🖨קארמה - אחד העקרונות החשובים בבודהיזםאחד העקרונות החשובים בבודהיזם הוא חוק הקרמה שלפיו אם אנו רוצים לעשות טוב, המציאות תחזיר לנו טובה בחזרה ואם להזיק או לעשות רע, אנו נקבל שכר דומה.
העניין הוא שאנחנו לא יכולים להיות אחראיים לתוצאות מעשינו ואמירותינו, מכיוון שאין לנו אפשרות לדעת מה יהיו ההשלכות של פעולותינו בטווח הרחוק, מה תהיה פרשנותו האישית של כל אדם למילותינו ומעשינו אין לנו אפשרות לדעת מהו רצף השינויים שיתרחש במציאות כתוצאה מכל סיבה או פעולה שבחרנו להוציא אל הפועל.
ולכן? אנחנו לא יכולים באמת לעשות טוב או לעשות רע, אלא שאנו יכולים רק להשתדל לפעול מתוך כוונה טובה. כוונה טובה מתחילה מבפנים, מהרצון שלנו לתת הרגשה טובה לסביבה. המטרה היא להרגיל עצמנו לפעול מתוך כוונה טובה מבפנים. ולמה שנרצה ליצור כזה הרגל?
הרגל הופך לטבע שני. כשאדם מרגיל את עצמו לצורת התנהגות מסוימת, עם הזמן צורת ההתנהגות הזו הופכת להרגל או לדפוס חשיבה שטבוע בו, חלק מהטבע שלו. טבעו של אדם, הוא צורת התנהגותו וצורת החשיבה שלו.
ההיגיון אומר שאם אדם באמת ירצה לפעול מתוך כוונה טובה, מתוך נתינה ורצון לפעול למען הכלל ולא רק למען עצמו, לבסוף הוא גם ירוויח מזה, כוונה שלמה לנתינה, היא גם הקבלה גדולה. ולמה רק בסוף?
מכיוון שרק כאשר כוונת הנתינה, תהיה מתוך דפוס או הרגל שטבוע בנו, אז האדם לא יצטרך להשתדל ולרצות לפעול מתוך כוונה טובה, אלא שזה יקרה מעצמו, זה יהיה טבעי לו.
חשוב שהרצון לתת יהיה עם כוונה שלמה, כלומר ללא שום ציפייה לקבל בחזרה תוצאה מסוימת, אלא לתת כדי לתת, להשפיע שעל מנת להשפיע, מה שנקרא אלטרואיזם.
ועד שהאדם מגיע לבחינה הזו? יש לו אינטרס להרגיש טוב בעצמו, אך כשהוא משווה צורת מידתו שלו למידת האלטרואיזם, אז הכוונה שלמה, וזה בסדר גמור, כך זהו עובד, תמיד משלא לשמה בא לשמה. ולמה לנו לרצות להגיע לבחינה הזו?
הרצון של האני, הוא החיסרון שלו, האדם רוצה את מה שהוא מרגיש או חושב שחסר לו. ברב המקרים קיים איזשהו פער זמן בין תחושת החיסרון לדבר שאותו אני רוצה, לבין זמן הקבלה והשגת הדבר שאותו רצינו, שהוא זמן השלמת החיסרון ותחושת הסיפוק, ומי שלא מספיק מודע לעניין, עבורו זמן ההמתנה הזה יכול להיות סבל - סבלנות והמתנה בתחושה של חוסר.
כאשר מטבענו נרצה להשפיע על מנת להשפיע, אז בדיוק ברגע שנרצה ונחווה תחושת חיסרון, אנחנו נרגיש סיפוק מזה שקיבלנו בדיוק את הדבר שרצינו שזה - לתת.
כאשר רצון אלטרואיסטי הוא טבעו של אדם, אין לו צורך להתאמץ ולהתייגע כדי להשיג את תחושת הסיפוק מהשגת רצונו, כי כאשר זהו טבעו, זה טבוע בו ונובע מעצמו, ועל ידי זה "שלהבת הלב עולה תמיד מאליה".
