אדם צריך להיות ישר עם עצמו (עצמו הוא האל, כי הוא הכל והכל הוא, ולכן ישר - אל), לשאול כל שאלה, לחפור ולנבור, ולא להתלות בתיאוריות שאינו השיג, עד שיתיאש, כי העולם הזה לא יכול להתפס בשכל, ומתוך היאוש מגיעה תפילת אמת, ומשם ההשגה הרוחנית ומתוך ההשגה אין שאלה. השאלות והספק הן ברוכות, הן תוצר של רצון עז, ורק משם הגאולה. כשיפסיקו השאלות, האיחוד תם, ושלום עלינו ועל כל ישרא...

*

המאמין הוא הכופר, מיכיוון שהוא מניח ולא מגלה.

ומה בעצם ההבדל? שלמאמין קורה משהו טוב, אז ברוך השם, וכשקורה לו משהו רע, ישמור השם, מכאן נסיק שאמונתו דיכוטומית והיא מותנית ולכן אינו רואה בכל דבר ומצב את הבורא קרי "כופר"

והמגלה, רואה הן בטוב והן ברע אחד הם, ובכלל לא מבדיל בניהם, מיכיוון שהמגלה מרגיש בכל רמ"ח אבריו את המציאות כפי שהיא, ללא עוררין וספקות, ולכן נקרא...

*

פעם הייתי מלקה את עצמי על היותי אגואיסט, רצוץ ותשוש במלחמה אינסופית. היום, ההכרה שלי, הידיעה וההבנה, שהנני באופן הכי טבעי שבעולם, שאני כל כולי רצון לקבל, אגואיסט. ויותר מכך, הכרה והבנה זו, היא היא תחילתה של דרך לכיוון אלטרואיזם אמיתי, רוחנויות. כבר אמרנו, הכל הפוך (-:

*

להרגיש את האלוקות, זה לחוות את ההוויה איך שהיא כפי שהיא, ללא אני והם, או הוא ואני, אלא הכל כיחידה אחת.

וזה לא קל (-:

*

הבעיה בעולם המודרני, שבעקבות רוח הקפיטליזם, וההתכנסות לתאים בודדים, והחיפוש העצמי, יצרנו בידול, בידול מההוויה, מהבריאה, מההרמוניה. יש אותי ויש את השאר, ובכך המטרנו על עצמנו מכות, לא פלא שהדיכאון חוגג בימינו.

החיבור להוויה, יחבר בין כולנו, השיפוט ידחק הצידה, כי הכל זה הכל ולא כלום, שם הגאולה.

דרך החיבור להוויה נוכל להתחבר בנינו ולא נתחבר בנינו ואז להוויה, זה פשוט בלתי אפשרי..

*

אמונה= הנחה המבוססת על חוסר מידע, בד"כ תוצר של פחד (ווא לה, לא יודע, מה עושים עם זה? נאמין, ככה אפשר לבלוע / להדחיק את זה)

למה אמונה היא אתיאיסטית? אתן דוגמה

תגובה למצב טוב - ברוך השם

תגובה למצב רע - ישמור השם

השאלה שנשאלת, ממי הוא אמור לשמור?

הלא הכל זה הוא. האם הוא אמור לשמור עליך מעצמו.

זאת אחת הבעיות באמונה. האמונה היא פחד מחקר האמת, והאמת היא הוא, והוא אחד ושמו אחד.

הבורא אוהב את האמיצים, שהולכים עם האמת שלהם ללא משוא פנים, נלחמים עליה

אז מה הפחד? גילוי האלוקות רצוף בשבירת אמונות, וכמה שזה מפחיד.

שאלה נוספת שאני שואל: האם רק הדתיים מאמינים?

ובכן, ברור שלא. רוב העולם משתמש באמונה, היא נותנת תקווה ויותר מהכל ים של סטירות, כך שבעצם רוב העולם דתי, כל אחד לאל פקטיבי אחר.

אם כך, במה מאמינים החילונים?

מכירים את השיר "מי שמאמין לא מפחד" בהקשר של נבחרת ישראל בכדורגל? אז כן ראינו מה האמונה הביאה אותנו, עד היום לא גירדנו את אפילו לבתים של היורוליג

והאמת היא שאנחנו שחקנים גרועים כקבוצה, ורק עבודה קשה משותפת אולי תזיז משהו, אולי

אמונה היא תוצר של פחד, כך שמילות השיר הן אבסורד, הן בעצם אומרות, שמי שמפחד לא מפחד

משפט חילוני ידוע "יהיה בסדר" משפט המבוסס על אמונה בלבד

בכלל האמונה הבסיסית שכולנו נקום בבוקר למחרת, היא מגוכחת, וממש לא מבוססת, חברים, יום אחד מחכה לנו הפתעה (-:

החילונים הם בדיוק כמו הדתיים, אנשים מאמינים, וכל עוד יאמינו, כך ימשיך להם הסבל.

