מאת אסתר ניסן
במסגרת מחקר עולמי שנעשה על ידי 'נשיונל גיאוגרפיק' על אנשים שהאריכו ימים, ראיינו החוקרים אנשים מכל קצוות הגלובוס, כדי לנסות לעמוד על התופעה המופלאה הזו ששמה: אריכות ימים ושנים.
כדי לסכם את הממצאים, שורטט גרף מעניין של שלושה מעגלים חיצוניים ומעגל מרכזי אחד. בשלושת המעגלים צוינו דברים שהיו אופייניים למקום מסוים או לסוג אוכלוסיה מסוים, אך במעגל המרכזי צוינו דברים שהיו שותפים לכל הנחקרים כולם.
שלושת הדברים היו:
1. אמונה בבורא העולם.
2. אוכל בריא.
3. חברתיות וחוסר נרגנות, או במילים אחרות: אהבת הזולת.
אכן, ידוע הוא, וגם מבוסס מבחינה מחקרית, שאדם בעל אמונה חזקה שורד יותר מאנשים אשר אמונתם מעורערת. רבים הם הסיפורים על אודים מוצלים מאש, אשר חבריהם, שאמונתם נפגעה, נפחו את נשמתם, ואילו הם, עם אמונתם החזקה, הצליחו לשרוד.
כל אחד מאתנו גם יודע שככל שאוכלים בריא יותר גדלים הסיכויים, לחיים ארוכים יותר.
נותר סעיף 3, שהוא הפחות מובן וגם המפתיע ביותר.
כן! כן!
ככל שאדם חברותי וחברתי יותר, ככל שהוא משקיע זמן רב יותר בקשרי חברות וידידות, הרי הוא מאריך ימים, ובכך יוצא "הפסדו" בשכרו... כל מה שלא הספיק לעשות בגלל הקשרים החברתיים המגוונים שלו, יספיק לעשות עד מאה ועשרים, בזמן שאנשים אחרים, שהיו תמיד לחוצים ועצבניים להספיק עוד ועוד, ובשל כך נמנעו ממגע חברתי, כבר יהיו ז"ל...
כל מה שלא הספיק לעשות בגלל הקשרים החברתיים המגוונים שלו, יספיק לעשות עד 120כמה פשוט ככה אמיתי!
אז עכשיו יש לנו גושפנקא מדעית של ממש לכל קשרי הידידות שלנו, לכל אותן שיחות נפש, בהן אנו פורקים את אשר על לבנו ומתחלקים במשא עם עוד נפש קרובה ואהובה.
בכתבה שקראתי ראיינו אישה ישישה בת 96 שמקפידה, בכל יום, להיפגש עם עוד שלוש נשים ישישות כמוה, ולשבת לשתות איתן תה תוך גלגול שיחה על דא ועל הא. אני בטוחה שהן לא מעלות שם רעיונות לשיפור העולם וגם לא עצות לראש הממשלה הבא. הן סתם משוחחות, שיחת נשים זקנות, על דברים שבכל יום: על האוכל, על הבית ועל הנכדים.
באותה כתבה רואיינה גם זקנה נמרצת בת 95, שחידשה את רישיון הנהיגה שלה לחמש שנים. עיסוקה המרכזי כיום הוא התנדבות ב... מושב זקנים. פשוט לא ייאמן!
אז מהיום ניתן כולנו מקום של כבוד לפעילות חברתית נעימה שכזו, ואם אין לנו זמן אז נפנה אותו במיוחד בשבילה. אין צורך בהתארגנות רצינית וגם אין צורך ב"משהו" שיתן תעסוקה. סתם כך, להיפגש או לשוחח עם חבר / ה, על דא ועל הא, מלב אל לב, ולא פחות חשוב - ניתן מקום של כבוד לפעילות התנדבותית, שהיא צורה נעלה יותר של קשר חברתי.
זה מאריך את החיים, תרתי משמע.
אבל בל נשכח גם את ההמשך - חוסר נרגנות. כלומר, להיות בן אדם השמח בחלקו, אחד כזה שמקבל הכל בעין טובה, מפרגן, אוהב את הבריות ולא מרבה להתלונן - זה פשוט משתלם, לא רק לעולם הבא, אלא גם לעולם הזה...
ותוך כדי שאני כותבת את הדברים הללו, עולה ומרחפת מול עיני דמותה המתוקה והאהובה של סבתא - רבא (סבת של אמי שתחיה) שלי, שנפטרה בגיל מבוגר מאד.
