למידה. כיצד יכול להיות שאדם ימשיך לטעות גם אחרי שהוא למד מה עליו לעשות? האם קיימת אפשרות לפרש עצות טובות בצורה שלילית? מי יכול לגרום לעצמו לנזק גם מעצה טובה? מה ההבדל בין חכם לבין טיפש שבאים ללמוד? מי שמח מביקורת שמעבירים עליו? כיצד דימוי עצמי גבוה מאפשר קבלת ביקורת גדולה יותר? כיצד לקבל ביקורת מכל אחד? מה חכם עושה כאשר הוא מבין שאולי הוא טועה?
מה טיפש עושה כאשר מראים לו שהוא טועה? את מי ראוי יותר לאהוב, את מי שמעביר עליך ביקורת או את מי שמשבח אותך? מי מתאמץ להבין ביקורת שהעבירו עליו? מי שונא ומי אוהב אנשים שמעבירים עליו ביקורת? מה גורם לאדם לפרש את הדברים שהוא לומד בצורה נכונה ואמיתית? מה גורם לאדם לפרש בצורה מוטעית את מה שהוא לומד? האם דפוסי ההתנהגות שלך הם של אדם חכם או של טיפש?
אנו רואים אנשים שלומדים עצות נכונות וטובות כיצד להצליח בחיים ולהיות מאושרים, עצות שיש להם כוח לסייע לכל אחד בכל מצב להשתנות מהקצה לקצה ובכל זאת הדברים החכמים לא משפיעים עליהם והם ממשיכים לעשות טעויות. ונשאלת השאלה, הכיצד? הרי אם העצות הן כל כך טובות כיצד יתכן שהן לא משפיעות על אותו אדם לשפר את דרכיו? כיצד יכול אדם ללמוד דברים חכמים ונכונים כל כך ולהמשיך לטעות?
דע כי בכל תהליך למידה יש 2 אפשרויות של טוב ורע. גם העצות הטובות ביותר קיימת האפשרות לפרש אותן בצורה שלילית. אלא שהחכם שעיניו בראשו ושמתבונן בעין האמת הוא מפרש את העצות בצורה נכונה שמקדמת אותו, אבל הטיפש מפרש את העצות בצורה מוטעית ככה שלא רק שהעצות אינן מטיבות עמו העצות עוד יכולות לגרום לו להיתקע יותר בטעויות שלו. הטיפש לוקחת את העצות הטובות ומשתמש בהן כדי להיתקע בדרכו המוטעית. הכל בגלל דפוסי התנהגות שונים שיש להם.
דבר זה נובע מכך שהחכם הוא בא בגישה כנה ואמיתית של חשבון נפש, בגישה של אני רוצה להשתפר, אני רוצה לדעת היכן אני טועה ויכול לעשות טוב יותר. החכם שמח כאשר הוא מגלה טעות בהתנהגות שלו, כי אז הוא יכול להשתפר. החכם שמח מביקורת בונה יותר משבחים. כי הביקורת מקדמת אותו קדימה. החכם מגיע ממקום של הערכה עצמית וקבלה עצמית גבוהה יותר, לכן קל לו יותר להודות בטעויות שלו. הדימוי שלו לא יפגע בגלל שהוא יראה את החסרונות שלו. אדרבה הוא שמח לראות אותם כי הוא בטוח בעצמו שהוא יוכל להשתפר גם בהם. החכם אינו משוחד, הוא יכול לבקר את עצמו בצורה אובייקטיבית יותר. הוא יודע לקבל ביקורת טוב יותר.
החכם יותר חשוב לו לדעת מה נכון לעשות ולא כמו הטיפש שחשוב לו לדעת שהוא עושה נכון. החכם יודע לקבל ביקורת אם היא נכונה גם אם האומר אותה הוא טועה בעצמו או גם אם הביקורת נאמרה בצורה לא הכי טובה. החכם ברגע שהוא יקבל רמז הכי קטן של משהו שהוא יכול להשתפר בו הוא מיד ילך לחקור ולבדוק עם עצמו היכן ניתן להשתפר.
החכם ישמח מכל הזדמנות שתהיה לו כדי להשתפר. החכם ינסה ללמוד מחסרונות שהוא רואה באנשים אחרים על עצמו. הוא ינסה לראות כיצד הוא יכול להשתפר בכל הזדמנות שרק תהיה לו. החכם יאהב את מי שמעביר עליו ביקורת בונה, כמה שיותר יותר טוב.
