האות "זי"ן" - זכר ונקבה.

האות ו' הקודמת לאות ז' רמזה לחיבור. חיבור בין שני כוחות ואפילו כוחות מנוגדים. החיבור הגדול הוא בין זכר לנקבה. לכן יש הקוראים לאות הזאת בשם: 'זן'. שזה ר"ת של: 'זכר נקבה'.

מושגים של זכר ונקבה אינם מושגים רק של איש ואשה אלא כל עניין הקשור למשפיע ומקבל. אשה המגישה ארוחת צהריים לבעלה, בשלב זה נחשבת על פי המושגים היסודיים בתורת הסוד, כמשפיעה. מאחר ותכונת השפעה היא תכונה זכרית, נחשבת במקרה זה לזכר, והוא - המקבל, נחשב לנקבה.

אמר רבי: "... אשרי מי שבניו זכרים אוי לו מי שבניו נקבות" (פסחים סה ע"א) לכאורה, כל אחד מבין ש"בנים הם זכרים"! ומה מחדש לנו רבי?! אלא 'זכר' או 'נקבה' אין המשמעות בנים או בנות... אלא 'זכר' משמעותו - משפיע. ו'נקבה' משמעותו: "מקבל". רבי מתאונן על בנים (בנים או בנות - היינו הך! ראה: "בנים אתם לה' א / לוהיכם" "לכו בנים שמעו לי...") אשר הפכו להיות רק מקבלים ואינם שופעים ומשפיעים... ונחשבים לפי המושג הקבלי 'נקבה'. כמו הקיבה המקבלת.

המצב הרצוי ביותר הוא שיתקיים מעגל חוזר בין משפיע ומקבל בין זכר ונקבה. מצב בו יש איזון ביניהם.

האות ז' שהיא רומזת על איזון בין שני הצדדים (ימין ושמאל שווים) רמזה לנו גם על שפע, מזון, כלכלה...

לכן הקפידו חכמים ורמזו לנו בהרבה מקומות כי סוד השפע הגשמי בעולם הוא הודות לכיבוד הניתן לאשה: וכן נאמר: "לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה מרובה. לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנאמר: ולאברהם הטיב בעבורה". "אמר להו רבא לבני מחוזא "אוקירו נשייכו כי היכי דתתעתרו" (ילקוט שמעוני בראשית יב סימן סח) פירוש: "כבדו נשותיכם בשביל שתתעשרו". על פי זה נוכל להבין מדוע אות זו נקראת בשמה 'זין' כי היא רומזת לחיבור זכר ונקבה ולאות י' הבאה ביניהם ומשפיעה גשמיות ורוחניות כי היא מקור הברכה. השפע הקוסמי בא הודות לחיבור בין קודשא בריך הוא (זכר) ושכינתיה (נקבה) וד"ל.

השפע בעולם תמיד זורם (המזל - נוזל). הקב"ה רוצה רק להטיב והוא תמיד שולח שפע וברכה. אם אנו עומדים מאוזנים מאונכים אליו בצורה הקרובה ביותר, אזי זוכים להשיג את השפע הזורם ללא הפסקה. התפלה יוצרת את המציאות של 'אנך', חיבור הקרוב ביותר, ואז זוכים להתחבר אל מקור הכל אשר בא והופיע והתגלה במילה: 'אנכי' מלשון: 'אנך'.

אות מיוחדת מבחינה מספרית

בשיטת הספירה העשרונית בה התורה משתמשת, המספר 7 הרומז לאות ז' הנו בעל תכונה מיוחדת ויחידה. כל מספר יוצר מספרים או שהוא מיוצר ע"י המספרים שלפניו חוץ מ - 1 או - 7

המספר 2 יוצר את המספרים: 4, 6, 8

המספר 3 יוצר את המספרים 6, 9

המספר 5 יוצר את המספר 10

המספר 7 יחיד ומיוחד שאינו נכלל בין עשרת הראשונים כמספר יוצר או נוצר.

מספר 1 הוא יוצר הכל!

"כל השביעין חביבין"

ייחודו של המספר שבע מהדהד במציאות הקדושה באפשרויות רבות: השבת - שביעית היא, החגים בסימן שבע, בקרבנות מופיע המספר שבע מס' פעמים, שבעת הרועים, שבע ספירות, שבעה אושפיזין, והרשימה תלך ותארך אולם היריעה קצרה מלהכיל את כולם.