בודהיזם - מה בודהה *לא* ידע? לאיזו הארה בודהה *לא* הגיע? חלק 1בודהיזם - מה בודהה לא ידע? לאיזו הארה בודהה לא הגיע? חלק 1 במאמר הזה נדבר על תפישת העולם הבודהיסטית. נסביר את היתרון שלה, ונסביר גם את החיסרון שלה. וממילא נסביר גם מה בודהה לא ידע ולאיזו הארה בודהה לא הגיע. וכאשר מדברים על תפישת חיים כלשהי, בפרט כאשר באים לבאר את החסרונות שלה, אז יש לזכור כי ... שהוא שמע. אך עדיין יתכן שהחכם עצמו אמר דבר אחר והתכוון לדבר אחר. ולכן, בטרם נסביר את החיסרון של הבודהיזם, נגדיר את תפישת הבודהיזם שעליה אנחנו מדברים. כי ההתייחסות צריכה תמיד להיות לדבר מוגדר, דהיינו, לפירוש כלשהו של תפישת העולם הבודהיסטית. ואם מישהו תופס את הבודהיזם בצורה שונה, הרי שאין כאן התייחסות לכל תפיסות הבודהיזם השונות. וכאן במאמר נעמוד על מספר רעיונות בודהיסטים ונתייחס אליהם. והרעיון הבודהיסטי הראשון שאליו נתייחס, הוא אל תפישת החיים הבודהיסטית, שעל פיה הבודהיזם הוא הדרך לשחרור מסבל. כי עפ הבודהיזם העולם הזה הוא מלא בסבל. ושורש הסבל של האדם עפ הבודהיזם, הוא בכך שהאדם נאחז בתופעות משתנות. כי בעולם שלנו הכל משתנה כל הזמן. וכאשר האדם נאחז מבחינה רגשית בתופעה חולפת כלשהי, על ידי זה האדם סובל כאשר התופעה משתנה. ואדם מואר עפ הבודהיזם, הוא מי שהצליח להשתחרר מכל תלות רגשית כלשהי לגבי תופעה משתנה כלשהי. וניתן למצוא עמקויות כלשהן בבודהיזם, לגבי זה שגם האני של האדם הוא תופעה משתנה וכיוב, ועוד רעיונות שונים שאליהם לא נכנס כאן. וכאן נתמקד ... שנוצר על ידי היצמדות לתופעות משתנות. וההארה היא כאשר האדם משתחרר מהתלות הרגשית בתופעות המשתנות. ואם נתבונן על אנשים בודהיסטים, נראה כי כלפי חוץ לפחות חלקם נראים אנשים מאושרים ושמחים. כי כאשר לוקחים בן אדם שכל היום רודף אחרי ... עליו, רואים כמובן אדם לא מאושר, שהוא בעצם חי את חייו מתוך מרדף לא ברור. וכאשר שמים לידו את הבודהיסט, שהוא אולי בדיוק עושה באותו הרגע איזו מדיטציה שמרגיעה אותו וכיוב, אז האדם שנמצא בתוך מרוץ משוגע של החיים, כאשר הוא מסתכל על הבודהיסט הרגוע שנח לו מחוץ למרוץ, הוא בטוח שהבודהיסט הזה מאושר. כי הוא האדם הרגיל נמצא בתוך מרוץ, והבודהיסט נח מהמרוץ. ונראה כאילו שהבודהיסט כבר הגיע לסוף המרוץ. ולכן האדם שנמצא במרוץ, חושב שהבודהיסט הוא אדם מואר ומאושר. וכאשר האדם מתבונן על הבודהיסט והוא רואה מולו אדם רגוע, שמשדר כלפי חוץ תחושה של שלווה, שקט נפשי, רוגע, שמחה, שלוות נפש וכיוב, אז האדם שנמצא במרוץ ושאין לו את כל הדברים האלו, אז נדמה לו שהבודהיסט הזה הוא אדם מואר ומאושר. ובפרט אם אותו הבודהה בא לאדם ומספר לאדם שהעולם הזה מלא בסבל, ושהסבל נובע מכך שהאדם רודף אחרי דברים שכל הזמן משתנים, והבודהה ... בטוח שהנה הבודהה הזה הוא אדם מואר ומאושר באמת. ואז האדם גם הוא מנסה ללמוד