הורים יקרים
האם מצאתם את עצמכם יום אחד שואלים את עצמכם: "מה קורה לילד/ה שלי? מדוע הוא / היא מסתגר/ת בחדר? האם יש לו / לה משהו להסתיר? ובכן, אין ספק שזה מפחיד, מלחיץ ולא נעים... אבל הבשורה הטובה היא כי התנהלות שכזו היא מאד טבעית.
הזהות שלכם כהורים משתנה, יש הרגשה של חוסר שליטה, כהורים אתם רגילים לקחת אחריות, וכך לאט לאט אתם חשים כי "הילד הקטן" מנווט את עצמו לבד.
אין ספק כי התחושות קשות, קשה לסמוך על הילדים, יש הרבה מאד פיתויים סביבתיים שיכולים להזיק למתבגרים, אבל אין ברירה אלא ל"שחרר את החבל", לתת לילדים אט אט לעשות דברים באופן עצמאי, כדי להכין אותם לחיים כבוגרים עצמאים ובעלי ביטחון עצמי.
המתבגר שהופך לאינדיבידואל, צריך את השחרור מההורה, כמובן תוך כדי ליווי, הצבת גבולות ותמיכה בדרך החדשה שבה הולך. הוא בודק את ההורים, מפתח זהות עצמית, חוקר את עולמו החדש, ולפעמים "בועט" גם בסביבה הקרובה. הילד פתאום מתחצף, מתמרד, מזלזל, לא אכפתי.. התהליך הוא טבעי, "המרד" בריא ומבורך... להורים זהו תהליך קשה, אך תמיד יש לזכור כי הוא זמני.
מאד חשוב לעשות את ההפרדה בין מה שההורים חווים, מרגישים, לבין תחושות הילד. מדובר פה על שני עולמות שונים עם צרכים מנוגדים לפעמים, אך שני עולמות שצריכים להשתלב זה ליד זה כדי שבסוף יוכלו ליצור מציאות חיובית, נעימה והרמונית.
מומלץ להורים לא לקחת את ההתנהלות של המתבגר באופן אישי, וכדאי להפנים כי מדובר בתהליך שצריך לעבור, ולא לפחד להתמודד איתו. לא לחשוש לדבר עם המתבגר ואף להתעמת כשצריך - זה מאד חשוב לילדים: רואים הורה אמיתי, ישיר, אמיץ, לא מניפולטיבי, מראה על אכפתיות... השיח, ההקשבה ואף העימות, מראים לילד כי הוא חשוב. הנוסחה פשוטה: מקשיבים לי, משמע אני קיים...
עדיף שהשיחות עם המתבגר יהיו בגובה העיניים, או לחלופין הוויכוחים יהיו כמה שיותר ממוקדים, לא כדאי לדוש ביותר מידי דברים, עדיף לנסות לפתור נושא אחד או שניים וכמובן לתת למתבגר את התחושה שהוא בוגר ואין יחס מתנשא מצד ההורה.
כהורים - מילת המפתח היא הרבה אהבה, זמינות, הקשבה אמיתית, עדינות
בהתנהלות, הבנה לשינויים ההורמונליים, שינויי החשיבה של המתבגר, כבוד
וכמו כן לא לשכוח את הסמכות ההורית, הצבת הגבולות, יצירתיות ועשיית הסכמים
עם המתבגר - הסכמים כתובים שאוליי יקלו ויעשו סדר בתא המשפחתי.
הדברים אולי מורכבים, אבל עם מודעות והבנה, אפשר להתגבר על המתבגר...
בהצלחה!
אשמח לעמוד לרשותכם:
האם מצאתם את עצמכם יום אחד שואלים את עצמכם: "מה קורה לילד/ה שלי? מדוע הוא / היא מסתגר/ת בחדר? האם יש לו / לה משהו להסתיר? ובכן, אין ספק שזה מפחיד, מלחיץ ולא נעים... אבל הבשורה הטובה היא כי התנהלות שכזו היא מאד טבעית.
הזהות שלכם כהורים משתנה, יש הרגשה של חוסר שליטה, כהורים אתם רגילים לקחת אחריות, וכך לאט לאט אתם חשים כי "הילד הקטן" מנווט את עצמו לבד.
אין ספק כי התחושות קשות, קשה לסמוך על הילדים, יש הרבה מאד פיתויים סביבתיים שיכולים להזיק למתבגרים, אבל אין ברירה אלא ל"שחרר את החבל", לתת לילדים אט אט לעשות דברים באופן עצמאי, כדי להכין אותם לחיים כבוגרים עצמאים ובעלי ביטחון עצמי.
המתבגר שהופך לאינדיבידואל, צריך את השחרור מההורה, כמובן תוך כדי ליווי, הצבת גבולות ותמיכה בדרך החדשה שבה הולך. הוא בודק את ההורים, מפתח זהות עצמית, חוקר את עולמו החדש, ולפעמים "בועט" גם בסביבה הקרובה. הילד פתאום מתחצף, מתמרד, מזלזל, לא אכפתי.. התהליך הוא טבעי, "המרד" בריא ומבורך... להורים זהו תהליך קשה, אך תמיד יש לזכור כי הוא זמני.
מאד חשוב לעשות את ההפרדה בין מה שההורים חווים, מרגישים, לבין תחושות הילד. מדובר פה על שני עולמות שונים עם צרכים מנוגדים לפעמים, אך שני עולמות שצריכים להשתלב זה ליד זה כדי שבסוף יוכלו ליצור מציאות חיובית, נעימה והרמונית.
מומלץ להורים לא לקחת את ההתנהלות של המתבגר באופן אישי, וכדאי להפנים כי מדובר בתהליך שצריך לעבור, ולא לפחד להתמודד איתו. לא לחשוש לדבר עם המתבגר ואף להתעמת כשצריך - זה מאד חשוב לילדים: רואים הורה אמיתי, ישיר, אמיץ, לא מניפולטיבי, מראה על אכפתיות... השיח, ההקשבה ואף העימות, מראים לילד כי הוא חשוב. הנוסחה פשוטה: מקשיבים לי, משמע אני קיים...
עדיף שהשיחות עם המתבגר יהיו בגובה העיניים, או לחלופין הוויכוחים יהיו כמה שיותר ממוקדים, לא כדאי לדוש ביותר מידי דברים, עדיף לנסות לפתור נושא אחד או שניים וכמובן לתת למתבגר את התחושה שהוא בוגר ואין יחס מתנשא מצד ההורה.
כהורים - מילת המפתח היא הרבה אהבה, זמינות, הקשבה אמיתית, עדינות
בהתנהלות, הבנה לשינויים ההורמונליים, שינויי החשיבה של המתבגר, כבוד
וכמו כן לא לשכוח את הסמכות ההורית, הצבת הגבולות, יצירתיות ועשיית הסכמים
עם המתבגר - הסכמים כתובים שאוליי יקלו ויעשו סדר בתא המשפחתי.
הדברים אולי מורכבים, אבל עם מודעות והבנה, אפשר להתגבר על המתבגר...
בהצלחה!
אשמח לעמוד לרשותכם:
050-3331-331