במיוחד יודגש כי בספרו של ר' שמעון אביגל בשמו של פרופ' אמיר נכתב, כי ההיסטוריה של עם ישראל מאז בריאת העולם עד שהגיעו בני - ישראל בפעם הראשונה לגבול ארץ ישראל (שנתיים אחר יציאת מצרים - בזמן חטא המרגלים) הוא בסימן שבע: 7 ימים - שבת, 7 שבתות העומר - נמצא בשנה אחת, 7 שנים - שמיטה, 7 שמיטות - יובל, 7 יובלות - 7X50 = 350 שנה, 7 שמיטות יובל - 350X7 =2450 שנה.

בני ישראל יצאו ממצרים בשנת ב' תמח' (וסימנך: 'בחתם') בשנת 2448 ליצירה וכעבור שנתיים הגיעו לגבול ארץ - ישראל, משם נשלחו המרגלים מהמקום הנקרא: "קדש"

"וביום השביעי"

חובבי ההתחכמות, יגלו את המספר שבע "מככב" עם פתיחת ליל השבת, והמספר 7 נרמז בהם בצורה מעניינת.

אנו מקבלים את השבת, עם כניסתה בהדלקת נר, מקדשים על היין, בשבעים מלים. ובסעודה ראשונה אוכלים: חלה, דג, מרק, בשר, "שבעים" ואומרים "שבת - שלום". נמצא כי כל הביטויים הנז' יש להם קשר למספר - 7-

'נר' = 250 2+5= 7

'יין' = 707+0= 7

'חלה' = 434+3= 7

'דג' = 77= 7

'מרק' = 3403+4= 7

בשר' = 5025+2= 7

אחרי ארוחה כזאת בודאי האדם יהיה "שבע"

וכאשר יאמר 'שבת - שלום' יזכור שהגימ' של הביטוי הזה היא: 1078. סכום הספרות הוא: - 7- שהוא מכפלת המספרים: 7X7X22, או 7X2 פעמים המילה 'מזל' (77).

X772X7 = 1078 "כי היא מקור הברכה".

'ח' - מה סודך?

"למנצח על השמינית..."

האות 'חית' היא האות השמינית. הוסבר לעיל ובמספר מקומות כי המספר 'שש' רומז לעולם הפיזי, לעולם הגשמי, לעולם החומר. המספר 'שבע' רומז לנקודה הרוחנית הנמצאת בתוך העולם הגשמי, כגון השבת בששת ימי המעשה, הקנה המרכזי של המנורה עם ששת הקנים היוצאים מצידיה, ועוד...

מהו סוד המספר 'שמונה'? 'שמונה' מבטא את הנקודה הרוחנית הגבוהה אשר נמצאת מחוץ לעולם הפיזי.

כביכול: "ויוצא אותו החוצה..." (בראשית טו ה) מספר זה בא לרמוז לעניין רוחני ברמה גבוהה, מעבר לעולם הגשמי: המילה 'נשמה' מזכירה לנו את המספר 'שמֹנה'. (המילה: 'נשמה' יש בה רמז גם למילים: 'השמן', או 'משנה', לכן מדליקים נרות שמן וקוראים משניות לעילוי נשמה)...

'ברית מילה' - יהודי נמול ביום השמיני. "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא יב ג)

'שמיני עצרת' - בארץ ישראל זה גם יום שמחת תורה - יום סיום והתחלת התורה, המבטא מעגל אינסופי, של חזור וחזור ללא הפסקה. רק בעניינים רוחניים אפשר להשתמש בביטוי 'אינסוף' גם ביום זה - יום 'שמחת - תורה' רוקד היהודי בסיבובי מעגלים ללא ספור, לעומת ההקפות של כל אחד מימי הסוכות: "בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת וביום השביעי, יום הושענה רבה, מקיפין את המזבח - שבע פעמים" הקפות וסיבובים מוגבלים במספר. אך בשמיני עצרת - אינסוף, ללא מספר, וכל המוסיף הרי זה משובח!

"יום - מתן - תורה" חג השבועות

כאשר ראינו לעיל, המספר 'שבע' מבטא קדושה בתוך עולם החומר. כך בנוי לנו השבוע השלם משבעה ימים. לאחר היום השביעי יום השבת, אנו חוזרים ב"מעגל נוסף" יום אחד יום שני, שלישי... שבת ושוב: יום אחד, שני... אנחנו לא פורצים את המעגל הזה (בגלל חטא אדם הראשון) בחג השבועות פרצנו את המעגל הזה!

