* תפילה - להתפלל נכון - תשובות להרבה ספקות - חלק 3.

הגיית הניקוד הנכון

לפעמים אנו "שוכחים" בדיוק איך המילה מנוקדת במקור, ואנו מנסים לקרוא זאת שונה, ובטעות מהמקור. במיוחד בעיה זו יכולה להתעורר כאשר אנו מתבלבלים האם זה קמץ גדול או קמץ קטן... או שוא נח או שוא נע...

דוגמאות שכיחות הדורשות תשומת לב

..."וּמִדִּינָהּ של גיהנום.."תחת ה"מ" חיריק, ה"ד" דגושה בדגש חזק והאות "ה" במפיק.. (שלא יישמע: "וּמְדִינָה של גיהנום").

לאחר הנחת תפילין...". וארשתיך לי באמונה, וְיָדַעַתְּ (העי"ן בפת"ח) את ה'".

"... וכליל לָאִשִּׁים...""הש" בדגש חזק!

"... הראנו ה' חסדך וְיֶשְׁעֲךָ תתן לנו.." (ה"י" בסגול ולא בחיריק).

"... למען יְזַמֶּרְךָ כבוד ולא ידום..."ולא: "יזמרֶך".

"... יברכנו א - להים וְיִירְאו (הרי"ש בשוא נע) אותו כל אפסי ארץ.

"כמו כן: וַיִירְאו העם את ה' ויאמינו..." (לשון יראה ולא ראיה)

"... ביום ההוא אבדו עשתֹנתיו..."ה "ת" בחול"ם, ולא בניקוד שו"א.

לא בגבורת הסוס יחפץ, לא בשוקי האיש ירצה... ולא: "ולא בשוקי באיש..."

"... לֶאְ - סור מלכיהם בזקים..."תחת ה"א" שו"א נח, ה"א" נהגית. (יש שאינם הוגים את ה"א" וכן במילה "נֶאְדָּרִי בכח...")

"... הללוהו כרוב גֻּדלוֹ.."האות "ג" מנוקדת בקבו"ץ ולא בקמ"ץ קטן.

"... מכון לשבתך פעלת ה' מִקְּדָשׁ (האות קו"ף בדגש חזק, כאילו אנו הוגים פעמיים את האות "ק", מִק - קְדש) א - ד - ני כוננו ידיך".

"... וַיָּשֶׁב ה' עליהם את מי הים..."ה"ש" בסגו"ל. (לא בקמ"ץ)

לפני תפילת העמידה בשחרית ובערבית "ברוך אתה ה' גָּאַל (ולא: "גואל") ישראל".

ואילו בתפילות העמידה ביום חול, הברכה השביעית, בברכת הגאולה מסיימים: "ברוך אתה ה' גּוֹאֵל (ולא: "גאל") ישראל".

וסימנך: כאשר דובר על הגאולה של מצרים "שירה חדשה שבחו גאולים... על שפת הים...""אותות ומופתים באדמת בני חם" גאולה של העבר, הברכה נאמרת בלשון עבר = "גאל", ואילו בתפילת העמידה, אנו מבקשים גאולה בהווה ולכן פשוט שהברכה תהיה בלשון הווה= "גואל".

"ומקיים אמונתו לִ (י) שֵנֵי עפר - היו"ד נחה, ואיננה נהגית!

וגם נקפיד לבטא את הצירי באותיות "שֵׁנֵ" (שלא יישמע "לִשְנֵי", פירוש: לשניים).

בקדושה: "כדבר הָאָמור..."ולא: כדבר הֶאָמור".

הסבר למקור הטעות: ה"א הידיעה תנוקד בקמץ אם תופיע לפני אותיות "אע"ר".

ה"א הידיעה תנוקד בסגול רק אם תבוא לפני אותיות הח"ע שהן קמוצות.

ברוך אתה ה', בונֵה ירושלים" המילה "בונה" מנוקדת בצירי ולא בסגו"ל.

