אחד הפרמטרים הכי חשוב בעולם האימון האישי הוא אימון להכשרה לשפע.
פרופ' ראנדי פאוש כתב בספרו ההרצאה האחרונה:
"מזל הוא כשההכנה פוגשת את ההזדמנות"
ואני אוסיף ואומר שמזל הוא כשההכנה פוגשת את ההזדמנות במקום את הפחד, החשש, התבנית הישנה.
המוח שלנו קולט 4 מיליארד פרטי מידע בשנייה, אבל אנו מודעים רק ל 2000 מהם.
אולם, מתוך 2000 פרטי המידע הללו, אנו מודעים רק לאלה הנוגעים לסביבה, לגופינו ולזמן שלנו.
פירוש הדבר הוא שהמציאות מתרחשת במוח כל הזמן. היא מקבלת את המידע אבל לא מפנימה אותו.
העיניים הן כמו עדשת מצלמה, אבל הסרט שמתקבל נמצא בעורף המוח והמוח מדפיס את מה שהוא מסוגל לראות. כלומר, הסרט היחיד שמוקרן במוח הוא מה שאנחנו מסוגלים לראות.
למעשה, אנו רואים רק את מה שאנחנו מאמינים כי הוא אפשרי.
אנו עורכים השוואות בין התבניות שכבר קיימות בתוכנו מכוח ההתניה.
ולכן, כל סיטואציה שמתרחשת נערכת במוחנו האחורי השוואה בין התבניות שכבר קיימות בתוכנו.
כפועל יוצא מכך, במידה ובעבר נפגענו מסיטואציה, הפעם הפחד ינהל אותנו ולא נוכל לצאת לפעולה.
יש משפט שאומר: ילד מרוב אור לא רואה את הפחד, ומבוגר מרוב פחד, לא רואה את האור.
התפיסה החומרית של ימינו גוזלת מאיתנו את הצורך להרגיש אחראים לחיינו.
שהרי למעשה, מה שמתרחש בתוכנו, יברא את מה שקורה מחוצה לנו.
האם ייתכן שאנחנו מותנים בחיי היום - יום שלנו באופן שבו אנו יוצרים לנו את חיינו עד כדי כך שהשתכנענו כי אין לנו כל שליטה? ה - "טריק" האמיתי להנאה מהחיים אינו להיות שותף לידע אלא שותף לתעלומה.
דוגמה מוחשית מהמציאות:
בשבת האחרונה לקחתי בפעם הראשונה את הכלבה שלי לחוף הים. היא גורה בת 9 חודשים, ופיזית קטנה.
מניסיון העבר כשקילחתי אותה בביתי נאבקתי על מנת להשאיר אותה באמבטיה וזאת בלשון המעטה לא היה קל.
הבנתי שמים והיא, לא חברים. היא מפחדת. ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בים.
הגענו לחוף, נכנסתי למים והיא התחילה לבדוק. ניסתה להיכנס אחרי, הגיח גל שכמובן יותר גבוה ממנה ואופס, היא בורחת אחורנית לחוף המבטחים.
על מנת לנסות להפיג את החשש, הרמתי אותה לזרועותיי ונשאתי אותי למים הרדודים. גם זה לא עזר.
הכלבה, מפחדת!
לאחר כמה ניסיונות כושלים, אני צופה בה מקו המים וקולטת שהיא רצה אחרי ילד עם גלשן...
ונכנסת ישר לתוך המים "המפחידים" והפלא ופלא, מתחילה לשחות!
היא לרגע שכחה מהכל. מהתבניות, מהמשוואות, מהפחד שניהל אותה. מה שהיא ראתה מול העיניים זה
משחק. ומשחק זה דבר כיפי ששווה לרדוף אחריו. מטרה נעלה.
אחרי כמה שניות, היא כמובן קלטה שהיא במים, שוחה, נבהלה וברחה לחוף. את המשחק החדש, הילד עם הגלשן היא לא הצליחה לתפוס אבל היא הצליחה להשתלט על הפחד.
מאותו רגע ואילך, חווית המים הפכה עבורה לדבר מענג ומשעשע.
כך גם אנחנו. המון פעמים אנו רוצים דבר מה. המון פעמים אנו מציבים לעצמנו מטרות.
אבל ברגע שאנו מתחילים לחשוב, לתהות, לראות את המציאות מתוך התבניות שלנו... הגלשן בורח ואנחנו...
נשארים לבד על החוף.
על מנת לשנות את התבניות ולצאת לפעולה, עלינו להתבונן בתבניות, לזהות אותן, להתמודד עם ה " מציאות "
ולהבין שזו בסה"כ תבנית / מציאות שאנו יצרנו ולכן גם ניתן לשנות אותה.
התמודדויות והתבוננויות אלו, משנות את חיינו ומאפשרות לנו לחיות בהוויה של שפע אין סופי.
זוויות הראייה שלנו מתרחבות ואנחנו מתחילים לאפשר לעצמנו לקלוט ולאחר מכן ליישם עוד ועוד אפשרויות.
חשוב לזכור, היקום מציע לנו שפע אין סופי.
על מנת לחיות את השפע, עלינו ללמוד להכיל אותו.
אחד הפרמטרים הכי חשוב בעולם האימון האישי הוא אימון להכשרה לשפע.
כי "מזל הוא כשההכנה פוגשת את ההזדמנות" פרופ' ראנדי פאוש.
ואני אוסיף ואומר שמזל הוא כשההכנה פוגשת את ההזדמנות במקום את הפחד, החשש, התבנית הישנה.