אנו סופרים את ספירת העומר, שבע פעמים שבעה ימים, ופורצים אל השבוע השמיני שם אנו חוגגים את חג השבועות, יום מתן תורה, ביום ה'חמישים' של ספירת העומר כפי שנאמר: "תספרו חמישים יום..."להאיר כאבן הספיר את ימי הספירה, לפרוץ ולהגיע אל היום החמישים!

התורה - נרמזה ב'שמונה'

התורה אשר הייתה קיימת תתקע"ד (974) דורות לפני בריאת העולם הפיזי, היא מעל ומעבר לחומר. היא מעל לטבע, ומעל לשבע. ונרמזת במספר שמונה. בתהילים פרק י"ט המתחיל: "למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד א - ל ומעשי ידיו מגיד הרקיע..."מתואר העולם בשבעה פסוקים. בפסוק השמיני "פתאום" עובר נעים זמירות ישראל אל הפסוקים המיוחדים ומתאר את התורה: "תורת ה' תמימה משיבת נפש, עדות ה'..."שמונה תארים: "תורה, עדות, פיקודים, מצווה, יראה, משפט, דברך, אמרתך".

שמונת תארים אלו של התורה חוזרים וחוזרים עוד 22 פעמים בפרק הארוך ביותר בתנ"ך, פרק קי"ט בתהילים. כולו שיר הלל לתורה הקדושה. פסוקיו מסודרים על פי סדר כ"ב האותיות, 22 קבוצות, כמניין כ"ב האותיות, וכל קבוצה בנויה מ - 8 פסוקים. כל פסוק בכל קבוצה פותח באותה אות. שמונה פסוקים ראשונים פותחים באות א' אחריהם - שמונה פסוקים פותחים באות ב', וכו' סה"כ 176 פסוקים (22X8) כשבכל קבוצה חוזרים שמונת תארי התורה המתגלים בפרק י"ט. מעניין כי הפרשה הארוכה ביותר בתורה יש בה בדיוק (22X8) =176 פסוקים והיא פרשת 'נשא' הנקראת בקביעות בשבת מיד לאחר חג השבועות יום קבלת התורה. והמסכת הארוכה ביותר גם היא מסכת בבא בתרא עם 22X8=176 עמודים בדיוק!

סמל האור - ימי החנוכה

ימי החנוכה - מסמלים את נצחון האור על החושך, כפי שנרמז במקורות: חשיכה - זו יוון: "חשכה זו מלכות יון". (מכילתא יתרו פרשה ט)

ימים אלו מסמלים את כוחם המוחלט של חז"ל, בקביעתם חג זה לדורות. אמנם נוסח ברכת הדלקת הנרות הוא בנוסח כל הברכות מדאורייתא. ומברכים אנו בהדלקת נרות חנוכה: "... אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר של חנוכה".

החנוכיה שהיא בעלת שמונה קנים מסמלת את הנס, שהוא גלוי א - לוהות מעל מסגרת חוקי הטבע. המנורה - בעלת שבעת הקנים, מקומה בהיכל, התורה שהיא מעל לטבע - מונחת בארון, בקודש הקדשים הנמצא מעבר להיכל!

סוד השלושים וששה

ימי החנוכה, נחוגים שמונה ימים.

המספר 36 רומז לעניין האור. סכום כל המספרים מ 1- עד 8 הם ביחד 36.

(1+2+3+4+5+6+7+8 =36) מצאנו כי מספר זה רומז לענין הקשור באור או בכל גילוי הקשור לאור.

מספר זה במקורו נמצא בבריאת העולם: כאשר הקב"ה ברא את האור הראשון אשר עצמתו היתה אינסופית, אפשר היה לראות בעדו את כל הסודות של היקום, "אדם הראשון היה צופה בו מסוף העולם ועד סופו... (מ"ר בראשית פרשה יב) ראה הקב"ה שעתידים הרשעים לנצל אור זה (לדברים שליליים) עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבוא. והיכן גנזו? בתורה. אור ראשוני זה נקרא "האור הגנוז". כמה זמן היה בעולם? 36 שעות. (12 של ערב שבת, 12 של ליל שבת, ו - 12 של שבת) יש המסבירים: 36 שעות שהם 3 חלקי היום, עד היום הרביעי בו נבראו המאורות הגשמיים). האור הזה מתגלה בל"ו צדיקים נסתרים. האור הזה מתגלה בל"ו מסכתות התלמוד בבלי. האור הזה מתגלה בל"ו נרות החנוכה. המילה "כסלו" רומזת לכסוי הל"ו. מספר זה מבטא את גילוי האמת ע"י הסנהדרין אשר "נמנו וגמרו" ע"י ספירת הקולות. הרוב שהם ל"ו = 36 מתוך ע"א =71 הסנהדרין הגדולה. (בזמן שהסנהדרין של 71, נמצאו ב"תיקו" 35 מול 35, בא ה - 1 שהוא ה - 36 ומגלה ומכריע ומגלה את האמת ועל פי זה נפסק ואין עוררין!)

