האדם רואה בשכלו רק חלק מהתמונה המלאה, והשורש של הדברים אם הוא מתחבר אליו, הוא מגלה שכל מה שהוא רואה במציאות זה חלום, והוא נמצא בתוך החלום של האני הגדול ביותר, שהוא מעל אני, מעל סיבה וזמן, ולכן, אדם לא יכול לשנוא את עצמו, ולא לשנוא אחרים. אלא לאהוב את עצמו בשלמות בחיי היום יום.
*
לוח זמנים כמסגרת תומכת
אין דבר נפלא מלוח זמנים מסודר, לוח זמנים שאדם רושם את המטרות שלו בכל יום, יומן אירועים, מסדר את הזמנים לפי שעות כך שיוכל לבנות אתם את שאר הדברים הנוספים עם לוחות זמנים נוספים ומתכנן דברים. לוח זמנים שמאפשר לו להיות גמיש כשמתאפשר, לוח זמנים שמאפשר לאדם לתכנן את לוחות הזמנים של נושאים רבים בו זמנית.
לימודים, עבודה, סידורים, קניות וכו'.
לוח הזמנים נותן לאדם תחושה של עקביות במה שהוא עושה, מעין מסגרת שהוא יכול לשרטט את ההתקדמות שלו בהתאמה ללוח הזמנים, כלומר האדם מתקדם למטרות שהוא רושם בלוח הזמנים, וכל יום הוא מתקדם בכמה דברים בחיים. לדוגמא: לימודים, הוא קובע זמן מסויים כל יום, וכך יודע שהוא מתמיד ומשקיע בלימודים. זה יכול להיות לצורך העניין כל נושא, העיקר לעשות הטוב ביותר בעקביות ובהתמדה.
וכך מטרה אחרי מטרה, והחכמה היא להינות מהדרך אל המטרה. ויש הרבה דברים יפים בדרך רק צריך להתבונן, ואז מוצאים.
*
אפשר לנסוק לגבהים הרבה יותר גדולים...
השלב הראשון לגלות שיש יש והיש עשוי מאין. האין יצר את היש, ושיש יש זה יוצר את המושג אין ע"י ידיעת היש, ואפשר לומר שהיש הוא אין כי הוא עשוי מאין. ואפשר לומר שהאין יש כי יש דבר כזה אין. ושניהם זה דבר אחד יש זה אין ואין זה יש. ויש זה יש ואין זה אין.
השלב הבא הוא להבין שכל המושגים הבאים הם כלום לעומת הדבר האמיתי ולהבין כמה האדם לא יודע, כי אם נסתכל בפרספקטיבה הבאה, נראה שהמושגים האלה רחוקים מהמציאות מרחק שמיים וארץ ואף יותר מכך. כי היש עשוי מאין, והאין מניין? כלומר כל היש הוא עשוי מאין ולכן כל היש הוא אין. והאין הוא גם עשוי ממשהו. וכאן אנחנו עוברים לשלב השלישי.
השלב השלישי הוא השלב שבו מבינים שכל האין הזה, מקורו בדבר שאי אפשר להגדיר אותו, הוא מעל היש והאין, אי אפשר להגדיר אותו באף צורה שהיא, כל מה שתגיד עליו הוא לא, לפי היהדות זה בורא עולם. ולכן כפי שהרמב"ם טען שאפשר רק לומר עליו דברים שהם שלילה שהם דברים שהוא לא. ולכן כל הגדרה שתנסה להגדיר אותו היא לא נכונה, והכל מטאפורות וכל השגה שהיא - היא תוצר של הדברים המוכרים שהם יש או אין. ואין לנו נגיעה במציאות האמיתית כלל.
כלומר גם אדם שחי בתוך הגוף עם התודעה וגם אחרי שהתודעה עוזבת את הגוף, היא לא תתפוס אותו. בשום צורה שהיא. וע"מ לשבר את האוזן זה התהליך: יש - אין - ? אי אפשר להבין את זה. וע"י כך ניתן להבין את המשפט "תכלית הידיעה שלא לדעת" וגם בתובנה הזו יש דרגות, שהם אותה התובנה בדיוק, רק רמות העמקות משתנות בה.
*
בשלב מסויים, חוקי הלוגיקה מפסיקים לעבוד, חוקי הלוגיקה הם מתאימים לעולם, הם מתאימים לחיים רק בעומק גדול יותר הם מאבדים את קיומם.