שנה טובה ומבורכת בהכלת שפע לכולנו.
פרופ' ראנדי פאוש כתב בספרו ההרצאה האחרונה:
"מזל הוא כשההכנה פוגשת את ההזדמנות"
ואני אוסיף ואומר שמזל הוא כשההכנה פוגשת את ההזדמנות במקום את הפחד, החשש, התבנית הישנה.
המוח שלנו קולט 4 מיליארד פרטי מידע בשנייה, אבל אנו מודעים רק ל 2000 מהם.
אולם, מתוך 2000 פרטי המידע הללו, אנו מודעים רק לאלה הנוגעים לסביבה, לגופינו ולזמן שלנו.
פירוש הדבר הוא שהמציאות מתרחשת במוח כל הזמן. היא מקבלת את המידע אבל לא מפנימה אותו.
העיניים הן כמו עדשת מצלמה, אבל הסרט שמתקבל נמצא בעורף המוח והמוח מדפיס את מה שהוא מסוגל לראות. כלומר, הסרט היחיד שמוקרן במוח הוא מה שאנחנו מסוגלים לראות.
למעשה, אנו רואים רק את מה שאנחנו מאמינים כי הוא אפשרי.
אנו עורכים השוואות בין התבניות שכבר קיימות בתוכנו מכוח ההתניה.
ולכן, כל סיטואציה שמתרחשת נערכת במוחנו האחורי השוואה בין התבניות שכבר קיימות בתוכנו.
כפועל יוצא מכך, במידה ובעבר נפגענו מסיטואציה, הפעם הפחד ינהל אותנו ולא נוכל לצאת לפעולה.
יש משפט שאומר: ילד מרוב אור לא רואה את הפחד, ומבוגר מרוב פחד, לא רואה את האור.
התפיסה החומרית של ימינו גוזלת מאיתנו את הצורך להרגיש אחראים לחיינו.
שהרי למעשה, מה שמתרחש בתוכנו, יברא את מה שקורה מחוצה לנו.
האם ייתכן שאנחנו מותנים בחיי היום - יום שלנו באופן שבו אנו יוצרים לנו את חיינו עד כדי כך שהשתכנענו כי אין לנו כל שליטה? ה - "טריק" האמיתי להנאה מהחיים אינו להיות שותף לידע אלא שותף לתעלומה.
דוגמה מוחשית מהמציאות:
בשבת האחרונה לקחתי בפעם הראשונה את הכלבה שלי לחוף הים. היא גורה בת 9 חודשים, ופיזית קטנה.
מניסיון העבר כשקילחתי אותה בביתי נאבקתי על מנת להשאיר אותה באמבטיה וזאת בלשון המעטה לא היה קל.
הבנתי שמים והיא, לא חברים. היא מפחדת. ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בים.
הגענו לחוף, נכנסתי למים והיא התחילה לבדוק. ניסתה להיכנס אחרי, הגיח גל שכמובן יותר גבוה ממנה ואופס, היא בורחת אחורנית לחוף המבטחים.
על מנת לנסות להפיג את החשש, הרמתי אותה לזרועותיי ונשאתי אותי למים הרדודים. גם זה לא עזר.
הכלבה, מפחדת!
לאחר כמה ניסיונות כושלים, אני צופה בה מקו המים וקולטת שהיא רצה אחרי ילד עם גלשן...
ונכנסת ישר לתוך המים "המפחידים" והפלא ופלא, מתחילה לשחות!
היא לרגע שכחה מהכל. מהתבניות, מהמשוואות, מהפחד שניהל אותה. מה שהיא ראתה מול העיניים זה
משחק. ומשחק זה דבר כיפי ששווה לרדוף אחריו. מטרה נעלה.
אחרי כמה שניות, היא כמובן קלטה שהיא במים, שוחה, נבהלה וברחה לחוף. את המשחק החדש, הילד עם הגלשן היא לא הצליחה לתפוס אבל היא הצליחה להשתלט על הפחד.
מאותו רגע ואילך, חווית המים הפכה עבורה לדבר מענג ומשעשע.
כך גם אנחנו. המון פעמים אנו רוצים דבר מה. המון פעמים אנו מציבים לעצמנו מטרות.
אבל ברגע שאנו מתחילים לחשוב, לתהות, לראות את המציאות מתוך התבניות שלנו... הגלשן בורח ואנחנו...
נשארים לבד על החוף.
על מנת לשנות את התבניות ולצאת לפעולה, עלינו להתבונן בתבניות, לזהות אותן, להתמודד עם ה " מציאות "
ולהבין שזו בסה"כ תבנית / מציאות שאנו יצרנו ולכן גם ניתן לשנות אותה.
התמודדויות והתבוננויות אלו, משנות את חיינו ומאפשרות לנו לחיות בהוויה של שפע אין סופי.
זוויות הראייה שלנו מתרחבות ואנחנו מתחילים לאפשר לעצמנו לקלוט ולאחר מכן ליישם עוד ועוד אפשרויות.
חשוב לזכור, היקום מציע לנו שפע אין סופי.
על מנת לחיות את השפע, עלינו ללמוד להכיל אותו.
אחד הפרמטרים הכי חשוב בעולם האימון האישי הוא אימון להכשרה לשפע.
כי "מזל הוא כשההכנה פוגשת את ההזדמנות" פרופ' ראנדי פאוש.
ואני אוסיף ואומר שמזל הוא כשההכנה פוגשת את ההזדמנות במקום את הפחד, החשש, התבנית הישנה.
שנה טובה ומבורכת בהכלת שפע לכולנו.
050-3331-331