משום מה מצאנו בין המתפללים בהגייה התימנית, משבשים והוגים את המילה "בונה" בסגו"ל (כאילו פת"ח רחב), ראה הערה דומה במילה "ידשנה".

הערה, תוספת למתבוננים:

המילה "בונה" בניקוד סגול נראה כי היא פעולה "כי הבית אשר אני בונֶה..." (דה"ב ב, ח), "הבונֶה בשמים מעלותיו.." (עמוס ט, ו).

ואילו כאשר המילה הזאת מנוקדת בצירי, מביעה בעיקר תואר או בעל עיסוק קבוע ופועל מתמשך. (בינוני)

(בינוני הוא זמן שבין עבר ועתיד או צורה של תואר שהוא בין פועל ושם)

כמו: רופֵא (ד"ר), נואֵם, (אורטור) יוצֵר (אמן), שומֵר (האיש שבשער).

הסביר לי ידידי ר' רחמ' ניסים הי"ו, נראה כי הטעות בין הוגי ההברה התימנית, נובע מסיום הברכה השלישית של ברכת המזון: "בא"י (ה) בונֶה ברחמיו את ירושלים, אמן" שם אמורה להינקד בסגול, כי זה לשון פּועַל... (verb).

יש הסוברים כי על פי כללי הדקדוק בפעלים בגיזרת "ל - ה" שהאות השלישית של הפועל היא "ה", ע' הפועל תנוקד בסגול, כגון: מוֹרֶה" "רוֹצֶה" ובכגון: "ג. ל. ה" ינוקד "תְּגַלֶּה" חוץ ממקרים שבפסוק היא בטיפחא או באתנחתא תנוקד "תגלֵּה" בצירי. הסגול התנועה הקטנה תיהפך לתנועה גדולה - צירי.

כן גם המילה "בונה" ששורשה "ב. נ. ה."היתה ראויה ע' הפועל להינקד בסגול - "בּוֹנֶה" אולם מה שמצאנו בתפילה או בתהילים "בונֵה ירושלים ה'" (בצירי) "בא"י בונֵה ירושלים" אינם אלא חריגים יוצאים מן הכלל כגון בנסמך.

להרחבת הכלל... (למי שעדיין לא התעייף)...

רק שורשים מגיזרת ל - א" כגון: ר. פ. א או מ. צ. א או ק. ר. א ע' הפועל תנוקד בצירי כגון: רוֹפֵא, מוֹצֵא, קוֹרֵא (יש יוצאים מהכלל)

"... ערב ובוקר וצָהֳרים.."יש להגות: "וצַהוֹריים" (יש דעה.."וצוֹהוֹרים.."= צלו"ל)

אבל אין שום סברה להגות "וצַהַרים"

הערה: כל קמץ גדול לפני קמץ קטן, יש דעה הסוברת כי את הקמץ הגדול נהגה כקמץ גדול, ללא שינוי ויש סוברים שהקמץ הגדול מקבל השפעת היגוי של הקמץ הקטן שבא אחריו.

לכן רוב המדקדקים סוברים שיש לקרוא נַעוֹמי ויש מקצת המדקדקים הסוברים שיש לקרוא נוֹעוֹמי.

נראה שיש ללכת לפי הרוב על פי הכלל "זיל בתר רובא".

"יברֶכְך ה' וישמרֶךָ": מתחת ל"ר" יש סגול ומתחת ל"כ" שוא (ולא: "יברְכך").

ההטעמה ב"רֶ" על פי הכלל: סגול וקמץ - ההטעמה בסגול" כגון: שבטך וּמִשְׁעַנְתֶּךָ"

"יאר ה' פניו אליך ו (י) חונך" האות "י" נחה, ואינה נהגית.

"... עָזרנו (יש להגות: עוֹזרנו) א - להי ישענו על דבר כבוד שמך..."פסוק זה מתהילים ע"ט, ט לשון בקשה ותחנון, והוא גם משובץ בתפילה כחלק מהתחנון..

