אמר אל הכהנים בני אהרן... לנפש לא יטמא בעמיו... כי קדש הוא לאלהיו.
בעם ישראל ישנם מדרגות, כהן, לוי וישראל. לכל אחד ממדרגות אלו ישנה דרגת קדושה הנצרכת ע"פ מעמדו, ככהן, לוי או ישראל.
הקדושה הינה משותפת לכולם, לכל עם ישראל. מדרגת הקדושה של בני אהרון, הינה בחינת לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו הקרוב אליו. זוהי מדרגה מובנית, מדרגה המובנית והנצרכת בכהן, מעצם היותו משרת ה', לרמת קדושה זו הוא נצרך. לעומתו לישראל מותר להטמא, לאחר הטמאותו עליו להיטהר.
בחינת ישראל הינה גבוה יותר מעצם היותה עבודת ה' אמיתית. עבודת ה' אשר אינה מובנית במהותו, זוהי מדרגה אשר מצריכה עבודה והשקעה ע"מ להגיע אליה ומשם לעלות מעלה, מעלה. הישראל, לעיתים, מצווה להיטמא. היטמאותו זוהי עבודתו, זוהי עבודת ה'. למרות רצונו, השתוקקותו לקירבת ה', ישנם זמנים ומצבים שעליו להיטמא, היינו "לרחק" מאתו יתברך, הריחוק ההיטמאות היא היא עבודת ה' אשר בסופה באה ההיטהרות. מעשה זה של היטמאות אינו אלא קירבה. עשיית רצונו וציוויו ית', למרות שאינו מובן, אינו נראה בעיניי, זוהי קירבתו האמיתית. טומאה זו, אשר המשכה, טהרה, מביאה לידי קרבה גדולה אף יותר מהמקום שהיה בו קודם היטמאותו.
וְאַתֶּם תִּהְיוּ - לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ. הכהנים, הינם בני אהרון, עם ישראל קרויים ממלכת כהנים. עם ישראל בדרגת כהנותו אינו משרת בקודש. עם ישראל תפקידו להמליך את הקב"ה בעולם. (למען הדיוק, בני אהרון הינם גם כן בני ישראל, אלא שיש להם חיוב יתר שכן הינן בני אהרון).
מצווה התורה וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת - עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. מסבירה הגמ' וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד.
כל אדם מצווה לספור את ספירתו, הספירה הייחודית שלו, זוהי הספירה, המדרגה, מדרגת הקדושה הייחודית לו, לו בלבד.
מצווה אותנו התורה וספרתם לכם.. שבע שבתות תמימות תהיינה. לספור 49 יום, ביום החמישים זוהי המטרה האידיאל, המקום אליו אנו שואפים, אליו אנו צריכים להגיע. הענין החשוב לכל אדם הספירה שלו, לכל אדם יום החמישים שלו, וספרתם לכם, "שתהא ספירה לכל אחד ואחד". כל ישראל הינו כהן, אמנם לא כל ישראל בן אהרון הוא, אבל כהן אחד מתוך ממלכת כהנים. אחד שענינו המלכת הקב"ה בעולמו.
בכל יום, ישראל בספירתו מוסיף נדבך נוסף בקירבתו אל עצמו אל המהות של עצמו, אל מהותו הייחודית. לכל יום יש את הדרגה והמדרגה האישית לישראל בקורבו לעצם מהותו, בקורבו אליו ית'. לכל יום ויום, לכל שבוע ושבוע עניין משל עצמו. ימי הספירה מתחלקים כידוע לשבועות. כל שבוע הינו ספירה אחרת, הספירות הינן חג"ת נהי"ם (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות)
לכל שבוע ושבוע, יום ויום יש הייחודיות שלו, יחודיות שעל כל אדם ואדם להבין, להפנים ולעשות.
בע"ה כשנגיע כל אחד לחוד וכולנו ביחד, ליום החמישים. יום בו כל אחד יגיע למיצוי קדושתו, מיצוי מדרגתו. נבוא להיותנו ממלכת כהנים וגוי קדוש.