חוקי הלוגיקה טובים לחיים שלנו, ובזכותם אנשים חיים ומתפקדים, עובדים ולומדים, צוברים ידע, ומתקדמים בהתקדמות אינסופית, גם אחרי שתודעה עוזבת את הגוף. וגם רמות הלוגיקה משתנות בהתאם להתקדמות, כלומר מעבר לגוף גם חוקי הלוגיקה שונים, אבל זה לא אומר שהם לא מסתיימים כי ללוגיקה יש סוף גם. והיא מסתיימת היכן שתכלית הידיעה לא לדעת מתחילה.
דוגמא טובה לשימוש בחוקי הלוגיקה בחיי היום יום: נניח שאדם צריך לבצע משימה, ופתאום מישהו בא אליו ונוגע לו בנקודה רגישה ומביע ביקורת מזלזלת. האדם יכול לכעוס ולפעול לפי הרגש או, ללכת לפי ההיגיון ולא להתרגש מאנשים ולסמן את הנקודה המרכזית שאליה הוא רוצה להגיע במעגל בחיים. כמו בגאומטריה יש נקודה מרכזית במעגל ממנה אפשר לשרטט רדיוס, אבל אם האדם ילך לדברים מסביב וייתמקד בהם, במקום בדבר הנכון שאליו הוא שואף, כלומר למטרה שהוא שואף להגיע אליה, הוא יכול לאבד המון אנרגיה ללא תועלת. ובמצב זה, שהוא הולך לדברים שמסביב לדבר, הוא יוצר נקודה מבחוץ ע"י השקה להיקף העיגול וזה נקרא משיק.
כלומר הוא נוגע בנקודה הלא נכונה ומשיק לדברים שמסביב אבל לא נוגע בנקודה המרכזית, כלומר מתייחס לדברים שמסביב במקום להתייחס למטרה עצמה. והחכמה לראות את המטרה בצורה ממוקדת מאוד, ומדוייקת. ולראות את הדברים כפי שהם, ולזרום עם הדברים כפי שהם. וע"י שאדם לא יכעס אפילו על דברים שראויים לכעוס עליהם, וייתמקד טוב במטרה ויתייחס לעיקר ויזרוק את הטפל, וישקיע 100% השקעה. ע"י כך האדם יעשה את ייעודו מתוך הנאה מהדרך, ויהיה פנוי להינות מהמעשה עצמו ולהינות מהדרך ויישמח מכל דבר בדרך, ושאדם עושה את הדרך למטרה שלו מתוך אושר ושמחה אמיתית אז הוא גם בריא ושמח. וכל ההנאה של האדם מהדרך והמעשה עצמו באים לו מהדבר החשוב ביותר הבא:
אם תראה ותבין את השלמות שיש בכל דבר אז גם תחווה את השלמות תמיד, ותהנה מהדבר בלי קשר לתוצאה שלו.
*
לוח זמנים כמסגרת תומכת
אין דבר נפלא מלוח זמנים מסודר, לוח זמנים שאדם רושם את המטרות שלו בכל יום, יומן אירועים, מסדר את הזמנים לפי שעות כך שיוכל לבנות אתם את שאר הדברים הנוספים עם לוחות זמנים נוספים ומתכנן דברים. לוח זמנים שמאפשר לו להיות גמיש כשמתאפשר, לוח זמנים שמאפשר לאדם לתכנן את לוחות הזמנים של נושאים רבים בו זמנית.
לימודים, עבודה, סידורים, קניות וכו'.
לוח הזמנים נותן לאדם תחושה של עקביות במה שהוא עושה, מעין מסגרת שהוא יכול לשרטט את ההתקדמות שלו בהתאמה ללוח הזמנים, כלומר האדם מתקדם למטרות שהוא רושם בלוח הזמנים, וכל יום הוא מתקדם בכמה דברים בחיים. לדוגמא: לימודים, הוא קובע זמן מסויים כל יום, וכך יודע שהוא מתמיד ומשקיע בלימודים. זה יכול להיות לצורך העניין כל נושא, העיקר לעשות הטוב ביותר בעקביות ובהתמדה.
וכך מטרה אחרי מטרה, והחכמה היא להינות מהדרך אל המטרה. ויש הרבה דברים יפים בדרך רק צריך להתבונן, ואז מוצאים.
*
אפשר לנסוק לגבהים הרבה יותר גדולים...
השלב הראשון לגלות שיש יש והיש עשוי מאין. האין יצר את היש, ושיש יש זה יוצר את המושג אין ע"י ידיעת היש, ואפשר לומר שהיש הוא אין כי הוא עשוי מאין. ואפשר לומר שהאין יש כי יש דבר כזה אין. ושניהם זה דבר אחד יש זה אין ואין זה יש. ויש זה יש ואין זה אין.
