הרב ברוך שלום אשלג / מהסתר לגילוי / ה. מעשיהן של רשעים ומעשיהן של צדיקים.

אם אדם עוד נמצא באהבה עצמית, שהרצון לקבל שולט בו, וכל המעשים טובים, שרוצה לכוון בעל מנת להשפיע, רואה שהגוף לא מסכים לזה, כי זה נגד טבעו, אז כל מעשה בתורה ומצוות עושה ביגיעה רבה. ומה שעושה נקרא "מעשיהן של רשעים".

כשתיקן את הרע ונעשה צדיק, עושה המעשים בלי יגיעה, כי הרע לא מתנגד לכוון מעשיו בעל מנת להשפיע. ומקיים "ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך - בשני יצריך", ומעשיו נקראים "מעשיהן של צדיקים".

אבל במצב שהוא מתוקן ואין לו יגיעה, לא מגולה שעושה משהו. ומצבו נקרא "מנוחת הנפש". והבורא וודאי שרוצה ב"מעשיהן של צדיקים". אבל האדם צריך להשתוקק תמיד ליגיעה, שהיתה לו במצב של "מעשיהן של רשעים". ואז יש לו שלמות.

---

לראות אור: אם האדם עוד נמצא בשכל האנושי המוגבל של תפיסת הנפרדות, רואה שבשביל לקיים התו"מ צריך לחלוק ולהילחם ולשנוא את עצמו. ומה שעושה נקרא מעשיהם של רשעים. משום שהוא רשע ומרשיע את הבורא, משום שהוא שונא את עצמו = בריאה שברא הבורא.

כשהתבונן והתעלה האדם ותפס והבין את השכל של האחדות, של ארץ ישראל, מקיים "וְאָהַבְתָּ וְכוּ' בְּכָל לְבָבְך" בשׁני יצריך שהיה לבו שלם עם ה' אלקיו שלא יהיה לו מחלקֶת בין שני יצריו (שלא ישנא את קו שמאל, ולא יקרא לו הכרת הרע) הינו שלא יהיה ליבו חולק עליו בְּחִינַת: "חָלַק לִבָּם" (ליקו"מ ח"א, ס"ב) ואז האדם גואל את עצמו, אוהב את עצמו באמת, אוהב את חברו באמת, ואוהב את המציאות כולה כפי מה שהיא באמת. ואז נקרא מעשיהם של צדיקים.

אבל במצב שהוא מתוקן ואין לו יגיעה, לא מגולה שעושה משהו. ומצבו נקרא "מנוחת הנפש".

אבל יש בחינה של רצוא ושוב, כלומר, כשהתעלה האדם לבחינת אחד, שהוא כולו טוב, אין הדבר אומר שהתבטלה תפיסת הנפרדות. משום שבחינת אחד (רצוא) כוללת בתוכה את בחינת הנפרדות שבתוך בחינת האחדות (ושוב).

הנושא פשוט, האדם מסוגל להבתבונן בתמונה הגדולה מתוך דעת השלם, במימדים שונים בו זמנית.

מי שרוצה להשיג שלמות, עליו להתבונן בדברים מנקודת המבט של המציאות עצמה. ואז יש לו שלמות.

*להעמקה אפשר כאן: www.eip.co.il/?key=883