגבי אחריות. במקום לראות את האחריות כמטלה מעיקה או כהכרח שאינו בשליטתנו, יש לראות בה הזדמנות לשיפור עצמי, לגדילה אישית, ולתחושה של שליטה וביטחון. לדוגמה, אם אדם מרגיש מוגבל משום שהוא אחראי על ניהול כספי המשפחה, במקום להרגיש שהאחריות הזאת כובלת אותו, הוא יכול לחשוב על כך שזה נותן לו שליטה על מצבו הכלכלי, מאפשר לו לקבל החלטות מושכלות ולהרגיש בטוח כלכלית. כאשר האחריות נתפסת כמשהו חיובי, מעצים ומאפשר, האדם כבר לא יחפש את הרגע הראשון שבו יוכל להיפטר ממנה. הוא כבר לא ירגיש את הדחף להתפרק מן האחריות ולהתנהג בצורה הפוכה ממה שהוא בדרך כלל. לסיכום, ההתנהגות הזאת של הסרת אחריות בנוכחות אנשים אחראיים יותר, נובעת מתוך כמיהה פנימית לחוסר אחריות, ומתחושת כפייה סביב לקיחת האחריות. כאשר אדם יזהה את תחושותיו כלפי אחריות וילמד לראות בה משהו חיובי ומאפשר, הוא יוכל לשמור על יציבות ואחריות גם בנוכחות אנשים אחרים. לקיחת אחריות שינוי הרגלים שינוי חשיבה אחריות אישית התמודדות עם דפוסי התנהגות למה אנשים מסירים אחריות ליד אנשים אחראיים מהם? ישנם אנשים שמתנהגים בצורה אחראית בדרך כלל, ... על כך שבתוכו יש רצון לא להיות אחראי. זה לא שהוא אינו מסוגל להיות אחראי, אלא שבתוכו קיימת כמיהה להסרת אחריות. להיות אחראי מכביד עליו, ולכן כאשר ניתנת לו האפשרות להסיר את האחריות - הוא מנצל אותה עד תום. אפשר להקביל זאת לאדם בדיאטה, שכאשר הוא סוף סוף מאפשר לעצמו לאכול מתוק, ... שנכפה עליך, ברגע שתהיה לך הזדמנות להתחמק ממנה - תעשה זאת. הפתרון הוא לזהות את המקומות שבהם אתה מרגיש שהאחריות מכבידה עליך ולשנות את התפיסה שלך כלפיה. כאשר תלמד להרגיש נוח יותר עם אחריות, היא לא תהיה עבורך עול, וכך לא תרגיש צורך לברוח ממנה גם כשאתה ליד אנשים אחראיים ממך. לקיחת אחריות שינוי הרגלים שינוי חשיבה אחריות אישית התמודדות עם דפוסי התנהגות
אחריות אישית, לקחת אחריות, הסרת אחריות, לקיחת אחריות, אחריות חלקית, להיות אחראי, להסיר אחריותאחריות אישית, לקחת אחריות, הסרת אחריות, לקיחת אחריות, אחריות חלקית, להיות אחראי, להסיר אחריות ובו יתבאר, העניין של האחריות האישית של האדם ושל לקיחת אחריות. וכאן לא יתבאר, האם באמת האדם אחראי למעשיו, ועד כמה האדם אחראי למעשיו (עניין הבחירה החופשית וחופש הבחירה). אלא יתבאר רק העניין של לקיחת האחריות של האדם על עצמו. ולקחת אחריות פירושו, שהאדם יוצר קשר, בין המצב של המציאות, אליו. כי כאשר קורה במציאות איזה דבר כלשהו, אז יש סיבה ... הזה לקרות, היא האחראית לכך שהדבר קרה. ואם יש כמה גורמים שגרמו לדבר לקרות, הרי שיש כמה גורמים שעליהם לקחת אחריות, על מה שקרה. וכאשר קורה (בזמן הווה) איזה דבר במציאות, אז הסיבה לכך שהדבר הזה קורה בהווה, היא האחראית ... שבו תלוי, האם הדבר הזה יקרה בעתיד או לא, הוא האחראי לכך, האם הדבר הזה יקרה בעתיד או לא. ולקיחת אחריות, פירושה, שהאדם מזדהה עם הרעיון, שאומר, שהוא הסיבה לכך שהדבר קרה / קורה / יקרה. והסרת אחריות פירושה, שהאדם מזדהה עם האפשרות, שלא הוא הסיבה לכך שהדבר קורה. ויש גם לקיחת אחריות חלקית, שפירושה, שהאדם אחראי רק באופן חלקי בלבד, לדבר שקורה. דהיינו, שגם האדם הוא חלק מהסיבות לכך שהדבר קורה. אך לא רק האדם הוא הסיבה היחידה, לכך שהדבר קורה. ומי שיתבונן יראה, כי יש צד מאוד חיובי, בלקיחת אחריות. דהיינו, מי שלוקח אחריות על מה שקורה לו, דהיינו, מי שמזדהה עם הרעיון שאומר שמה שקורה לו זה בשליטתו, הרי שיש בכך דבר מאוד חיובי. והוא, שעל ידי זה שהאדם לוקח אחריות, על