בימי קדם כאשר לא היתה תאורה מלאכותית ובטח שגם לא תרבות פנאי עשירה, אנשים היו קמים עם הזריחה ועולים על יצועם לישון עם השקיעה. באם נתייחס לדברי הרמב"ם נלמד כי הוא ייעץ לחלק את היום לשלושה חלקים בני שמונה שעות. 8 שעות שינה, 8 שעות עבודה ו - 8 שעות למידה. סה"כ 24 שעות של היממה אשר אמורות להכיל את תמצית הוויתנו.

אולם היות וכיום אנו חיים בקצב מואץ של עולם מתועש ומודרני. לא רק תאורה מלאכותית קיימת כי אם גירויים סביבתיים רבים כמו טלביזיה, רדיו, סרטים הצגות ועוד... כל אלו למעשה גורמים לנו לחוש ערניים יותר ולאבד את תחושת הזמן הטבעית - זו שהיתה טבועה בנו עוד מקדמת דנא.

תרבות פנאי זו למעשה הולכת ומרחיקה אותנו מעצמנו ומעצמאותנו. במקום להיות חופשיים וקשובים לצרכי הגוף אנו הופכים למשועבדים וכבולים לשגרת החיים המודרנית אשר שוחקת עד דק. אנשים רבים חשים תשישות מחד וחוסר יכולת לנוח מאידך. ישנם כאלו המנסים לפתור את בעיית השינה על ידי קריאה או צפייה ממושכת בטלביזיה, דבר אשר לא תמיד מוכיח עצמו כמועיל.

במקרים קשים יותר ישנם כאלו הנוטלים כדורי שינה או הרגעה אשר משך הזמן הולך מינונם וגדל.

לאחרונה עם הפתיחות וההתפתחות שחלה כלפי תורות קדם, ישנם אנשים אשר רוכשים לוכד חלומות אינדיאני שצורתו כקורי עכביש ומטרתו היא ללכוד את החלומות הרעים. כמו כן יש את אלו הנעזרים בתורת המזרח המדברת על אומנות המיקום (פנג שוואי).

תהא הסיבה אשר תהיה, חשוב מאד לבדוק גם את הפיתרון שמקורותינו שלנו מציעים. ראשית יש לבדוק שאכן המזוזות שבבית תהיינה תקינות וכשרות. המילה מזוזה גזורה משתי מילים זז - מוות. מבחינה רוחנית וערכית יש לה השפעה על דיירי הבית הן במישור הגשמי והן הנפשי והרוחני. שנית לפני שנעלה על יצוענו חשוב לעשות מעין טכס קטן ובו נכבה את כל מה שעלול להעיר אותנו, כגון טלביזיה, רדיו ועוד...

לאחר זאת נקרא את קריאת שמע שעל המיטה ובה יש סגולות רבות של שמירה והגנה.

ראשי התיבות של "שמע" הם: שאו מרום עיניכם. כלומר הידיעה שאין עוד מלבדו וכי יש לנו תפקיד וייעוד מעצם היותנו כאן כבר תורמת להבנה שיש סיבה ומסובב לכל דבר ועניין.

בתחילה אנו מבקשים סליחה ממי שפגענו בו ומוחלים למי שפגע בנו. מנסים למעשה לעשות סיכום ויישור קו של אותו יום שעברנו. לאחר מיכן עוברים לקריאת שמע ואח"כ מבקשים מבורא עולם שלא ניבהל מסיוטים וחלומות רעים וכן שנוכל לקום בבוקר שלמחרת. המושג של המילה תפילה הוא תופל חרס, כלומר מאחה ומחבר בין החלקים. למעשה זהו חיבור בינינו לבין השם. בעת ההרדמות והשינה חלק מהנשמה עולה למעלה לעולמות עליונים ועובר כעין היטהרות וזיכוך מחדש על ידי דין ודברים שעליה למסור. זהו כעין מוות קטן בזעיר אנפין ולכן כאשר אנו מתעוררים בבוקר שלמחרת הדבר הראשון שעלינו לומר עוד לפני שקמנו מהמיטה ונטלנו ידיים זוהי הברכה הראשונה: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך". נטילת הידיים המתלווה לאחר מכן נועדה לסמל את ההיטהרות מטומאת המוות החלקית (אחד חלקי שישים) שחווינו בעת השינה עצמה. ברגע שאנו פועלים מתוך הבנה ותכלית אנו יוצרים כלי שלתוכו ניתן לצקת את התכנים החשובים הללו ולפעול מתוכם. כלומר לבוא ממקום של משפיע על חיי ומצבי ופחות מושפע רגשית ורוחנית מהלך הרוח שסביבי.

אז שתהיה לכולנו שינה טובה ומיטיבה!