ההגדרה של אלוהים - דבר בלתי מוגדר שלא ניתן להבין אותו. אלוהים זה הישות שלא יכולה לא להיות קיימת, כלומר היא תמיד קיימת.
מציאות - מצד ההגדרה זה כל מה שמצוי / לא מצוי. אין אפשרות לחשוב שאין מציאות. כי גם אם אין מציאות זה גם כן מציאות (כי משהו בטוח קיים, גם אם נעלים את הכל זה עדיין משהו). גם לפני בריאת העולם / המפץ הגדול או כל דבר אחר הייתה מציאות. נכון שלא הייתה מציאות שלנו, היקום שלנו, אבל מציאות הייתה לאו דווקא מה שנתפס בחושים שלנו (בתוך זמן ומקום) אבל מציאות כלשהי הייתה! הרעיון הוא שהמציאות כמשהו שמצוי הוא תמיד קיים בין אם תגדיר אותו עם זמן ומקום ובין אם לא. ולכן אלוהים הוא מחויב במציאות כלומר תמיד מצוי. ומה שאומר שאלוהים הוא בעצם ההוויה של המציאות.
עכשיו כאשר האדם חושב שאלוהים הוא ישות כלשהי שהוא לא המציאות אלא חלק ממנה (כלומר מפריד את אלוהים מהמציאות) - זה לא נכון לחשוב.
לכל דת יש את הדרך שלה לפרש את רצונו של אלוהים. בדת שלנו יש את הפרשניים (חז"ל וכו), שבמשך השנים הוסיפו ותיקנו המון דברים בתורה (זאת במטרה שנאמין באלוהים) ולכן קשה נורא להסתמך על הכתוב גם אם באמת התורה ניתנה למשה רבנו ולעם ישראל. (מה שקורה גם בשאר הדתות). יש המון שאלות שישארו המומות ואף אחד לא יכול להוכיח אחרת. לדוגמה, גם אם התורה ניתנה ע"י אלוהים לעם היהודי, איך יודעים שרצונו של אלוהים לא השתנה כיום? מי ברא את הרצון של אלוהים ליצור את העולם? (שזו בעצם השאלה הראשונה שצריך לשאול, ולא השאלה של מי ברא את העולם).
אם אתה בן אדם גשמי - אתה לא יכול לתפוש הכל כי יש לך גבול, כי יש לך קיבולות מסויימת. אבל מי שהוא בן אדם רוחני שהוא עושה עבודה מסויימת עם עצמו, הוא לא תופש מקום כלומר הוא יכול להכיל הרבה דברים. רוחני זה חושב בצורה מופשטת חושב חשיבה על המהות של הדברים ולא על צורות.
יש שכל של מהות ושכל של צורה. השכל שלנו מוגבל מבחינת הצורה. כלומר יש גבול כמה בן אדם יכול לזכור צורות.
כל אדם הוא לבוש של אלוהים, לא אלוהים עצמו. כלומר אדם הוא אלוהים מצומצם כי הוא בתוך גוף, הוא יכול לדבר. האלוהים האוניברסלי אי אפשר לדבר לנהל איתו שיחה באמת.
באופן כללי אף פעם לא הייתה הסכמה חד משמעית על שום נושא שקשור להלכה מסויימת, תמיד היו מחלוקות. לדוגמה משה רבנו טען שאלוהים דיבר איתו, קורח אמר למשה רבנו שאלוהים בכלל לא דיבר איתו. אפילו בתקופת משה רבנו הייתה מחלוקת אם היה מתן תורה או לא.
אם נלך לשורשים ונחקור תמיד נראה שבסוף היו מקומות שמישהו אמר להם מסופר ש... ומסיבות כאלו ואחרות האמינו לזה. חלק מהמצוות גם התפתחו. זה לא נכון שקיבלנו את המצוות במכה, כל פעם הוסיפו עוד מצווה. איפה כתוב לדוגמה בתורה על גהנום? זה תוספות שהוסיפו אחר כך.
אם הכל באמת היה נכון לגמרי, מדוע קיימות המחלוקות בעצם? בין הלכה להלכה? למה יש עדויות אחרות של הקראים והשומרונים? גם על מי כתב את חמישה חומשי תורה יש ויכוח!
אצל הדתיים אם אתה עושה עבירה או מצווה אתה מקבל את השכר בעולם הבא. לעומת זאת אצל אליעד כהן זה לפי המציאות - אם בן אדם עושה עבירה הוא מקבל את העונש באותו רגע, וגם העונש הוא בדיוק לפי העבירה שעשית כלומר עבירה גדולה = עונש גדול.
יש עבירה ומצווה. אם אתה חושב:
דברים טובים על המציאות =?? צווה. (הכוונה לראות את המציאות כפי שהיא, לחשוב בצורה נכונה, בצורה אמיתית, בצורה שרואה את הדברים כפי שהם, מבין את המציאות כפי שהיא ורוצה אותה כפי שהיא).
דברים רעים על המציאות = עבירה (ואז באותו הרגע שעשית את העבירה רע לך, ממש באותו הרגע אתה מקבל את ה"עונש שלך"). אתה צריך לרצות את המציאות. זה החוק! האדם אף פעם לא יהיה מאושר מעצם קיומו ותמיד ירגיש חיסרון כלשהו כי הוא לא המציאות עצמה, אלא רק חלק מהמציאות. הוא אף פעם לא מרגיש שלם. כל זמן שהאדם קיים כישות נפרדת מהמציאות עצמה, תמיד ירגיש תחושת חיסרון.
עכשיו, בעיקרון יש לך את יצר הרע שאומר לך שהמציאות שלך לא מספיק טובה ואז הוא גורם לך להיות עצוב. לכן השכר והעונש הם נמצאים פה בעולם הזה. למרות שגם כאן אתה יכול להחליט שגם אם המציאות התנקשה עם הרצון שלך עדיין אתה יכול להגיד שאתה רוצה את המציאות הזו ואז יהיה לך טוב.
גם לפי רבי נחמן נאמר - "העבירות נוקמות באדם" כלומר תוך כדי שאתה עובר עבירה רע לך.
לגבי חיים אחרי המוות - אף אחד לא יכול להתחייב שיש חיים אחרי המוות ולו רק משום שאף אחד לא יכול להתחייב בכלל שמשהו יהיה קיים בעוד רגע. שום דבר לא מחויב (לא קיומו של הזמן, מקום, עולם, יקום, ולא קיומו של הישות העצמית של אדם שהוא רק נקודה קטנה בתוך כל המערכת הזו). אף על פי כן מי שיסתכל לעומק בסופו של דבר יכלל במחויב המציאות.
הזמן והמקום תמיד קיימים אבל הם לא מחויבים במציאות. המציאות מהווה את הזמן ואת המקום - המשהו היותר גדול.
אלוהים הוא בעצם ההוויה של המציאות, המשהו הזה שחייב להיות קיים. - מחוץ למקום והזמן! אפשר לומר "המעטפת" של הכל. ואותה אי אפשר לעולם להעלים היא תמיד תהיה קיימת והיא המחויב במציאות. זה לא שלפני הבריאה לא היה כלום ועכשיו יש עולם. לפני לא היה כלום - ועכשיו יש גם עולם. כי הכלום הזה נשאר! אתה לא יכול להעלים כלום. ההוויה הזו תמיד נשארת!