לעומת זאת הוא לא יאהב אנשים שאומרים לו שהוא בסדר במקומות שבהם הוא חושב שהוא אינו מספיק בסדר.
לעומת זאת הטיפש, הוא בא בגישה שהוא מושלם או כמעט מושלם. הוא עם הרבה נגיעות אישיות. הוא מאלו שנוח להם יותר לשמוע שהם צודקים מאשר לשמוע במה הם יכולים להשתפר. הוא משוחד והסיכוי שהוא יראה את החסרונות של עצמו הוא קטן מאוד. הוא ישמח לדעת שהוא עושה נכון, לעומת החכם שישמח לדעת מה הוא עושה לא מספיק נכון.
הטיפש הוא לא מאלו שאוהבים לקבל ביקורת. אין לו ביטחון עצמי גדול. אם הוא יגלה שיש לו חסרונות זה עלול לנפץ מיתוסים שלו על עצמו. הוא לא יודע להתמודד עם חסרונות. הוא מרגיש נוח יותר כאשר משבחים אות מאשר כשמעבירים עליו ביקורת נכונה. טוב לו יותר לדעת שהוא צודק מאשר לדעת את האמת. הטיפש לדוגמה יכול לשלול ביקורת נכונה של מישהו רק בגלל שהיא נאמרה על ידי אדם שאינו ראוי בעיניו או שהביקורת נאמרה בצורה לא מספיק טובה בעיניו. לא ממש חשוב לו במה הוא טועה חשוב לו שיכבדו אותו ולכן הוא מתעלם מדברים נכונים אם הם פוגעים בכבודו.
הטיפש לא יתאמץ להבין את הביקורת כי הוא הרי מעדיף להיות ללא ביקורת. הטיפש לא ינסה להגדיל ראש ולהבין את הנאמר לו, הוא ינסה גם את מה שנאמר לו לא לפרש כראוי. הטיפש לא ישמח מההזדמנות שיש לו ללמוד על עצמו ולהתקדם, הוא ירגיש מועקה ומטרד מהביקורת שמעבירים עליו. הוא יאהב יותר אנשים שמחמיאים ומפרגנים לו מאשר אנשים שמעבירים עליו ביקורת. יתרה על כך הוא עוד עלול לשנוא אדם שמעביר עליו ביקורת ולעומת זאת לאהוב את מי שאומר לו שהוא צודק גם היכן שהוא טועה.
הדבר הזה גורם לכך שהחכם יפרש את כל הדברים שהוא לומד בצורה נכונה. בכל דבר שהוא לומד הוא בודק לראות כיצד הוא יכול לתקן את עצמו לכן הלימוד מפרה אותו. בכל דבר שהוא לומד הוא בודק כל דבר שהוא עושה לראות כיצד זה עולה בקנה אחד עם מה שהוא למד. בגלל שהוא מאוד שמח לקבל ביקורת נכונה לכן הוא ימצא די בקלות במה הוא יכול להשתפר בעקבות הלימוד שלו.
לעומת זאת הטיפש בגלל שהוא מעדיף להיות צודק לכן הוא ינסה לפרש את מה שהוא למד בצורה שתהיה נוחה לו יותר. במקום לראות כיצד להתאים את עצמו לנלמד הוא יתאים את הנלמד אליו. הוא ימצא הצדקות במה שהוא לומד למעשיו, הוא ירגיש טוב יותר עם עצמו גם אחרי שהוא קורא דברים שבהם הוא היה אמור להשתפר, כי הוא מפרש אותם בצורה מוטעית. הוא לא מנסה לראות כיצד לשנות את עצמו, הוא במקום זה משנה את מה שהוא לומד כדי שיהיה נוח לו.
כיצד תדע לאיזה צד של המטבע אתה שייך? זה יחסית די פשוט לדעת. תעשה חשבון נפש ותבדוק אם עצמך עד כמה הרגלי הלימוד שלך טובים.
