שנאת ערבים (נקראת גם אנטי - ערביזם או "ערבופוביה") היא יחס גזעני כלפי ערבים. גילויי השנאה כוללים לעתים אלימות כלפי ערבים וקריאה להרגם. הסיבות לשנאת ערבים כוללות, בין שאר הסיבות, חשש מפיגועי טרור, מאיום דמוגרפי ומצוות דתיות.

תוכן עניינים:

1 שנאת ערבים במהלך ההיסטוריה

1.1 בישראל

2 ביקורת על הביטוי "שנאת ערבים"

3 שנאת ערבים במאה ה - 21

3.1 שנאת ערבים בעולם המערבי

3.2 שנאת ערבים באיראן

שנאת ערבים במהלך ההיסטוריה:

אירועים רבים בהיסטוריה התרחשו כתוצאה משנאת ערבים. במקביל לפריחת הלאומיות הערבית במאה ה - 20, קמו בעולם תנועות אנטי - ערביות רבות. בשנת 1948 סופחה להודו הממלכה המוסלמית של הניזאמים בהיידראבאד, ואלפי ערבים גורשו ממנה. בשנת 1964 הפילו שחורים תושבי זנזיבר את שלטון הסולטן המוסלמי, וטבחו בכ - 17,000 ערבים.

תנועות לאומיות בטורקיה ובאיראן בתחילת המאה ה - 20 היו אנטי - ערבית במהותן. הן תקפו את הלאומיות הערבית, שכתבו את ההיסטוריה, הדחיקו את התרבות הערבית, ובאופן כללי היו עוינות כלפי תושביהן הערבים. גם מדינות ברית המועצות לשעבר והמדינות הבלטיות אימצו מדיניות דומה כלפי האזרחים הערבים.

מהגרים פלסטינים וסורים שהיגרו לארצות אמריקה הלטינית במהלך המאה ה - 20 דיווחו על מקרים רבים של שנאת ערבים במדינות אלה.

באלג'יריה ובמרוקו התפתחה שנאת ערבים מצד הברברים, שהייתה נעוצה בגורמים רבים. מדינות אלה נשלטו על ידי צבאות ספרד וצרפת, שהשתמשו בדוקטרינת "הפרד ומשול" על מנת להחליש את התנגדות האוכלוסייה לנוכחותם. קיימות עדויות לפיהן צרפת יצרה במכוון מתיחות אתנית באלג'יריה בין הערבים והברברים ובין היהודים למוסלמים. כמו כן חשו הברברים איום על התרבות והמורשת שלהם, שהתקיימה בצפון אפריקה במשך מאות שנים.

בישראל:

במאמר משנת 2013 כתב משה ארנס: "בחברה הישראלית קיימת עוינות רבה כלפי ערבים. חלק ממנה אפשר להבין על רקע הסכסוך רב - השנים בין יהודים לערבים, אבל הסבר זה אינו יכול להוות צידוק כאשר אותה עוינות מכוונת ללא הבחנה כלפי האזרחים הערבים בישראל. ואין לטעות: עוינות זו איננה נחלתם הבלעדית של הוונדליסטים הצעירים, יש לה מקורות נוספים בחברה הישראלית, שמן הסתם מהווים בית גידול לפשעים הללו".

במאמר מיוני 2015 באתר "העוקץ" נטען שארגוני שמאל בישראל נגועים בשנאת ערבים לא פחות מארגוני ימין, ושחלק ממטרתו של תהליך השלום הישראלי - פלסטיני היא הפרדה בין ערבים ליהודים: "הימין שונא ערבים - אבל חלק גדול מהשמאל הציוני - האשכנזי פשוט נגעל מהם."

ביקורת על הביטוי "שנאת ערבים":

מאידך, במאמר של ד"ר מרדכי ניסן הוא דוחה האשמות לפיהן שנאת ערבים נפוצה בישראל, וטוען שתופעות רבות שמזוהות ככאלה אינן נובעות משנאה: "היהודים רחוקים נפשית מלהיות גזענים כמרחק האור מן החושך. עקרון - יסוד תורני של חסד פועם בלִבם של יהודים כטבע ראשון." ניסן מעיר שמה שנראה כלפי חוץ כגזענות או שנאת ערבים היא בעצם שמירה על זהות לאומית ותרבותית: "אמנם, אין להתעלם מכך שבין היהודים והערבים בישראל ישנם פערי זהות, הזדהות וחזון גדולים למדי. שני הצדדים מחזיקים בתרבות שונה. ברגע שערבים ייכנסו כדיירים וכבעלי בתים לשכונה של יהודים, השינוי יורגש מיד. הרעש והמוזיקה, המסגדים וקריאות המואזין, דרכי הבילוי, המסיבות והחגים יגרמו לאי - נוחות אצל היהודים. לכן, דרישת היהודים לשמור על צביון הסביבה לא מפיחה ריח של גזענות כי אם צורך קהילתי וזכות להרגיש "בבית" במדינתם ובשכונותיהם."

שנאת ערבים במאה ה - 21:

מספר גורמים הביאו להתפרצות מקרים רבים של שנאת ערבים במדינות שונות במאה ה - 21, ביניהם פיגועים שנעשו על ידי ערבים (כמו פיגועי 11 בספטמבר או פיגועי נובמבר 2015 בפריז), שנאת זרים, צמיחתם של ארגוני טרור אסלאמיים דוגמת אל - קאעידה והמדינה האסלאמית, והתגברות ההגירה מארצות ערב לעולם המערבי.

שנאת ערבים בעולם המערבי:

מקרים של שנאת ערבים אירעו במאה ה - 21 בצ'כיה, צרפת, הממלכה המאוחדת, ארצות הברית ושוודיה.

באוסטרליה פרצו בשנת 2005 מהומות בעיר קרונולה, בניו סאות' ויילס, כתוצאה ממתיחות מתמשכת בין תושבי העיר למהגרים ערבים.

בדו"ח ועידת האו"ם נגד הגזענות (2009) נכלל גינוי נגד "העלייה העולמית במספר האירועים האלימים על רקע גזעני או אנטי - דתי, כולל איסלאמופוביה, אנטישמיות, אנטי - נצרות ושנאת ערבים."

שנאת ערבים באיראן:

האיראנים פועלים לטשטש את העבר הערבי של איראן, תוך שמירה על זהות דתית מוסלמית. כחלק ממאמץ זה קיימות שנאה ואפליה כלפי המיעוט הערבי במדינה, וכן קיימים יחסים מתוחים בין איראן לבין שכנותיה הערביות.