* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:
הספר להיות אלוהים - חוויית הרצון, כצורה ולא כצורך - לחוות את החסר, מתוך בחירה.
חלק ראשון עמוד 285
הפרק קשור לנושא, איך אתה יכול לחוות את הרצון של עצמך.
הרצון הוא אכזרי ביותר, כי הוא חוויית החיסרון של האדם. אם חיסרון זאת לא בעיה, אז הרצון יזכיר לך שזאת בעיה. כל המהות של הרצון, זה שחסר, תמיד חסר לך משהו.
למשל אדם רוצה להיות בריא. האדם אומר, אני רוצה להיות בריא, זה הרצון שלי להיות בריא. הוא אומר, אני, זה אומר שהרצון הזה הוא שלו, אני רוצה אותו, ואם הרצון לא מתמלא האדם סובל.
אך יש גם אפשרות אחרת, אם האדם מבין שהוא ישות בפני עצמה, ו"רוצה" זה ישות בפני עצמה, ו"הרצון" זה ישות בפני עצמה, וכל דבר זה בפני עצמו, ואתה מבין שזה הכל אחד, יש צורה של אני, יש צורה של רוצה, הכל זה צורות, ואם אתה מתייחס ככה לרצון, אז זה לא, אני רוצה.
יש אני ויש רוצה, זה לא שהמציאות היא נגד הרצון שלי. זה לא שלהיות בריא זה הרצון שלי, ואם אני לא בריא, אז המציאות נגדי. השלי והאני זה הגאווה, אבל בכל זאת השורש של הרצון מצד האמת, זה שבאמת הרצון שלך, כי אתה אלוהים והכל שלך.
אבל מהצד שהרצון שלך, אז גם המחלה שלך. אבל אתה לא מייחס הכל לעצמך, את הרצון אתה מייחס לעצמך אבל את המחלה אתה לא מייחס לעצמך.
אבל אם תבין שהכל אחד, אתה תבין שיש "אני" ויש רצון, ואם המציאות שונה מהרצון, זאת לא הבעיה שלי אלא הבעיה של הרצון.
למשל שורפים בית, ולך לא אכפת כי זה לא הבית שלך. השאלה היא, האם אתה יכול להגיע לחוויה כזאת בקשר לרצון. יש אני ויש הרצון שלי. אם אתה נכנס לקטע אישי, ואומר, "אני" רוצה להיות בריא, אבל המציאות היא לא תמיד כמו הרצון.
אתה עומד בצד, ויכול להגיד, אני בצד של הרצון, והמציאות היא נגד הרצון שלי, ואתה גם יכול להגיד המציאות היא נגד הרצון, אבל הרצון הוא לא שלי.
יש אני, יש מציאות, יש רצון - וכל דבר זה צורה נפרדת.
ועל ידי ההבנה שהכל בשורשו אחד, האדם חווה את הרצון כצורה של מציאות, ולא כצורך אישי. זה פשוט עוד צורה. וכך האדם לא סובל, ואפילו נהנה מעוד צורה של אחדות.
אם היית מבין מה היא האחדות, וכל פעם שהיית נזכר באחדות היה לך טוב, אז כל דבר שמזכיר לך את האחדות גורם לך להרגיש טוב, אז גם כאשר אתה רואה צורה של אחדות שמלובשת ברצון, שבמקרה המציאות מנוגדת אליה, אז גם טוב לך כי זה עוד צורה של אחדות.
יש תודעה, יש מציאות, ויש רצון, ובמקרה המציאות מנוגדת לרצון. שלב ראשון שהאדם אומר שזה הרצון שלי, ואז ממילא המציאות מנוגדת אלי. במצב אחר, האדם אומר זה רצון וזה אני ואני לא קשור לרצון. ויש מצב נוסף, שבו האדם מבין מה היא אחדות, וכל דבר שמזכיר לו את האחדות, טוב לו מזה, ולמעשה כל הדברים בעולם הם ביטויים של האחדות, ואם אתה מבין זאת, אז כל דבר שמזכיר לך את האחדות עושה לך טוב.
יש מציאות, יש רצון ויש אני - אבל הוא יודע שכולם ביטויים של האחדות, ואז כשהוא רואה את הרצון נלחם במציאות, לא רק שהוא לא סובל, אלא רואה שיש פה עוד צורה של אחדות.
שאלה: מה זה צורה של אחדות?
אליעד: אחדות פירושו שלמות. אתה חווה שאתה רואה פה צורה של שלמות. זה לא הגיוני, כי צורה זה לא שלמות, אבל יש משהו שמזכיר לי את השלמות.
כשאתה מסתכל על כל מה שקיים כצורות של האחדות, כביטויים של המהות, אז קודם כל זה לא שלי, הרצון הוא צורה של השלמות.
אז יש כאן שני יתרונות, האחד שזה לא שלי, זה צורה של המהות, לא בעיה שלי. והשני, זה צורה של שלמות, אתה חווה זאת כשלמות. א' אתה לא סובל, וב' אתה גם רוצה את זה.
