הקדמה ל - 4 האותיות האחרונות

האותיות - "ק - ר - ש - ת" הן אותיות המייצגות כוחות מנוגדים ביותר, ולכן נבחין בכל אות מאלה ערכים בעלי קצוות המייצגים כוחות מנוגדים, ממש הפוכים זה מזה.

'ק' - מה סודך?

האות ה - 19 היא האות 'ק' אות המבטאת קדושה. ערכה בגימ' הוא 100. היא הרחבה של האות 'א' והאות 'י' המסמלות דברים רוחניים ברמה גבוהה במיוחד.

יש הרואים את האות 'ק' כשילוב של שתי אותיות: אות 'כ' ואות 'ו'. יחד ערכן 26 הרומזות לשם הוי'ה ב"ה. הוא השם המיוחד בקדושה כפי שהמלאכים למעלה מקדשים את שמו: "קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, מלוא כל הארץ כבודו" (ישעיה ו ג)

ערך האות 'ק' הוא 100. כפי שידוע המספר 10 מסמל קדושה כפי שנאמר: "כל בי עשרה שכינה שריא". והמספר 100 הוא כפולה של 10, 10 פעמים! זה הגיל שהיה אברהם בזמן שנולד יצחק בנו. זה מספר הברכות שיהודי מברך בכל יום, והן עשר ספירות שכל אחת מחולקת לעשר ספירות סה"כ 100.

האת 'ק' הרומזת לקדוש, ומאידך גיסא היא מבטאת חיקוי זול ופשוט, כמו קוף בבני אדם, רומזת לדרך האדם בעולם הזה. יש הרואים בה חיבור של 2 אותיות 'ז' וגם 'ר' היוצרים את המילה: 'זר'. מילה זו יכולה גם להיקרא 'רָז' או 'זֵר' שמשמעותו "כתר".

('רז' בגימ': 'אור', או: 'אין סוף' או: 'אדון עולם') או 'זָר' - שאינו שייך, כגון עבודה זרה וכד'. גם רגלה יורדות אל מתחת קו הבסיס של האותיות, כביכול אלי קבר... הרי לפנינו ניגודי משמעויות.

לפני האדם עומדות שתי דרכים: הדרך של עליה במעלות הקדושה, להגיע לפסגות רוחניות, ומאידך גיסא יכול אדם לחיות את חייו ללא ערכים כמצוות אנשים מלומדה, המבזבז לריק את ימיו בשיטות חסרות ערך והרי הוא רק מחקה... אומרים שזו היתה נקודת התורפה שלך הבל כפי שנאמר בפסוק: "והבל הביא גם הוא..." (בראשית ד ד) לו היה לומד את הכלל של הבעש"ט: "הישמר לך פן תשווה את עצמך לאחרים פן תקלקל את התוכנית הא / לוקית", בודאי היה הבל נוהג אחרת.

האות 'ק' יכולה לרמוז על פי זה, לנחש, לסיטרא אחרא, המקלקל את האדם, המשפיע עליו לעזוב את דרך הישר וללכת בדרך קלוקלת. הקו הארוך המהווה חלק מהאות 'ק' יכול לרמוז לנחש, לרשע. האות הזאת משולבת במרכז המילה 'שקר'.

בגלל הקצוות של המשמעויות, יכולים אנו לראות את האות הזאת, כאות התשובה אשר הקב"ה קורא ומקבל את הרשע "שובה אלי".

יש לשים לב כי כל 22 אותיות ה"א - ב'" הן אותיות שצורתן נעשית מחטיבה אחת, אין הן בנויות מחלקים נפרדים, חוץ משתי האותיות 'ה' וגם 'ק' הרומזות כי הקב"ה שבר ופתח מקום פתוח לבעלי התשובה להימלט מעולם הרשע ולהיכנס אל עולם התשובה. כביכול הרשע והקב"ה מחוברים זה לזה באותה אות באות 'ק' הרומזת ל'קדושה', וגם רומזת לרשע, או לאדם ה"עושה את עצמו" כאילו נראה על פניו עושה מעשים הגונים אולם הרשעות בקרבו... וגם רומזת לתהליך של תיקון המידות וחזרה בתשובה. החוטא מחליט להימלט, פותח לו פתח, במקביל לאות 'ה' הרומזת לעולם התשובה, שגם שם יש "פתח מילוט" להגיע אל עולם התשובה.

