התמודדות עם נושא כואב

כפי שהתבאר, כאשר האדם מדבר בעקיפין או מסביר את עצמו בעקיפין ולא מתמודד ישירות עם הבעיה אזי הבעיה נשארת. וכאן אפשר להוסיף ולומר שהבעיה מתעצמת ומוסיפה על עצמה עוד בעיות. אך, טרם נחקור את העניין הזה נברר את שורש הבעיה.

ובעצם האדם הזה שמדבר בעקיפין או מנסה להתמודד בעקיפין ולא ישירות עם הבעיה, יש לעניין הזה שורש קדום יותר והשורש הזה הוא שהאדם הזה נכנע לרצון רגעי ונתן לו להשתלט עליו, יש כל מיני רצונות קטנים שאם מתייחסים אליהם, הם רק עושים צרות. כי יש פעמים שהאדם במחשבה זורמת נניח לצורך המדידה נשתמש במידת מחשבים 1GBP'S ולפתע כאשר באה לו מחשבה שלא כ"כ חשובה והאדם הזה מתעמק בה, פתאום כל המהירות יורדת למהירויות נמוכות כי כל האנרגיה יורדת.

ומכאן הרי אותו האדם לוקח את הדברים רגשית ומפרש אותם בצורה כזאת ללא פרופורציות, והאנרגיה יורדת והוא נמצא במצב שהוא מתייחס לדברים האלה, ואם לא היה מתייחס אליהם ולא רודף אחרי המחשבות הללו, הן היו מניחות לו. כי כל הדבר הזה קיים אצל האדם בראש בלבד. אבל הנפח שהמחשבות תופסות הוא מעבר למקום הדרוש עבורם במחשבה.

מחשבות כאלה אפשר להגדיר "מחשבות זבל" או "מחשבות טיוטה" אלה מחשבות שלא עוזרות לאדם לתפקד ומוציאות ממנו את האנרגיה לריק. אדם שחושב את המחשבות הללו, ומתעכב עליהן, גורם לעצמו סתם נזק. ומכאן נובע שהמחשבות הללו נובעות מחוסר הבנה של האדם את המציאות. אבל, במצבים כאלה, אין צורך לפרש. האדם במצבים כאלה, במקום ליפול בין הכסאות וליפול למחשבות הללו שהורסות לו, יכול לקחת אותן בצורה הבאה:

על האדם לחשוב שהמחשבות הללו הם רק ענני נוצה והם יחלפו ע"י היצמדות האדם לפתרון הבעיה, ע"י שהאדם יבדוק את הדברים לשורש. אז כאן נשאלת השאלה, כיצד אפשר לומר שיש צורך להתעמק בעוד נאמר הדבר ההפוך, לא להתבונן במחשבה?

התשובה היא: תלוי בתזמון, כלומר, כאשר האדם עוסק בכל מיני דברים, הוא יכול להזיז את המחשבה הצידה ואז לפנות אליה בשלב מאוחר יותר ולא לשמור בבטן, אבל, לצאת מתוך נקודת הנחה שהמחשבות הללו הן באות מחוסר הבנת המציאות. כלומר, אם האדם היה מבין הוא היה מפסיק להיות מודאג. אם האדם היה מבין, אז כל הרוח הייתה נשארת במפרשים.

אבל מה הפעולה בעצם שעושה אדם שחושב על הבעיה במהלך החיים התקין? הוא פשוט מכפיל את הבעיה, והלחץ שלו לא עוזר לו ועושה חזקה בחזקה בחזקות גבוהות מאוד, ואז כמו שמחשבים במחשבון במחשב מספרים ללא פרופורציה, אז המחשב נתקע ביחד עם המחשבון. כלומר, מספיק תוכנית שפועלת ללא פרופורציה ואז המחשב ייתקע איתה ביחד.

והדבר החשוב הוא לקחת את הבעיה כמו ענני נוצה שעוד מעט יעברו ואינם עוד. ואז כשאדם פנוי לעסוק בדבר הוא יכול ללכת לאדם שהוא יכול לסמוך עליו / איש מקצוע ולפתור את הבעיה. אבל לעולם לא להסתבך עם אנשים שלא ניתן לסמוך עליהם ויכולים להביא רק נזק כפול.

ולכן, כאשר האדם מודע לבעיה ועושה PAUSE לבעיה, והתוכנה באופן זמני לא פועלת, ואז הוא הוציא ניקח דוגמא מעולם המחשבים רק 24K במקום עשרות ג'יגבייטים מיותרים. ואז לאחר מכן, הוא משתמש בתוכנה עם הוראות איך להשתמש בה נכון ואז ממילא אין בעיה. וכאשר הוא מתקין את התוכנה הוא מתקין רק את מה שצריך ולא דברים מיותרים כדי שהמשאבים שלו לא יתבזבזו לו, האנלוגיה חשובה במיוחד לעניין שכאשר מדובר בפוטנציאל של האדם רצוי שלא יתבזבז על דברים מיותרים ומזיקים.

וכאשר האדם עושה ארגון מחדש של הדברים אז המשאבים שלו מגיעים לשיאים חדשים.

מבחן תוצאה משופר:

בפעם שעברה, הובא מבחן תוצאה שאפשר לדעת את רמת ההתקדמות שלו לפי תוצאות עפ"י טבלה, וגם הוזכר שאפשר גם לבדוק לפי בדיקת תוצאות קודמות. כלומר, לפי תוצאות מעשים שלפני זמן מסויים ולפי האינפורמציה הזו לדעת אם האדם פעל נכון / לא נכון. יש פעמים שהאדם רוצה לדעת את התוצאות אבל הוא לא ממש מחושב ואז מאבד נקודות במבחן התוצאה ומאבד גובה וביטחון כי הוא מרגיש שהוא יכל לעשות טוב יותר.

בעצם, הנושא כרגע הוא להבין מה קורה באותו הרגע שהאדם החליט את ההחלטה שלו? אז אפשר לומר שהוא הקל ראש בנקודה חשובה מאוד ועדינה מאוד. והנקודה היא, שהוא לא פעל בהתאם למחשבה האמיתית שעברה לו בראש. וכפי שהוסבר בנושא הקודם, אם האדם לא בטוח לגבי מחשבה אם היא אמיתית נובע מכך שהמחשבה היא רעה ולא תורמת.

ונעשה אנלוגיה גם לכאן, אם האדם חשב על דרך פעולה מסויים והוא לא חושב שהדרך הזו אמיתית, מן הראוי לברר מה הדרך האמיתית ולא לחכות לזמן מבחן התוצאה שיהיה מאוחר מידי לתקן. זה כמו שאדם לא מתכונן למבחן, ניגש למבחן ומגלה ששכח הרבה חומר בדרך ולא עומד במבחן ולמעשה נכשל.

ואפשר לצבור נקודות לקראת מבחן התוצאה ואפשר להתכונן אליו מראש ברגיעה ובזריזות וגם להינות מהדרך אל המטרה.