לא קלים היו חייה של סבתי. היא התייתמה בגיל צעיר מאד משני הוריה, אי שם ברוסיה הקרה, ושימשה כאב וכאם עבור שאר אחיה ואחיותיה הפעוטים. איך הם שרדו? קשה לענות על השאלה הזו. גם בהמשך, כשבגרה, לא הוקל לה. היא נישאה לסבי, תלמיד חכם גדול שלא מש מאהלה של תורה, ונשאה בעול הבית, כשכל רצונה שיעסוק בלימוד תורה ללא הפרעה. שם, בגולה, גם נולדו חמישה מילדיה, אותם פרנסה בעמל רב עד מאד, בעבודת רוכלות זעירה.
כמה קשים היו חייה של סבתא, ללא נשוא, ללא אפשרות לקלוט זאת.
אבל סבתא מעולם לא התלוננה, גם לא כאשר היה זה ממש מתבקש. צהלתה הייתה שפוכה על פניה תמיד. מאור פניה הקרין על כל הסובב, עד שכולם נמשכו אליה כפרפרים אל האור. סבתא הייתה מוקפת בחברת בני המשפחה האוהבים, וזה מה שהאריך את חייה עלי אדמות, עד שזכתה לבני נינים!
מעבר לכך, אמונתה של סבתא בבורא העולם הייתה שם דבר. הוא היה אביה הרחמן והאהוב. היא סמכה עליו ללא סייג וללא תנאי, וקיבלה את כל מה שנתן לה, הטוב והרע, באותה אמונה איתנה ושמחה.
וכדי להשלים את התמונה אספר לכם שהיא גם אכלה אוכל בריא ונמנעה ממאכלים מזיקים.
אז מה יש לומר? האם לא כדאי להשקיע קצת בשביל להאריך ימים עלי אדמות?
מי לא מעוניין לרקוד בחתונות הנינים האהובים, ולזכות אחר כך לבני נינים? הרי לכל אחד מאתנו ישנו מסר חשוב שהוא רוצה להעביר לדור החמישי, מה רע לעשות את זה בפגישה אישית אתו? עדיף מאשר דרך תמונות ומצגות שייעשו על שמנו!
אז נכון, בורא העולם הוא הקוצב חיים לכל חי, כמובן. אבל במה שתלוי בנו - הבה ננסה לדבוק בשלושת העקרונות הנ"ל: אמונה תמימה ומוצקה, אכילה בריאה ו... אהבת הזולת!
והשם יאריך ימינו ושנותינו בטוב ובנעימים.
במסגרת מחקר עולמי שנעשה על ידי 'נשיונל גיאוגרפיק' על אנשים שהאריכו ימים, ראיינו החוקרים אנשים מכל קצוות הגלובוס, כדי לנסות לעמוד על התופעה המופלאה הזו ששמה: אריכות ימים ושנים.
כדי לסכם את הממצאים, שורטט גרף מעניין של שלושה מעגלים חיצוניים ומעגל מרכזי אחד. בשלושת המעגלים צוינו דברים שהיו אופייניים למקום מסוים או לסוג אוכלוסיה מסוים, אך במעגל המרכזי צוינו דברים שהיו שותפים לכל הנחקרים כולם.
שלושת הדברים היו:
1. אמונה בבורא העולם.
2. אוכל בריא.
3. חברתיות וחוסר נרגנות, או במילים אחרות: אהבת הזולת.
אכן, ידוע הוא, וגם מבוסס מבחינה מחקרית, שאדם בעל אמונה חזקה שורד יותר מאנשים אשר אמונתם מעורערת. רבים הם הסיפורים על אודים מוצלים מאש, אשר חבריהם, שאמונתם נפגעה, נפחו את נשמתם, ואילו הם, עם אמונתם החזקה, הצליחו לשרוד.
כל אחד מאתנו גם יודע שככל שאוכלים בריא יותר גדלים הסיכויים, לחיים ארוכים יותר.
נותר סעיף 3, שהוא הפחות מובן וגם המפתיע ביותר.
כן! כן!
ככל שאדם חברותי וחברתי יותר, ככל שהוא משקיע זמן רב יותר בקשרי חברות וידידות, הרי הוא מאריך ימים, ובכך יוצא "הפסדו" בשכרו... כל מה שלא הספיק לעשות בגלל הקשרים החברתיים המגוונים שלו, יספיק לעשות עד מאה ועשרים, בזמן שאנשים אחרים, שהיו תמיד לחוצים ועצבניים להספיק עוד ועוד, ובשל כך נמנעו ממגע חברתי, כבר יהיו ז"ל...
כל מה שלא הספיק לעשות בגלל הקשרים החברתיים המגוונים שלו, יספיק לעשות עד 120כמה פשוט ככה אמיתי!