יש הרואים באותיות 'ה' ו'ק' משלימות ומחליפות זו את זו. במיוחד הדבר בולט כאשר רוצים להגות את השם 'א / לוהים' ונוהגים להחליף את האות 'ה' באות 'ק' ולבטא כך את השם 'א / לוקים' וכן אותיות 'ה' בשם הוי'ה יש המבטאים: יוד 'קי' ואו 'קי'

המושג 'קדוש' מתייחס לכל דבר גשמי המעלים אותו לדרגה נשגבה, למטרה רוחנית. השימוש בו הוא לצרכים נעלים. היכולת של האדם לשלוט ביצריו ועל תאוותיו, ולצמצם עד למינימום האפשרי יוצרת את קדושת האדם. האותיות 'צ' ו'ק' סמוכות זו לזו לבטא כי הצדיק שולט ביצריו, טהור ונעלה במוסריותו, דבק בדרכיו של הבורא כך מגיע הוא לדרגת קדושה. כך ראינו גם אצל אלישע הנביא: "ותאמר אל אישהּ (לבעלה) הנה נא ידעתי כי איש א / לוקים קדוש הוא" (מלכים ב ד ט). הקדושה נבחנת לא ע"י מניעה מוחלטת מעולם החומר ועולם היצרים אלא ע"י צמצום בדברים המותרים לנו. "קדש עצמך במותר לך" (יבמות כ ע"א) (זהו הדבר המביא את האדם לרמה של קדושה. להגיע לרמה רוחנית גבוהה, אבל בשום פנים ואופן לא להתנתק לגמרי מעולם החומר. כפי שנאמר "ואנשי קודש תהיון לי..." (שמות כב ל) אמר הרבי מקוצק כי הקב"ה אינו רוצה שבני אדם ייהפכו למלאכים. כאלה יש לו הרבה מאוד... מה שהוא דורש מאתנו שנהיה אנשים קדושים. וזו הדרגה הגבוה ביותר...

האותיות 'ק - ל'

האות 'ל' המבטאת גובה אדיר ועצום שאין למעלה ממנו, כשם שהיא האות היחידה הפורצת למעלה, כך האות 'ק' היא האות האחרונה הפורצת למטה. (לא כמו האותיות הסופיות הנכתבות ויורדות מטה, כי הן נמצאות רק בסוף האות והן משמעות של דינים) שילוב של 2 האותיות הללו יוצר את המילה 'קל' אשר יש להן משמעויות הפוכות: נקודה רוחנית שאין לה משקל פיזי, רוח העולה בקלילות מעלה מעלה, ומצד אחר משמעותה: בזיון, ובושה כפי שנאמר "ותקל גברתה בעיניה." (בראשית טז ד)

גם המילה 'קבלה' נדרשת נוטריקון: 'בה ק"ל': הלומד קבלה יכול להגיע לגבהי מרומים ויש כאלה המועדים ונופלים והסכנה חמורה, כמו אחר אשר קיצץ בנטיעות. הזהירות היא גדולה כי אפשר לנטות על ימין או על שמאל וד"ל. הקבלה עוסקת בעולמות עליונים בעולם הקדושה "עין לא ראתה א / לוהים זולתך" (ישעיהו סד ג) וגם בצד של הסיטרא אחרא והנושאים הדנים שם הם רחוקים כרחוק מזרח ממערב, מקצה לקצה...

אותיות 'ל. ק. י. '

האות הפורצת למעלה היא האות 'ל'. האות הפורצת למטה היא האות 'ק' והאות הקטנה ביותר הנמצאת בשורת האותיות היא האות 'י' יחד רומזות לשם המיוחד היוצא מר"ת של הפסוק אשר מסר יעקב בברכתו לדן: "ל'ישועתך ק'ויתי י' - ה". (בראשית מט יח) זו הפעם היחידה שיעקב מזכיר את שם ה' בברכותיו.

אותיות אלו מביעות את הרעיון "בשמים ממעל" (האות 'ל') "ועל הארץ מתחת" (האות ק') והאות יו"ד מבטאת את הנצח ואת החיבור בין הלא ידוע ולא מובן עם הידוע והמובן.