ז"א עד כמה אתה אוהב לקבל ביקורת? האם אתה מחפש כל הזדמנות לראות מה אתה יכול לעשות טוב יותר? האם אתה שמח כאשר אתה מוצא במה אתה לא מספיק טוב? האם אתה מודה למישהו שמעמיד אותך על טעותך? האם אתה מעדיף להיות הטוב ביותר בחבורה של חלשים (שאז אין לך להיכן להתקדם) או להיות הכי חלש בחבורה של חזקים (שאז יש לך להיכן להתקדם) ?
האם אתה שמח יותר כאשר אומרים לך שאתה צודק או כשמעמידים אותך על טעותך ואז אתה לומד דבר חדש? האם אתה מסוגל לקבל ביקורת ממי שאמרה.
ז"א לא משנה מי אמר אותה אם היא נכונה האם אתה מסוגל לקבל אותה? האם אתה מסוגל להתייחס לתוכן הביקורת ששמעת ולהתעלם מהצורה שבה היא נאמרה? האם חשוב לך יותר לשפר את עצמך או להיות צודק? האם אתה מסוגל להעביר על עצמך ביקורת בדיוק באותה אובייקטיביות כמו שאתה מסוגל להעביר על מישהו אחר? האם אתה לא משוחד מעצמך בעת העברת ביקורת עליך?
האם לא נוח לך יותר לדעת שאתה בסדר מאשר לדעת במה אתה לא מספיק טוב? אם תדע שאתה טועה במשהו, האם תשמח מההזדמנות לתקן או שתתעצב מעצם הטעות? האם הדימוי העצמי שלך ישתפר בעקבות כך שאתה יודע לקבל ביקורת או שמא הוא יפגע בעקבות הביקורת? האם אתה רואה בביקורת הזדמנות לשיפור או איזה שהוא מטרד? אם תענה תשובות כנות לשאלות הנ"ל תלמד על עצמך המון. תוכל לדעת באיזה צד של המשוואה אתה. האם אתה במצב של התקדמות ועליה למעלה או התחפרות ושקיעה למטה.
מכל הנ"ל תלמד שעליך להיות זהיר מאוד להיות אדם אמיתי ללא נגיעות, כי אחרת גם הדברים שאתה לומד גם אם הם טובים ונכונים עדיין לא רק שהם לא ישפיעו עליך לטובה הם עוד עלולים לגרום לך להשתמש בהם לרעתך. לא פחות חשוב מאשר ללמוד מה עליך לעשות, זה לדעת ללמוד נכון ולהיות כלי קיבול מתאים ללימוד ולהצלחה.
מה טיפש עושה כאשר מראים לו שהוא טועה? את מי ראוי יותר לאהוב, את מי שמעביר עליך ביקורת או את מי שמשבח אותך? מי מתאמץ להבין ביקורת שהעבירו עליו? מי שונא ומי אוהב אנשים שמעבירים עליו ביקורת? מה גורם לאדם לפרש את הדברים שהוא לומד בצורה נכונה ואמיתית? מה גורם לאדם לפרש בצורה מוטעית את מה שהוא לומד? האם דפוסי ההתנהגות שלך הם של אדם חכם או של טיפש?
אנו רואים אנשים שלומדים עצות נכונות וטובות כיצד להצליח בחיים ולהיות מאושרים, עצות שיש להם כוח לסייע לכל אחד בכל מצב להשתנות מהקצה לקצה ובכל זאת הדברים החכמים לא משפיעים עליהם והם ממשיכים לעשות טעויות. ונשאלת השאלה, הכיצד? הרי אם העצות הן כל כך טובות כיצד יתכן שהן לא משפיעות על אותו אדם לשפר את דרכיו? כיצד יכול אדם ללמוד דברים חכמים ונכונים כל כך ולהמשיך לטעות?
דע כי בכל תהליך למידה יש 2 אפשרויות של טוב ורע. גם העצות הטובות ביותר קיימת האפשרות לפרש אותן בצורה שלילית. אלא שהחכם שעיניו בראשו ושמתבונן בעין האמת הוא מפרש את העצות בצורה נכונה שמקדמת אותו, אבל הטיפש מפרש את העצות בצורה מוטעית ככה שלא רק שהעצות אינן מטיבות עמו העצות עוד יכולות לגרום לו להיתקע יותר בטעויות שלו. הטיפש לוקחת את העצות הטובות ומשתמש בהן כדי להיתקע בדרכו המוטעית. הכל בגלל דפוסי התנהגות שונים שיש להם.
