הצורך בנחישות מדליק נורה אדומה על הדחיפות של הדבר עצמו כעל דבר מהותי או לחילופין כדבר שולי שאפשר לוותר עליו. אפשר גם לומר, שאם יש התלבטות ואדם מחפש נחישות הרי שצריך לשאול כאן, האם לשקול שנית אם כדאי לעשות אותו או לא. כמו בפוסט הקודם זה לפעמים מרתיע את האדם, כי הוא חושב שאם האדם יחשוב למה אני רוצה לעשות את מה שאני רוצה? זה עלול לעורר בו תהיות ואז לא יהיה לו חשק לעשות את מה שהוא רוצה לעשות, ואז הוא ירגיש חוסר צורך לעשות והוא מפחד לאבד את הרצון לעשות את הדבר ההוא. לכן, אין ממה לפחד יש לחקור בתבונה את הדברים ולהעמיק לשורשו של עניין, ועדיף לא לעשות דבר מה, מאשר לגלות שאותו הדבר הזה הוא חסר ערך לאותו האדם וסתם הוא סטה מהכיוון של מה שהוא רוצה באמת.

זה כמו מרוץ מכוניות שאחד מהמתחרים בספק אם הוא טעה והוא נוסע בניגוד לכיוון התנועה או לחילופין אדם שבספק אם נכנס באין כניסה, אז אם הוא ימשיך באותה הדרך עם הדחקת השאלה של חיים ומוות האם אני בכיוון הנגדי ובכלל סטיתי לכיוון ההפוך, יש סיכוי שהתנגשות חזיתית תסיים לו את הקריירה באופן לא צפוי, וזה מעבר להפסד במרוץ.

אותו הדבר לגבי החיים אם אדם עושה דברים שהוא לא בטוח לגביהם, והוא סוטה מהמסלול המתבקש ע"י רצונו, לא רק שהוא לא בכיוון הנכון כי הוא לא חקר מספיק מה הוא באמת רוצה, לא פלא שהחיים שלו נראים לו כ"תאונה", במקרה טוב, "תאונת שרשרת" במקרה הגרוע. www.youtube.com/watch?v=-Cj3hGpCHYQ והוא יכול עדיין לנצח, אם הוא יעצור בצד מה"דרך המהירה" ויבדוק איזה תמרורים יש כדי לציית להם, ואז ייסע בבטחה.

כך אותו הדבר בחיים, הרצון הוא טוב, אבל כאשר לא בטוחים במשהו כדי להיות בטוחים בדרכנו שהלכנו בה ולא חיינו אותה בשביל אחרים ותו לא, חובה עלינו לבדוק את דרכנו ואת רצוננו האמיתי - מה אני באמת רוצה. הכי חשוב להיות מאושר. www.youtube.com/watch?v=FVMZ5kgBKPY&feature=related