'קדוש - ביטחון'

המילה 'קדוש' ערכה 410 והיא נמצאת ברמז באות הראשונה של התורה: המילה "בראשית" התחילה באות 'ב' (ית) המילוי של האות הוא: 'ית' שערכו 410 כערך המילה 'קדוש'. כן מצאנו יחד ברשימת 22 האותיות, 3 אותיות שהמילוי שלהם הוא 'קדוש' והן האותיות "ב - ית " ט - ית " וגם "ח - ית" היוצרות יחד את המילה 'בטח' הלוא היא מילת השורש של המילה החשובה: 'ביטחון'. הנמצא בעולם הקדושה הוא מקום המבטחים לאורך כל חיי האדם.

האות 'ק' מבטאת קצוות. מצד אחד קדושה ומאידך גיסא - אות המבטאת 'חיקוי' כקוף בבני אדם, הרומזת לקליפה, הכיסוי של עולם הקדושה, או יש לה משמעות של חור קטן מרכזי "קופא דמחטא" (קוף המחט). או מצד אחר מבטאת היקף וצורה רחבה ביותר מעבר לכל מציאות של חומר. או תוקף וחוזק של העולם הזה!

האות 'ק' בגלל היותה משלבת רעיונות קיצוניים ומנוגדים מקצה לקצה, יש לראות שם את הקשר המחבר בין החלקים הקיצוניים.

אות של אידיאוגרמה

האות 'ק' יכולה לבטא את הרעיון שהאותיות הם סימנים המבטאים רעיונות. הקוים שייצרו את האותיות יש להם "מה לספר" הם סיפור ורעיון מסתתר אשר צריכים לפענח אותו. יש הרואים באות 'קו - ף' את המשמעות כאילו אומרת 'קו' ונוסף לזה גם 'פה'. ה'קו' מסמל את הסרטוט הקווי, והאות 'פ' רומזת להסבר ולרעיון המבוטאים בפה. האותיות כולן וכן גם המילים בלשון הקודש הן דיאגרמות של האידיאות, הרעיונות עליהם מושתת העולם. הזהירות חשובה ביותר כיצד להסביר כל רעיון וכל אות ואות כהבדל שבין הקדושה לבין עולם השקר.

האות 'ק' אות הקדושה, היא האות היחידה מבין האותיות הרגילות (שאינן סופיות) המתפשטת כלפי מטה. התפשטותה הגראפית של אות הקדושה כלפי מטה נחשבת בעיני המקובלים כפרץ - אור מסיטרא דקדושה לחשכת התחום של הסיטרא אחרא כדי לתת לו אפשרות קיום, כי הוא דרוש באופן גמור לאיזונו של העולם - חלק מיזערי של קדושה, שבלעדיה לא יכול להתקיים. רגלה של ה'ק' היא איפוא הקו הדקיק של אור הקדושה (נהירו דקיק) שחדר לתחומו של הסיטרא אחרא לזון אותו לכלכל אותו ולהחיותו בגבורה בסוד הכתוב: "רגליה יורדות מות" (משלי ה ה)

האות 'ק' אות של חודש הניסים - אדר

על פי ספר יצירה האות 'ק' שייכת לחודש אדר. חודש הצחוק, הרומזת להיפוך של קצוות מעבר אחד אל העבר השני. היא אות הצחוק. היא מבטאת את המציאות ה"בלתי אפשרית". עפ"י האל"ף בי"ת של מו"ר הרב יצחק גינצבורג שליט"א רומזת האות 'ק' גם לקוף (פתח) המחט. ישנו ביטוי המבטא רעיון של ה"בלתי אפשרי" והוא: "להכניס פיל אל קוף המחט" מזכיר את נס פורים שהיה פלא פלאים בלתי צפוי ונהפוך הוא..."

המילה "פיל" מזכירה במידה מסוימת את המילה "פלא" ואכן נזכר בגמרא כי הרואה פיל בחלום - פלאות נעשו לו. (ברכות נו עא) הרואה פילים - פלאי פלאות נעשו לו (והגמרא ממשיכה וקושרת עניין של פיל וקוף יחד - עיין שם) ובפרקי שירה נאמר כי תפילת הפיל היא: "מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך" (תהלים צב ו) אכן העוצמה היא בחיבור הניגודים והבלתי אפשרי עם המציאות!