השלב הבא הוא להבין שכל המושגים הבאים הם כלום לעומת הדבר האמיתי ולהבין כמה האדם לא יודע, כי אם נסתכל בפרספקטיבה הבאה, נראה שהמושגים האלה רחוקים מהמציאות מרחק שמיים וארץ ואף יותר מכך. כי היש עשוי מאין, והאין מניין? כלומר כל היש הוא עשוי מאין ולכן כל היש הוא אין. והאין הוא גם עשוי ממשהו. וכאן אנחנו עוברים לשלב השלישי.
השלב השלישי הוא השלב שבו מבינים שכל האין הזה, מקורו בדבר שאי אפשר להגדיר אותו, הוא מעל היש והאין, אי אפשר להגדיר אותו באף צורה שהיא, כל מה שתגיד עליו הוא לא, לפי היהדות זה בורא עולם. ולכן כפי שהרמב"ם טען שאפשר רק לומר עליו דברים שהם שלילה שהם דברים שהוא לא. ולכן כל הגדרה שתנסה להגדיר אותו היא לא נכונה, והכל מטאפורות וכל השגה שהיא - היא תוצר של הדברים המוכרים שהם יש או אין. ואין לנו נגיעה במציאות האמיתית כלל.
כלומר גם אדם שחי בתוך הגוף עם התודעה וגם אחרי שהתודעה עוזבת את הגוף, היא לא תתפוס אותו. בשום צורה שהיא. וע"מ לשבר את האוזן זה התהליך: יש - אין - ? אי אפשר להבין את זה. וע"י כך ניתן להבין את המשפט "תכלית הידיעה שלא לדעת" וגם בתובנה הזו יש דרגות, שהם אותה התובנה בדיוק, רק רמות העמקות משתנות בה.
*
בשלב מסויים, חוקי הלוגיקה מפסיקים לעבוד, חוקי הלוגיקה הם מתאימים לעולם, הם מתאימים לחיים רק בעומק גדול יותר הם מאבדים את קיומם.
חוקי הלוגיקה טובים לחיים שלנו, ובזכותם אנשים חיים ומתפקדים, עובדים ולומדים, צוברים ידע, ומתקדמים בהתקדמות אינסופית, גם אחרי שתודעה עוזבת את הגוף. וגם רמות הלוגיקה משתנות בהתאם להתקדמות, כלומר מעבר לגוף גם חוקי הלוגיקה שונים, אבל זה לא אומר שהם לא מסתיימים כי ללוגיקה יש סוף גם. והיא מסתיימת היכן שתכלית הידיעה לא לדעת מתחילה.
דוגמא טובה לשימוש בחוקי הלוגיקה בחיי היום יום: נניח שאדם צריך לבצע משימה, ופתאום מישהו בא אליו ונוגע לו בנקודה רגישה ומביע ביקורת מזלזלת. האדם יכול לכעוס ולפעול לפי הרגש או, ללכת לפי ההיגיון ולא להתרגש מאנשים ולסמן את הנקודה המרכזית שאליה הוא רוצה להגיע במעגל בחיים. כמו בגאומטריה יש נקודה מרכזית במעגל ממנה אפשר לשרטט רדיוס, אבל אם האדם ילך לדברים מסביב וייתמקד בהם, במקום בדבר הנכון שאליו הוא שואף, כלומר למטרה שהוא שואף להגיע אליה, הוא יכול לאבד המון אנרגיה ללא תועלת. ובמצב זה, שהוא הולך לדברים שמסביב לדבר, הוא יוצר נקודה מבחוץ ע"י השקה להיקף העיגול וזה נקרא משיק.
כלומר הוא נוגע בנקודה הלא נכונה ומשיק לדברים שמסביב אבל לא נוגע בנקודה המרכזית, כלומר מתייחס לדברים שמסביב במקום להתייחס למטרה עצמה. והחכמה לראות את המטרה בצורה ממוקדת מאוד, ומדוייקת. ולראות את הדברים כפי שהם, ולזרום עם הדברים כפי שהם. וע"י שאדם לא יכעס אפילו על דברים שראויים לכעוס עליהם, וייתמקד טוב במטרה ויתייחס לעיקר ויזרוק את הטפל, וישקיע 100% השקעה. ע"י כך האדם יעשה את ייעודו מתוך הנאה מהדרך, ויהיה פנוי להינות מהמעשה עצמו ולהינות מהדרך ויישמח מכל דבר בדרך, ושאדם עושה את הדרך למטרה שלו מתוך אושר ושמחה אמיתית אז הוא גם בריא ושמח. וכל ההנאה של האדם מהדרך והמעשה עצמו באים לו מהדבר החשוב ביותר הבא:
אם תראה ותבין את השלמות שיש בכל דבר אז גם תחווה את השלמות תמיד, ותהנה מהדבר בלי קשר לתוצאה שלו.
050-3331-331