'פ' - מה סודך?

פ - פה

האות ה - 17 היא האות 'פה' כשמה כן היא. רומזת לפה וללשון בתוכה. האדם החתום, סוגר את פיו ואין מי שיכול להכירו, אי אפשר לדעת מי הוא. רק יפתח את פיו, מיד נדע מה כוחו ועוצמתו, או להיפך, מה חולשתו... הפה הוא המפתח לכל דבר הנמצא בפנימיות יכול להיות פה מפיק מרגליות או להיפך חלילה.

החלק החשוף ביותר בגוף נקרא 'פנים' - מוזר! דווקא החלק החשוף ייקרא 'פנים'? אתמהא! אלא נבין מכאן שדווקא החלק החשוף הזה מבטא את הפנימיות. כל תגובה והתרגשות, מאור פנים או כעס הנמצאים בלב מקבלים ביטוי בהבעת הפנים.

האות 'פ' היא האות ה - 17. המספר 17 רומז לשני ניגודים הרחוקים זה מזה מצד אחד ערכו כערך המילה 'טוב' (17) או להיפך... כערך המילה: 'אוי'... (17). הכיצד?

הסיפור הבא ימחיש: אחד שלח את משרתו להביא לו דבר הטוב ביותר הנמצא בשוק. הלך וחזר, והביא עמו 'לשון'. למחרת שלח אותו שוב האדון ובקש ממנו: לך אל השוק ותביא לנו את הדבר הגרוע ביותר! הלך חזר והביא שוב.. לשון. שאלו האדון: הכיצד? ענה ואמר: הלשון היא הדבר הטוב ביותר והגרוע ביותר. אם היא טובה, אין טובה ממנה וכאשר היא גרועה... אין גרועה ממנה.

כן האות 'פ' רומזת לשתי הדרגות הקיצוניות: הטוב המוחלט מצד אחד וכן להיפך...

שם האות וצורתה

שם האות 'פה' כמו האיבר המדבר. כתיבתה: חיבור של שתי אותיות: 'כ' ובתוכה האות 'י', לרמוז כי הפה המדבר והמבטיח, חייב לדעת כי העיקר הוא המעשה ב'כפו' וב'ידו' על זה נרמז: "ברוך אומר ועושה".

ציור האות 'פ"ה'

האות 'פה' נכתבת כביכול מחיבור של שתי אותיות האות הנכתבת 'השחורה' היא האות 'פ' ובתוכה, בחללה, החלק הלבן - היא האות 'ב' - הסברים להלן במאמר.

כח הדיבור

על האדם שנוצר נאמר: "וייצר ה' א / לוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". (בראשית ב ז) גוף הקרוץ מחומר נקרא נפש. גוף זה מתחבר לנשמה, אותה קיבל ישירות מהקב"ה. מחיבור זה נוצר אדם הנקרא 'נפש חיה'. אונקלוס מתרגם: "רוח ממללא". האדם קיבל את כוח הדבור.

כדי להפעיל כוח דבור, משתמש האדם בכלים הפיסיקאליים של גופו, מיתרי הקול, חיבור עם אויר רוחני מהריאות, ומחשבה מהראש. כולם משתלבים ליצירת מציאות של דיבור.

יש המבינים את הביטוי: "נעשה אדם" שהקב"ה אמר לכל ההוויה שזה עתה "הושלמה", הבה נתחבר יחד וניצור מציאות משותפת לכולנו. כל חלק מהבריאה יתן את חלקו והקב"ה יתן את הנשמה... אז נוצר האדם המדבר וכוחו הגדול הוא רק בפיו. האדם הוא היצור אשר יכול להגיע לדרגות גבוהות כמו משה רבינו, או חלילה כמו עמלק ושותפיו.

האות פ"ה - שער העולם

הפה הוא מקור החיבור של האדם עם העולם הזה. דרך הפה אדם אוכל וניזון, דרך הפה והחוטם, האדם מקבל חמצן לריאותיו... דרך הפה הוא מדבר ויוצר תקשורת. האות פ"ה גם היא רומזת לחיבורים חיוניים. כל פתח בנוי לשני כיוונים ממנו אפשר להיכנס ומשם אפשר לצאת... פעולות הפוכות... הוא מבטא מעבר... משלב לשלב... משלב חיובי לשלב חיובי אחר או לשלב שלילי חלילה...