שימו לב שהכל סובב סביב הגאווה, אם זה בגלל הרצון שלך, אז עכשיו תסבול בגלל הרצון שלך. אם אתה מנכס את הרצון לעצמך, אז תנכס אותו גם כשאתה סובל. אבל אם אתה אומר, זה לא הרצון שלי, זה הרצון של אלוהים, אז גם כאשר יש לך בעיה, זה לא הרצון שלך אלא של אלוהים.
ואם אתה זוכר שבמקרה אתה אלוהים, אז אתה אפילו רוצה את מה שקורה. להגיד שהכל זה ביטוי של האחדות, זה להגיד שהכל זה ביטוי של עצמך.
אם לאדם יש ענווה / גאווה של אמת. לא משנה אם זה גאווה או ענווה בשניהם האדם חווה שהוא אלוהים. האדם חווה שהוא בוחר אם להיות קיים או לא להיות קיים. האדם חווה שהוא אלוהים, ואם אתה אלוהים האמיתי אז אתה ממילא בורא את הקיום של עצמך.
כי גם הקיום עצמו הוא חיסרון, והחכם האמיתי יכול להעלים ולכבות את הקיום העצמי של עצמו, וממילא גם את הרצון העצמי של עצמו, במה זה תלוי? אם הוא רוצה בכך. אבל מי יחליט אם הוא רוצה בכך?
ולכן החכם יודע את האמת, שהוא זה שבוחר האם להיות קיים עם רצון. וכאשר האדם יודע ומבין שזאת בחירה חופשית מלאה שלו, אז האדם חווה את הרצון בצורה טובה מאוד.
לסיכום יש כאן שני פרספקטיבות. הראשונה, אתה חווה את הרצון כצורה, הרצון הוא לא שלך. והפרספקטיבה השנייה, לא רק שאתה לא סובל שהרצון הוא נגד רצונך אלא אתה גם נהנה, ממה אתה נהנה? אתה לא נהנה מכך שהרצון מלא, הרי אתה לא מזדהה איתו ולכן אתה לא סובל בגללו, אתה נהנה מכך שהכל כרצונך.
וכן כאשר אתה מבין שאתה אלוהים, אז אם אני אלוהים, אני רוצה שהתודעה תהיה קיימת, ואני רוצה שהרצון יהיה קיים, ואני רוצה שיהיה קיים גם חוסר הרצון - הכל אני רוצה.
הספר להיות אלוהים - חוויית הרצון, כצורה ולא כצורך - לחוות את החסר, מתוך בחירה.
חלק ראשון עמוד 285
הפרק קשור לנושא, איך אתה יכול לחוות את הרצון של עצמך.
הרצון הוא אכזרי ביותר, כי הוא חוויית החיסרון של האדם. אם חיסרון זאת לא בעיה, אז הרצון יזכיר לך שזאת בעיה. כל המהות של הרצון, זה שחסר, תמיד חסר לך משהו.
למשל אדם רוצה להיות בריא. האדם אומר, אני רוצה להיות בריא, זה הרצון שלי להיות בריא. הוא אומר, אני, זה אומר שהרצון הזה הוא שלו, אני רוצה אותו, ואם הרצון לא מתמלא האדם סובל.
אך יש גם אפשרות אחרת, אם האדם מבין שהוא ישות בפני עצמה, ו"רוצה" זה ישות בפני עצמה, ו"הרצון" זה ישות בפני עצמה, וכל דבר זה בפני עצמו, ואתה מבין שזה הכל אחד, יש צורה של אני, יש צורה של רוצה, הכל זה צורות, ואם אתה מתייחס ככה לרצון, אז זה לא, אני רוצה.
יש אני ויש רוצה, זה לא שהמציאות היא נגד הרצון שלי. זה לא שלהיות בריא זה הרצון שלי, ואם אני לא בריא, אז המציאות נגדי. השלי והאני זה הגאווה, אבל בכל זאת השורש של הרצון מצד האמת, זה שבאמת הרצון שלך, כי אתה אלוהים והכל שלך.
אבל מהצד שהרצון שלך, אז גם המחלה שלך. אבל אתה לא מייחס הכל לעצמך, את הרצון אתה מייחס לעצמך אבל את המחלה אתה לא מייחס לעצמך.
אבל אם תבין שהכל אחד, אתה תבין שיש "אני" ויש רצון, ואם המציאות שונה מהרצון, זאת לא הבעיה שלי אלא הבעיה של הרצון.
למשל שורפים בית, ולך לא אכפת כי זה לא הבית שלך. השאלה היא, האם אתה יכול להגיע לחוויה כזאת בקשר לרצון. יש אני ויש הרצון שלי. אם אתה נכנס לקטע אישי, ואומר, "אני" רוצה להיות בריא, אבל המציאות היא לא תמיד כמו הרצון.