בעם ישראל ישנם מדרגות, כהן, לוי וישראל. לכל אחד ממדרגות אלו ישנה דרגת קדושה הנצרכת ע"פ מעמדו, ככהן, לוי או ישראל.
הקדושה הינה משותפת לכולם, לכל עם ישראל. מדרגת הקדושה של בני אהרון, הינה בחינת לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו הקרוב אליו. זוהי מדרגה מובנית, מדרגה המובנית והנצרכת בכהן, מעצם היותו משרת ה', לרמת קדושה זו הוא נצרך. לעומתו לישראל מותר להטמא, לאחר הטמאותו עליו להיטהר.
בחינת ישראל הינה גבוה יותר מעצם היותה עבודת ה' אמיתית. עבודת ה' אשר אינה מובנית במהותו, זוהי מדרגה אשר מצריכה עבודה והשקעה ע"מ להגיע אליה ומשם לעלות מעלה, מעלה. הישראל, לעיתים, מצווה להיטמא. היטמאותו זוהי עבודתו, זוהי עבודת ה'. למרות רצונו, השתוקקותו לקירבת ה', ישנם זמנים ומצבים שעליו להיטמא, היינו "לרחק" מאתו יתברך, הריחוק ההיטמאות היא היא עבודת ה' אשר בסופה באה ההיטהרות. מעשה זה של היטמאות אינו אלא קירבה. עשיית רצונו וציוויו ית', למרות שאינו מובן, אינו נראה בעיניי, זוהי קירבתו האמיתית. טומאה זו, אשר המשכה, טהרה, מביאה לידי קרבה גדולה אף יותר מהמקום שהיה בו קודם היטמאותו.
וְאַתֶּם תִּהְיוּ - לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ. הכהנים, הינם בני אהרון, עם ישראל קרויים ממלכת כהנים. עם ישראל בדרגת כהנותו אינו משרת בקודש. עם ישראל תפקידו להמליך את הקב"ה בעולם. (למען הדיוק, בני אהרון הינם גם כן בני ישראל, אלא שיש להם חיוב יתר שכן הינן בני אהרון).
מצווה התורה וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת - עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. מסבירה הגמ' וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד.
כל אדם מצווה לספור את ספירתו, הספירה הייחודית שלו, זוהי הספירה, המדרגה, מדרגת הקדושה הייחודית לו, לו בלבד.
מצווה אותנו התורה וספרתם לכם.. שבע שבתות תמימות תהיינה. לספור 49 יום, ביום החמישים זוהי המטרה האידיאל, המקום אליו אנו שואפים, אליו אנו צריכים להגיע. הענין החשוב לכל אדם הספירה שלו, לכל אדם יום החמישים שלו, וספרתם לכם, "שתהא ספירה לכל אחד ואחד". כל ישראל הינו כהן, אמנם לא כל ישראל בן אהרון הוא, אבל כהן אחד מתוך ממלכת כהנים. אחד שענינו המלכת הקב"ה בעולמו.
בכל יום, ישראל בספירתו מוסיף נדבך נוסף בקירבתו אל עצמו אל המהות של עצמו, אל מהותו הייחודית. לכל יום יש את הדרגה והמדרגה האישית לישראל בקורבו לעצם מהותו, בקורבו אליו ית'. לכל יום ויום, לכל שבוע ושבוע עניין משל עצמו. ימי הספירה מתחלקים כידוע לשבועות. כל שבוע הינו ספירה אחרת, הספירות הינן חג"ת נהי"ם (חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות)
לכל שבוע ושבוע, יום ויום יש הייחודיות שלו, יחודיות שעל כל אדם ואדם להבין, להפנים ולעשות.
בע"ה כשנגיע כל אחד לחוד וכולנו ביחד, ליום החמישים. יום בו כל אחד יגיע למיצוי קדושתו, מיצוי מדרגתו. נבוא להיותנו ממלכת כהנים וגוי קדוש.
050-3331-331