קבלת ההחלטות של האדם, איך לפרוץ מחסומים פסיכולוגיים למימוש העצמי ואיך לשנות גישה להתמודדות בריאה יותר.

ראשי פרקים:

פרק ראשון: עליות וירידות

1.1. להבין את התנודות

2.1. לנתח את הבנת התנודות

3.1. לנתח את ניתוח התנודות עצמו

פרק שני: החלטות בזמן אי החלטה

1.2 להבין את דרך ההחלטות

2.2 להבין את ההבנה של ההחלטות

פרק ראשון: עליות וירידות.

1.1 להבין את התנודות

בחייו של האדם קיימות תנודות של עליות וירידות בחיים והשאלה הנשאלת היא האם הדברים הם גזירת הגורל או שאפשר לשנות ולהוביל את התהליך? האם האדם יכול באמת לשנות את הטבעים שפחות תורמים לו ולהפוך את הקערה על פיה?

ספרים כמו כוחו של תת המודע, אל דאגה, להעיר את הענק שבפנים, ה"סוד" וכו' מנסים לעורר את כוחו של האדם לעשות פעולות שונות כדי שיצליח בחייו בתחומים איתם נתקע ואין לו מענה הולם לכך. הספרים מדברים על כוחו של האדם לשנות, לתקן, חוויות מתקנות וכו'.

ההבטחה שלהם היא שאם האדם יעשה את מה שאומרים לו הוא יצליח. אבל, לא תמיד האדם מצליח ולפעמים אף מתייאש מהשיטות הללו.

אחד הטיעונים גורס שהאדם הוא בדיוק מה שהוא עושה ולא מעבר ליכולות האלה, ויש צורך לקחת את הדברים בעירבון מוגבל כי מדובר בהשקפה שאם אינה נלקחת נכון עלולה להכחיש את כוחו של האדם וממילא בזכותה הוא לומד לשקר לעצמו וחי בהכחשה עצמית. אין דבר כזה חוסר יכולת מוחלט, יש דבר כזה חוסר מימוש בגלל שהאדם חלש נפשית או חלש ברצון שלו וכו'. אבל לומר שהאדם לא יכול טוטאלית זוהי אי הבנה של הדברים מיסודם.

אחד הטיעונים הם שהאדם יכול לעשות כל מה שרוצה. אבל גם כאן ההשקפה הזו יכולה להחליש אדם שפחות טוב בתחומים מסויימים ובעצם מובטחות לו הבטחות שווא וחסרות תכלית ממשית. האדם מתחיל ליצור ערך עצמי לפי תבנית מסויימת ליכולות מסויימות וכאשר אינו מצליח הוא מתחיל להאשים את עצמו ושלב ההלקאה העצמית יכול להוביל אותו לנקודה שבה יוותר ולא ינסה עוד. שלב זה מכונה שלב למידת החוסר אונים ולכן, בגיל הרך יש לתת לילד הרך ביטחון עצמי גבוה ודימוי עצמי גבוה כדי שהאדם יתפתח להיות אדם בוגר והחלטי.

בנוסף לכך, על ההורה ללמד את ילדו לפתח ביטחון עצמי לפי הבנה אמיתית של הדברים וקבלה עצמית אמיתית ללא תנאי ודרך הקבלה העצמית לקבל ביטחון עצמי דרך הניסיון שהוא רוכש.

2.1 לנתח את הבנת התנודות

בבורסה קיימות כל מיני מגמות ותנודות בשוק, המנייה או שהיא במגמת עלייה או מגמת ירידה או דריכה במקום. את התנודות מנתחים מומחים ומנסים להבין מה התחזית לתנודות הבאות עפ"י ניסיונם בשוק ועפ"י מה שלמדו בתחומם. התנודות הללו חשובות שכן אנשים הולכים אחרי יועצי ההשקעות ודי בטעות כדי שכספם ילך לטימיון.

כאמור יש עליות וירידות והמגמה משתנה והרצון הוא כמה שיותר להרוויח לשרוד את השוק ולהעלות את ערכם של המניות לערך שיא. שם האנשים החכמים בודקים מתי יוכלו למכור את הניירות שלהם כדי שלא יאבדו את הערך הכספי שלהם ולאיזה מניות כדאי לתת את תשומת לבם וזאת ע"מ שכספם לא ייתלה על "קרן הצבי" וכן, הרווחים יהיו מקסימליים.

קיים גם סחר בכספים והמרות כספים מדולרים לשקלים ולשאר המטבעות המוכרים בעולם. ויש לדעת על כל התנודות בשוק כדי להעריך יותר נכון את המצב לפי הניסיון, לפי ההבנה בתחום וכן לאחר ייעוץ עם גורמים מתמחים נוספים והבנה מחודשת של הנושא.

