ראש השנה, המגיע בתקופת הסתיו, הוא זמן עשיית חשבון נפש.

סיקור מעשינו בשנה שחלפה, בדיקה אמיתית וכנה עם עצמנו, האם באמת עשינו מה שרצינו ואיפה לא היינו קשובים מספיק לעצמנו.

היכן אנחנו באמת תקועים ומה אנחנו עושים עם המידע הזה.

תקיעות, פרושה קשר שאנחנו מצמידים לעצמנו, היא יכולה להיות נפשית, רגשית או גופנית, אך כשהקשר ישנו, רצוי להתיר אותו עוד לפני שיהפוך למחלה שתתפוס את מקומו.

מרטין בובר כותב: "ברגעי הדממה הגדולה, כשאנו מתבוננים בדברים שאין הפה יכול לומרם - אותה שעה בואו ונעמיק את הראיה הנתונה לנו, נסתכל בנו פנימה.

נעלה חיינו כדרך שמעלים דלי מן הבאר.

מצווה עלינו לבוא לכלל הכרה של עצמנו.

מצווה עלינו לאזן את הכוחות הפועלים בנפשנו.

בתקופה זו, בואו ונתבונן בעצמנו פנימה.

נבדוק איפה הקשרים המעכבים אותנו, נתחיל להתיר קשרים בשנה החדשה, ונחגוג כל התרה.

תמיד נחגוג, כי חגיגות מביאות אושר.

בשבט האבוריגנים שבאוסטרליה, לא חוגגים ימי הולדת.

כל אחד חוגג, כשהוא מרגיש שהגיע להשג משמעותי בחיים שלו.

לגדול בשנה, כל אחד עושה ללא השקעה עצמית מיוחדת.

לעומת זאת, להצליח להגשים מטרה, הנובעת מקבלת החלטה, אותה מקבלים תוך התבוננות פנימה, זה כבר השג ראוי למסיבה.

בן השבט מארגן מסיבה וכולם שותפים לשמחה הגדולה.

אני מאחלת שהשנה הבאה עלינו לטובה, תהיה שנה בה נצליח למצוא ולהתיר את הקשרים העוצרים אותנו, נתקדם בשלבי החיים, נשתחרר ונחגוג!

כל פעם שנצליח לסלוח למישהו, אפילו אם נפגענו ממנו עמוקות, נחגוג.

כל סליחה אמיתית משחררת.

יש לדעת, ככל שנשחרר יותר כעסים, יותר עלבונות, יותר רוגז, כך נזכה בחיים שלווים יותר, מעניינים יותר, רגועים יותר ומאושרים יותר.

רק כך אנו מפנים מקום בליבנו לאהבה.

מי לא מחפש אהבה אמיתית?