אקסטזה היא חוויה אישית סובייקטיבית. מקור המונח יווני, והוא מתורגם לשתי המילים "מחוץ לגוף", או "יציאה מהגוף", ומשמעותו "להיות מחוץ לעצמך". זהו מצב שבו האדם נמצא כביכול מחוץ לגופו. מצב שבו התחושה היא התעלות או שמחה מוקצנת. מקורה של האקסטזה יכול להגיע מתפיסה מיסטית או אירוע שכזה, זיכרון חזק, או תנאים מתאימים לכך. במהלך האקסטזה, האדם מנתק קשר עם חייו הרגילים ואינו מסוגל לתקשר עם אחרים או לבצע פעולות רגילות. החוויה האקסטטית עשויה להיות קצרה (רגע חולף) או ארוכה (מספר שעות או ימים ואף יותר). במהלך האקסטזה, התחושה האישית של הזמן, של המרחב, וכן של התחושה העצמית יכולה להשתנות באופן קיצוני ואף להיעלם לחלוטין.

תוכן עניינים:

1 השימוש במונח

2 הגעה לאקסטזה

השימוש במונח:

משתמשים במילה "אקסטזה", לעתים, כדי לתאר מצב נורמלי של מצב רוח מרומם או חוויית עונג עמוק. כמו כן, משתמשים במילה כדי לתאר מצבי מודעות מנטליים לא רגילים, הנתפסים כרוחניים (לדוגמה: אקסטזה דתית). אנשים דתיים מסוימים טוענים כי אקסטזה דתית אמיתית אפשרית רק במסגרת עבודת האלוהות (כמתנת האל), ואינה יכולה להתרחש באמצעים טבעיים (אנושיים).

הם רואים באקסטזה דרך תקשורת עם האל, ומתייחסים אליה כבעלת ערך מיוחד.

הגעה לאקסטזה:

ניתן להגיע לאקסטזה (על משמעויותיה השונות) באופן יזום באמצעות פעילות דתית או יצירתית, מדיטציה, מוזיקה, ריקוד, תרגילי נשימה, פעילות גופנית מוגדרת, יחסי מין, או צריכה של סמים פסיכואקטיבים. הצורה בה מגיע אדם לאקסטזה, קשורה, בדרך כלל, למסורתו הדתית והתרבותית. לעתים, חווים אקסטזה בעקבות מגע עם משהו או מישהו הנתפסים כיפים במיוחד או קדושים, או ללא סיבה ידועה.