אתה מוזמן לראיון עבודה. קראת מאמרים העוסקים בנושא וגילית טיפים מצוינים:

תהייה אתה

אל תשקר

תהייה אסרטיבי

תפגין ביטחון עצמי

היה כריזמטי

הראה כושר ביטוי ועוד, ועוד.

כולם נכונים. והנה אתה מגיע לראיון, כולך מאושר, נרגש ויודע שהתכוננת היטב לפי כללי האצבע שלמדת. אתה נכנס לחדר הראיון, מציג עצמך, לוחץ יד למראיין, אומר שלום, חיוך וקשר עין. מיד אחרי שהתיישבת, המראיין שואל אם תרצה משהו לשתות?

אתה משיב שלא, כדי לא להטריח אותו ומתחילה שיחת היכרות כללית. תוך כמה חצאי שניות עוד לפני שמגיעה השאלה "ספר לי עצמך", קורים אצלך אירועים מאוד מוזרים בגוף. אתה מתחיל להרגיש חם, פנייך מאדימות (גם אם רק בתחושתך הסובייקטיבית), אתה מזיע - אבל זיעה קרה ולא חמה כמו זו שבאה כתוצאה מריצה, אתה חש דפיקות לב, שריריך מתכווצים, יובש בגרון ו... מה המראיין שאל אותי בדיוק?

נניח שהייתי מציע לך להיכנס למכונת זמן ולחזור לאחור, היית מסכים? שאלה רטורית, לא?

אז בוא נלחץ על הכפתור ונחזור לשלב ההכנה לראיון.

ישנם כותבים נפלאים על הכנה לראיון עבודה, ישנם מאמרים רציניים ומלאי העשרה וידע לקראת האירוע המכונן. אבל, מהן כל התופעות הפיזיולוגיות הללו? הדופק, היובש בגרון וכו'? אלו תופעות של טבעיות לגמרי של לחץ והתרגשות.

כעת, אחרי שהבנו איך קוראים למכלול התופעות הללו, בואו נדבר על מה עושים איתן? איך מתמודדים איתן בדרך אל ההצלחה של בראיון?

בואו נאפשר חוויה מתקנת ונקרא את אותו הטקסט ממקום מכוון מטרה, חיובי ומנצח (אגב, הניצחון הוא שלנו את עצמו ולא שלנו את המראיין).

הנה אתה מגיע לראיון, כולך מאושר, נרגש ויודע שהתכוננת היטב לפי כללי האצבע שלמדת. אתה נכנס לחדר הראיון, מציג עצמך, לוחץ יד למראיין, אומר שלום, חיוך וקשר עין.

מיד אחרי שהתיישבת, המראיין שואל אם תרצה משהו לשתות?

אתה משיב שתשמח לשתות משהו, (שהרי, אתה ממש לא מטריח אותו. תן לו לבצע טקס הכנסת אורחים ולהרגיש טוב). מתחילה שיחת היכרות כללית ואתה מבין שכך נבנית לה מערכת יחסים ראשונית, אתה משתף פעולה ומשדר נינוחות ושמח לקחת חלק בשיחה. תוך כמה חצאי שניות עוד לפני שמגיעה השאלה "ספר לי עצמך", קורים אצלך אירועים מאוד מוזרים בגוף. אתה מתחיל להרגיש חם, פנייך מאדימות (גם אם רק בתחושתך הסובייקטיבית), אתה מזיע - אבל זיעה קרה ולא חמה כמו זו כתוצאה מריצה, אתה חש דפיקות לב, שריריך מתכווצים, הפעם אינך מרגיש יובש בגרון שהרי כוס השתייה בידך. אתה גם שותה ממנה ובכך גם מעסיק את ידיך (פתרון לשאלה: מה עושים שני הדברים הללו שתלויים לנו בצידי הגוף בזמן הראיון?).

הפעם, בשלב זה אתה עוצר ופונה למראיין: "אני מתנצל, אני מעט מתרגש מהסיטואציה או מהראיון". בנקודה זו עשית מפנה בראיון, שכן גם אם תתרגש ותתקשה ליצור קשר עין או תהסס בתחילה, המראיין ידע לקשר את תגובותיך להתרגשות ויגיב בהבנה.

המוח שלנו אינו שקוף ולא ניתן לקרוא מה עובר על האדם האחר, אלא ניתן להניח הנחות. ברגע קריטי זה, עזרת למראיין לקרוא אותך ולפרש את תגובותיך כהתרגשות נורמאלית לחלוטין ולא להניח כי מדובר באדם שאינו דובר אמת, בכל כושר ביטוי ירוד וביטחון עצמי נמוך. אלא באדם מודע, כנה, תקשורתי ובעל ביטחון לדבר מה שעל ליבו.

במישור האישי, הפסקת את השיחה השלילית שרצה לך בראש והפסת להלחם בהתרגשות. שהרי לשם מה להילחם בה? הדרך הטובה להתמודד מולה היא לחשוף אותה ולא להסתירה, שכן הסתרתה מעצימה אותה ומאפשרת לה לנהל אותנו ולא לנו לנהל אותה.

לסיכום, אשאל אותך האם אתה רוצה להציג עצמך כסופרמן כל יכול, חסר חסרונות ורב יתרונות שרק שכח את הגלימה שלו בחוץ? או כבן אדם אנושי שגם הוא מתרגש לפעמים, בדיוק כמו המראיין, לא?