אם אתה מכניס / מוציא עולם הכלום נשאר, כי הוא עוטף את הכל.
בסופו של דבר יש פה שני הפכים שמצד אחד יש נפרדות שהבסיס שלה הוא מקום וזמן עם פוטנציאל אינסופי וכו, - עד הנפרדות שלנו (צבעים, צורות וכו),. ובו זמנית הכל אחד!!! זה "יש" ו"אין" בו זמנית! ובכך מסתמן מזה שאלוהים הוא ההוויה של המציאות!
אז זה חוסר הבנה להגיד שאלוהים ברא את העולם יש מאין. כי הוא לא ברא יש מאין - אלוהים הוא האין. האין מהווה את היש. מה שישנו - עשוי ממה שאיננו.
תיאורית המפץ הגדול לא אומרת כלום כי היא אומרת שלפני כן היו עוד יקומים. התיאוריה אומרת שהוא יצר את המקום והזמן שלנו. אבל אין לזה שום משמעות כי לפני כן היה עוד מקום ועוד זמן. הדבר הזה שדיברנו עליו עד עכשיו הוא הבנה בסיסית. כלומר כשאתה רואה מולך קיר / משהו אתה צריך להבין שזה עשוי מכלום. כלומר שכרגע זה גם לא קיים, בו זמנית! וזה משנה בעצם את תפישת המציאות כולה. ולמה? כי כל תפישת המציאות מושטטת על השכל האנושי. והדבר היחיד שהשכל האנושי לא יכול לעשות אותו - הוא לחשוב על דבר והיפוכו. שזה היש והאין בעצם. כלומר כל השכל שלנו של בני האדם שמבין הבנות הוא משובש כי הוא לא משקף את המציאות האמיתית. כך זו התודעה האנושית.
אז השאלה הנשאלת - שאם המעטפת (המציאות) שהיא מחויבת שהיא שווה לכלום בעצם מהווה את הזמן והמקום? (שהם בעצם לא מחויבים). איך מכלום בלי פוטנציאל נוצר משהו? הקושיא הזו נובעת, רק משום המחשבה השגויה שהאדם מייחס לאין. כאשר האדם מתבונן אל תוך המציאות הוא בעצם מקבל שכל חדש שהוא לא נתפש בהיגיון שלנו היום יומי של בני האדם. למרות שהוא בטוח שהאין הוא איננו לגמרי, הרי שבפועל גם האין הזה, גם הוא משהו. ולא סתם משהו, אלא הוא המשהו שהוא ההוויה של כל מה שישנו, כך שבעצם, אין כאן שום שאלה כלל. ולכאורה כל הקושי להבין את התהוות היש מהאין הוא רק בגלל תפישת האדם את מהות האין. אך באמת אם ישנה האדם את התפישה שלו ויתייחס גם לאין כאל משהו ממשי, הרי שממילא הכל ברור לגמרי, ללא שום שאלה כלל. ולכן ניתן לומר שההוויה אף פעם לא משתנה אלא רק ישויות שונות בתוך הזמן והמקום משנות את מיקומן ועל ידי זה מוגדרת צורה חדשה. זאת אומרת רק ההרכבה והסדר של הצורות משתנים.
על פי אליעד - לכולם יש תודעה גם לאדם גם לחפצים גם להכל - רק שאדם משמיע צלילים וכו,. במה אנחנו שונים מהקיר בעצם? רק בגלל שאנחנו עושים דברים אחרים? גם עצים גם הכל הם נוצרו בדיוק כמו שאנחנו נוצרנו.
בדיפולט שלנו בבסיס לדוגמה ילד קטן שנולד, אם הוא היה נולד נגיד בתוך חדר סגור לבד הוא היה חושב שגם לקיר וגם לכל החפצים שלו בחדר יש תודעה. אבל זה מה שהכניסו לנו במוח שנולדנו.
אז מי התחיל עם זה בעצם? מי החליט שלאדם יש תודעה ולחפץ דומם אין תודעה? זה כמו לשאול איך נוצרה הנפרדות? אם לאדם הייתה תודעה לפני שהוא נהיה צמח לדוגמה אז גם אחרי שהוא מת / צמח עדיין תישאר לו התודעה, אך בחוויה / צורה שונה. אם עכשיו יסתמו לך את האוזניים / עיניים תהיה לך אותה תודעה? כן רק בצורה / חוויה אחרת.
יש מהות אחת! הדברים יכולים להיראות שונים (צורות שונות) אבל הם לא שונים, הם עשויים מאותו דבר.
סבל - התנגשות שלך עם הרצון (קיום). כל אחד העוצמה של הסבל שלו שונה.
הביטוח הכי טוב של אדם זה לדעת להתמודד עם כל תרחיש רע. כי לא כל דבר חומרי יכול לפתור לך בעיות מסויימות. לדוגמה אם יש לך מלא כסף אבל אתה מרגיש בודד. אז הדרך הטובה היא לדעת לשלוט ברצון שלך.
גם לחלומות שלך יש קשר ישיר בין ההתמודדות שלך בחלום לבין התמודדות שלך בחיים. האופי הוא אותו אופי. אותו הדבר גם אחרי המוות. הדרך הכי טובה להתמודד היא לדעת לשלוט ברצון שלך לדוגמה להטיל ספק ועוד.
על פי אליעד כהן מרחב המקום והזמן תמיד היו קיימים ובתוכם מתרחשים כל הזמן שינויים (פעם כדור הארץ ופעם לא וכו).
בריאה - זה לקחת כלום ופתאום לברוא אותו. כלומר שמכלום פתאום נהיה משהו, וזה לא יכול להיות כי זה אומר שגם לפני זה היה משהו לא כלום! זה נקרא יש מאין. כי אם אומרים אלוהים ברא את העולם זה אומר שהיה אותו והיה עוד משהו ולכן זה לא יכול להיות יש מאין אלא יש מ יש! ולכן יש דברים שכתובים בתורה שהם סילופים.
יצירה - זה לקחת משהו שכבר קיים וממנו ליצור משהו. אז זה יותר הגיוני שהמרחב של הזמן והמקום היה קיים תמיד ומ?? נו אלוהים יצר את העולם. זה נקרא יש מ יש. אז זה יותר נכון להגיד שאלוהים יצר את העולם ולא ברא אותו. כי כל החומרים היו קיימים כבר. החומרים שמהן נוצר כדור הארץ שהרי הוא שטח בתוך העולם.
לפי אליעד כהן העולם תמיד היה קיים ללא התחלה ללא סוף ללא ראשית ללא גבול לנצח נצחים.
כלומר הפוטניציאל להיווצרות תמיד היה!
זמן ומקום תמיד היה. בתוך הזמן והמקום ישנם חומרים / אטומים שהם נעים כל הזמן בלי הפסקה. למה אין נעים? אין שאלה! הם תמיד נעים. מהתנודות שלהם יש התחדשויות.
מצד האמת זה לא שמתהווה משהו חדש כשאומרים שהעולם נוצר יש מ יש, אין במציאות שלנו שום התהוות כלל אף פעם. כי כאשר לדוגמה השולחן נוצר מהעץ, שום דבר חדש לא מתהווה כאן, יישויות שונות בתוך הזמן והמקום משנות את מיקומן בתוך הזמן והמקום, ועל ידי זה מוגדרת צורה חדשה. אבל מבחינה כמותית, כמות הזמן וכמות המקום וכמות אין סוף הישויות, לא משתנה כלל, אלא רק ההרכבה והסדר של הצורות משתנים.