כל אותם הדברים קיימים אצל האדם, האדם עושה כל מיני פעולות אשר גורמות לו "לעלות על הגל" או ליפול לתוך "מדרון תלול" והוא יכול לנתח את איך הרף הזה עלה ואיך הוא ירד, אבל אין לזה שום ערך משמעותי אם הוא לא יבין את הסיבה להתרחשות הדברים. זה כמו לומר - ככה זה.

והאשליה היא שהדברים נפתרו בדרך הזו, אך לאמיתו של דבר שום דבר לא קרה. הדברים נשארו כפי שהם והאדם אל יתפעל מדאגתו המרובה שכן, הוא החזיר את עצמו לאותו נתיב החשיבה.

למעשה, הדרך היא לנתח את סיבות ההתרחשות לדברים כפי שהם מה הוא השורש של הדברים? למה האדם עושה את מה שהוא עושה איך זה התחיל? למה זה הגיע למימדים כאלו וכו'. כאשר אדם שואל ולא מתפשר על הבנה רדודה אז הוא יכול למצוא כלים חדשים ע"י הבנת כל סיבה לתנודה הוא יכול לאט להגיע לתוך ה"גרעין" של אותה הבנה ומשם ל"גרעין" ההבנה של אופן החשיבה של האדם יכולה להתקצר.

3.1 לנתח את ניתוח התנודות עצמו

יש דעות רבות בעולם על כל נושא אפשרי ואחד הביטויים להגנה על דעה היא שהאדם מגן על הדעה באמצעות הדעה עצמה כפי שהיטיב לתאר זאת המשפט "האדם מטבע ברייתו מה שהוא תופס בשכל הטהור הוא מגן עליו בשכל הטהור ובתבונה בלבד, ואילו מה שהוא סובר מתוך הפעלויות הנפש הוא מגן עליו בהן עצמן" (ברוך שפינוזה).

למעשה, בחלק הזה האדם נגוע בעצמו שכן הוא רוצה להצדיק את עצמו לפעילויות שהוא עושה ולכל תירוציו להפוך אותם להגיוניים ולכן הוא בא בטיעונים מעגליים. כלומר, האדם רוצה לעשות משהו, ולמה? כי הוא רוצה לעשות אותו לא בגלל תועלת, ולא בגלל שום חשיבה אחרת עליו. הוא למעשה לוקח את ההיגיון ומעקם אותו כדי שיתאים לתפיסות שכבר התרגל אליהן.

באנציקלופדיה ויקיפדיה ניתן תחת הערך "אפולוגטיקה" ההסבר הבא שהוא גם ההסבר אותו לוקח האדם באופן מגמתי כאשר הוא חי בהכחשה עצמית.

אפולוגטיקה היא מדע המציג הגנה שיטתית על עמדה ספרותית, דתית, אמונית, או עקרונית. מקור המילה הוא ביוונית, ומשמעותה המקורית היא הגנה באמצעים צבאיים על עמדת חיילים.

המושג השתרש בהשאלה בעיקר בענף בתאולוגיה, ובעיקר זו הנוצרית, במשמעות של הגנה אינטלקטואלית על עיקרי האמונה והוכחת אמיתותה. הפרוטסטנטים מבחינים בין אפולוגטיקה לבין פולמיקס המגנה על מרכיב אחד באמונה. המונח משמש להביע צידוק אינטלקטואלי - לוגי לתפיסה, אמונה, מערכת ערכים ותורה פילוסופית.

ובעצם לאמיתו של דבר האדם נגוע מסביב לדבר ולכן, טווח ראייתו מצומצם וכאשר האדם עובר כביש עליו להתקדם ולראות את שדה הראייה טוב יותר כדי שלא ייפגע מהמכוניות העוברות והשבות.

כך הדבר כאן, כאשר האדם זז מהקוביה של עצמו ורואה את הדברים באופן אובייקטיבי הוא יכול להיווכח כיצד קורים הדברים ממבט חיצוני ולא מתוך מצב פנימי נגוע.

פרק שני: החלטות בזמן אי החלטה

1.2 להבין את דרך ההחלטות

בין המצבים הפחות הנעימים בחיים קיים הקונפליקט מתוך מצב החלטות בזמן "אי החלטה" כאשר האדם עייף או כאשר האדם נגוע במשהו, התנועתיות של האדם מגיעה לו במהלך סיבובי כלומר לא "בדוך" אלא "בסיבוב". הוא סובב סביב דבר שהוא אינו אלא אשלייה של נוחיות שלא תביא איתה נוחיות ותביא לו את הבלתי רצוי בחייו.

דרך ההחלטות של האדם הזה בא מתוך ראייה מצומצמת ולא מתוך חשיבה עמוקה, מתוך איזושהי נוחיות רגעית וניתן לראות בחוש כמה האדם הזה לא יכול להיות עקבי אף לתקופה קצרה כגון יום אחד.