דבר זה נובע מכך שהחכם הוא בא בגישה כנה ואמיתית של חשבון נפש, בגישה של אני רוצה להשתפר, אני רוצה לדעת היכן אני טועה ויכול לעשות טוב יותר. החכם שמח כאשר הוא מגלה טעות בהתנהגות שלו, כי אז הוא יכול להשתפר. החכם שמח מביקורת בונה יותר משבחים. כי הביקורת מקדמת אותו קדימה. החכם מגיע ממקום של הערכה עצמית וקבלה עצמית גבוהה יותר, לכן קל לו יותר להודות בטעויות שלו. הדימוי שלו לא יפגע בגלל שהוא יראה את החסרונות שלו. אדרבה הוא שמח לראות אותם כי הוא בטוח בעצמו שהוא יוכל להשתפר גם בהם. החכם אינו משוחד, הוא יכול לבקר את עצמו בצורה אובייקטיבית יותר. הוא יודע לקבל ביקורת טוב יותר.
החכם יותר חשוב לו לדעת מה נכון לעשות ולא כמו הטיפש שחשוב לו לדעת שהוא עושה נכון. החכם יודע לקבל ביקורת אם היא נכונה גם אם האומר אותה הוא טועה בעצמו או גם אם הביקורת נאמרה בצורה לא הכי טובה. החכם ברגע שהוא יקבל רמז הכי קטן של משהו שהוא יכול להשתפר בו הוא מיד ילך לחקור ולבדוק עם עצמו היכן ניתן להשתפר.
החכם ישמח מכל הזדמנות שתהיה לו כדי להשתפר. החכם ינסה ללמוד מחסרונות שהוא רואה באנשים אחרים על עצמו. הוא ינסה לראות כיצד הוא יכול להשתפר בכל הזדמנות שרק תהיה לו. החכם יאהב את מי שמעביר עליו ביקורת בונה, כמה שיותר יותר טוב.
לעומת זאת הוא לא יאהב אנשים שאומרים לו שהוא בסדר במקומות שבהם הוא חושב שהוא אינו מספיק בסדר.
לעומת זאת הטיפש, הוא בא בגישה שהוא מושלם או כמעט מושלם. הוא עם הרבה נגיעות אישיות. הוא מאלו שנוח להם יותר לשמוע שהם צודקים מאשר לשמוע במה הם יכולים להשתפר. הוא משוחד והסיכוי שהוא יראה את החסרונות של עצמו הוא קטן מאוד. הוא ישמח לדעת שהוא עושה נכון, לעומת החכם שישמח לדעת מה הוא עושה לא מספיק נכון.
הטיפש הוא לא מאלו שאוהבים לקבל ביקורת. אין לו ביטחון עצמי גדול. אם הוא יגלה שיש לו חסרונות זה עלול לנפץ מיתוסים שלו על עצמו. הוא לא יודע להתמודד עם חסרונות. הוא מרגיש נוח יותר כאשר משבחים אות מאשר כשמעבירים עליו ביקורת נכונה. טוב לו יותר לדעת שהוא צודק מאשר לדעת את האמת. הטיפש לדוגמה יכול לשלול ביקורת נכונה של מישהו רק בגלל שהיא נאמרה על ידי אדם שאינו ראוי בעיניו או שהביקורת נאמרה בצורה לא מספיק טובה בעיניו. לא ממש חשוב לו במה הוא טועה חשוב לו שיכבדו אותו ולכן הוא מתעלם מדברים נכונים אם הם פוגעים בכבודו.
הטיפש לא יתאמץ להבין את הביקורת כי הוא הרי מעדיף להיות ללא ביקורת. הטיפש לא ינסה להגדיל ראש ולהבין את הנאמר לו, הוא ינסה גם את מה שנאמר לו לא לפרש כראוי. הטיפש לא ישמח מההזדמנות שיש לו ללמוד על עצמו ולהתקדם, הוא ירגיש מועקה ומטרד מהביקורת שמעבירים עליו. הוא יאהב יותר אנשים שמחמיאים ומפרגנים לו מאשר אנשים שמעבירים עליו ביקורת. יתרה על כך הוא עוד עלול לשנוא אדם שמעביר עליו ביקורת ולעומת זאת לאהוב את מי שאומר לו שהוא צודק גם היכן שהוא טועה.
