כאן ועכשיו נמצא כל הפוטנציאל הגלום אצל האדם, על האדם לפתוח את עצמו לחיים, ויש עצה שאמרה לי פעם אשה חכמה מאוד והעצה היא, כאשר אדם שוקע במחשבות ונכנס לדמיונות, שיחזור למציאות. דהיינו, שייסתכל על הנוף, שיראה מה קורה בסביבה והעיקר שלא יתנתק.

ואני אומר שהאדם יחיה את החיים ויסתמך על האמת בלבד, ויקבע לעצמו סדר עדיפויות לפעולות עפ"י התכלית הפנימית ביותר.

נניח שהמטרה הפנימית היא למצא את הפוטנציאל העצמי במלואו. אז נניח שיש לאדם כמה דברים לעשות: (לצורך העניין אקח את עצמי כדוגמא לצורך הבנת העניין.

עבודות הכנה ללימודים, כתיבת מאמרים, עבודה, חברים, תחביבים, אורח חיים בריא, ורצון לתזמן הכל שיהיה הכי בריא והטוב ביותר במסגרת האילוצים.

אז המטרה היא למצא את החיים ועכשיו צריך לקבוע סדר עדיפויות:

כתיבת מאמרים ראשון - כי זה עוזר לי לתכנן טוב יותר את היום, ואני לוקח בחשבון לעשות את הדברים ע"מ ליישם אותם ומהמאמרים אני ניגש ללימודים. היום אין עבודה - שבת. חברים ותחביבים יכולים לחכות ליותר מאוחר, יש פה מלא עבודות הכנה ללימודים היום. מחר יהיה זמן לכל זה. אורח חיים בריא, זאת לא בעיה, אפשר כל הזמן. לתזמן, אוקיי אשן מוקדם כדי לקום מחר רענן.

זה סדר היום של היום, להיום. לפעמים יש חוסר סדר מחוסר משקל נכון לדברים. ואז אני מזכיר לעצמי, חשוב לקבוע כל יום לפי הגורמים שמסביב את הפרופורציה הנכונה לכל נושא במהלך היום. חשוב להתאים את המשקל לכל נושא במהלך היום לפי הצורך, כלומר נושא חשוב - יותר זמן נושא פחות חשוב - פחות זמן, ולעתים צריך לנוח מנושא כבד ולהעביר את הכובד לנושא אחר.

יש מצבים שגם נושא חשוב היום הוא, נושא פחות חשוב למחר. ויש מצבים שהזרימה דווקא טובה ולא צריך להתקבע על דרך מסויימת ואפשר להיפתח לאופציות חדשות. וזה הדבר שאני עובד עליו בזמן האחרון.

וטוב לקחת את הדברים במקצועיות אבל לא לוותר על הזרימה. כלומר אמנם סדר יום לסדר את הדברים באופן מקצועי אבל שיישאר מקום לזרום עם הדברים. ואיך לזרום עם הדברים? במקום ביקורת עצמית שחונקת אפשר להמיר אותה בהתבוננות מתוך רגיעה ומתוך הבנה של הדברים. ולחץ לא עוזר רק מחלה את האדם. ולכן, הפתרון הוא לקחת את הדברים במשקל נכון, ולראות את המציאות כפי שהיא ע"י שהאדם יסתכל כאן ועכשיו ובזכות ההווה יתקדם לעתיד טוב יותר.

ואפשר לומר שהכוונה היא לזרום לפי ההבנה של אותו הרגע.

ולזרום לפי ההבנה של אותו הרגע שהאדם מתעניין בדברים ולא מתוך כפייתיות כאילו מוטל עליו עול כבד, אלא שהוא עושה את מעשיו בהנאה, ומתבונן על הדברים וחוקר אותם וכמו שהאדם משחק במשחק כלשהו הוא יכול לקחת את חווית המשחק לעולם האמיתי ולאתר דרכים כדי להינות מהדברים כפי שהוא נהנה ממשחק (או סרט). ואז הוא גם מימש את עצמו וגם נהנה מהדברים.