אז עכשיו יש לנו גושפנקא מדעית של ממש לכל קשרי הידידות שלנו, לכל אותן שיחות נפש, בהן אנו פורקים את אשר על לבנו ומתחלקים במשא עם עוד נפש קרובה ואהובה.
בכתבה שקראתי ראיינו אישה ישישה בת 96 שמקפידה, בכל יום, להיפגש עם עוד שלוש נשים ישישות כמוה, ולשבת לשתות איתן תה תוך גלגול שיחה על דא ועל הא. אני בטוחה שהן לא מעלות שם רעיונות לשיפור העולם וגם לא עצות לראש הממשלה הבא. הן סתם משוחחות, שיחת נשים זקנות, על דברים שבכל יום: על האוכל, על הבית ועל הנכדים.
באותה כתבה רואיינה גם זקנה נמרצת בת 95, שחידשה את רישיון הנהיגה שלה לחמש שנים. עיסוקה המרכזי כיום הוא התנדבות ב... מושב זקנים. פשוט לא ייאמן!
אז מהיום ניתן כולנו מקום של כבוד לפעילות חברתית נעימה שכזו, ואם אין לנו זמן אז נפנה אותו במיוחד בשבילה. אין צורך בהתארגנות רצינית וגם אין צורך ב"משהו" שיתן תעסוקה. סתם כך, להיפגש או לשוחח עם חבר / ה, על דא ועל הא, מלב אל לב, ולא פחות חשוב - ניתן מקום של כבוד לפעילות התנדבותית, שהיא צורה נעלה יותר של קשר חברתי.
זה מאריך את החיים, תרתי משמע.
אבל בל נשכח גם את ההמשך - חוסר נרגנות. כלומר, להיות בן אדם השמח בחלקו, אחד כזה שמקבל הכל בעין טובה, מפרגן, אוהב את הבריות ולא מרבה להתלונן - זה פשוט משתלם, לא רק לעולם הבא, אלא גם לעולם הזה...
ותוך כדי שאני כותבת את הדברים הללו, עולה ומרחפת מול עיני דמותה המתוקה והאהובה של סבתא - רבא (סבת של אמי שתחיה) שלי, שנפטרה בגיל מבוגר מאד.
לא קלים היו חייה של סבתי. היא התייתמה בגיל צעיר מאד משני הוריה, אי שם ברוסיה הקרה, ושימשה כאב וכאם עבור שאר אחיה ואחיותיה הפעוטים. איך הם שרדו? קשה לענות על השאלה הזו. גם בהמשך, כשבגרה, לא הוקל לה. היא נישאה לסבי, תלמיד חכם גדול שלא מש מאהלה של תורה, ונשאה בעול הבית, כשכל רצונה שיעסוק בלימוד תורה ללא הפרעה. שם, בגולה, גם נולדו חמישה מילדיה, אותם פרנסה בעמל רב עד מאד, בעבודת רוכלות זעירה.
כמה קשים היו חייה של סבתא, ללא נשוא, ללא אפשרות לקלוט זאת.
אבל סבתא מעולם לא התלוננה, גם לא כאשר היה זה ממש מתבקש. צהלתה הייתה שפוכה על פניה תמיד. מאור פניה הקרין על כל הסובב, עד שכולם נמשכו אליה כפרפרים אל האור. סבתא הייתה מוקפת בחברת בני המשפחה האוהבים, וזה מה שהאריך את חייה עלי אדמות, עד שזכתה לבני נינים!
מעבר לכך, אמונתה של סבתא בבורא העולם הייתה שם דבר. הוא היה אביה הרחמן והאהוב. היא סמכה עליו ללא סייג וללא תנאי, וקיבלה את כל מה שנתן לה, הטוב והרע, באותה אמונה איתנה ושמחה.
וכדי להשלים את התמונה אספר לכם שהיא גם אכלה אוכל בריא ונמנעה ממאכלים מזיקים.
אז מה יש לומר? האם לא כדאי להשקיע קצת בשביל להאריך ימים עלי אדמות?
מי לא מעוניין לרקוד בחתונות הנינים האהובים, ולזכות אחר כך לבני נינים? הרי לכל אחד מאתנו ישנו מסר חשוב שהוא רוצה להעביר לדור החמישי, מה רע לעשות את זה בפגישה אישית אתו? עדיף מאשר דרך תמונות ומצגות שייעשו על שמנו!
אז נכון, בורא העולם הוא הקוצב חיים לכל חי, כמובן. אבל במה שתלוי בנו - הבה ננסה לדבוק בשלושת העקרונות הנ"ל: אמונה תמימה ומוצקה, אכילה בריאה ו... אהבת הזולת!
והשם יאריך ימינו ושנותינו בטוב ובנעימים.
דר ישראל שבסקי
050-3331-331