הדבר הזה גורם לכך שהחכם יפרש את כל הדברים שהוא לומד בצורה נכונה. בכל דבר שהוא לומד הוא בודק לראות כיצד הוא יכול לתקן את עצמו לכן הלימוד מפרה אותו. בכל דבר שהוא לומד הוא בודק כל דבר שהוא עושה לראות כיצד זה עולה בקנה אחד עם מה שהוא למד. בגלל שהוא מאוד שמח לקבל ביקורת נכונה לכן הוא ימצא די בקלות במה הוא יכול להשתפר בעקבות הלימוד שלו.
לעומת זאת הטיפש בגלל שהוא מעדיף להיות צודק לכן הוא ינסה לפרש את מה שהוא למד בצורה שתהיה נוחה לו יותר. במקום לראות כיצד להתאים את עצמו לנלמד הוא יתאים את הנלמד אליו. הוא ימצא הצדקות במה שהוא לומד למעשיו, הוא ירגיש טוב יותר עם עצמו גם אחרי שהוא קורא דברים שבהם הוא היה אמור להשתפר, כי הוא מפרש אותם בצורה מוטעית. הוא לא מנסה לראות כיצד לשנות את עצמו, הוא במקום זה משנה את מה שהוא לומד כדי שיהיה נוח לו.
כיצד תדע לאיזה צד של המטבע אתה שייך? זה יחסית די פשוט לדעת. תעשה חשבון נפש ותבדוק אם עצמך עד כמה הרגלי הלימוד שלך טובים.
ז"א עד כמה אתה אוהב לקבל ביקורת? האם אתה מחפש כל הזדמנות לראות מה אתה יכול לעשות טוב יותר? האם אתה שמח כאשר אתה מוצא במה אתה לא מספיק טוב? האם אתה מודה למישהו שמעמיד אותך על טעותך? האם אתה מעדיף להיות הטוב ביותר בחבורה של חלשים (שאז אין לך להיכן להתקדם) או להיות הכי חלש בחבורה של חזקים (שאז יש לך להיכן להתקדם) ?
האם אתה שמח יותר כאשר אומרים לך שאתה צודק או כשמעמידים אותך על טעותך ואז אתה לומד דבר חדש? האם אתה מסוגל לקבל ביקורת ממי שאמרה.
ז"א לא משנה מי אמר אותה אם היא נכונה האם אתה מסוגל לקבל אותה? האם אתה מסוגל להתייחס לתוכן הביקורת ששמעת ולהתעלם מהצורה שבה היא נאמרה? האם חשוב לך יותר לשפר את עצמך או להיות צודק? האם אתה מסוגל להעביר על עצמך ביקורת בדיוק באותה אובייקטיביות כמו שאתה מסוגל להעביר על מישהו אחר? האם אתה לא משוחד מעצמך בעת העברת ביקורת עליך?
האם לא נוח לך יותר לדעת שאתה בסדר מאשר לדעת במה אתה לא מספיק טוב? אם תדע שאתה טועה במשהו, האם תשמח מההזדמנות לתקן או שתתעצב מעצם הטעות? האם הדימוי העצמי שלך ישתפר בעקבות כך שאתה יודע לקבל ביקורת או שמא הוא יפגע בעקבות הביקורת? האם אתה רואה בביקורת הזדמנות לשיפור או איזה שהוא מטרד? אם תענה תשובות כנות לשאלות הנ"ל תלמד על עצמך המון. תוכל לדעת באיזה צד של המשוואה אתה. האם אתה במצב של התקדמות ועליה למעלה או התחפרות ושקיעה למטה.
מכל הנ"ל תלמד שעליך להיות זהיר מאוד להיות אדם אמיתי ללא נגיעות, כי אחרת גם הדברים שאתה לומד גם אם הם טובים ונכונים עדיין לא רק שהם לא ישפיעו עליך לטובה הם עוד עלולים לגרום לך להשתמש בהם לרעתך. לא פחות חשוב מאשר ללמוד מה עליך לעשות, זה לדעת ללמוד נכון ולהיות כלי קיבול מתאים ללימוד ולהצלחה.
050-3331-331