ידי זה הוא בעצם יכול לשנות את המציאות כרצונו, ולהתאים אותה לרצון האישי שלו. כי מי שלא לוקח אחריות, ומי שמסיר אחריות מעצמו, וחושב שמה שקורה לו בפרט ומה שקורה סביבו בכלל, זה לא בשליטתו. דהיינו, הוא לא אחראי לכך. הרי ... בעצם הוא מחליש אצל עצמו את הרצון העצמי שלו, לנסות לגרום למציאות להיות כרצונו. כי אם הדבר הוא לא באחריותך, דהיינו, אינך אחראי לכך שהדבר קורה, דהיינו, הדבר קורה בלי שליטה שלך, הרי שממילא אין טעם לנסות לשנות את המצב. ולקחת אחריות אישית, פירושו, שהאדם מזדהה עם המחשבה שאומרת, שהוא כן אחראי למה שקורה. ואז ממילא, כאשר יש לאדם חוסר שביעות רצון מהמציאות מדבר כלשהו, אז האדם לוקח אחריות, ומשנה את המציאות להיות כרצונו. ואם האדם יסיר מעצמו אחריות על מה שקורה לו, אז ממילא המציאות תהיה נגד רצונו, והוא לא יעשה מאומה, כדי לגרום לה להיות כרצונו. כי הוא חושב, שהוא לא אחראי למה שקורה לו. ונמצא אם כן, כי לקחת אחריות, זה נראה הדבר הטוב ביותר. כי מי שייקח אחריות מלאה על מה שקורה לו, ממילא הוא יצליח לגרום לכל המציאות שקורית לו, להיות בדיוק כפי מה שהוא רוצה. אבל, זה בדיוק גם החיסרון של לקיחת האחריות. וזה בדיוק היתרון, של הסרת האחריות של האדם. והעניין הוא, כי מנקודת מבט מסוימת, האדם אחראי לכל מה שקורה לו, בשלמות מוחלטת. כי כל הטוב ... רע לו ממנו. ואך ורק הרצון של האדם, אך ורק הוא אחראי לכל הטוב והרע של האדם בחיים. ומי שייקח אחריות מלאה על מה שקורה לו, ממילא הוא יראה תכף ומיד, שהוא יכול לחוות שלמות אמיתית, בלי שום צורך לשנות את המציאות. ואיך? על ידי שליטה ברצון העצמי של האדם. דהיינו, מי שייקח אחריות על מה שקורה לו, הוא יבין תכף ומיד, שהכל תלוי ברצון העצמי שלו, האם הוא רוצה או לא רוצה ... בלי שום התנגדות רצון, בינו לבין המציאות. והסיבה שאנשים לא עושים את זה, היא רק בגלל שהם מסירים מעצמם אחריות, וחושבים שהרצון שלהם הוא לא בשליטתם העצמית. כי האדם חושב, שהרצון שלו, הוא לא לגמרי בשליטתו. כי מי שחושב ... ברצון שלו, ורוצה את המציאות תמיד כפי מה שהיא, ואז ממילא הוא חווה שלמות תמידית. אבל, זאת בדיוק הסיבה, שלקיחת אחריות מלאה, יש בה גם חיסרון. ודווקא בהסרת אחריות, ודווקא בלהסיר אחריות מלאה, יש בזה דווקא יתרון. ולמה? כי כנל, אחריות מלאה מביאה את האדם למצב, שבו, הכל כרצונו תמיד. כי אם האדם חושב שהוא אחראי באופן מלא למצבו, הרי שהוא לוקח אחריות מלאה למצבו, ואז ממילא המציאות שלו, תהיה בדיוק כפי מה שהוא רוצה. ואז, אם הכל יהיה בדיוק כפי מה ... תמיד, בלי שום יכולת לחוות שביעות רצון ממשהו. כי אין את החוויה של חוסר שביעות הרצון. ומי שיסיר מעצמו אחריות לגמרי, ויחשוב שאין לו שום אחריות כלשהי למצב שלו, אז ממילא גם הוא כבר לא ירגיש טוב או רע. ... כלשהו, או אם הכל כרצונו של האדם, אז כבר אין טוב או רע. ולכן, דווקא יש יתרון בכך שהאדם לוקח אחריות חלקית על מצבו, ומסיר מעצמו אחריות מלאה למצבו. שזה גורם לכך, שיהיו לאדם רצונות, ושהוא לא יהיה מרוצה בשלמות ... יש לאדם טוב ורע, וחיים על פני האדמה, כישות בעלת רצון / רגשות וכולי. והמסר, הוא פשוט. האדם יכול לקחת אחריות מלאה על הכל, ולבחור לשלוט ברצון שלו, שיתאים תמיד למציאות. והאדם יכול גם לבחור להסיר אחריות כלשהי מעצמו, ופשוט לתת לדברים לקרות כפי מה שהם, בלי לתת שום משמעות כלשהי, לרצון העצמי של עצמו. והאדם יכול גם לקחת אחריות חלקית ולהסיר אחריות באופן חלקי, ועל ידי זה גם לרצות רצונות, וגם לא להיות מרוצה תמיד, ואז יש גם את הטוב וגם ...
לקחת אחריות, דיאטה, לשמור על המשקל, לרדת במשקל, ירידה במשקל, לא אוהב להתאמץ, שונא להתאמץ, ללכת לחדר כושר, לא מחפש עבודה, חיפוש עבודה, מסיר אחריות, לקיחת אחריות, הסרת אחריותלקחת אחריות, דיאטה, לשמור על המשקל, לרדת במשקל, ירידה במשקל, לא אוהב להתאמץ, שונא להתאמץ, ללכת לחדר כושר, לא מחפש עבודה, חיפוש עבודה, מסיר אחריות, לקיחת אחריות, הסרת אחריותלקחת אחריות, דיאטה, לשמור על המשקל, לרדת במשקל, ירידה במשקל, לא אוהב להתאמץ, שונא להתאמץ, ללכת לחדר כושר, לא מחפש עבודה, חיפוש עבודה, מסיר אחריות, לקיחת אחריות, הסרת אחריות למה אנשים לא לוקחים אחריות על חייהם? אחת הסוגיות המרכזיות שאליעד עוסק בהן בשיחה הזו היא שאלת לקיחת האחריות. בשיחה מוצגת דוגמה של אדם שטוען שהוא לא מספיק אחראי, ויש לו תחושה של אי - נוחות לגבי התפקוד שלו בחיים, במיוחד בתחום של חיפוש עבודה ושמירה על משקל הגוף. במהלך השיחה, מתברר כי אותו אדם מגדיר אחריות כתשומת לב לדברים. הוא מרגיש שהוא אינו אחראי משום שישנם דברים שהוא חושב שצריך לעשות (למשל, לחפש עבודה או ... הוא אחראי על דברים אחרים, למשל על השקט הנפשי שלו ועל הנוחות האישית שלו. כלומר, הוא לא באמת חסר אחריות באופן מוחלט, אלא רק ביחס לדברים מסוימים שהוא החליט (במודע או שלא במודע) שהם פחות חשובים לו. לדוגמה, האדם נמנע מלחפש עבודה לא כי הוא חסר אחריות באופן מוחלט, אלא כי הוא אחראי מאד לכך שלא יפריעו לו, שלא יכתיבו לו סדר יום, ושתהיה לו תחושת ... במוחו את העלות והתועלת, ומחליט שהעלות של חיפוש עבודה גדולה מדי, ולכן הוא מעדיף להישאר ללא עבודה, מתוך מודעות ואחריות מוחלטת להחלטה הזו. אליעד מדגיש כי לא מדובר כאן באדם חסר אחריות, אלא באדם שלוקח אחריות מלאה על ההחלטה שלו לא לעבוד. האם אפשר לא להיות אחראי בכלל? אליעד טוען שזה בלתי אפשרי לא להיות אחראי בכלל, מכיוון שכל אדם, גם כשהוא לא עושה משהו מסוים, עושה זאת מתוך אחריות מלאה לדבר אחר שהוא כן עושה. למשל, אדם שלא יורד במשקל ולא הולך לחדר כושר, אחראי על ההנאה שלו מלאכול בלי הגבלה, ואחראי על כך שהוא לא צריך להתמודד עם הסבל של אימונים. הוא תמיד נמצא במצב של אחריות כלשהי, רק שזו אחריות המופנית למקומות שהוא אולי לא מחשיב כחשובים מספיק. כך נוצר מצב שהאדם חווה קונפליקט פנימי: הוא תופס עצמו כחסר אחריות ביחס למטרות חיצוניות (עבודה, דיאטה), אבל הוא אחראי מאוד ביחס למטרות פנימיות (נוחות, רוגע, חופש). מדוע אנשים סובלים מהחלטות ... כך, אין פתרון מושלם שמבטל את כל החסרונות. למה אנשים נמנעים ממאמץ? אליעד מסביר שאנשים נמנעים ממאמץ לא מתוך חוסר אחריות, אלא מתוך בחירה אחראית מאוד, המודעת ליתרונות ולחסרונות של כל החלטה. למשל, אותו אדם שלא רוצה ללכת לחדר כושר ... המסר שאליעד מעביר הוא שבסופו של דבר, החיים הם תמיד איזון בין מטרות מנוגדות. אי אפשר להיות לגמרי ללא אחריות, בדיוק כפי שאי אפשר להגיע לשלמות מלאה. הדרך להתמודד עם הקונפליקט היא להבין שכל החלטה היא בחירה אחראית בפני עצמה, ולקבל את המחירים של הבחירות הללו באופן מודע. במקום לחשוב במונחים של חוסר אחריות, יש לראות כל פעולה כבחירה מודעת ואחראית, גם אם היא לא עולה בקנה אחד עם מטרות אחרות שיש לאדם בחייו. איך לוקחים אחריות? איך לרדת במשקל בלי להתאמץ? למה אני שונא להתאמץ? למה אני לא מחפש עבודה? איך להתמודד עם מטרות סותרות? ...
לפניך חלק מהנושאים שבאתר... מה מעניין אותך?
נושאים נוספים לעיונך...