את שיטת הבודהה ואת הבודהיזם. והאדם מנסה גם הוא להשתחרר מהסבל שיש בעולם. והאדם מתחיל להשתחרר מכל התלויות הרגשיות שיש לו. והאדם חושב מקווה ... לא ידע, אז נאמר שבודהה לא ידע ליהנות. כי כל מה שבודהה ניסה להסביר, זה שהעולם הזה מלא בסבל. ושהבודהיזם יראה לאדם את הדרך להשתחרר מהסבל, ושזאת הארה ופסגת חלומותיו של האדם שאליה רוצה להגיע האדם. וכפי שכבר ביארתי ... אז המקסימום שהוא יכול להתחייב עליו, זה לגרום לך לא לסבול כמו כולם. וכאשר האדם סובל, והוא רואה מולו בודהיסטי שדוגל בכך שהאדם צריך להשתחרר רגשית מכל מה שקיים, אז נדמה לאדם שהנה המפתח אל האושר. וכאשר האדם מתחיל לתרגל בודהיזם, והאדם מתחיל לעשות מדיטציות והתבוננות כלשהי, ומתחיל להשתחרר מהתלות הרגשית שלו בכל מיני דברים, אז האדם באמת מרגיש סוג ... התעלות רוחנית. ונדמה לאדם שמי שהוא לא תלוי רגשית בשום דבר, הרי שהוא מאושר. ומי שיתבונן היטב על הרעיון הבודהיסטי הנל, הוא יראה שיש חסרונות מאוד גדולים במה שלימד בודהה. וניתן כאן כמה נקודות להתבוננות על התורה הבודהיסטית. והדבר הראשון שצריך להדליק נורה אדומה אצל מי ששומע את התפישה הבודהיסטית, הוא שהבודהה מגדיר את עצמו באמצעות הסבל. פירושו שהבודהה מצהיר שהוא יעזור לאדם להשתחרר מהסבל. וכפי שהבודהיזם עצמו מוגדר הדרך לשחרור מסבל. וכאשר הגדרת הבודהיזם היא כדרך שמסבירה איך לא לסבול, ממילא ניתן להבין שהדבר הטוב ביותר שאותו יכול הבודהיזם להציע לאדם, זה איך לסבול פחות או אפילו איך לא לסבול בכלל. אבל הבודהיזם לא יכול להציע לאדם את הרגשות הטובים והיפים שיש בתשוקה, התאהבות והיקשרות רגשית, התמכרות, התמסרות לדברים שונים וכיוב. וכפי ... ככ סבל מהעולם, עד שהוא החליט לחשוב שהעולם לא קיים. כי גם הרעיון הזה ניתן להיתקל בו בצורות שונות בבודהיזם, שכאילו העולם שלנו הוא אשליה. למרות שמצד האמת העולם הזה הוא אמיתי לגמרי, ורק מי שסובל כאן, רק הוא ...
בודהיזם - מה בודהה *לא* ידע? לאיזו הארה בודהה *לא* הגיע? חלק 2בודהיזם - מה בודהה לא ידע? לאיזו הארה בודהה לא הגיע? חלק 2 כי מי שיתבונן היטב על העולם, יראה כי המציאות שלנו מכילה בתוכה את כל הכוחות ... אחר. וגן עדן שורשו ביכולת של האדם להכיל בתוכו את התופעות של המשתנות של העולם, ולא לברוח מהן. כי הבודהה שלא הבין את העולם, ושלא הבין למה המציאות היא כפי מה שהיא, הוא מלמד את האדם איך לברוח מהמציאות. ... תמיד כאשר מתחדשת לאדם הבנה כלשהי. וחשוב להבהיר, כי בכל הדעות שיש בעולם יש בהן מן האמת. וגם כמובן בבודהיזם ובכל הרעיונות שלו, וגם בתפישה שאומרת ששורש הסבל הוא השכל, גם בזה יש מן האמת. אך הפתרון הוא לא ... שלו יתיישר לפי האמת, אז לא רק שהוא לא יסבול, אלא הוא גם ייהנה. וכאשר האדם מתחיל ללכת בדרך הבודהיסטית, הוא אכן מתחיל להרגיש יותר טוב. משום שגם בבודהיזם יש משהו טוב. כי