מבית ומחוץ

כל שער נראה בשני הצדדים גם בפנים וגם בחוץ. האות 'פ' תרמוז לכיוון החוצה, כי זה החלק המחבר את המקום עם החוץ, דרכו יוצאים החוצה... וגם דרכו נכנסים מן החוץ... המזוזה הנמצאת בפתח מזכירה לנו לחבר את החוץ והפנים. האות 'ב' הלבנה הנמצאת בחלל ה'פ' רומזת לפְּנִים. היא קיצור של המילה 'בתוך', ואנו משתמשים באות 'ב' להביע כיוון של פנימיות. על זה נוכל לומר "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך". לא להפריד חלילה כפי שניסו להטעות בצורה איומה "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך.."ר"ל. עוד אפשר להזכיר את פירוש הברכה: שצאתך מהעולם הזה יהיה כביאתך לעולם. מה ביאתך לעולם כתינוק, ללא חטא, כן צאתך מהעולם הזה ללא חטא!

פיו ולבו שוים

המושג 'תוכו כברו', מראה כי האדם השלם יתנהג בצורה כזו שלא יהיה חלילה אחד בפה ואחד בלב. אומר הנביא ישעיה: "ויאמר א / דני יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כ ב ד ו נ י, ולבו ר ח ק מ מ נ י ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה". (כב יג) אלא יתנהג כפי הביטוי המקובל לומר: "פיו ולבו שוים" (משנה תרומות ג, משנה ח ועוד מספר מקומות בש"ס)

יש הרואים בביטוי זה חיבור של תורה שבכתב ותורה שבע"פ. תורה שבעל פה ('פיו') ותורה שבכתב ('לב') שיהיו יחד שווים זה לזה. אי אפשר להבין את התורה שבכתב ללא התורה שבעל פה. כפי שאמר רבנו סעדיה גאון: אין אומתנו אומה אלא בתורותיה, בשתי התורות, בכתב ובעל - פה.

התורה שבכתב נרמזה במילה: 'לב', כי היא מתחילה באות 'ב' - ומסתיימת באות 'ל'. ביום שמחת תורה בסיום התורה מקובל אצל חלק מעדות ישראל להצמיד את סוף התורה עם תחילת התורה שעומדים לקרוא בה את פרשת בראשית. לוקח כל מתפלל את ציציותיו מניח ל"ב (32) ציציותיו על האות 'ל' של האות האחרונה "לעיני כל ישראל" ואח"כ מניח ציציותיו על האות 'ב' של "בראשית..."מנשק ציציותיו עוצם עיניו, ואומר את הפסוק "לב טהור ברא לי א / לוקים ורוח נכון חדש בקרבי" (תהלים נא יב)

האות 'פ' יכולה לרמוז לתורה שבעל פה. האות 'ב' הלבנה הנמצאת בחלל ה'פ' יכולה לרמוז לתורה שבכתב המתחילה באות 'ב' במילה 'בראשית'.

אות פ' האות של משה רבינו

משה רבינו פותח מהלך חשוב מאוד ויסודי למהות עם ישראל בגיל שמונים. הוא מתייצב לפני פרעה עם "מפתח" מרבונו של עולם ופותח את שחרור בני ישראל ממצרים. בסירובו לפני קבלת המשימה הוא מדגיש ואומר שהוא כבד פה... והקב"ה ענה לו "מי שם פה לאדם... ואנכי אהיה עם פיך...". הקב"ה הצמיד למשה את אהרון אחיו לבצע משימה קדושה זו לפני בני ישראל כפי שנאמר "ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה... (שמות ד טז) רש"י מסביר "למליץ (מתורגמן) שאתה כבד פה."ומצניעות זו התפתח משה עד שנאמר עליו "פה אל פה" (במדבר יב ח) עד שהגיע לדרגה הגבוהה ביותר וכונה בשם: "איש הא / לוקים" (דברים לג א)

האות 'פ' האות הראשונה

האות הראשונה בתורה היא האות 'ב'. לעיל הוזכר כי האות 'פ' - בפנימיותה נמצא את האות 'ב'. צא וחשוב כל אות 'ב' יש בחיצוניותה, בהיקפה את האות 'פ'. האות 'פ' מייצגת דיבור. בפה יש 32 שיניים המבטאות את הצד הגשמי שבפה. לעומת שיחה תפילה, דבור... שהם רוחניים. בפתיחת התורה מופיעה המילה 'א / לוקים' ל"ב פעמים. הן במאמר הא / לוקים נברא העולם "ויאמר א / לוקים.."ויאמר א / לוקים..."על פי מה שנאמר: "ברוך אומר ועושה", "כי הוא אמר ויהי." (תהלים לג ט)