האות 'ק' ואברהם אבינו

הקב"ה אומר לאברהם "לך לך". חכמים ראו בזה רמז לגיל 100 שייולד לו בן ויהיה מושלם. גם ערך המילוי של האותיות של המילים: "לך לך" הן ל - מד כ - ף ל - מד כ - ף" (יחד: - מד, - ף, - מד, - ף) בגימ' 248 כמספר השם 'אברהם' הרומזים לשלמות של רמ"ח איברים.

לאברהם אבינו נולד הבן יצחק בהיותו בן מאה. (בן ק') גם כאן משתלבים הצחוק עם המספר 100 וחיבור הבלתי אפשרי בתוך המציאות הקיימת. יש הדורשים את השם 'אברהם' על פי האותיות: 'בר - מאה'.

האות 'ק' ביחס למספר 46

המילה: 'מאה' ערכה 46. הערך הגימטרי הקטן של כל האותיות מ - א' ועד י' בדיוק 46. (את האות י' מחשבים כ - 1 במקום10) השבט החשוב בישראל שבט לוי בגימ' 46 והשבט ה"אחרון", המאסף לכל המחנות הוא שבט דן ערכו' בגימ' 54. שניהם מחוברים "ראש" ו"קצה" ערכם בדיוק 100.

החיבור של כל המספרים מ - 1 ועד 46 בדיוק: 1081 כערך המילה: 'תפארת' (הרב גינצבורג שליט"א) המייצגת את ההרמוניה בין הספירות שהיא מידת יעקב אבינו.

האות 'ק'

מתבונני האותיות רואים באות 'ק' חיבור של שתי אותיות: ר' וְ - ז'. הזי"ן יורדת למטה. אין אף אחד מן העולמות התופש את מציאותו. כמה קדושים ישנם ואין קדוש כה'. ישראל קדושים, תורה קדושה, אך קדושתי למעלה מקדושתכם. מציאות הנסתר שבנסתר. הוא המקיף, הוא התוקף של כל העולמות.

'ר' - מה סודך?

האות ה - 20 היא האות 'ריש'. מצד אחד היא מזכירה את המילה: 'ראש', מנהיג, ומצד אחר היא מזכירה את המילה 'רש' - עני וחסר כל.

כל 'ראש' יכול להיות ראשון לדבר חיובי או לדבר שלילי ח"ו יכול היות ראש מתיבתא - ראש ישיבה או יכול להיות ראש לחבורת שודדים. ריש לקיש ידע להפוך את עצמו מראש השודדים להגיע לאחד התנאים החשובים בתלמוד. 'ראש' יכול לסמל את הקב"ה - ראש לעולם, ולהבדיל, את הסיטרא אחרא, שראשם הוא: 'עמלק', שנאמר: "ראשית גויים עמלק" (במדבר כד כ)

האות 'ר' מבטאת תנועה חזקה ומתפרצת, מסמלת התחדשות מקוריות ויצירתיות. המתבוננים באותיות רואים זאת בכל המילים המתחילות באות 'פ' המסמלת "פתיחה" עם האות 'ר' המסמלת תנועה ודחיפה כלפי חוץ. נוכל לבנות נוסחה לכל השרשים המתחילים באותיות 'פ' ואחריהן האות 'ר'. נגלה שכל הפעלים הללו יבטאו מציאות שהייתה שלמה או רגועה... ו.. פתאום חל שינוי, מעין "פתיחה" ואחריהן תנועה כלפי חוץ. והרשימה נכונה ומתאימה לכל האותיות הבאות אחרי האותיות 'פר'

מומלץ להבין את השרשים הבאים על פי הכלל שהוזכר: 'פר - א', 'פר - ד', 'פר - ה', 'פר - ז' 'פר - ח', 'פר - ט', 'פר - י', 'פר - ך', 'פר - ם', 'פר - ס', 'פר - ע', 'פר - ף', 'פר - ץ', 'פר - ק', 'פר - ר' ו'פר - ש' לכולם רעיון אחד משותף, יציאה ממקום "סגור", מתחום מסוים וביצוע תנועה "מתפרצת" קדימה...

