כל אדם מתחיל ועושה כל הזמן התחלות חדשות. מי לא נפל וקם נפל וקם. בד"כ אחרי שאדם מתחיל התחלה חדשה, בד"כ הוא נופל ממנה ומפסיק את מה שהוא התחיל. לפעמים אפילו האדם נופל ממה שהוא התחיל ממש רגע אחד אחרי שהוא התחיל, כל אחד והנפילות שלו. ואחרי שהאדם נפל ושקע במה ששקע, אחרי זמן מה כאשר האדם מתבונן בעצמו היכן הוא בעולם ומה מעשיו, אז האדם מתחיל התחלה חדשה מחדש, אבל עדיין נופל וקם ונופל וקם. ונשאלת השאלה, כאשר אדם החליט החלטה נחושה שהחל מהרגע הזה הוא משתפר ומשנה מסוים ושהחל מעכשיו הוא מפסיק וכולי, כיצד ניתן לדעת האם הפעם הזאת זה יצליח, האם ההחלטה שלך להתגבר על, האם היא החלטה שתחזיק מעמד לאורך זמן. כיצד ניתן לדעת דבר זה?

והתשובה לשאלה הזאת היא, כי הדרך להתגבר באמת על כל המכשולים היא אחת, על ידי זה שלא מפחדים משום מכשול ושמחליטים בהחלטה נחושה 2 דברים. דבר ראשון אתה מחליט שאתה מתחיל להתנהג בצורה הנכונה שנראית לך ראויה להתנהגות ושאתה משתדל בכל כוחך לעשות כל פעולה קטנה שאתה יכול בכיוון הנכון. אבל החלטה שניה חשובה לא פחות ממנה, היא שאתה מחליט שלא משנה מה יקרה ולא משנה כמה תיפול ותקום ולא משנה מה יעבור עליך, אתה נחוש להתמיד בכל כוחך במה שקיבלת עליך.

ז"א שאם החלטת שהחל מעכשיו אתה X, אבל לא החלטת שגם אם וכאשר תיפול שעדיין אתה מסתכל אך ורק קדימה על ה X וממשיך לעשות אותו למרות הכל, הרי שזאת התחלה לא מספיק נחושה. אם באמת ברצונך לצאת ממשהו, עליך להחליט שאף אם יעבור עליך מה, אתה מתקדם אך ורק קדימה. ולחלוטין לא מנסה להלחם ברע שבך אלא אך ורק עושה טוב.

כי באמת כדי לשפר את הסיבולת שלב ריאה של האדם באופן מתמיד, חייבים באופן מתמיד להעלות את רמת הקושי. אין דרך לשפר את הסיבולת לב ריאה של האדם בלי העלאת רמת הקושי בכל פעם מחדש. ובדיוק בשביל זה קיימים קשיים, כדי לאפשר לך להתקדם.

דהיינו, האדם הוא כלי קיבול שיכול להכיל בתוך נפשו טוב יותר וטוב פחות. והדרך למלא את נפש האדם בטוב, היא על ידי התגברות על רע. כל פעם שאתה מתגבר על מכשול, אתה מרגיש בתוכך טוב יותר, הטוב הנפשי והפנימי שבך גדל. ולכן בהכרח להתגבר על קשיים כדי להצליח באמת.

ולכן לא משנה כמה פעמים תתחיל התחלה חדשה, אתה תמיד תתמודד עם קשיים כלשהם. תמיד יהיו לך דברים שתצטרך להתמודד איתם. אולי בנושא הזה שאתה כרגע מתמודד איתו ואולי בנושא אחר חדש, אבל תמיד יהיה לך משהו שתצטרך להתמודד איתו. כי אין דרך להתקדם בלי להתמודד. וברגע שאדם מבין את הדבר הזה, אז הוא בעצם מבין שהכלל והעיקר לעבור על הכל הוא לא רק על ידי זה שהוא מחליט לעשות אחרת, אלא בעיקר על ידי זה שההחלטה שלו כ"כ חזקה שלא משנה מה, הוא ממשיך הלאה. נופל וקם אין סוף פעמים, לא משנה שנופל העיקר שקם.

וככל שההחלטה של האדם נחושה יותר שלא משנה מה יעבור עליו וכמה פעמים הוא יפול, שבכל זאת הוא ימשיך לקום, כך ניתן לדעת שאכן ההתחלה שכרגע התחלת שהיא אכן תחזיק מעמד לאורך זמן.

בנוסף צריך לשים לב לכך, שעיקר הדבר שאדם צריך להיות נחוש בו הוא לאו דווקא בעשייה, אלא ברצון.

ז"א כי לפעמים יתכנו מצבים שבהם יהיו לאדם מניעות ודברים שימנעו ממנו לעשות את מה שהוא רוצה. ובמקרה כזה צריך להיות עקשן גדול, שלא משנה כמה פעמים תיפול ולא תוכל לעשות שום דבר ממה שאתה רוצה, שעדיין לעולם אל תתייאש מהרצון שלך לצאת מהמצב שלך. ושלא משנה כמה פעמים שכחת לעשות וכמה פעמים שכחת אפילו לרצות, אתה פשוט נחוש בכך שגם אם יעבור עליך מה, אתה לעולם לא מתייאש אלא תמיד רוצה אך ורק את הטוב עבורך.