אדם יכול להחזיק בקש ורק כדי שיוכל להחזיק בדעה באופן מגמתי אם הוא נגוע בדעה זו. ודעה זו בעצם חוסמת לו את ההתפתחות ורק "כזאב בעור של כבש" זוהי תחפושת וזוהי אחיזת עיניים. האדם מתוך ראייה מצומצמת משתף פעולה עם הדרך ומקבל אותה כגזירת הגורל. העיקר להעניק את אותה תחושת נוחיות אשר תקרוס ותשאיר אותו לבד ללא מענה וללא מחסה לדבר יציב ואובייקטיבי.

הדעה יכולה להיות מופרכת לאדם כל רגע ורגע בחייו וזהו סוג של עיוורון שהאדם מבקש אליו הסברים. את ההסברים האדם מביא לעצמו בדיעבד ולא מלכתחילה וזאת רק לאחר שהנזק נעשה כפי שאמר פתגם חכם האדם יודע להעריך דבר רק לאחר שאיבד אותו.

חוסר הערכה מעין זה למעשה מסביר את זה שהאדם לא העריך את עצמו כראוי כאשר האדם לא העריך דבר מה שיכל לעשות הוא אינו מעריך את עצמו וניתן לראות בדיעבד את קיטונות הבוז שהאדם רוכש לעצמו לאחר מעשה. ובעצם השורש של חוסר ההערכה העצמית נובע כתוצאה מכך שהאדם לא העריך את עצמו מלכתחילה והדבר משתקף רק מהביקורת העצמית אבל שום דבר לא השתנה מאז.

ולכן, אם האדם מתבונן הוא מגלה שיש אפשרות לשנות את הדברים ולהיות מודע במצב שהאדם לא מודע ומכאן הוא מתחיל לשאול: מה האמת? מה האמת של הדברים? מהיכן נובעת כל ההתנהגות? מה הסיבה שהדברים הם כך ולא אחרת? מדוע ההתנהלות היא כך ולא אחרת? מדוע החשיבה היא כך ולא אחרת? מה השורש של הדברים? מה האפשרויות? האם החשיבה הזו נכונה? האם הדעה שאלו פני הדברים נכונה? אולי היא נגועה?

2.2 להבין את ההבנה של ההחלטות

שאלות זה הדבר היחיד הכי חשוב שהאדם יכול לעשות כדי לעשות מפנה משמעותי בחייו והאדם שואל את עצמו: למה דברים לא זזים בחיים? למה הדברים נשארים כל הזמן אותו הדבר? והאדם יכול להתייאש ולומר כנראה שאין דרך ואין שום אפשרות לשנות אז ממילא אין טעם לנסות שוב.

הנקודה החשובה כאן היא שהאדם בעצם כאשר נכווה בחיים ועובר כל מיני דברים הוא מפסיק לעשות דברים מסויימים למשל אם הוא נכשל באיזשהו מקצוע האדם מפסיק ללמוד אותו או מפתח כלפיו סלידה, ואם זה תחום כלשהו האדם מפתח ממנו רתיעה ונמנע מלדבר עליו או בכלל מלהתמודד עם הנושא ובורח ממנו כמו מאש. העיקר לא להיכוות. כפי שגורס המשפט "הנכווה ברותחין נושב בצוננין" אך יש להיזהר לא ללכת לכיוון הקיצוני ההרסני האחר והוא שהאדם לא פועל אפילו פעולה קלה מפחד ואז אם הוא לא ינסה כלום הוא לא יזוז כלל.

אך אלו רק הסימפטומים של הדברים, אלו נספחים לדבר גדול יותר. הנקודה הפנימית יותר היא כאשר האדם עושה דברים ונכווה מהם הוא מפסיק לעשות אבל שוכח דבר חשוב מאוד, שאם הוא מפסיק לעשות בכל פעם שהוא נכווה הרי הוא לומד לא לעשות כדרך התמודדות.

כאשר האדם לומד לא לעשות דברים כדרך התמודדות אזי, כל הדברים שהוא עושה וחושש מהם מיד הוא מפסיק לעשות אותם. הוא מאבד את האחריות על הדברים מחשש שיכווה ואז הוא מאבד את השליטה על הדברים. לאחר מכן, הוא מגיע ללא ההצלחה שהבין שפספס בחוסר עקביות ומאשים את עצמו. קיימת סתירה ברורה עקב חוסר עקביות בגישה. האדם מחד גיסא טוען שהוא פוחד וצריך לחדש כוחות כדי להצליח. מאידך גיסא, האדם "קוטל" את עצמו בטענות שלא הסתכל על המציאות כפי שהיא וצמצם את אותה הראייה ורק עכשיו בדיעבד הוא קולט זאת.