גם בחשיבה הבודהיסטית של התנתקות רגשית, גם בה יש משהו נכון. שהוא היכולת שחסרה לאדם שסובל בגלל ההיקשרות הרגשית שלו. ולכן האדם מרגיש טוב אחרי שהוא מתחיל לתרגל מדיטציות וכיוב. אבל מצד האמת, הבודהיזם הוא סבל, בדיוק כמו שההפך של הבודהיזם (הדוניזם), גם הוא סבל. וגם הבודהיסט בתוך ליבו מקנא בהדוניסט. כי הבודהיסט אומנם לא סובל כמו ההדוניסט, אבל הוא גם לא נהנה כמו ההדוניסט. והבודהיסט בתוך ליבו משתוקק למצוא את הדרך ליהנות מהחיים, בלי לסבול מהם. אבל אין לו את הדרך הזאת. ולכן הוא ... אבל זו לא השלמות. כי השלמות כפי שכבר ביארתי, היא היכולת להכיל את ההפכים. דהיינו, שהאדם ידע להיות גם בודהיסט וגם הדוניסט בו זמנית. דהיינו, מצד אחד גם ליהנות מהחיים הרגילים של העולם הזה, וגם לאזן אותם עם האמת שנמצאת בבודהיזם. בין כך ובין כך נסכם ונאמר, כי ליהנות זאת מומחיות. ומצד האמת גם הבודהה משתוקק ליהנות. כי אם לבודהה לא היה חשוב ליהנות, ממילא הוא לא היה סובל. והסבל נוצר רק בגלל הרצון ליהנות. והבודהה לימד איך לא לסבול. אבל הוא לא לימד איך ליהנות. והבודהה הסביר לאדם איך לא להיפגע מהעולם, אבל הוא לא התמודד עם שורש הרצון של האדם ליהנות. וגם הבודהה עצמו רצה ליהנות. ומה לעשות שבמגרש המשחקים אפשר גם להיפגע? כי ההנאה נמצאת במגרש המשחקים. ומי שרוצה ליהנות, צריך לשחק את המשחק. ובודהה הסביר שמאחר שבמשחק אפשר להיפגע, אז ההמלצה שלו היא לא לשחק את המשחק. אבל זאת המלצה של מי שלא יודע לנצח במשחק, וגם להפסיד בכבוד אם צריך. כי הבודהה לא היה מסוגל ולא ידע איך להכיל בתוכו את הסבל. כי הסבל והרע הוא חלק מהמשחק. ומי שרוצה להשתחרר ... להכיל בתוכו את הסבל. דהיינו, להבין את חוקי המשחק באמת, ועל ידי זה לדעת גם להפסיד כאשר מפסידים. אבל הבודהה לא באמת השתחרר מהסבל. כי הוא כל הזמן ברח ממנו. כי מי שמסוגל להכיל בתוכו את הסבל, רק הוא השתחרר מהסבל. כי הסבל לא מאיים עליו. אבל הבודהה אולי לא סבל בפועל מענייני העולם, אבל הוא בהחלט לא השתחרר מהסבל בפנימיות שלו. וההוכחה הפשוטה לכך היא, שהוא דגל בכך שעל האדם לא להזדהות רגשית לתופעות משתנות כדי לא לסבול. וזה בעצם אומר שהבודהה לא השתחרר מהסבל בפנימיות שלו, אלא רק בחיצוניות שלו. כי אילו הוא היה משתחרר מהסבל באמת, הוא היה יכול כן להתאהב, להשתוקק וכיוב, ועדיין לא לסבול. אבל הסבל עדיין היה בתוך הבודהה. ולכן הבודהה ברח מהעולם, כדי לא לסבול. כי הוא לא באמת השתחרר מהסבל. ומי שמשתחרר מהסבל באמת, זה בא לידי ביטוי ... משום שהוא מסוגל להכיל בתוכו את הסבל. ולהשתחרר מהסבל פירושו, לדעת להפיק הנאה גם ממצב של סבל. ואת זה הבודהה לא ידע איך לעשות. בכל מקרה, השלמות היא שהאדם יבין את המציאות, ואז האדם ימצא את הטוב שיש בכל ...
לפניך חלק מהנושאים שבאתר... מה מעניין אותך?
נושאים נוספים לעיונך...
050-3331-331