האות 'ריש'

המילה 'ריש' מורכבת מ - 3 אותיות: 'ר' הנכתבת ומסמלת פשטות, ונכתבת במשיכה אחת של קולמוס, ואחריה האותיות 'יש'. המילה 'יש' יכולה לבטא כי מי שחש את הקב"ה כמו 'יש' והוא לבדו המציאות הקיימת בעולם, אותו אדם זוכה להגיע אל הגובה העליון ביותר אותו ניתן להשיג, והוא ירושת 'שי' עולמות. אולם אם האדם יחזיק את עצמו ל'יש' הרי שהוא נהפך לדרגת עוני אשר כל מה שיש לו יהיה רִיש (עוני), כי אוצרות הרוח הן האוצרות האמיתיים והנצחיים.

תירוש

בגמרא נכתב: "ואמאי קרי ליה יין"? (יומא עו עב) מדוע נקרא שמו יין? ומדוע נקרא שמו 'תירוש'? כתוב: 'תירש' וקוראים 'תירוש'. התשובה: "זכה - נעשה ראש. לא זכה - נעשה רש"

המילים ר ש ו ע ו ש ר

נקראות משני הכיוונים מימין לשמאל ומשמאל לימין "גלגל חוזר".

מצד אחד מבטאת היא עושר מלשון ירושה כפי שנאמר: "עלה רֵש", ומצד אחר מייצגת את המילה 'עוני' מלשון רָש.

'ד' ו'ר'

שתי האותיות הללו דומות זו לזו גם בכתיבתן וגם בשמותן. 'דל' ו'רש' גם האות 'ד' משמעותה תהיה משורש 'דלה', להעלות מתחתיות, כגון מים או כל דבר אחר... כפי שנאמר: "ארוממך ה' כי דליתני" (תהלים ל ב)

צדיק

המתבוננים האותיות רואים כי המילה 'צדיק' ערכה 204 כערך שתי האותיות 'ד' וְ'ר' ביחד, לומר לך: גם אם האדם צדיק, לעולם יחשוש שמא יפול, והזהירות חשובה עד הנשימה האחרונה. כן ראינו כי הבורא לא ייחד את שמו (לא אמר: "אני א - לוהי...") אפילו על שם אחד מהאבות, רק לאחר מותו. אותה דמות שתהיה בעלת העוצמה הגדולה ביותר... כמו אברהם אבינו שלא הזכיר: "א / לוהי אברהם רק לאחר מותו..."

מסופר על אחד מגדולי ישראל. האם הוא יודע כפי שכולם יודעים כי הוא צדיק. ענה: "חס ושלום"! שאלו אותו: "ואם הקב"ה יאמר לך שאתה צדיק - מה תהיה תגובתך? ענה: אני אאמין רק לאותו חלקיק שניה..."מכאן למדנו כי המושג של 'צדיק' הוא מושג זמני התלוי במעשיו וכוונתו של האדם. מי יתן וחלק זמן זה יהיה ארוך מה שיותר. אמן.

אות 'ר' - תינוק שנשבה

למדנו בגמרא את הרעיון כי "אין עשיר אלא בדעה ואין עני אלא בדעה". (נדרים מא עא) גם אם ייחשב האדם כרשע, הסיבה היא כי חסרים לו פרטים ידע והבנה.

ידוע הביטוי: "תינוק שנשבה".

מסופר על בחור שהגיע אל הרב והכריז: "אני לא מאמין בא / לוהים". הרב הגיב בצורה מוזרה ואמר לאותו בחור: "כן, אתה צודק, גם אני לא מאמין בא / לוהים" פקח הבחור זוג עיניים בתמיהה ושאל, האמנם? הסביר הרב: אני כמוך לא מאמין באותה דמות של א / לוהים שיצרת או שאתה חושב מה שהוא, באלוהים הזה שאתה לא מאמין בו - גם אני לא מאמין בו, בוא ותלמד באמת מי הוא הא / לוקים שאני מאמין בו... אז... החל ללמדו ולתקן לו כל תפיסות העולם הקלוקלות אשר חדרו למוחו. ביחס לא / לוקות אותו בחור היה "עני בדעת". האות 'ר' כביכול מתכופפת ומאזינה ומשלימה את החסר לה...