אדם

במגילת חרבן בית המקדש, במגילת איכה, כל האותיות עמדו לפי סדר חוץ מע' ופ'. הפ' קדם לע' חז"ל מפרשים שהחטא היה שהקדימו פ' לע'. (את הפה לעין) דברו מה שלא ראו. ע"י שנאמר "אתם עדי נאום ה'" (ישעיהו מג י). היהודי מעיד פעמיים בכל יום בחייו, בעיניים סגורות: "ה' א - לוהינו ה' אחד". אותיות ע' וד' גדולות עֵד ה' בכם. זו ההצהרה של הנשמה של כל אחד ואחת מישראל. הייחוד איך שהקב"ה אחד ומיוחד. אין נברא בעולם יכול לראות בעיניים סגורות. אנחנו סוגרים עיניים ומייחדים שמו. כאשר רואים את הייחוד העליון עתיד להתגלות, אזי קוראים שמע ישראל... רש"י: ה' אחד לעתיד לבוא ביום ההוא יהיה ה' אחד.

'צ' - מה סודך?

האות 'צ' האות במספר 18 - 'חי' בסדר האותיות. שמה 'צדי', או צדי"ק. שורש המילה הוא 'צדק' מבטאת צידקות, כנות, יושר והגינות. טוב לב, חסד ישר ותמים. אלו הן תכונותיו של הבורא כפי שכתוב: "כי צדיק ה' צדקות אהב..." (תהלים י"א ז') וגם נאמר: "צדיק ה' בכל דרכיו..." (תהלים קמה יז) וכן: "צדיק אתה ה' וישר משפטיך" (תהלים קיט קלז) "א - ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" (דברים לב ד)

קיימת מצוה חשובה ללכת בדרכי ה' ולכן הצדיק מחקה את התכונות הללו כדי להידמות אליו. רואים אנו את הצורה של האות הזאת כביכול אדם הכורע ברך ומרים שתי ידיו אל - על להתפלל ליושב בשמים. מכאן נוכל להסביר את הפסוק: "צדיק ה' בכל דרכיו..."בצורה נוספת: "צדיק - ה' בכל דרכיו... וחסיד - בכל מעשיו" פירוש: מי הוא הצדיק? זה שה' בכל דרכיו. ומי הוא החסיד? זה שה' בכל מעשיו...

האות 'צ' שערכה 90 היא הרחבה (פי 10) של האות 'ט' שערכה 9 הרומזת למילה 'טוב'. הצדיק מיישם במציאות את הטוב בעולם. מצאנו קשר אמיץ בין שני המושגים: 'טוב' ו'צדיק':

במסכת חגיגה (יב עא) אמר רבי אלעזר: אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון - אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים - עמד וגנזו מהן, שנאמר (איוב לח) וימנע מרשעים אורם. ולמי גנזו - לצדיקים לעתיד לבא שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיק, שנאמר (ישעיהו ג) אמרו צדיק כי טוב. כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח, שנאמר (משלי יג) "אור צדיקים ישמח"

הצדיק מגיע לדרגות רוחניות ולהתעלות רוחנית ונפשית למיצוי התכנים הא / לוקיים הנטועים בו. הוא מגלה אותם בתוכו וחושף אותם על ידי התקרבות לרוחניות ועולה מחיל אל חיל. הולך ובונה את עוצמתו הרוחנית ובינתיים גופו הולך ומדלדל בהגיעו לגיל 90 (צ"=90) אך הגדלות הנפשית הרוחנית הולכת וגדלה ביחס הפוך לגוף.

יש המבינים כי שמה של האות צדי - ק מלשון ציד.

לפני האות 'צ' הופיעה האות 'פ' לבטא כי האדם בפיו יכול לצוד ולהפיל בפח אנשים תמימים, ויש צורך בזהירות גדולה בשמירת הלשון שלא יגיע האדם לדרגת עשו שנאמר עליו: "כי ציד בפיו". וכן להיפך, הצדיק משתמש בתכונת הציד והוא צד מחפש ותר להשיג כצייד את האות 'ק' אשר תרמוז לקדושה.

יש הרואים את האות 'צ' שערכה 90 כערך המילה 'מים' ובאה להדגיש את הרעיון: "והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח". (תהלים א ג) מכאן נבין בדרך רמז את מיקומה של האות הזאת בסדר הא' ב'. היא נמצאת במקום ה - 18 המבטאת את המילה: 'חי' ומושלם בזה הרעיון "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב ד) המילה: 'צדי' בגימ' 104 בדיוק כמו המילה 'באמונה'.

