בפקולטה לניהול עסקים הוזמן מרצה לשאת הרצאה על הנושא "תכנון זמן יעיל".
המרצה החליט לערוך את הניסוי הבא:
מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו הוציא מיכל זכוכית גדול והניחו בעדינות לפניו. אחר כך הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת, בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל לגמרי ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, הרים המרצה את מבטו באיטיות אל תלמידיו ושאל: "האם מלא המיכל? " כולם השיבו "אכן".
המרצה המתין מספר שניות והוסיף: "האומנם? ", ואז שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ. בקפדנות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות עד שירדו לתחתית המיכל.
שוב הרים את מבטו המרצה הזקן אל הקהל ושאל: "האם מלא המיכל? ", עתה התחילו להבין מאזיניו המבריקים את כוונתנו. אחד מהם השיב: "כנראה שלא! ". "נכון" ענה המרצה.
חזר והתכופף והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא בחול. בתשומת לב שפך את החול את תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות ובין החצץ.
פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם המיכל מלא? ", הפעם ללא היסוס ובמקהלה, השיבו התלמידים המחוננים: "לא! ".
"נכון" השיב להם המרצה הזקן וכפי שציפו תלמידיו, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו.
המרצה הרים את מבטו לקהל ושאל: "מה אנו יכולים ללמוד מניסוי זה? "
בחושבו על נושא ההרצאה השיב אחד הנועזים והזריזים שבין המאזינים: "אנו למדים שככל שהיומן שלנו נראה לנו גדוש בהתחייבויות, אם באמת מתאמצים, תמיד ניתן להוסיף עוד פגישות ועוד מטלות. "
"לא! " השיב המרצה הזקן. "מה שהניסוי הזה מוכיח הוא:
שאם לא מכניסים למיכל קודם כל את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס את כולם אחר כך"!
המרצה התבונן בשומעיו ושאל:
מהן האבנים הגדולות בחייכם? מה הדברים שחשוב לכם להגשים בחייכם?
מהם הפרויקטים הגדולים והחשובים לכם?
אולי הם מתחום העבודה או הקריירה אבל אולי האבנים הגדולות היא בריאותכם? הזוגיות? המשפחה? ידידיכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להנפש? לקחת זמן לעצמכם? משהו אחר?
את אלו - שימו ראשונים בלוח הזמנים שלכם, לפני כל הדברים הקטנים האחרים!
אחרת - לא תוכלו להכניסם כלל לסדר יומכם!
שיהיה לכולכם שבוע יעיל ומלא השראה!