"ויהי ביום השמיני"

מן הראוי לצטט כאן את פירושו של ה"כלי - יקר" מתחילת פרשת 'שמיני' (ויקרא ט) המאיר את סוד המספר 'שמונה':

"ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרון... ויקחו את אשר צווה משה... ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' ויאמר משה זה הדבר אשר צווה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'..."

"בעצם היום הזה נראה ה' אליכם", ולא בימים הקודמים. על - כן הוצרך ליתן טעם מה יום מיומיים? לפי שהיה זה יום שמיני, דבר זה גרם לו קדושה ביתר שאת. כי כל מספר שבע - קשור לעולם החומר, מספר שמונה - לרוח. כדעת המדרש האומר שכל קילוסו של משה היה ב'אז' ומ'אז' באתי אל פרעה לדבר בשמך"... "אז ישיר משה..."

כי 'אז', היינו אחד (א) הרוכב על שבעה (ז), והוא להשליט את השי"ת על כל ז' כוכבי לכת ועל כל הנמצאים שנתהוו בשבעת ימי בראשית. "מ"מ נראה להם ה' ביום זה דווקא מצד היותו שמיני, כי מספר זה מיוחד אליו יתברך.

... וזה טעם הקרבן שאינו מרוצה כי אם מן היום השמיני והלאה. וזה טעם שהמילה שבשמיני דוחה את השבת שבשביעי כי הרוחני דוחה הגשמי. "ומה שיום השמיני נטל עשר עטרות רמז למה שאמרו רז"ל: "כינור של ימות המשיח יהיו שמונה נימין ושל העוה"ב עשרה נימין, לפי שלימות המשיח, המשיח מגלה כבוד ה'. "וראו כל בשר כי ה' אחד, רוכב שבעה כוכבי לכת מנהיגי העוה"ז, אבל לעוה"ב שהיו מופשטים מן החומר לגמרי, יתווסף בהם השגה שיכירו כוח מלכותו יתברך על כל הנבדלים עליונים הכלולים במספר" תשעה.

(הערת המחבר: - המספר - 9- רומז לערך 'אמת', הכרת האמת "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד") בסוד ארון תשעה וכפורת טפח ואז השמיני יעלה למספר: "עשרה". על - כן בא הרמז ביום שמיני זה שנטל עשר עטרות לומר כי בו מעין של העוה"ב כי שם יראו את כבוד ה' עין בעין. וכן ביום זה נאמר "כי היום ה' נראה אליכם".

עד כאן ציטוט "כלי - יקר".

לסיכום הציטוט יש להבין את עצמת המספר שמונה, שהוא רוחני ביותר, מתחבר אל המספר 'תשע' המייצג דבר מוחלט ('אמת') אשר מוביל לרמה האופטימאלית והיא הרמה של מספר הקדושה המוחלטת, המספר 'עשר'. (ידובר בהרחבה מיוחדת באות: 'יוד')

'ז' ו'ח' יוצרים שם 'י - ה'

ראינו את המשמעויות של המספרים והאותיות 'ז' ו'ח', את עצמתם הרוחנית. בחיבורם יוצרים את המספר: 15(=7+8(אשר רומז לשם: 'י - ה' אשר מסמל חיבור של כל ההויה. חיבור של עולם גשמי ועולם רוחני "כי בי - ה ה' צור עולמים" (ישעיה כו ד)

צורת כתיבת האות 'ח' מסמלת את המשמעות הפנימית

סופרי סת"ם כותבים את האות הזאת בצורות הבאות:

זז ח צרוף שתי אותיות ז' זו מול זו. מסמל מאבק:

"ויערכו מלחמה"

וז צרוף אותיות ו' ז'. = 13 רומז למילים 'אחד', 'אהבה', שילוב 2 הערכים הבסיסיים של מצוות בין אדם לחברו, ובין אדם למקום. רומזות לחיבור חיי מעשה (ו) וקדושה (ז)

ח צרוף 3 אותיות ו' - מימין, למעלה, ומשמאל. כל אחת ערכה 6 יחדיו = 18רומז למילה 'חי'.

דו צרוף אותיות ד' + ו' חיבור משמעות הד'=דל, עם ו'=חיבור. רומז לחיים נכונים שיש בהם גמילות חסד.