כמובן שצריך לשים לב על מה מתעקשים.

ז"א אדם שיתעקש על שטויות, כגון לדוגמה שברצונו להשיג רצון חיצוני כלשהו, אדם כזה סתם יסבול. אבל עיקר העקשנות צריך אותה על הדברים החשובים באמת, כגון להיות רגוע, לא להילחץ, לצאת מכעס, לצאת מחרדה, להתגבר על אובססיה, לשפר דברים פנימיים בתכונות האופי ובדרכי החשיבה ובדפוסי ההתנהגות של האדם. אלו דברים שאכן ראוי להתעקש עליהם אף אם יעבור על האדם מה שיעבור.

לסיכום: רק מי שאינו מפחד מהפחד, רק הוא יכול להתגבר עליו. וככל שאדם לא חושש משום דבר ולא אכפת לו מה יקרה וכמה פעמים הוא יפול, הוא נחוש שבכל מקרה הוא ימשיך הלאה ויעשה אין סוף פעמים התחלה חדשה, כך אדם כזה זוכה באמת להתגבר על הכל. כי נפילות עוד יהיו, רק שצריך להיות נחושים שלא משנה כמה פעמים תיפול, לעולם אל תפסיק לרצות, תמיד תמשיך לחפש את דרך המילוט ותמיד תתמיד בנחישות שלך להצליח לחיות טוב יותר באמת. בהצלחה.

---

ציטוטים: רבי נחמן מברסלב

אַךְ כְּשֶׁרוֹצִים לָצֵאת מִמַּדְרֵגַת... לְמַדְרֵגַת... גָּבוֹהַּ מִמֶּנָּה, צָרִיךְ לִהְיוֹת יְרִידָה קדֶם הָעֲלִיָּה, כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה... וְזֶה אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא אִם כֵּן נִכְשַׁל בָּהֶם. כִּי לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא צָרִיךְ יְרִידָה תְּחִלָּה, שֶׁהִיא הַמִּכְשׁוֹל

וְצָרִיךְ הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מְאד מְאד לִבְלִי לִפּל בְּדַעְתּוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁעוֹבְרִים כַּמָּה וְכַמָּה יָמִים וְשָׁנִים, שֶׁהוּא מִתְיַגֵּעַ בִּיגִיעוֹת גְּדוֹלוֹת... וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק מְאד, וְלא הִתְחִיל כְּלָל... הֵן עַל כָּל אֵלֶּה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה צָרִיךְ הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל, לְחַזֵּק עַצְמוֹ מְאד מְאד, וְלִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל זֶה כְּלָל כִּי בֶּאֱמֶת כָּל הַהִתְרַחֲקוּת הוּא רַק כֻּלּוֹ הִתְקָרְבוּת כַּנַּ"ל...

כִּי צָרִיךְ עַקְשָׁנוּת גָּדוֹל מְאד מְאד לִהְיוֹת חָזָק וְאַמִּיץ, לֶאֱחֹז עַצְמוֹ, לַעֲמד עַל עָמְדוֹ, אַף אִם מַפִּילִין אוֹתוֹ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּכָל פַּעַם. כִּי לִפְעָמִים יֵשׁ שֶׁמַּפִּילִין אֶחָד... כַּיָּדוּעַ, אַף עַל פִּי כֵן עָלָיו לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ, לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁיּוּכַל... וְאַל יָנִיחַ עַצְמוֹ לִפּל לְגַמְרֵי, חַס וְשָׁלוֹם. כִּי כָל אֵלּוּ הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה צְרִיכִים בְּהֶכְרֵחַ לַעֲבר בָּהֶם, קדֶם שֶׁנִּכְנָסִין...

וְרָאוּי... לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ לִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה זְכוּת וְאֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, וּבָזֶה הַמְּעַט טוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, יִשְׂמַח וִיחַזֵּק עַצְמוֹ, וְאַל יַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ, אַף אִם נָפַל לְמַה שֶּׁנָּפַל, רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַף עַל פִּי כֵן יְחַזֵּק עַצְמוֹ בִּמְעַט דִּמְעַט טוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן, עַד אֲשֶׁר יִזְכֶּה...

וּמִזֶּה תָּבִין, עַד הֵיכָן אַתָּה צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וְלִבְלִי לְיָאֵשׁ עַצְמְךָ, חַס וְשָׁלוֹם, אַף אִם יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה. וְהָעִקָּר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וִישַׂמַּח עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי מִלֵּי דִּשְׁטוּתָא [דברי שטות], לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה וְלַעֲשׂוֹת עִנְיְנֵי שְׁטוּת וּצְחוֹק אוֹ קְפִיצוֹת וְרִקּוּדִים, כְּדֵי לָבוֹא לְשִׂמְחָה, שֶׁהוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד