כאשר אדם אומר כי הוא רוצה לפתח את כוח הרצון שלו נשאלת השאלה מהיכן יש לו את הרצון לפתח את הכוח רצון
יש מאין =משהו שהשכל לא יכול להבין כיצד נוצר או בכלל האם נוצר - כלומר לא יכול לזהות את החוקיות של איך הדבר הופיע...
נניח יש את עולם הסיבות, ויש את עולם התוצאות. בעולם הסיבות מתקיימים התהליכים שמקבלים ביטוי בעולם התוצאות או עולם התופעות. אך עולם הסיבות לא גלוי לעין בעולם התופעות התופעות מופיעות באפס זמן כך שסיבתם לא נודעה ואז נראה הדבר כיש מאין.
ונניח הגענו לעולם הסיבות, ונשאל על הסיבות למה הן קיימות גם אז נחזור לאותו מקום בו לא יהיה מובן כיצד הופיעו הסיבות ונתייג אותן כיש מאין...
וכן קיימת אפשרות כי כלל אין כזה דבר סיבה
אפשרות נוספת זה שתכנון זה משהוא שדורש אפס זמן =מפיל את הדבר שהשכל נשען עליו.
אפשרות אחרת שזה נובע ממימד אחר שאין לנו את הכלים להתמודד עם ההתנהלות בו
חרדה זה כמו סופה ההבדל היחיד שלא מודיעים בחדשות שחרדה מתקרבת... אבל בכל זאת מרגישים את ההתחלה שלה, ואו לקחת כדור הרגעה או להיות בסביב תומכת...
כמובן לזכור שלחרדה יש התחלה ויש סוף
טבע הדברים להופיע יש מאין...
יש מאין זה אומר שפתאום יש!!!
והלמה נעלם מהעין=שכל..
וכך באותה צורה יש מחשבות שמנסות
להבין את האין... ולמה?
גם זה נעלם מהעין=שכל
וככה זה בטבע
יש מחזור שאין לו התחלה ואין לו סוף
וככה יש מחשבות שחושבות שהן יודעות יותר טוב ממחשבות אחרות
ויש מחשבות שחושבות כי יש מחשבות "שלא אמורות או לא צריכות להיות"
וכל אלו כמו עלה שנושר מהעץ ללא מאמץ
וגם אם ישנו מאמץ הוא ללא מאמץ
ואם יש מה שמכריח את הדברים
מה יש בתוך מה שמכריח את הדברים?
וככה השמש עולה וגם יורדת
והלמה בדיוק כמו השמש
בין שני צלילים האוזן לא מפסיקה לשמוע
בין שני אותיות העין לא מפסיקה לראות
בין שני ניחוחות האף לא מפסיק להריח
בין התחושות יש את חווית הקיום
ובין המחשבות נגלית המהות
ואם אתה מרגיש תלוש
אתה בין, והבין מכיל את הכל
ואתה הוא הבין המפריד והמאחד וגם המאפשר
סיפור המאיה (שמעתי מאלון גבע)
יש את המקור.
המקור הוא ללא התחלה וללא סוף המקור לא משתנה לא זז לא בתנועה הוא נמצא בכל אחד וכל אחד נמצא בתוכו הוא נמצא בכל מקום ואין מקום שהוא לא נמצא אזי זה אומר שהוא נמצא בכל מקום כל הזמן.
מהמקור יצאה מאיה ומאיה ללא התחלה כי היא מהמקור רק יש לה סוף.
למאיה יש שני פרצופים פרצוף אחד שמסתכל על המקור, כל שהיא יודעת זה את המקור.
הפרצוף השני זה שהיא מסתכלת החוצה, ברגע שהיא מסתכלת החוצה היא שוכחת את הפרצוף שמסתכל פנימה.
למאיה יש את הכוח של המקור היא יכולה ליצור הכל מהכל, חוץ מהמקור עצמו.