האות 'ח' רומזת להגנה על החיים.

ע"י הצורה הגראפית שלה: צורתה - גג ושני קירות, דומה למקום מסתור. רומזת להשגחה העליונה: "א - ל חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד..." (תפילת ערבית)

כן נראה צורתה המיוחדת ח כתובה בספר תורה שתי אותיות 'ז' עומדות כהגנה זו מול זו ומעליהן חטוטרת, כביכול חץ המצביע לכיוון מעלה ומסביר מהו מקור ההגנה.

בעלי הדמיון רואים באות 'ח' שני זקיפים העומדים בשער ובידם כלי נשק - כלי זין שומרים ומגינים כך אנו אומרים בכל קריאת שמע: "מימיני מיכאל משמאלי גבריאל ועל ראשי שכינת א - ל".

ראייה כזו והסבר כזה נרמז לנו בליל יציאת מצרים הנקרא "ליל שימורים". בפסח מצרים נצטוינו לשים דם על המשקוף ועל שתי המזוזות... "ופסח ה' על הפתח ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף..." (שמות יב כג)

הוסף לרעיון זה, שהפתח דומה לאות 'ח', ובבית פנימה ישב יהודי. צירופם בעולם הרוחני רומז למילה: 'חי'

האות 'ח' תרמוז על חיי האדם.

בדומה לסולם יעקב: "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה.." (בראשית כוח יב - יג) והנה מלאכי א - להים עולים ויורדים בו. האדם נמצא באחת משתי האפשרויות, או שהוא עולה או שהוא יורד. אין אפשרות שלישית. החיים הם תנועה מתמדת או לכיוון חכמה ויראה ויגיע אל תכלית החיים, אל תכלית הטוב, או חלילה נפילה התדרדרות... חטא פשע...

אות הרומזת לבחירה החפשית, למאבק הנרמז בשתי אותיות 'ז', הבונות את האות 'ח'.

זכה האדם יקויים בו: "ואתם הדבקים בה' א - להיכם חיים כולכם היום" (דברים ד ד) אם לא זכה - והפך לחוח בעל קוצים טובל בים חטאו, כחיה שאין לה תכלית ומטרה... ח"ו

האות השמינית רומזת לחיות, לחיים.

כל מי שעובר את כל השלבים הקודמים שילוב חיי מעשה, (הנרמז באות ו') בקדושה (נרמז באות ז') יזכה לחיים בעלי משמעות. גם יזכה לחן לחסד. על ידי זה שידבק האדם את עצמו בקב"ה, שהוא מקור כל החיים - מתחבר האדם אל כוח החיים. במסכת שבת (קד ע"א) נאמר: א - ב אלף בינה, ג - ד גמול דלים, ה - ו הקב"ה הנרמז באותיות 'ה - ו', ז - ח יזון אותך וגם יחון אותך, 'חן' קרובה אל המילה 'חנם' ולמידת הבורא 'חנון'.

המלים: 'מזון' ו'חן' קשורות זו בזו: בברכת המזון אנו מברכים: "הזן את העולם כולו בטובו בחן בחסד..."

וכן אצל יוסף נאמר: "ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר". (בראשית לט כא) לבסוף זכה לזון ולפרנס אחרים.

'חית' - האות הרומזת לחטא ופחד

העוצמה של האות גדולה ביותר, הערכים הרמוזים בה מהווים את אושיות החיים. אולם אם מחטיאים את המטרה הנעלה הנרמזת באות זו, מגיעים אל הצד ההפוך והוא החטא הרומז להחטאה של כל עניני החיים בעולם הזה. לכן מצאנו כי למילים: 'חית' (האות) ו'חטא' - צליל כמעט דומה.

להבדיל מהאות 'הא' הרומזת לעולם התשובה, ויש לה פתח "מילוט" בתוכה בצד שמאל למעלה. לאות 'חית' יש כניסה מלמטה לכיוון מעלה, לכיוון גגה של האות. הכיוון הוא אחד, אין יציאה ממנה, והיציאה שנותרה היא נפילה בלבד, נפילה לכיוון מטה. יש הרואים בשמה גם רמז למילה: 'חתת'= פחד, על פי מה שנאמר: "ויהי חתת א / להים על הערים" (בראשית לה ה). הנמצא בשלב של חטא - חי ללא ביטחון, חי בדאגה, חי בחשש בפחד. פירוש המילה 'חת' הוא גם 'נשבר'. על פי מה שנאמר: "פחדו בציון חטאים" (ישעיה לג יד)