אנשים יש להם פשוט אינטרס, יש להם חיסרון שהם רוצים למלא והמחשבה הזו של בריאת העולם ואלוהים ממלאה להם את החיסרון. המדענים מבלבלים את המוח שהם אומרים שהעולם נברא לפני 14 מילאירד שנה והתורה אומרת לפני 6000 שנה.
רוב המדענים אומרים שהעולם נוצר בצורה אבולוציונית כלומר שהאדם פעם היה קוף וזה לא הגיוני לחשוב כך כי זה לא יכול לקרות.
על פי אליעד כהן - כשאתה אומר על מישהו שהוא טיפש או על משהו שהוא טיפשי הפירוש של זה הוא שאתה לא מספיק חכם להבין למה גם הוא צודק (הוא לא אומר שכל הטיפשים צודקים, הוא אומר שכל רעיון בעולם יש מאחוריו חוכמה כלשהי. אין שום רעיון שהוא רק טיפשי). גם היהדות ברעיונות הכי מטורפים שלה יש בה המון חוכמה. לדוגמה מצוות עבירות חוקים ועוד.
המדענים יכולים להסביר לך מה החוקים אבל הם לא יכולים להסביר לך לעולם למה הם ככה ולא אחרת. יש חוקי טבע (אש שורפת, חמצן של בני אדם וכו), מי אחראי על החוקים האלה?
כל רעיון בעולם הוא נכון מהיבט מסויים וגם לא נכון מהיבט אחר - גם הדת היהודית. גם חרדי לדוגמה שהוא ברחוב צריך להבין גם את השיגעון שלו וגם את החוכמה שלו. לדוגמה אליעד לא חושב שצריך לצום ביום כיפור אבל הוא טוען שאדם צריך להבין את ההיגיון למה כן צריך לצום ביום כיפור.
מטרת הדת היא לחקור את רצונו של אלוהים. עכשיו אתה בתור בן אדם צריך לחקור את הנושא ואם אתה בטוח אחרי שחקרת לעומק ב100% ואין לך ספקות לגביו כלל מה רצונו של אלוהים תלך לפי זה. אבל אנשים חושבים שיש אנשים (רבנים) שיודעים מה הוא רצונו של אלוהים אבל זה שמועות כי הם שמעו מישהו שאמר למישהו במשך אלפי שנים וכו... אז זה פרשנויות. המטרה של אליעד היא להראות שיש היפוך לחשיבה של הדתיים למרות שלא בהכרח שהחשיבה שלהם לא נכונה, אולי היא נכונה.
בריאת העולם האמיתית היא השינוי הראשון שהיה במציאות והוא לא בריאת העולם הוא יצירת הרצון של אלוהים. אם אומרים שאלוהים ברא את העולם כי היה לו משעמם וכו, אז השאלה הנשאלת מי ברא לאלוהים את הרצון שיהיה לו משעמם.
הטיעון הקבלי אומר בשמונה שערים עפ"י רבי חיים ויטאל, בפרק הראשון בפיסקה הראשונה - אלוהים לפני הבריאה היה אינסוף ובשביל לברוא את העולם הוא צימצם את עצמו ושם הונח כדור הארץ בעצם.
אף אחד לא יודע למה הוא צמצם ואיך.
צמצום הכוונה זה גבול. הקיום של אדם הוא בעצם צמצום של אלוהים. כי ברגע שאתה אומר "אני" פירשו צמצום ממה שלא אני. כלומר עצם זה שאתה קיים זה אומר שאתה מוגבל בצורה כלשהי. כלומר חווה חוויית צמצום. חוויית הצמצום מתחילה ברגע שאתה קיים ומזה אומר? (חיסרון ויתרון). איזה יתרון? כל דבר שקיים, יש בו משהו שאין בדבר אחר.
אין שני דברים בעולם שהם זהים ב100%! מקום אחר בזמן אחר וכו,. המציאות מכילה בתוכה אין סוף צמצומים, ישויות שונות שביחד מרכיבות מציאות אחת. ולגבי החיסרון - האדם חווה חיסרון כי הוא לא יכול להיות ולהרגיש את השלמות (שלמות הכוונה זה הכל), ולמה? לדוגמה אתה עכשיו נמצא בים, אז אתה לא במדבר, אם אתה גר בקומה 7 זה חיסרון / יתרון ביחס לקומת קרקע וכו,. העניין הוא שהמשחק של החיים כאן זה להגיע לשלמות. אדם חושב שאם הוא יתחתן, יהיה לו כסף, השכלה הוא יהיה שלם ואז הוא מגלה שאחרי שהוא משיג את זה שזה עדיין לא חוויית שלמות. אז איך עושים שכן נרגיש את זה? לפי רבי נחמן מברסלב "אני חיי חיים טובים שאין בהם שום חיסרון בשלמות, שאין שלמות אחריה". - זאת אומרת לא בשלמות כאילו (כמו שאנשים לדוגמה מסתכלים על חצי הכוס המלאה, או אומרים שהכל לטובה, ובעצם היו מתים שיהיה אחרת). רבי נחמן אמר "שלמות יש רק לשם יתברך, רק לאלוהים". מה שבן אדם עושה בכדי להרגיש שלא חסר לו זה להתחיל לאסוף עוד ועוד ועוד. השאלה הנשאלת איך מתפטרים מהחיסרון? אז לפני זה נסביר מה הטוב בחיסרון? הרעיון הוא פשוט, בזכותו יש חיים. אם בן אדם יגיע למצב שאין לו שום חיסרון הוא הופך להיות כלום. כלומר אם אתה מגיע למצב שאתה מרוצה ב100% מהמציאות באותו רגע נגיד נעלמת. אז להגיע ל100% שלמות זה טוב, אך מצד שני אין לך יותר את הצמצומים. רבי נחמן אמר "מי שנכלל באלוהים, יש לו שלמות" איך אתה יכול להיכלל באלוהים? ע"י "הדעת אותו יתברך" - אם אתה תדע מזה אלוהים אתה תהפוך להיות אלוהים.
לפי המחקר של אליעד - פה נכנס הסיפור של ההפכים. (יש גם את הספר שלו להיות אלוהים שהוא כתב שהוא מסביר את הדרך שאדם צריך לעבור בשביל להיות אלוהים).
אם התודעה של האדם מבדילה בין מה שיש למה שאין אז תמיד יש חיסרון והיתרון. ואם היא לא מבדילה אין חיסרון ואין היתרון. ואז אתה קיים בלי לדעת שאתה קיים ואז אתה חווה שלמות. אז איך אנחנו בעצם יכולים בתודעה לדעת שאנחנו קיימים ובכל זאת לחוות שלמות? אי אפשר! צריך לבחור מה אתה מעדיף? אתה יכול לבחור שגם וגם פעם להרגיש ככה ופעם ככה. פעם להרגיש שאתה חווה שלמות ע"י זה שתחשוב שאתה לא קיים ופעם ההפך. השאלה מה אתה מעדיף להיות שבע מבלי לדעת שאתה שבע, או להיות קצת רעב ולדעת שלא תוכל להיות שבע לעולם? (גם אחרי המוות / צמח זה אותו הדבר! יודע שהוא קיים: הוא בנפרדות. לא יודע שהוא קיים: אין לו חיסרון והיתרון ואז הוא חווה שלמות מבלי לדעת שהוא קיים. גם אנשים שחוו חוויה של מוות קליני מספרים שראו או חוו דברים כלשהם. דברים אלו הם בעצם הפחדים שלהם. כל אחד דמיין את הפחדים שלו. אחד שכל חייו הרגיש שהוא בן אדם טוב אז אחרי שהוא מת הוא הרגיש שהוא נכנס לגן עדן. ומישהו שכל החיים שחשב שהוא פושע אז ההפך. אי אפשר לדעת באמת אם החוויות הללו מופיעות גם לאחר המוות באמת, או רק במוות קליני. רבי נחמן אמר "אין אדם מת וחצי תעוותו בידו" - כלומר אם תוכל לשלוט ברצונות שלך, כל רצון - אז אין אדם מת - כלומר אתה לא מרגיש את המוות. המטרה היא לא להיות תלוי בכלום בעולם הזה. רבי נחמן גם אמר "כל עצה שאני נותן לאדם היא טובה גם לעולם הזה וגם לעולם הבא".
בסופו של דבר כל הטענות הדתיות זה לא שאפשר להוכיח שהן לא נכונות, אי אפשר להוכיח שהן נכונות! צריך להגיע למצב שאפשר להפוך כל טענה.
איך זה מתחבר לסיפור ההפכים? כלומר מי שרוצה להרגיש שלמות רגשית צריך להפעיל את גלגלי המוח. כל דבר יש לו הפך, המשלים של הדבר זה ההפך שלו. לדוגמה: אני רוצה להיות בריא. מה ההפך? אני לא רוצה להיות בריא - זה ההפך. ויש את הכי קיצון - אני רוצה להיות לא בריא.
מי שרוצה להגיע לשלמות צריך להגיע למצב שהמוח שלו לא ידע מה הוא רוצה אבל באמת לא ידע. שזה לא משנה לו! אין דעה! אין שיפוטיות הוא לא יכול להרגיש רע! ואיך אפשר להגיע למצב כזה שהוא לא יודע מה הוא רוצה באמת? ע"י התרגול של הנושא של שיטת ההפכים. כלומר כל דבר שאתה חושב שהוא נכון אתה צריך לבדוק למה הוא נכון רק באופן יחסי ולראות גם כן את שאר הזוויות שלו. לדוגמה אני בטוח ש... לגור ליד הים זה טוב.. עכשיו תהפוך את זה. למה אני בטוח שלגור ליד הים זה לא טוב ולא רע. ולמה אני בטוח שלגור ליד הים זה רע! אם הצלחת להביא את עצמך למצב שכל מחשבה שעולה לך בראש אתה מבין למה זה טוב למה זה רע ולמה זה לא משנה - זה בעצם הכפתור של לצאת החוצה מהמשחק. ואז אין לך צמצום! והמטרה היא שהמחשבות שאתה תרגיש כלפי הצדדים יהיו באותה עוצמה כולן. לא להיות משוחד!
בשל כך אתה הרבה פעם במציאות שלנו צריך להטיל ספק בחושים שלך כי החושים שלך מנהלים אותך. לדוגמה איך אני אוכל לעבור דרך קיר? החושים יגידו שאי אפשר! ההתחלה מתחילה בדברים קטנים שאתה צריך לעבוד על עצמך. לדוגמה אם בן אדם רואה תמונה שהוא חושב שהיא יפה והוא לא מצליח לראות שהיא גם מכוערת אז בטוח על החושים שלו הוא לא יוכל לגבור! כי לעבוד על החושים זו הדרגה הכי קשה. המטרה היא להטיל ספק! תמיד לחקור! כך מגיעים לאמת. כך אתה מתאחד עם המציאות כפי מה שהיא בלי שום שיפוטיות. שיטת ההיפוכים היא לתרגל את זה - מה ההפך? אולי כן אולי לא? אתה בטוח?
אליעד טוען - שהרגש והשכל אמורים להיות משונכרנים! כלומר אם אתה לא מרגיש את מה שאתה מבין אתה גם לא מבין וגם לא מרגיש! אין דבר כזה אני מבין ולא מרגיש או מרגיש ולא מבין. ככל שאתה מבין יותר אתה מרגיש יותר את מה שאתה מבין. ההבנה משנה את החוויה. אתה מבין ואז אתה מרגיש! אנשים שיש להם ריבוי אישיות יש אצלהם פיצול אישיות בין מה שהם מבינים למה הם מרגישים. לדוגמה מישהו שחושב שרודפים אחריו... האמת היא שלפי החושים לא רודפים אחריך, אבל ברמה החווייתית אפשר להבין אתה חווה שרודפים אחריך למרות שלא רודפים אחריך. הפסיכולוגים לא מבינים אותם ולכן הם לא מצליחים לטפל בהם. ברגע שבא בן אדם עם הפרעה קוטבית לדוגמה, אתה לא צריך להילחם בו, אתה אמור להסביר לו את ההיגיון של מה שהוא חושב אבל להראות לו גם את ההפך של הדבר. זאת אומרת אם אתה תחשוב שאתה רק חכם אתה תהיה בבעיה ואם אתה תחשוב שאתה רק טיפש אתה תהיה בבעיה. כי האמת היא שאתה גם חכם וגם טיפש וגם זה לא משנה וגם אין הבדל בין חכם לטיפש כי זה תמיד באופן יחסי למשהו! הכל עניין של פופולריות וכו.
איך עושים את זה? הבנת המנגון שבתוכך. שעולות לנו מחשבות של יש לי / אין לי, צריך להתבונן מה קורה לנו בראש מאחורה לנתח את החוויה ולראות אותה בפרופורציה נכונה כלומר זה לא רק יש לי וזה לא רק אין לי. התרגולים זה לא בזמן אמת! זה לפני שקורים לך הדברים! צריך לעשות התבוננות שכלית ורגשית יחדיו! הבנה ורגש יחדיו.
ככל שאתה יותר בטוח שאתה חייב להרגיש טוב - כך אתה בעצם גורם לעצמך להרגיש רע כשהמציאות לא כרצונך. אם אתה אומר לעצמך אני חייב שהחיים שלי יהיו מושלמים אז כל דבר קטן ממרר לך את החיים. המטרה היא להזדהות עם כל מחשבות אפשריות. שהוא יוכל לא רק לא לסבול מזה שכואב לו אלא גם ליהנות ממה שכואב לו. האיזון זה סך כל הדברים! כדי להיות אלוהים אתה צריך להיות הכל. לשרוד כל חוויה אפשרית!
איזון - זה כמה הלב שלך שלם עם המציאות. זה יכול להיות מסוכן רק כאשר אתה נאחז בצד אחד יותר מהשני.
אם תדע לעשות זאת אתה הופך בעצם להיות מה שהיית לפני שהיית (לא לדעת שאתה קיים).
זה אפשרי להגיע לזה אבל צריך להיות גם וגם בו זמנית! פעם להרגיש שאתה קיים ולהבין שאתה חווה צמצום ושיהיו חסרונות, ופעם אחת להתנתק מהקיום שלך ולא לחוות את הצמצום (להרגיש שאתה כלום).
מציאות - מצד ההגדרה זה כל מה שמצוי / לא מצוי. אין אפשרות לחשוב שאין מציאות. כי גם אם אין מציאות זה גם כן מציאות (כי משהו בטוח קיים, גם אם נעלים את הכל זה עדיין משהו). גם לפני בריאת העולם / המפץ הגדול או כל דבר אחר הייתה מציאות. נכון שלא הייתה מציאות שלנו, היקום שלנו, אבל מציאות הייתה לאו דווקא מה שנתפס בחושים שלנו (בתוך זמן ומקום) אבל מציאות כלשהי הייתה! הרעיון הוא שהמציאות כמשהו שמצוי הוא תמיד קיים בין אם תגדיר אותו עם זמן ומקום ובין אם לא. ולכן אלוהים הוא מחויב במציאות כלומר תמיד מצוי. ומה שאומר שאלוהים הוא בעצם ההוויה של המציאות.
עכשיו כאשר האדם חושב שאלוהים הוא ישות כלשהי שהוא לא המציאות אלא חלק ממנה (כלומר מפריד את אלוהים מהמציאות) - זה לא נכון לחשוב.
לכל דת יש את הדרך שלה לפרש את רצונו של אלוהים. בדת שלנו יש את הפרשניים (חז"ל וכו), שבמשך השנים הוסיפו ותיקנו המון דברים בתורה (זאת במטרה שנאמין באלוהים) ולכן קשה נורא להסתמך על הכתוב גם אם באמת התורה ניתנה למשה רבנו ולעם ישראל. (מה שקורה גם בשאר הדתות). יש המון שאלות שישארו המומות ואף אחד לא יכול להוכיח אחרת. לדוגמה, גם אם התורה ניתנה ע"י אלוהים לעם היהודי, איך יודעים שרצונו של אלוהים לא השתנה כיום? מי ברא את הרצון של אלוהים ליצור את העולם? (שזו בעצם השאלה הראשונה שצריך לשאול, ולא השאלה של מי ברא את העולם).
אם אתה בן אדם גשמי - אתה לא יכול לתפוש הכל כי יש לך גבול, כי יש לך קיבולות מסויימת. אבל מי שהוא בן אדם רוחני שהוא עושה עבודה מסויימת עם עצמו, הוא לא תופש מקום כלומר הוא יכול להכיל הרבה דברים. רוחני זה חושב בצורה מופשטת חושב חשיבה על המהות של הדברים ולא על צורות.
יש שכל של מהות ושכל של צורה. השכל שלנו מוגבל מבחינת הצורה. כלומר יש גבול כמה בן אדם יכול לזכור צורות.
כל אדם הוא לבוש של אלוהים, לא אלוהים עצמו. כלומר אדם הוא אלוהים מצומצם כי הוא בתוך גוף, הוא יכול לדבר. האלוהים האוניברסלי אי אפשר לדבר לנהל איתו שיחה באמת.
באופן כללי אף פעם לא הייתה הסכמה חד משמעית על שום נושא שקשור להלכה מסויימת, תמיד היו מחלוקות. לדוגמה משה רבנו טען שאלוהים דיבר איתו, קורח אמר למשה רבנו שאלוהים בכלל לא דיבר איתו. אפילו בתקופת משה רבנו הייתה מחלוקת אם היה מתן תורה או לא.
אם נלך לשורשים ונחקור תמיד נראה שבסוף היו מקומות שמישהו אמר להם מסופר ש... ומסיבות כאלו ואחרות האמינו לזה. חלק מהמצוות גם התפתחו. זה לא נכון שקיבלנו את המצוות במכה, כל פעם הוסיפו עוד מצווה. איפה כתוב לדוגמה בתורה על גהנום? זה תוספות שהוסיפו אחר כך.
אם הכל באמת היה נכון לגמרי, מדוע קיימות המחלוקות בעצם? בין הלכה להלכה? למה יש עדויות אחרות של הקראים והשומרונים? גם על מי כתב את חמישה חומשי תורה יש ויכוח!
אצל הדתיים אם אתה עושה עבירה או מצווה אתה מקבל את השכר בעולם הבא. לעומת זאת אצל אליעד כהן זה לפי המציאות - אם בן אדם עושה עבירה הוא מקבל את העונש באותו רגע, וגם העונש הוא בדיוק לפי העבירה שעשית כלומר עבירה גדולה = עונש גדול.
יש עבירה ומצווה. אם אתה חושב:
דברים טובים על המציאות =?? צווה. (הכוונה לראות את המציאות כפי שהיא, לחשוב בצורה נכונה, בצורה אמיתית, בצורה שרואה את הדברים כפי שהם, מבין את המציאות כפי שהיא ורוצה אותה כפי שהיא).
דברים רעים על המציאות = עבירה (ואז באותו הרגע שעשית את העבירה רע לך, ממש באותו הרגע אתה מקבל את ה"עונש שלך"). אתה צריך לרצות את המציאות. זה החוק! האדם אף פעם לא יהיה מאושר מעצם קיומו ותמיד ירגיש חיסרון כלשהו כי הוא לא המציאות עצמה, אלא רק חלק מהמציאות. הוא אף פעם לא מרגיש שלם. כל זמן שהאדם קיים כישות נפרדת מהמציאות עצמה, תמיד ירגיש תחושת חיסרון.
עכשיו, בעיקרון יש לך את יצר הרע שאומר לך שהמציאות שלך לא מספיק טובה ואז הוא גורם לך להיות עצוב. לכן השכר והעונש הם נמצאים פה בעולם הזה. למרות שגם כאן אתה יכול להחליט שגם אם המציאות התנקשה עם הרצון שלך עדיין אתה יכול להגיד שאתה רוצה את המציאות הזו ואז יהיה לך טוב.
גם לפי רבי נחמן נאמר - "העבירות נוקמות באדם" כלומר תוך כדי שאתה עובר עבירה רע לך.
לגבי חיים אחרי המוות - אף אחד לא יכול להתחייב שיש חיים אחרי המוות ולו רק משום שאף אחד לא יכול להתחייב בכלל שמשהו יהיה קיים בעוד רגע. שום דבר לא מחויב (לא קיומו של הזמן, מקום, עולם, יקום, ולא קיומו של הישות העצמית של אדם שהוא רק נקודה קטנה בתוך כל המערכת הזו). אף על פי כן מי שיסתכל לעומק בסופו של דבר יכלל במחויב המציאות.
הזמן והמקום תמיד קיימים אבל הם לא מחויבים במציאות. המציאות מהווה את הזמן ואת המקום - המשהו היותר גדול.
אלוהים הוא בעצם ההוויה של המציאות, המשהו הזה שחייב להיות קיים. - מחוץ למקום והזמן! אפשר לומר "המעטפת" של הכל. ואותה אי אפשר לעולם להעלים היא תמיד תהיה קיימת והיא המחויב במציאות. זה לא שלפני הבריאה לא היה כלום ועכשיו יש עולם. לפני לא היה כלום - ועכשיו יש גם עולם. כי הכלום הזה נשאר! אתה לא יכול להעלים כלום. ההוויה הזו תמיד נשארת!
אם אתה מכניס / מוציא עולם הכלום נשאר, כי הוא עוטף את הכל.