האות 'צ' יכולה להיבנות משתי אותיות: 'נ' כפופה ומעליה האות 'י'. ה'נ' מסמלת ענוה וקבלה, ומעליה האות 'י' הרומזת לעניינים רוחניים ודבקות בבורא. האות 'ץ' סופית - זקופה היא! לציין כי בסופו של דבר למרות היות הצדיק כפוף, באחרית דבר, הצדיק יהיה ישר וזקוף וגמולו מובטח לו לנצח נצחים. כפי שנאמר: "ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ (ישעיה ס כא)

אות ה - 18

האות 'צ', האות ה - 18 רומזת למילה 'חי'. האות הזאת צמודה ובאה אחרי האות 'פ'. משולב כאן הרעיון "מקור חיים - פי צדיק" (משלי י יא)

האות 'צ' הנמצאת במקום ה - 18, רומזת במספר זה גם למילה 'חטא' (בגימ' 18) מכאן אפשר ללמוד, כי גם אם האדם נמצא בחטא כפי שנאמר "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז כ) הרי יכול הוא תמיד לחזור ולהגיע אל הדרגה הגבוהה של צדיק. תמיד יכול האדם לתקן את אשר עיוות, וייהפך לצדיק יסוד עולם.

ע - פ - צ

לא בכדי צורפו האותיות 'פ' ליד 'צ', כי הכל תלוי בפה. שמירת הפה והלשון, הוא הפתח בו יבוא הצדיק. ברית הלשון וברית המעור הופכים את האדם לצדיק. לפני האות 'פ' נמצא את האות 'ע' הרומזת לשמירת העיניים. נוסף לפירוש המקובל למושג 'שמירת העיניים' יש להרחיב ולהסביר כי שמירת העיניים כוללת עין טובה, ראיה חיובית בכל ענין, לראות את האור הנמצא בכל דבר, להתעלם מהרע ולהתרכז ולראות את הטוב אשר שתל הא - ל הטוב, בכל דבר. לדון כל אדם לכף זכות ועוד... לא בכדי מצאנו כי ערך הביטוי: "דן את את כל האדם לכף זכות" (אבות א ו) בדיוק בגימ' 1118 כערך הפסוק השלם: "שמע ישראל הוי'ה א - להינו הוי'ה אחד"!

'צ - ד - י - ק'

יש הדורשים את המילה 'צדיק' כנוטריקון הרומז על דברים בסיסיים בחיי היהודי בתפילה.

'צ' =90 אמנים (עניית אמן לאחר כל ברכה)

'ד' = 4 קדושות (2 מעומד ו - 2 מיושב)

'י' = 10 קדישים

'ק' =100 כנגד 100 ברכות שצריך אדם לברך מידי יום (כולל הברכות שבתפילה)

צורת האות 'צ'

האות 'צ' בחלקה העליון בנויה משני חלקים אחד פונה ימינה והשני שמאלה.

כביכול הצדיק מחפש סביבו אנשים לעשות אתם צדקה וחסד. יש הרואים בחלקים אלה הפונים לצדדים שונים כי הצדיק נותן צדקה כמתן בסתר שלא יראה את המקבל, והעני המקבל לא יראה את הנותן. כך נוהגת מצות מתן בסתר.

שני חלקים אלה מבטאים כי הצדיק שומר על שני יצריו כפי שנאמר: "על לבבך" - בשני יצריך. הצדיק מאוזן בין שניהם והן נתונים בשתי ידיו. הגה החיים בידיו.

יש מחכמי האמת הרואים את שני החלקים הללו הבאים לסמל "צדק צדק תרדוף" והצדיק חייב לבחון כל עניין מכל צדדיו.

יש מחכמי האמת הרואים בשני חלקי האות 'צ' כביכול שתי אותיות 'יי' שר"ת שלהם " (צדק) ייראה - (צדק) ייעשה".

צדיק אות הצדקה

מעלת הצדקה מי ישורנה?