שימו לב להבדל בין פסוק זה ופסוק אחר משירי המעלות: (תהילים קכ"ד, ח) עֶזרנו (האות "ע" מנוקדת בסגו"ל) בשם ה' עושה שמים וארץ".

"יזכור כל מנחותיך, ועולתך ידשנֶה (הנו"ן בסגו"ל!) סלה".

(יש מהתימנים טועים. והוגים אותה בקמץ שהרי הם הוגים סגול ופתח כמעט באופן זהה).

"... ו (י) הי עתם לעולם..."ה"ו" בחיריק מלא, ה"י" נחה "וַיָּשֶב (השי"ן בסגול) עליהם את אונם..".

".. יגְדּיל תורה ויאְדּיר... (תחת ה"א" שוא נח, ולא חטף פתח. והדל"ת דגושה כדין בג"ד כפ"ת).

"מגדַּל - עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב" יש לקרוא "מגדַּל" (האות ד' מנוקדת בפתח ולא: מגדול עוז)..

בקריאת התורה:

כל מילה "הָראוּבני" או "לָראוּבני" ה"א" נחה! אין להגות אותה.

יש לקרוא מילה זו "הָ - רוּ - בֵנִי" או "לָ - רוּ - בֵנִי"

ומה עם: "יששכר" - למרות שהיא נכתבת בשתי אותיות "שׂ", יש להגות רק אחת מהן (את הראשונה). הרעיון: יששכר אשר מקומו באהלי התורה מקבל שני "שְׂכרים". שכר לעולם הזה ושכר גנוז וצפון לעולם הבא, לכן הוגים את האות "שׂ" רק פעם אחת, המתייחסת לשכר הגלוי... והטמון הבלתי נגלה עליו נאמר "מה רב טובך אשר צפנת..."

וכן "והאספסוף אשר בקרבו..." (במדבר י"א, ד) האל"ף נחה ויש לקרוא והָ - סַפסוף.. (רעיונית: לא היה להם קשר עם ה"א")

"... שומר פת (א) ים ה'.."רוב הדעות סוברות כי ה"א" נחה ואינה נהגית, מתחת ל"י" חירי"ק והיא כן נהגית. כאילו כתוב: "פתיים"

באנעים זמירות

"וַיְ - שַוּוּך לפי מעשיך..."לא " וַיַּשְׁ - ווך " (לשון השואה... מי ידמה לך?)

אלא: וַיְ - שַ - ווך (לשון הערכה, החשיבו)... לפי מעשיך..." (ההבדל גדול)...

"מחלפות ראשו כבימי בְחֻרוֹת (ולא: : בַחוּרוֹת")

"דור ודור - עם דורֶשְך דרוש" (ולא: "דורשֶיך")

.."שבטְך ומשענתֶּך.."מתחת לאות "ת" - סגו"ל ולא שו"א

וכן: " ה' ישמור צאתְך ובואֶך מעתה ועד עולם".

"שוא נע או סגול"

נכון שהניקוד "שוא נע" דומה בקריאה הרגילה כחצי סגול. ולכן יש להקפיד ולהבחין ביניהם. בהרבה מקרים השוא נע יהפך לסגול בזמן שההטעמה בהברה בו הוא נמצא כגון: "דגנְך - דגנֶך" "מקרבְּךָ - מקרבֶּךָ"

לפעמים ההבחנה היא בין יחיד לרבים במיוחד כאשר לפני האות האחרונה קיימת אות יו"ד הרומזת לרבים. כגון: "מעשה יָדְך" - לשון יחיד, (לא מצאנו בתנ"ך ביטוי: "מעשי ידך") או "מעשה יָדֶיך" - לשון רבים. (גם: "מעשי ידֶיך" - לשון רבים)

ועוד רבות הדוגמאות "עינְך" - לשון יחיד. "עינֶיך" לשון רבים (גם מצאנו עינֶך" ללא יו"ד לשון רבים)

בהגייה התימנית, השוא נע יבוטא כחצי פתח והסגול כ"פתח רחב" (כך נקרא הסגול בפי יוצאי תימן).