בסופו של דבר יש פה שני הפכים שמצד אחד יש נפרדות שהבסיס שלה הוא מקום וזמן עם פוטנציאל אינסופי וכו, - עד הנפרדות שלנו (צבעים, צורות וכו),. ובו זמנית הכל אחד!!! זה "יש" ו"אין" בו זמנית! ובכך מסתמן מזה שאלוהים הוא ההוויה של המציאות!
אז זה חוסר הבנה להגיד שאלוהים ברא את העולם יש מאין. כי הוא לא ברא יש מאין - אלוהים הוא האין. האין מהווה את היש. מה שישנו - עשוי ממה שאיננו.
תיאורית המפץ הגדול לא אומרת כלום כי היא אומרת שלפני כן היו עוד יקומים. התיאוריה אומרת שהוא יצר את המקום והזמן שלנו. אבל אין לזה שום משמעות כי לפני כן היה עוד מקום ועוד זמן. הדבר הזה שדיברנו עליו עד עכשיו הוא הבנה בסיסית. כלומר כשאתה רואה מולך קיר / משהו אתה צריך להבין שזה עשוי מכלום. כלומר שכרגע זה גם לא קיים, בו זמנית! וזה משנה בעצם את תפישת המציאות כולה. ולמה? כי כל תפישת המציאות מושטטת על השכל האנושי. והדבר היחיד שהשכל האנושי לא יכול לעשות אותו - הוא לחשוב על דבר והיפוכו. שזה היש והאין בעצם. כלומר כל השכל שלנו של בני האדם שמבין הבנות הוא משובש כי הוא לא משקף את המציאות האמיתית. כך זו התודעה האנושית.
אז השאלה הנשאלת - שאם המעטפת (המציאות) שהיא מחויבת שהיא שווה לכלום בעצם מהווה את הזמן והמקום? (שהם בעצם לא מחויבים). איך מכלום בלי פוטנציאל נוצר משהו? הקושיא הזו נובעת, רק משום המחשבה השגויה שהאדם מייחס לאין. כאשר האדם מתבונן אל תוך המציאות הוא בעצם מקבל שכל חדש שהוא לא נתפש בהיגיון שלנו היום יומי של בני האדם. למרות שהוא בטוח שהאין הוא איננו לגמרי, הרי שבפועל גם האין הזה, גם הוא משהו. ולא סתם משהו, אלא הוא המשהו שהוא ההוויה של כל מה שישנו, כך שבעצם, אין כאן שום שאלה כלל. ולכאורה כל הקושי להבין את התהוות היש מהאין הוא רק בגלל תפישת האדם את מהות האין. אך באמת אם ישנה האדם את התפישה שלו ויתייחס גם לאין כאל משהו ממשי, הרי שממילא הכל ברור לגמרי, ללא שום שאלה כלל. ולכן ניתן לומר שההוויה אף פעם לא משתנה אלא רק ישויות שונות בתוך הזמן והמקום משנות את מיקומן ועל ידי זה מוגדרת צורה חדשה. זאת אומרת רק ההרכבה והסדר של הצורות משתנים.
על פי אליעד - לכולם יש תודעה גם לאדם גם לחפצים גם להכל - רק שאדם משמיע צלילים וכו,. במה אנחנו שונים מהקיר בעצם? רק בגלל שאנחנו עושים דברים אחרים? גם עצים גם הכל הם נוצרו בדיוק כמו שאנחנו נוצרנו.
בדיפולט שלנו בבסיס לדוגמה ילד קטן שנולד, אם הוא היה נולד נגיד בתוך חדר סגור לבד הוא היה חושב שגם לקיר וגם לכל החפצים שלו בחדר יש תודעה. אבל זה מה שהכניסו לנו במוח שנולדנו.
אז מי התחיל עם זה בעצם? מי החליט שלאדם יש תודעה ולחפץ דומם אין תודעה? זה כמו לשאול איך נוצרה הנפרדות? אם לאדם הייתה תודעה לפני שהוא נהיה צמח לדוגמה אז גם אחרי שהוא מת / צמח עדיין תישאר לו התודעה, אך בחוויה / צורה שונה. אם עכשיו יסתמו לך את האוזניים / עיניים תהיה לך אותה תודעה? כן רק בצורה / חוויה אחרת.
יש מהות אחת! הדברים יכולים להיראות שונים (צורות שונות) אבל הם לא שונים, הם עשויים מאותו דבר.
סבל - התנגשות שלך עם הרצון (קיום). כל אחד העוצמה של הסבל שלו שונה.
הביטוח הכי טוב של אדם זה לדעת להתמודד עם כל תרחיש רע. כי לא כל דבר חומרי יכול לפתור לך בעיות מסויימות. לדוגמה אם יש לך מלא כסף אבל אתה מרגיש בודד. אז הדרך הטובה היא לדעת לשלוט ברצון שלך.
גם לחלומות שלך יש קשר ישיר בין ההתמודדות שלך בחלום לבין התמודדות שלך בחיים. האופי הוא אותו אופי. אותו הדבר גם אחרי המוות. הדרך הכי טובה להתמודד היא לדעת לשלוט ברצון שלך לדוגמה להטיל ספק ועוד.
על פי אליעד כהן מרחב המקום והזמן תמיד היו קיימים ובתוכם מתרחשים כל הזמן שינויים (פעם כדור הארץ ופעם לא וכו).
בריאה - זה לקחת כלום ופתאום לברוא אותו. כלומר שמכלום פתאום נהיה משהו, וזה לא יכול להיות כי זה אומר שגם לפני זה היה משהו לא כלום! זה נקרא יש מאין. כי אם אומרים אלוהים ברא את העולם זה אומר שהיה אותו והיה עוד משהו ולכן זה לא יכול להיות יש מאין אלא יש מ יש! ולכן יש דברים שכתובים בתורה שהם סילופים.
יצירה - זה לקחת משהו שכבר קיים וממנו ליצור משהו. אז זה יותר הגיוני שהמרחב של הזמן והמקום היה קיים תמיד ומ?? נו אלוהים יצר את העולם. זה נקרא יש מ יש. אז זה יותר נכון להגיד שאלוהים יצר את העולם ולא ברא אותו. כי כל החומרים היו קיימים כבר. החומרים שמהן נוצר כדור הארץ שהרי הוא שטח בתוך העולם.
לפי אליעד כהן העולם תמיד היה קיים ללא התחלה ללא סוף ללא ראשית ללא גבול לנצח נצחים.
כלומר הפוטניציאל להיווצרות תמיד היה!
זמן ומקום תמיד היה. בתוך הזמן והמקום ישנם חומרים / אטומים שהם נעים כל הזמן בלי הפסקה. למה אין נעים? אין שאלה! הם תמיד נעים. מהתנודות שלהם יש התחדשויות.
מצד האמת זה לא שמתהווה משהו חדש כשאומרים שהעולם נוצר יש מ יש, אין במציאות שלנו שום התהוות כלל אף פעם. כי כאשר לדוגמה השולחן נוצר מהעץ, שום דבר חדש לא מתהווה כאן, יישויות שונות בתוך הזמן והמקום משנות את מיקומן בתוך הזמן והמקום, ועל ידי זה מוגדרת צורה חדשה. אבל מבחינה כמותית, כמות הזמן וכמות המקום וכמות אין סוף הישויות, לא משתנה כלל, אלא רק ההרכבה והסדר של הצורות משתנים.
אנשים יש להם פשוט אינטרס, יש להם חיסרון שהם רוצים למלא והמחשבה הזו של בריאת העולם ואלוהים ממלאה להם את החיסרון. המדענים מבלבלים את המוח שהם אומרים שהעולם נברא לפני 14 מילאירד שנה והתורה אומרת לפני 6000 שנה.
רוב המדענים אומרים שהעולם נוצר בצורה אבולוציונית כלומר שהאדם פעם היה קוף וזה לא הגיוני לחשוב כך כי זה לא יכול לקרות.
על פי אליעד כהן - כשאתה אומר על מישהו שהוא טיפש או על משהו שהוא טיפשי הפירוש של זה הוא שאתה לא מספיק חכם להבין למה גם הוא צודק (הוא לא אומר שכל הטיפשים צודקים, הוא אומר שכל רעיון בעולם יש מאחוריו חוכמה כלשהי. אין שום רעיון שהוא רק טיפשי). גם היהדות ברעיונות הכי מטורפים שלה יש בה המון חוכמה. לדוגמה מצוות עבירות חוקים ועוד.
המדענים יכולים להסביר לך מה החוקים אבל הם לא יכולים להסביר לך לעולם למה הם ככה ולא אחרת. יש חוקי טבע (אש שורפת, חמצן של בני אדם וכו), מי אחראי על החוקים האלה?
כל רעיון בעולם הוא נכון מהיבט מסויים וגם לא נכון מהיבט אחר - גם הדת היהודית. גם חרדי לדוגמה שהוא ברחוב צריך להבין גם את השיגעון שלו וגם את החוכמה שלו. לדוגמה אליעד לא חושב שצריך לצום ביום כיפור אבל הוא טוען שאדם צריך להבין את ההיגיון למה כן צריך לצום ביום כיפור.
מטרת הדת היא לחקור את רצונו של אלוהים. עכשיו אתה בתור בן אדם צריך לחקור את הנושא ואם אתה בטוח אחרי שחקרת לעומק ב100% ואין לך ספקות לגביו כלל מה רצונו של אלוהים תלך לפי זה. אבל אנשים חושבים שיש אנשים (רבנים) שיודעים מה הוא רצונו של אלוהים אבל זה שמועות כי הם שמעו מישהו שאמר למישהו במשך אלפי שנים וכו... אז זה פרשנויות. המטרה של אליעד היא להראות שיש היפוך לחשיבה של הדתיים למרות שלא בהכרח שהחשיבה שלהם לא נכונה, אולי היא נכונה.
בריאת העולם האמיתית היא השינוי הראשון שהיה במציאות והוא לא בריאת העולם הוא יצירת הרצון של אלוהים. אם אומרים שאלוהים ברא את העולם כי היה לו משעמם וכו, אז השאלה הנשאלת מי ברא לאלוהים את הרצון שיהיה לו משעמם.
הטיעון הקבלי אומר בשמונה שערים עפ"י רבי חיים ויטאל, בפרק הראשון בפיסקה הראשונה - אלוהים לפני הבריאה היה אינסוף ובשביל לברוא את העולם הוא צימצם את עצמו ושם הונח כדור הארץ בעצם.
אף אחד לא יודע למה הוא צמצם ואיך.
צמצום הכוונה זה גבול. הקיום של אדם הוא בעצם צמצום של אלוהים. כי ברגע שאתה אומר "אני" פירשו צמצום ממה שלא אני. כלומר עצם זה שאתה קיים זה אומר שאתה מוגבל בצורה כלשהי. כלומר חווה חוויית צמצום. חוויית הצמצום מתחילה ברגע שאתה קיים ומזה אומר? (חיסרון ויתרון). איזה יתרון? כל דבר שקיים, יש בו משהו שאין בדבר אחר.
אין שני דברים בעולם שהם זהים ב100%! מקום אחר בזמן אחר וכו,. המציאות מכילה בתוכה אין סוף צמצומים, ישויות שונות שביחד מרכיבות מציאות אחת. ולגבי החיסרון - האדם חווה חיסרון כי הוא לא יכול להיות ולהרגיש את השלמות (שלמות הכוונה זה הכל), ולמה? לדוגמה אתה עכשיו נמצא בים, אז אתה לא במדבר, אם אתה גר בקומה 7 זה חיסרון / יתרון ביחס לקומת קרקע וכו,. העניין הוא שהמשחק של החיים כאן זה להגיע לשלמות. אדם חושב שאם הוא יתחתן, יהיה לו כסף, השכלה הוא יהיה שלם ואז הוא מגלה שאחרי שהוא משיג את זה שזה עדיין לא חוויית שלמות. אז איך עושים שכן נרגיש את זה? לפי רבי נחמן מברסלב "אני חיי חיים טובים שאין בהם שום חיסרון בשלמות, שאין שלמות אחריה". - זאת אומרת לא בשלמות כאילו (כמו שאנשים לדוגמה מסתכלים על חצי הכוס המלאה, או אומרים שהכל לטובה, ובעצם היו מתים שיהיה אחרת). רבי נחמן אמר "שלמות יש רק לשם יתברך, רק לאלוהים". מה שבן אדם עושה בכדי להרגיש שלא חסר לו זה להתחיל לאסוף עוד ועוד ועוד. השאלה הנשאלת איך מתפטרים מהחיסרון? אז לפני זה נסביר מה הטוב בחיסרון? הרעיון הוא פשוט, בזכותו יש חיים. אם בן אדם יגיע למצב שאין לו שום חיסרון הוא הופך להיות כלום. כלומר אם אתה מגיע למצב שאתה מרוצה ב100% מהמציאות באותו רגע נגיד נעלמת. אז להגיע ל100% שלמות זה טוב, אך מצד שני אין לך יותר את הצמצומים. רבי נחמן אמר "מי שנכלל באלוהים, יש לו שלמות" איך אתה יכול להיכלל באלוהים? ע"י "הדעת אותו יתברך" - אם אתה תדע מזה אלוהים אתה תהפוך להיות אלוהים.
לפי המחקר של אליעד - פה נכנס הסיפור של ההפכים. (יש גם את הספר שלו להיות אלוהים שהוא כתב שהוא מסביר את הדרך שאדם צריך לעבור בשביל להיות אלוהים).