הנביא מלאכי גילה לנו סוד גדול: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת, אמר ה' צ - באות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די! (מלאכי ג י)

הגמרא מיד מתעוררת ושואלת איך העז הנביא מלאכי לומר בשם ה' כי מותר לנסות את ה'?! והרי כתוב "לא תנסו את ה' א - לוקיכם"! (דברים ו טז)

אלא במצוות צדקה אכן - מותר! כפי דברי הגמרא

אשכחיה לינוקיה דריש לקיש, אמר לו: אימא לי פסוקיך א"ל עשר תעשר, א"ל (ליפרוש לי מר) [ומאי עשר תעשר] א"ל עשׂר בשביל שתתעשׁר! והכתיב לא תנסו את ה'? א"ל הכי א"ר הושעיא חוץ מזו, דכתיב הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וגו' ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די, עד שיבלו שפתותיכם לומר די.. (תענית ט עא)

מעלה גדולה עוד יותר לנותן צדקה, כי הוא עושה שלום בין העני לרבונו שלך עולם... שנאמר: "והיה מעשה הצדקה - שלום"! (ישעיהו לב יז)

מעניין שהחכמים קבעו מי זה הרשאי לקבל צדקה, מי שיש לו פחות מ - 200 זוז (ראה מסכת פאה ח ח). המילה 'צדקה' ערכה בגימ' 199, והרי לפנינו הרמז מי שיש לו 200 חסר משהו (199) הוא זה אשר יקבל צדקה.

מצאו כי הביטוי: "צדקה וחסד" שווה בדיוק ל - 277 ולביטוי 'זרע'. כפי שנאמר: "הא לכם זרע וזרעתם" (בראשית מז כג) ועוד בגימ': "אנא ה' הצליחה נא".

כאשר מחליפים את האותיות של המילה: 'צדקה' באותיות "א"ת ב"ש" נקבל את האותיות: " (צ) ה - (ד) ק - (ק) ד - (ה) צ המילה 'צדקה' חזרה להיות 'צדקה'... וכן נאמר: "רודף צדקה וחסד - ימצא חיים צדקה וכבוד" (במשלי כא כא) הרודף צדקה, המקיים מצוה חשובה זו, יזמן לו הקב"ה עושר גדול יותר וימשיך ויתן שוב צדקה, שוב ושוב... הנותן, אינו אלא מקבל הזדמנויות רבות להמשיך ולתת. כן נאמר בעניין נתינת נדבות המשכן הביטוי: 'ונתנו' - מילה זו נקראת ישר והפוך. כי הנותן בסופו של דבר הוא מקבל. הכל חוזר אליו, ועוד יותר כמו הזורע המטמין גרגירים באדמה וחוזר וקוצר פי כמה וכמה... פי מאות וגם פי אלפים...

"וצדקה תציל ממות"

מצאנו במילה 'מ ח צ י ת' את הרמז לרעיון "וצדקה תציל ממות" (משלי י ב) האות האמצעית 'צ' מימינה ומשמאלה, צמודות אליה האותיות 'ח, י' היוצרות את המילה 'חי'. ואילו המתרחק מן הצדקה, יראה את האותיות המרוחקות מהאות 'ח' ('מת') וכך נלמד: כדי לבטל גזירה, אחת הדרכים היא להרבות בצדקה.

אמרה תורה: "עשר תעשר" - עשׂר כדי שתתעשׁר

בבראשית נאמר: "הלוא כל הארץ לפניך, הפרד נא מעלי, אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה". (בראשית יג ט) אפשר לדרוש בצורה זו: הקב"ה אומר אם תקרא "עשׂר" אם תשים את הנקודה שעל ה"ש" בצד שמאל אם תתן מעשׂר אז אומר הקב"ה: אני הקב"ה אשים את הנקודה על ה'ש' בצד ימין ואקיים: "תתעשׁר" - יהיה לך עושר רב. אם תחליט לשים את הנקודה על ה'ש' בצד ימין, אם תקרא "עַשׁר" שתחליט לאגור כסף רק כדי להתעשר, הרי אני הקב"ה אשים את הנקודה על צד שמאל והמילה תיקרא "תתעשׂר" שתלך ותדלדל כל פעם יפול מהונך עשירית... ראה סיפור מרתק "מעשה באדם אחד עשיר..." (תוספות תענית ט עא)

עשר תעשר ותמצא מזלך

ביטוי חכם מאוד:

הבא ונעשׂר, נקח כל אחת מהאותיות של המילה: 'ת - ע - ש - ר'

שהן: 400, 70, 300, 200 ונעשר: 10% מכל אחת מהאותיות, לפי הסדר! ונקבל את המספרים: 40, 7, 30, 20. נהפוך את המספרים המעושרים לאותיות ונקבל את המילה: 'מ - ז - ל - ך'

ת - ע - ש - ר

400-70-300-200

קח 10 % מכל אות וקבל:

40 -7 -30-20

מ - ז - ל - ך

המילה: 'צדקה'

הנותן צדקה מעשר את כספיו ומביא 10% מהרווח כפי שנאמר 'עשר... ' ומי שרוצה יכול לתת יותר מ - 10%. חכמים הגבילו זאת וקבעו באושא שהאדם לא יתן יותר מ - 20% וכך נאמר: באושא התקינו שהמבזבז אל יבזבז יותר מחומש (20%). (מסכת כתובות נ ע א)

המילה צדקה בנויה משני זוגות של 2 אותיות סמוכות.