כך נבין את דברי בעל ההגדה בתשובה לרשע "אף אתה הקהה את שִניו..."מעניין: 'רשע' בגימ' 570. "הקהה את שִניו" הפחת, נכה מה'רשע' ערך של המילה 'שניו' שהם 366 ונשאר 204 (204=570-366) שזה בגימ' בדיוק המילה 'צדיק'. מכאן נלמד: אל ייאוש לעולם, יש למצוא רק את הנתיב והלבבות ייפתחו!

האות 'ר' לשון: 'י - ר - ש'

האות 'ר' דומה בצליל שלה למילה 'ירש' או למילה 'ירושה'. הקב"ה נתן לנו את התורה כמורשה כדי שנוכל לצעוד בחיים האלה בכיוון הטוב, להתקרב אל הראש, ראש העולם. גם ארץ ישראל מבררת את הטוב ואת הפסולת. על ארץ ישראל נאמר: "ראה נתן ה' א / לוהיך לפניך את הארץ - עלה רש" (דברים א כא)

'ר' - 'ראש'

בתוכחה בפרשת כי תבוא הקב"ה מזהיר כי אם עם ישראל ייעזבו אותו אז האויב ייהפך להם לרועץ ולראש. וכך נאמר בפסוק: "והיה אם לא תשמע בקול ה' א / לוהיך... הוא יהיה לך לראש". (דברים כוח מד) כוונת הפשט כי האויב ייהפך לראש וירדה בעם ישראל חלילה. מאידך אפשר להסביר את הביטוי הזה כאילו הכתוב מזהיר וממליץ גם אם חלילה לא תשמע למצוות ה', זכור כי הוא הקב"ה תמיד יהיה בראשך והוא יהיה לך לראש. ע"י ההרגשה הזאת של "פתחו לי פתח כפתחה של מחט" נוכל להגיע להבנת הדרש היפה במילה:

'לראש'

שהיא ר"ת של "ל'עשות ר'צון א'בינו ש'בשמים".

ויש הדורשים את האות 'רי"ש' כר"ת של "ר'אשית י'ראת ש'מים".

'ראש' שהוחלף בו האות 'א'

המוציא את ה'א' מה: 'ראש' ומחליף אותה באות 'ע' (האות: 'א' רומזת לרוחניות והאות 'ע' רומזת לגשמיות) הרי נוצרה המילה: 'רשע'. ואם יחליף האות 'א' באות 'ק', הרי שתתקבל המילה: 'שקר'.

אותיות שכנות: 'ק' ו'ר'

בסמיכותן של שתי האותיות 'ק' ו'ר' (=קר) נרמזים שני רעיונות מנוגדים: קרירות, וחמימות. מצד אחד חיבורן של שתי אותיות אלו יוצר את המילה 'קר', כנרמז בפסוק: "אשר קרך בדרך" (דברים כה יח) ונאמר ביחס לעמלק שצינן התלהבות חום הקדושה של עמ"י אחרי יציאת מצרים.

אולם - מן הצד השני - הסמיכות גם רומזת לקרבה ולחום: אם ה'ר' מסמלת את ה'רשע' הרי שהאות 'ק' שלפניה קוראת לו, לרשע, לבוא ולהיכנס אל עולם התשובה. וכן - הקב"ה שהוא הראש, מכניסו אל עולם הקדושה.

'ד' - 'ר'

ההבדל בין 'ד' ל'ר' הוא כקוצו של יו"ד. הלוא היא התוספת בפינה הימנית העליונה. מעניין שגם ערך האות 'ד' הוא 4, וערך האות 'ר' הוא 200, וההפרש ביניהם הוא 196 (196=200-4) כערך המילה 'קוץ'

ההבחנה היא בין 'ד' ל'ר' מתבקשת בתורה ע"י הבורא ע"פ האותיות הגדולות הנכתבות בתורה: "שמע ישראל ה' א / לוהינו ה' אחד" וכן הפסוק "כי לא תשתחוה לאל אחר" (שמות לד יד) וההבדל הוא דק.