אתה עומד בצד, ויכול להגיד, אני בצד של הרצון, והמציאות היא נגד הרצון שלי, ואתה גם יכול להגיד המציאות היא נגד הרצון, אבל הרצון הוא לא שלי.
יש אני, יש מציאות, יש רצון - וכל דבר זה צורה נפרדת.
ועל ידי ההבנה שהכל בשורשו אחד, האדם חווה את הרצון כצורה של מציאות, ולא כצורך אישי. זה פשוט עוד צורה. וכך האדם לא סובל, ואפילו נהנה מעוד צורה של אחדות.
אם היית מבין מה היא האחדות, וכל פעם שהיית נזכר באחדות היה לך טוב, אז כל דבר שמזכיר לך את האחדות גורם לך להרגיש טוב, אז גם כאשר אתה רואה צורה של אחדות שמלובשת ברצון, שבמקרה המציאות מנוגדת אליה, אז גם טוב לך כי זה עוד צורה של אחדות.
יש תודעה, יש מציאות, ויש רצון, ובמקרה המציאות מנוגדת לרצון. שלב ראשון שהאדם אומר שזה הרצון שלי, ואז ממילא המציאות מנוגדת אלי. במצב אחר, האדם אומר זה רצון וזה אני ואני לא קשור לרצון. ויש מצב נוסף, שבו האדם מבין מה היא אחדות, וכל דבר שמזכיר לו את האחדות, טוב לו מזה, ולמעשה כל הדברים בעולם הם ביטויים של האחדות, ואם אתה מבין זאת, אז כל דבר שמזכיר לך את האחדות עושה לך טוב.
יש מציאות, יש רצון ויש אני - אבל הוא יודע שכולם ביטויים של האחדות, ואז כשהוא רואה את הרצון נלחם במציאות, לא רק שהוא לא סובל, אלא רואה שיש פה עוד צורה של אחדות.
שאלה: מה זה צורה של אחדות?
אליעד: אחדות פירושו שלמות. אתה חווה שאתה רואה פה צורה של שלמות. זה לא הגיוני, כי צורה זה לא שלמות, אבל יש משהו שמזכיר לי את השלמות.
כשאתה מסתכל על כל מה שקיים כצורות של האחדות, כביטויים של המהות, אז קודם כל זה לא שלי, הרצון הוא צורה של השלמות.
אז יש כאן שני יתרונות, האחד שזה לא שלי, זה צורה של המהות, לא בעיה שלי. והשני, זה צורה של שלמות, אתה חווה זאת כשלמות. א' אתה לא סובל, וב' אתה גם רוצה את זה.
שימו לב שהכל סובב סביב הגאווה, אם זה בגלל הרצון שלך, אז עכשיו תסבול בגלל הרצון שלך. אם אתה מנכס את הרצון לעצמך, אז תנכס אותו גם כשאתה סובל. אבל אם אתה אומר, זה לא הרצון שלי, זה הרצון של אלוהים, אז גם כאשר יש לך בעיה, זה לא הרצון שלך אלא של אלוהים.
ואם אתה זוכר שבמקרה אתה אלוהים, אז אתה אפילו רוצה את מה שקורה. להגיד שהכל זה ביטוי של האחדות, זה להגיד שהכל זה ביטוי של עצמך.
אם לאדם יש ענווה / גאווה של אמת. לא משנה אם זה גאווה או ענווה בשניהם האדם חווה שהוא אלוהים. האדם חווה שהוא בוחר אם להיות קיים או לא להיות קיים. האדם חווה שהוא אלוהים, ואם אתה אלוהים האמיתי אז אתה ממילא בורא את הקיום של עצמך.
כי גם הקיום עצמו הוא חיסרון, והחכם האמיתי יכול להעלים ולכבות את הקיום העצמי של עצמו, וממילא גם את הרצון העצמי של עצמו, במה זה תלוי? אם הוא רוצה בכך. אבל מי יחליט אם הוא רוצה בכך?
ולכן החכם יודע את האמת, שהוא זה שבוחר האם להיות קיים עם רצון. וכאשר האדם יודע ומבין שזאת בחירה חופשית מלאה שלו, אז האדם חווה את הרצון בצורה טובה מאוד.
לסיכום יש כאן שני פרספקטיבות. הראשונה, אתה חווה את הרצון כצורה, הרצון הוא לא שלך. והפרספקטיבה השנייה, לא רק שאתה לא סובל שהרצון הוא נגד רצונך אלא אתה גם נהנה, ממה אתה נהנה? אתה לא נהנה מכך שהרצון מלא, הרי אתה לא מזדהה איתו ולכן אתה לא סובל בגללו, אתה נהנה מכך שהכל כרצונך.
וכן כאשר אתה מבין שאתה אלוהים, אז אם אני אלוהים, אני רוצה שהתודעה תהיה קיימת, ואני רוצה שהרצון יהיה קיים, ואני רוצה שיהיה קיים גם חוסר הרצון - הכל אני רוצה.
050-3331-331