אם התודעה של האדם מבדילה בין מה שיש למה שאין אז תמיד יש חיסרון והיתרון. ואם היא לא מבדילה אין חיסרון ואין היתרון. ואז אתה קיים בלי לדעת שאתה קיים ואז אתה חווה שלמות. אז איך אנחנו בעצם יכולים בתודעה לדעת שאנחנו קיימים ובכל זאת לחוות שלמות? אי אפשר! צריך לבחור מה אתה מעדיף? אתה יכול לבחור שגם וגם פעם להרגיש ככה ופעם ככה. פעם להרגיש שאתה חווה שלמות ע"י זה שתחשוב שאתה לא קיים ופעם ההפך. השאלה מה אתה מעדיף להיות שבע מבלי לדעת שאתה שבע, או להיות קצת רעב ולדעת שלא תוכל להיות שבע לעולם? (גם אחרי המוות / צמח זה אותו הדבר! יודע שהוא קיים: הוא בנפרדות. לא יודע שהוא קיים: אין לו חיסרון והיתרון ואז הוא חווה שלמות מבלי לדעת שהוא קיים. גם אנשים שחוו חוויה של מוות קליני מספרים שראו או חוו דברים כלשהם. דברים אלו הם בעצם הפחדים שלהם. כל אחד דמיין את הפחדים שלו. אחד שכל חייו הרגיש שהוא בן אדם טוב אז אחרי שהוא מת הוא הרגיש שהוא נכנס לגן עדן. ומישהו שכל החיים שחשב שהוא פושע אז ההפך. אי אפשר לדעת באמת אם החוויות הללו מופיעות גם לאחר המוות באמת, או רק במוות קליני. רבי נחמן אמר "אין אדם מת וחצי תעוותו בידו" - כלומר אם תוכל לשלוט ברצונות שלך, כל רצון - אז אין אדם מת - כלומר אתה לא מרגיש את המוות. המטרה היא לא להיות תלוי בכלום בעולם הזה. רבי נחמן גם אמר "כל עצה שאני נותן לאדם היא טובה גם לעולם הזה וגם לעולם הבא".
בסופו של דבר כל הטענות הדתיות זה לא שאפשר להוכיח שהן לא נכונות, אי אפשר להוכיח שהן נכונות! צריך להגיע למצב שאפשר להפוך כל טענה.
איך זה מתחבר לסיפור ההפכים? כלומר מי שרוצה להרגיש שלמות רגשית צריך להפעיל את גלגלי המוח. כל דבר יש לו הפך, המשלים של הדבר זה ההפך שלו. לדוגמה: אני רוצה להיות בריא. מה ההפך? אני לא רוצה להיות בריא - זה ההפך. ויש את הכי קיצון - אני רוצה להיות לא בריא.
מי שרוצה להגיע לשלמות צריך להגיע למצב שהמוח שלו לא ידע מה הוא רוצה אבל באמת לא ידע. שזה לא משנה לו! אין דעה! אין שיפוטיות הוא לא יכול להרגיש רע! ואיך אפשר להגיע למצב כזה שהוא לא יודע מה הוא רוצה באמת? ע"י התרגול של הנושא של שיטת ההפכים. כלומר כל דבר שאתה חושב שהוא נכון אתה צריך לבדוק למה הוא נכון רק באופן יחסי ולראות גם כן את שאר הזוויות שלו. לדוגמה אני בטוח ש... לגור ליד הים זה טוב.. עכשיו תהפוך את זה. למה אני בטוח שלגור ליד הים זה לא טוב ולא רע. ולמה אני בטוח שלגור ליד הים זה רע! אם הצלחת להביא את עצמך למצב שכל מחשבה שעולה לך בראש אתה מבין למה זה טוב למה זה רע ולמה זה לא משנה - זה בעצם הכפתור של לצאת החוצה מהמשחק. ואז אין לך צמצום! והמטרה היא שהמחשבות שאתה תרגיש כלפי הצדדים יהיו באותה עוצמה כולן. לא להיות משוחד!
בשל כך אתה הרבה פעם במציאות שלנו צריך להטיל ספק בחושים שלך כי החושים שלך מנהלים אותך. לדוגמה איך אני אוכל לעבור דרך קיר? החושים יגידו שאי אפשר! ההתחלה מתחילה בדברים קטנים שאתה צריך לעבוד על עצמך. לדוגמה אם בן אדם רואה תמונה שהוא חושב שהיא יפה והוא לא מצליח לראות שהיא גם מכוערת אז בטוח על החושים שלו הוא לא יוכל לגבור! כי לעבוד על החושים זו הדרגה הכי קשה. המטרה היא להטיל ספק! תמיד לחקור! כך מגיעים לאמת. כך אתה מתאחד עם המציאות כפי מה שהיא בלי שום שיפוטיות. שיטת ההיפוכים היא לתרגל את זה - מה ההפך? אולי כן אולי לא? אתה בטוח?
אליעד טוען - שהרגש והשכל אמורים להיות משונכרנים! כלומר אם אתה לא מרגיש את מה שאתה מבין אתה גם לא מבין וגם לא מרגיש! אין דבר כזה אני מבין ולא מרגיש או מרגיש ולא מבין. ככל שאתה מבין יותר אתה מרגיש יותר את מה שאתה מבין. ההבנה משנה את החוויה. אתה מבין ואז אתה מרגיש! אנשים שיש להם ריבוי אישיות יש אצלהם פיצול אישיות בין מה שהם מבינים למה הם מרגישים. לדוגמה מישהו שחושב שרודפים אחריו... האמת היא שלפי החושים לא רודפים אחריך, אבל ברמה החווייתית אפשר להבין אתה חווה שרודפים אחריך למרות שלא רודפים אחריך. הפסיכולוגים לא מבינים אותם ולכן הם לא מצליחים לטפל בהם. ברגע שבא בן אדם עם הפרעה קוטבית לדוגמה, אתה לא צריך להילחם בו, אתה אמור להסביר לו את ההיגיון של מה שהוא חושב אבל להראות לו גם את ההפך של הדבר. זאת אומרת אם אתה תחשוב שאתה רק חכם אתה תהיה בבעיה ואם אתה תחשוב שאתה רק טיפש אתה תהיה בבעיה. כי האמת היא שאתה גם חכם וגם טיפש וגם זה לא משנה וגם אין הבדל בין חכם לטיפש כי זה תמיד באופן יחסי למשהו! הכל עניין של פופולריות וכו.
איך עושים את זה? הבנת המנגון שבתוכך. שעולות לנו מחשבות של יש לי / אין לי, צריך להתבונן מה קורה לנו בראש מאחורה לנתח את החוויה ולראות אותה בפרופורציה נכונה כלומר זה לא רק יש לי וזה לא רק אין לי. התרגולים זה לא בזמן אמת! זה לפני שקורים לך הדברים! צריך לעשות התבוננות שכלית ורגשית יחדיו! הבנה ורגש יחדיו.
ככל שאתה יותר בטוח שאתה חייב להרגיש טוב - כך אתה בעצם גורם לעצמך להרגיש רע כשהמציאות לא כרצונך. אם אתה אומר לעצמך אני חייב שהחיים שלי יהיו מושלמים אז כל דבר קטן ממרר לך את החיים. המטרה היא להזדהות עם כל מחשבות אפשריות. שהוא יוכל לא רק לא לסבול מזה שכואב לו אלא גם ליהנות ממה שכואב לו. האיזון זה סך כל הדברים! כדי להיות אלוהים אתה צריך להיות הכל. לשרוד כל חוויה אפשרית!
איזון - זה כמה הלב שלך שלם עם המציאות. זה יכול להיות מסוכן רק כאשר אתה נאחז בצד אחד יותר מהשני.
אם תדע לעשות זאת אתה הופך בעצם להיות מה שהיית לפני שהיית (לא לדעת שאתה קיים).
זה אפשרי להגיע לזה אבל צריך להיות גם וגם בו זמנית! פעם להרגיש שאתה קיים ולהבין שאתה חווה צמצום ושיהיו חסרונות, ופעם אחת להתנתק מהקיום שלך ולא לחוות את הצמצום (להרגיש שאתה כלום).
050-3331-331