מ - 'צ' ו - 'ק'. וגם מ - 'ד' ו - 'ה'

האות 'צ' היא 90% מהאות 'ק' לאחר שננכה 10% לצדקה.

והאות 'ד' היא 80% של האות 'ה' לאחר שננכה 20%.

אילו בדיוק האפשרויות המומלצות לצדקה!!!!

אות הלחיים המאירות

באידרא רבה, מתוארת התכנסות תלמידי רבי שמעון בר - יוחאי לשמיעת גילוי סודות האצילות והבריאה מפי רבם. אנו רואים אותם מתכנסים ויושבים בשדה בין האילנות. אותו שדה, מלא בשפע סודות נקרא: "חקלא דתפוחין קדישין". טל גן עדן נוטף עליו מידי יום ומחיה אותו. בעלי הסוד הנכנסים בו, נקראים קוצרי השדה ("מחצדי חקלא") גילוי הסודות בדרך מיוחדת, בדרך הכנת הכלים להגיע אל האצילות. באותו כינוס סודי מתוארים אברי הגוף המטוהר המצליח לעלות לדרגות הרוחניות הגבוהות, מתעלה ב - 13 תיקונים וצורת האדם הקדוש הופכת לצורת המלך.

13 התיקונים הנז' הנמצאים בראש ובזקן, אחד מהם מתייחס ללחיים, משני צידי הפנים, ונקראים "התפוחים היפים הלבנים" (תפוחין שפירן חוורין) או שני התפוחים הקדושים העילאים של העתיק, שבהם משתנים חליפות הצבעים אדום ולבן (תרין תפוחין קדישין עילאין דעתיקא, איתמשך סומקא ואתי חיורא)

יש לראות את הגוונים הללו שהכוונה לספירת התפארת ששלושת גווניה: אדום לבן וירוק כגווני התפוח, וכן של ספירת המלכות, שבה משפיעים שלושת התפוחים שהם מקבילים לשלושת האבות וכיוצא בזה.

לעינינו אותה מערכת הנזכרת הרומזת לשתי הלחיים כלומר שני צידי הפנים הנרמזים ונמשלים כשני תפוחים נאים ויפי מראה המפיקים שמחת חיים, שממנה מתברך העולם.

האות 'צ' נראית כחותם הניצבת בגזעה ובשרשה בגנים הסודיים של אותו פרי הנכסף ביותר, ובדמיון בעלי הסוד נעשו שני ראשיה של האות 'צ' לרמז לשני התפוחים העליונים. שני ראשים כשני תפוחים מאירים ונרמז בפסוק: "אור זרוע לצדיק.."

יש הרואים את שני החלקים כשני הפרצופים שהיה לאדם הראשון לפני החטא "דו - פרצופים", ועל פי הזוהר הקב"ה ניסר אותו גב אל גב ויצר את חוה מהצלע, מהצד של גופו. לכן האות הזאת יכולה להיות סמל לצדיק מוחלט כמו אדם הראשון לפני החטא.

יו"ד למעלה קשורה ודבוקה ל - צ' כפופה. כפופה לצדיק האמת. "ועמך כולם צדיקים" "וצדיק באמונתו יחיה". האר"י ז"ל: ה - 'י' הקטנה המסתכלת כלפי מעלה מרמזת לאמונה פשוטה החרוטה בלב כל יהודי. הצדיק חי, ומקיים כל מצוותיו יתברך בשמחה האמיתית. לכן יש פירוש לאות צדיק "צדיק אוכל לשובע נפשו" (משלי יג כה) סוד האכילה סוד הבירור, רפ"ח ניצוצין קדישין שנפלו למעלה, בתוך דצחם (דומם צומח חי מדבר) כאשר הצדיק מראה דבר מותר ומעלה את הניצוצות הקדושות להמשיך חייהם לכל העולם.