ראה ערך "אוקסימורון" בויקיפדיה והיווכח בהתאמה לנתונים סותרים אלו.

אוקסימורון (גם: ניב ניגודים) הוא מבע לשוני המורכב מזוג מרכיבים הסותרים זה את זה, שצירופם יוצר משמעות חדשה מעבר להיגיון - פרדוקס - וזאת על מנת להגביר את הרושם וההפתעה. המונח מקורו ביוונית, ופירושו: "חד" (oxy) ו"קהה" (moros). כיום, אנשים רבים משתמשים במונח אוקסימורון כדי לתאר ניגוד כלשהו, אפילו בלתי מודע או מובלע, אך המונח המקורי מיועד לתיאור ניגוד מכוון וברור כאמצעי רטורי ובכוונה תחילה.

אם האדם לא ידע, כיצד יאשים את עצמו? אם האדם ידע, אז מדוע לא נקט בדרך כלשהי למנוע את הדבר? מסקנה: האדם חי בהכחשה עצמית.

מתוך מסקנה זו ניתן להסיק כי כאשר האדם נמצאה בחשיבה צרה, עליו להיות אמיתי עם עצמו ולהיות מודע לכך שהוא בחשיבה צרה ואז עם מודעות עצמית הוא יכול להטות את הכף לכיוון שהוא באמת רוצה ולא מתוך רמאות עצמית.

וכאן נשאלת השאלה, כיצד האדם יכול להתמודד עם הבעיה? עליו להתחיל לעשות, כפי שמורה מומחה בתחומו אמר לי בעבר: צריך להסתכל על הדברים ולהבין מה שאנחנו יכולים להבין ואז ממילא גם ה"איך" מתגלה בהמשך.

כפי שאמרה לי קרובת משפחה "להתחיל לעשות" כי זהו המפלט הנכון לתרגיל זה שהאדם התקשה בפתרונו, ובעצם כפי שנאמר כבר האדם חושב שהפתרון הוא בלהפסיק לעשות דברים וכאן מקור הטעות. הוא מייחס חשיבות למחשבה במקומה הלא נכון.

למעשה מה שקורה זה שהוא נותן את המשקל למחשבה במקומה הלא נכון וכך היא מאבדת מחשיבותה והן מערכה האמיתי. כדי שהאדם יחזור להעריך את דרך המחשבה שלו עליו להבדיל בין הדברים ולעשות כשצריך לעשות ולחשוב מתי שצריך לחשוב.

לעשות אין הכוונה לעשות ללא מחשבה אך, כאשר הדברים מובנים ובהירים ומובן שיש צורך לנקוט בפעולה אין צורך לחשוב פעמיים ואפשר להתחיל בפעולה ואין צורך לחשוב על "איך" פשוט להתחיל לעשות וה"איך" יקבל תשובה הולמת בהמשך הדרך.

ומה מקום המחשבה? המחשבה היא להבין תוך כדי עשייה את הדברים ואת התנודות בחיים ולהעמיק לשורש הדברים ואז לשפר ולקחת את הניסיון כדי לתת תחזית אובייקטיבית וכן, לעשות מקצה שיפורים ולשנות דרכים, להבין למה התנודה היא כך ולא אחרת? האם החשיבה נכונה? האם הניתוח נכון? האם דרך החשיבה נכון? וכו'.

ואיך אפשר לשלב בין חשיבה לעשייה באופן נכון שהאדם לא ייתקע בדרך? על האדם להתחיל לעשות דברים ולהזיז דברים בחייו כדי שלא ייתקע במשבצת שהוא נמצא וכן, עליו לחשוב על האופן שבו מתנהלים הדברים ולעשות מקצה שיפורים. לעתים האדם מודאג והדבר מאט את החשיבה שלו לעשות את הדברים באופן הטוב ביותר. ואיך הוא מצליח לנווט למרות זאת על הצד הטוב ביותר? התשובה נמצאת בסיכום.

לסיכום: על האדם לקבל את המציאות ואת עצמו ללא תנאים וכן, להיות אמיתי עם עצמו. סדר האופן שבו האדם יכול לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר הוא: להגיע להחלטה מה הוא רוצה, לעשות ללא דיחוי ולזרום עם ההבנה של אותו הרגע, בין היתר, אפשר לנתח את הדברים אבל להמשיך לזרום ולא להיתקע עם הדברים. כאשר האדם מסתכל על הדברים כפי שהם, הוא מבין את ה"למה" ומבין את ה"איך" ובעצם מקבל את הפתרון הנכון, ולכן, מתוך הבנה זו הוא יכול להרשות לעצמו לזרום עם הדברים לפי ההבנה של אותו הרגע. במילים יותר פשוטות, לתת לדברים לקרות.