אמונה היא בחירה בעץ הדעת - טוב ורע, לכן נגזר מכך סבל.

אדם ששופט כל דבר בטוב או רע, שופט גם את עצמו כך, על כן יסבול, במיוחד עם התויות חברתיות כל כך נוקשות, ותחרות מזעזעת, וחוסר הקשבה לרצונות האותנטיים שלנו.

גילוי האמת, היא הקבלה, היא הידיעה וההבנה שהמציאות היא אחת, ואחידה, אין טוב אין רע, יש את היש, זהו גן העדן.

הדרך:

לא לפחד לשאול, לנבור ולחקור, בלי בושה, לשבור אמונות, לא לסמוך על אף אחד בעניין, לנפץ ולשבור כל מיתוס שמסתיר לך את האחד שיושב בך ומחכה כבר שתבא.

השם הוא אחד, ושמו אחד, אחד

*

מהו רצון?

רצון הוא מצב, הנגזר מחוסר כלשהו.

לישות חסר דבר כלשהו ולכן נוצר בה רצון.

אם כך, רצון מעיד על חיסרון, על חוסר

מהו רצון לקבל? זהו מצב המעיד על חוסר בקבלה של דבר כלשהו

מהו רצון לתת / להשפיע? זהו מצב המעיד על חוסר בנתינה / השפעה של דבר כלשהו

ז"א שאם קיים בישות כזאת או אחרת רצון לתת, זה מעיד על קיום של רצון לקבל שהמטרה שלו להשפיע.

זה בדיוק כמו עץ, הרצון שלו הוא לקבל מים, מיכיוון שללא מים ינבול, וכנגזרת מכך יניב פירות (יתן)

אין אדם הנותן ללא לקבל, זה לא טבעי לנו, שאם זה לא היה כך, האדם לא היה מניע את עצמו.

נכון, נתינה לפעמים היא כייפית, ולכן אנחנו עושים אותה, כי היא נעימה, שאם לא הייתה נעימה לא נעשה אותה או בטח ובטח לא נחזור עליה.

מכך נבין, שרצון לתת הוא פיקציה, מהסיבה הפשוטה, שברצון לתת חבויי לו עמוק בפנים רצון לקבל, שהתוצאה שלו היא נתינה או קבלה.

בקיצור רצון במהותו הוא קודם כל לקבל ולא משנה מה התוספת שתבא אחרי

ישר - אל

להיות ישר עם עצמך

תחי האמת

*

מהי האמת?

שהכל ברור ואין שאלה.

איך מגיעים לשם?

שואלים ושואלים, לא מוותרים, מחפשים תשובות, דוחפים ודוחפים, ללא פחד, ומתוך היאוש היא מתגלה.

ואל תאמינו לי או למשהו אחר, תגלו אותה, היא מחכה לכם.

אחרי שמגלים אותה, או בעצם אותו, דבקים בה או בו, ושלום על ישראל

*

אהבה בעולם החומר היא אהבה על תנאי. דהיינו, לאדם שאוהב קיים חיסרון שמתמלא ע"י הנאהב. שאם אינו ממלא אותו, לא יאהב אותו. אפילו אהבה בין אם לבן היא על תנאי. אהבה בעולם הרוחני, היא אהבה ללא תנאי, לכן היא נצחית.

*

האמת זה מתקשר לי לספר "כוחו של הרגע הזה"

אם הכל אחד ואין עוד מלבדו, אז אצל האדם הרוחני אין מקום למילים כמו:

חס ושלום

בהצלחה

תיהיה בריא

לא עלינו

תנוחמו מן השמיים

ובעצם כל מה שקשור לעבר או לעתיד אינו רלוונטי

אם זה זה, אזה זה זה, זה מה יש, ללא טענות תוענות ומענות (-:

הדוגמאות שלעיל הן של מאמינים ולא של מגלים

שכן המגלה, מבין שהכל לטובה, ללא תנאי

ומצד האמת, אין אין באמת עבר או עתיד, אלא הוויה קבועה ומשתנה בו בזמן.

כמו שנאמר:

"סייג לחכמה, שתיקה"