ממה נובע רגש האשמה?
תינוק שזה עתה נולד, איננו מרגיש אשמה. אמת?
מדוע?
זאת מאחר שלא הופנם אצל התינוק המחשבה שהוא "צריך" להתנהג בדרך מסויימת. הוא זקוק לאהבה, לחום, למזון - הוא בוכה. הוא עדיין לא מרגיש אשמה על זה שהוא בוכה או זקוק למזון או חיבוק. מדוע? הוא לא חושב שזה דבר רע או טוב לבכות, הוא לא חושש, עדיין, ממה יחשבו עליו. הוא פשוט - בוכה. הוא לא שואל את עצמו? עדיין, מה אבא ואמא יחשבו אם אני אבכה? או אשחק עם האצבעות, אכניס אותן לפה, וכיוצא בזאת.
עד שהוא גדל. ומה אז?
הוא מצפה לתגובותיהם של הוריו וסביבתו, בוהה בהם אפילו, כדי לראות את תגובותיהם, ומפנים כיצד "צריך" להתנהג לדעתם. הוא זקוק לאהבה, לחיבוק, למזון ומחסה. לאט לאט, במהלך השנים, הסביבה תגיד לו "נפגעתי ממה שעשית עכשיו" "זה לא בסדר, אני כועס" וכדומה. מה הוא מבין? הילד מבין שבגללו, המבוגר מרגיש רע. כלומר - נוצרת האמונה ש"אני אחראי למה שהמבוגר מרגיש, יש קשר ישיר בין מה שאני עושה לבין מה שהמבוגר מרגיש". שם הסיפור שלנו בעצם מתחיל. אם אותו ילד ילמד להרגיש אשם בכך שמישהו אחר מרגיש רע כרגע.
מה משמעות המילה "אשם"? בואו נפרק אותה.
המשמעות היא - "משהו קרה" "אני מפרש את אותו משהו שקרה, כדבר שלילי ומזיק" "הדבר הזה קרה כתוצאה ישירה ממשהו שאני עשיתי" "אם אני עשיתי את זה, עשיתי משהו רע" "כתוצאה מכך אני אדם רע \ משהו בי פגום". לעתים השיח מוקצן יותר או פחות, והמחשבות האלה בעצם גורמות לרגשות שליליים של בושה, אשמה, סלידה מעצמך, בלבול וכדומה.
אז הילד גדל, ככל שלא שמע משפטים שעושים הפרדה בין רגשות המבוגרים לבין המעשים שלו, לרוב ההפרדה גם לא תהיה במחשבותיו שלו. הפרדה זו לדוגמה יכולה להיות "אני, רואה, שהחדר לא מסודר, יש חפצים רבים על הרצפה., חשבתי, שעד שאחזור הביתה, אראה את החפצים במקומם, זה לא קרה, על כן אני מרגישה אכזבה כעת". האם ההפרדה הנה ברורה? כן. ההפרדה טמונה ביכולת להבהיר ממה נבעו רגשות המבוגר. הרגשות נבעו ממחשבותיו וציפיותיו, כאשר באמצעות החושים קלט המבוגר את מה שקורה בחוץ, ולאור ציפיותיו מרגיש אכזבה. אך אכזבתו לא קשורה לילד עצמו.
אם הנך מעוניין\ת להיפטר מרגשות האשמה, עליך ללמוד לעשות את ההפרדה הזו במחשבותיך. ככל שתתמיד בביצוע ההפרדה ובתרגול של זה, יפחיתו רגשות האשמה בהגעה לחייך, וגם בעוצמות שלהן כשהן באות. הריפוי מגיע דרך עבודה פנימית מתמשכת, דרך התמדה, מסירות, אמונה שניתן, וכלים נכונים ופרקטיים.
להנחיה צמודה יותר פנו אליי לאימון אישי.
תינוק שזה עתה נולד, איננו מרגיש אשמה. אמת?
מדוע?
זאת מאחר שלא הופנם אצל התינוק המחשבה שהוא "צריך" להתנהג בדרך מסויימת. הוא זקוק לאהבה, לחום, למזון - הוא בוכה. הוא עדיין לא מרגיש אשמה על זה שהוא בוכה או זקוק למזון או חיבוק. מדוע? הוא לא חושב שזה דבר רע או טוב לבכות, הוא לא חושש, עדיין, ממה יחשבו עליו. הוא פשוט - בוכה. הוא לא שואל את עצמו? עדיין, מה אבא ואמא יחשבו אם אני אבכה? או אשחק עם האצבעות, אכניס אותן לפה, וכיוצא בזאת.
עד שהוא גדל. ומה אז?
הוא מצפה לתגובותיהם של הוריו וסביבתו, בוהה בהם אפילו, כדי לראות את תגובותיהם, ומפנים כיצד "צריך" להתנהג לדעתם. הוא זקוק לאהבה, לחיבוק, למזון ומחסה. לאט לאט, במהלך השנים, הסביבה תגיד לו "נפגעתי ממה שעשית עכשיו" "זה לא בסדר, אני כועס" וכדומה. מה הוא מבין? הילד מבין שבגללו, המבוגר מרגיש רע. כלומר - נוצרת האמונה ש"אני אחראי למה שהמבוגר מרגיש, יש קשר ישיר בין מה שאני עושה לבין מה שהמבוגר מרגיש". שם הסיפור שלנו בעצם מתחיל. אם אותו ילד ילמד להרגיש אשם בכך שמישהו אחר מרגיש רע כרגע.
מה משמעות המילה "אשם"? בואו נפרק אותה.
המשמעות היא - "משהו קרה" "אני מפרש את אותו משהו שקרה, כדבר שלילי ומזיק" "הדבר הזה קרה כתוצאה ישירה ממשהו שאני עשיתי" "אם אני עשיתי את זה, עשיתי משהו רע" "כתוצאה מכך אני אדם רע \ משהו בי פגום". לעתים השיח מוקצן יותר או פחות, והמחשבות האלה בעצם גורמות לרגשות שליליים של בושה, אשמה, סלידה מעצמך, בלבול וכדומה.
אז הילד גדל, ככל שלא שמע משפטים שעושים הפרדה בין רגשות המבוגרים לבין המעשים שלו, לרוב ההפרדה גם לא תהיה במחשבותיו שלו. הפרדה זו לדוגמה יכולה להיות "אני, רואה, שהחדר לא מסודר, יש חפצים רבים על הרצפה., חשבתי, שעד שאחזור הביתה, אראה את החפצים במקומם, זה לא קרה, על כן אני מרגישה אכזבה כעת". האם ההפרדה הנה ברורה? כן. ההפרדה טמונה ביכולת להבהיר ממה נבעו רגשות המבוגר. הרגשות נבעו ממחשבותיו וציפיותיו, כאשר באמצעות החושים קלט המבוגר את מה שקורה בחוץ, ולאור ציפיותיו מרגיש אכזבה. אך אכזבתו לא קשורה לילד עצמו.
אם הנך מעוניין\ת להיפטר מרגשות האשמה, עליך ללמוד לעשות את ההפרדה הזו במחשבותיך. ככל שתתמיד בביצוע ההפרדה ובתרגול של זה, יפחיתו רגשות האשמה בהגעה לחייך, וגם בעוצמות שלהן כשהן באות. הריפוי מגיע דרך עבודה פנימית מתמשכת, דרך התמדה, מסירות, אמונה שניתן, וכלים נכונים ופרקטיים.
להנחיה צמודה יותר פנו אליי לאימון אישי.
050-3331-331