וכיצד יבחינו יוצאי תימן בין "ויאמֶר" לבין "ויאמַר"? למי אוזניים חדות במיוחד יבחין בין "סגול" לפתח" ואם לא ישים לב להבחנה הבולטת: הראשון מלעיל והשני מלרע.

יש להקפיד ולהבחין

בין שוא נח ובין שוא נע:

שוא נע או שוא נח - כיצד נדע?

ישנם 5 כללים לדעת איזה שוא נחשב לשוא נע

והם רמוזים באותיות: א, ב, ג, ד, ה

א) א - ראשון: שוא בראש המילה

כגון: בני, שמע לקולי

ב) ב' - שני שואים רצופים באמצע המילה השני נע (הראשון נח)

כגון: וּבְלֶכְתְּךָ בשבתך

ג) גדולה - אחרי תנועה גדולה (קמץ גדול, צירי, חיריק מלא, חולם, שורוק)

כגון: אָמְרוּ, שׁוֹפְטִים יוצאים רודפיהם

ד) דגש: שוא מתחת לאות דגושה

כגון: מְרַגְּלִים, הבהמה

ה) הדומות: שתי אותיות דומות הבאות ברציפות ולפניהן תנועה גדולה, השוא שבאות הראשונה - נע

כגון: וְגָלְלוּ.. לְחוֹקְקֵי

.."השיבה שו - פטינו כבראשונה.."ולא: "שופ - טינו כבראשונה.."

(השיבוש גדול.. כאילו אנו דורשים להישפט שוב)...

".. זה דור דו - רשיו.."ולא: "דור - שוא".

".. ואת רוֹ - דפיהם ואת שוֹ - נאיהם בתהומות טִבַּע.."

"ושחטת..."

המילים ש - "ל" הפועל שלהן היא "ט" וצמודות - בהטיית הגופים והזמנים - לאות "ת" יש לראות את האות "ט" מנוקדת שו"א נח! כדי להבחין בין ה"ט" וה"ת" יש לקרוא "ושחטְ - תָּ" ושפטְ - תִּי" ושפטְ - תֶּם". האות "תּ" מודגשת בדגש, ולא יכול להיות שהשו"א שלפני האות הדגושה הוא נע... אלא נח.

כל שו"א הבאה באות דגושה, הוא שו"א נע. כגון:

"עקְּבי סוס", "דבְּרו נא..""הצְּפינו" "מטְּך" "ה' מקְּדש" ענְּבי נזירך" "מצוְּך.."."גַּדְּלוּ... לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו" (שמעתי רבים אומרים: "גדְ - לו)

כאילו האות המודגשת מתחלקת לשתי אותיות דומות. באות הראשונה - "יש" שו"א נח (שאינו נחשב) ובאות ה"שניה" יש שוא נע.

לדוגמה: "הצְּפינו" נקרא: הצְ - צְפינו"

חקירה:

כיצד נהגה בקדיש את המילה: "בעלמא", האם הניקוד שו"א הנמצא מתחת לאות "ל" הוא שו"א נח או נע? כיצד נהגה אותו?

אם הוא נח, הרי שמילה זו יכולה להישמע כ"עלמה"="נערה", ואז האות "ע" צריכה להינקד בפת"ח, כדין הברה סגורה לא מוטעמת שאמור להינקד: פת"ח ולא קמ"ץ. (או קמ"ץ קטן, והרי אין הוא קמ"ץ קטן). ואם בכ"ז האות "ע" מנוקדת בקמ"ץ, כנראה שהניקוד שו"א שמתחת ל"ל" אינו נח.

התימנים הוגים "בעו - ל - מו" כדין קמ"ץ קטן והשו"א מתחת ל"ל" נחשב לשו"א נע. (שו"א נע בהיגוי התימני כ"חצי" פתח)

על פי מנחת שי דניאל ו' א': "בע - למא" ה"ל" בשו"א נח, וכן במילים "לע - לם לע - למי ע - למיא" וכד'. וזה הכלל: בלשון תרגום וארמית, השו"א שאחר תנועה גדולה בד"כ הוא שו"א נח..."

עם זאת יש לעמוד מעט בקמ"ץ שבאות "ע", והטעים הנגינה בתנועה האחרונה של המילה.

מה מקור הבעיה וההתלבטות?

הבעיה נוצרה במילה זו כי היא לא בלשון הקודש אלא בארמית, והכללים בניקוד הארמי והעברי לא מקבילים תמיד. (סדור "איש מצליח לימות החול" עמוד 111)

יש להפנות תשומת לב הקוראים, בהגייה בעדות השונות

הקוראים בהגייה התימנית, יש המחליפים בטעות, את ניקוד החולם בצירי, ויש המחליפים את הצירי בחולם, ומוציאים מפיהם שיבושים מוזרים.

שומעים אנו במסורת של אחינו האשכנזים, המבטאים את הקובו"ץ בדומה קצת לחירי"ק, סביר ביותר כי זו מסורת קדומה, ועל מסורת חייבים לשמור. (כך העיר לי בני אביאל יצ"ו).

בעיה, אזהרה! לאלה שהוגים בהברה התימנית "שוא נע לפניכם"!

חלק ממסורת הגיית הניקוד שו"א נע בהברה התימנית, כמעט והולך לאיבוד ממש מול עינינו ומול אזנינו...

לצערנו, חלק לא מבוטל, בעיקר צעירים בקהילת עדת תימן, אינם הוגים את השו"א נע כמקובל!!! הטועים, הוגים כמעט בכל המקרים את השו"א נע כמו "חצי פת"ח" ואינו כך! אלא:

כלל א): שו"א נע בד"כ נהגה כמו "חצי פת"ח" או "פת"ח קל".

כלל ב): הזכרנו לעיל: כל שו"א נע שיבוא לפני האות "י" נהגה אותו כחיריק קל. כל שו"א דלהלן יהודי תימן יהגו אותו כמעט כמו חיריק: "וְיֵרָא" - יהגו: וִיֵרָא. בְּיוֹם" יהגו: בִּיוֹם וכן כל המילים דלהלן "לְיִרְמִיָּה" "יְיַסֵר" "יְיָרֵש" "יְיַחֵל" "תְּיַסְּרֵנִי" הַמְיַחֲלִים" "הַמְיוּחָד". יהגו: הַמִיוּחָד

כלל ג) כל שו"א נע שיבוא לפני אות גרונית, יושפע בהגייתו מהניקוד שמתחת האות הגרונית, ויהודי תימן יהגו את ה"שו"א הזה כמעט כמו הניקוד שמתחת לאות הגרונית.

א) נסו לקרוא בהגיה תימנית: "הַמְּעָרָה" "וְאָשֵׁם" וְהָיָה" שְׂאֵת" "תְּאֵנָה" "וְחָלָב" "בְּאֵלֶּה" "מְשַׁבְּחִים" "וְהֵסִיר" "קְחוּ" "דְּעוּ" "לְעֻמַּת" שָׁמְעוּ" "וַיֵּאָנְחוּ" "צְפַרְדְּעִים" "לְעוֹלָם" "שְׁאוֹל" "בְּעוֹר" "פְּעוֹר" "מְאֹד". "ְוהָאֹפָנִים וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים..."

לדוגמה: "כי לְעולם חסדו" נהגה "כי לוֹעוֹלם חסדו".

"לְעֵילא..."נהגה "לֵעֵילא..."ולא: "לַעילא..."

(מזכיר מעט את כללי הניקוד של אותיות בוכ"ל במצב שאינו מיודע).

מומלץ לעיין בתאג' ב"מסורת מדוייקת" דברים ד, מא "מזרחה שמש" וגם מומלץ לעיין בתאג' ב"מסורת מדויקת" דברים כ"ח, מ"ב "יירש הצלצל"

אחי! החזיקו חזק לבל תשכחו מסורת אבותינו..

* תפילה - להתפלל נכון - תשובות להרבה ספקות - חלק 5.