בגלל שיש לה את הכוח של המקור היא לא יכולה ליצור את המקור יש לה כוח ליצור הכל את - הכוח המדמה.
המאיה היא כמו זרע.
בזרע יש את הפוטנציאל של כל היער.
מזרע אחד יוצא עץ מעץ אחד הרבה זרעים, מהרבה זרעים הרבה עצים, ומשם כל היער.
יש לה פוטנציאל ליצור הכל.
אותו זרע אם לוקחים מימנו את חמשת היסודות של היקום שהם - חלל, אויר, אש, מים ואדמה.
הזרע לא יכול לממש את עצמו.
מאיה היא אותו דבר,: יש לה את הכוח ליצור את הכל, רק ללא המקור היא לא יכולה להתקיים.
משמע היא תלויה במקור...
למאיה יש לה שני פרצופים.
אחד פנימי - והוא מסתכלת על המקור וכל מה שהיא רואה זה את המקור.
ובפרצוף השני שהיא מסתכלת החוצה, היא שוכחת את המקור, היא לא רואה כלום, ואז היא נבהלת.
בגלל שהיא שוכחת את המקור, היא מחפשת את המקור, ואז היא מתחילה ליצור (הכוח המדמה) שהיא מסיימת את היצירה שלה, היא מחפשת את המקור ביצירה שלה.
בגלל שהיא לא יכולה ליצור את המקור, היא לא תמצא את המקור ביצירה שלה.
מאיה היא המחשבה הראשונה "אני" אחרי שהיא מתחילה לנוע ההיא אומרת "שלי" זו התנועה החוצה "מאני" ל - "שלי" הגוף שלי, ההורים שלי, המשפחה שלי, המשחקים שלי הבית ספר שלי, האוטו שלי.
היא מתרחקת כל כך רחוק עם ה - "שלי", היא לא יכולה למצוא את המקור ב - "שלי" משמע שהיא כמו סירה שיצאה החוצה מה ש - "הידע" עושה הוא הופך את הפנים של הסירה פנימה.
דרך ה - "שלי" חזרה ל - "אני" ולמקור.
שהמקור זה חזרה הביתה.
המקור זה ההוויה, המקור זה מי שאני, זה הטבע האמיתי של עצמי, שהוא נמצא בכל אחד.
זה סיפור המאיה.
כל מה שהוא רוצה זה לחוות את עצמו ואתה מאפשר לו את זה אם אתה רוצה ואם לא...
כל פעם שתיזגח אותו הוא פשוט יהרוס אותך ורק כדי שתמשיך לאפשר לו לחוות את עצמו.
ביום שלא תספק לו את המזון הזה הוא פשוט יחליף אותך..
כל מה שאתה צריך לעשות כדי לאפשר לו זאת ולחיות בשקט ושלווה זה לחוות את עצמך
הנוכחות שלך היא המזון שלו
כל מה שהוא רוצה זה לחוות את עצמו ואתה מאפשר לו את זה אם אתה רוצה ואם לא...
כל פעם שתיזגח אותו הוא פשוט יהרוס אותך ורק כדי שתמשיך לאפשר לו לחוות את עצמו.
ביום שלא תספק לו את המזון הזה הוא פשוט יחליף אותך..
כל מה שאתה צריך לעשות כדי לאפשר לו זאת ולחיות בשקט ושלווה זה לחוות את עצמך
הנוכחות שלך היא המזון שלו
התורה היא תורת חיים, ולא החיים עצמם. טבע השיחה בעזרתם האדיבה והאינטרסנטית של הסמכויות, הופכות את התורה לחיים עצמם ובכך האנשים הופכים בתורה קרדום לחפור בה ושוכחים שהתורה אינה המטרה אלא החיים..
ובכך אם הפכת את החיפוש למטרה אל תצפה למצוא משהו.
האם ניתן להפריד בינך לבין המציאות?
האם ניתן להפריד בינך לבין המחשבות תחושות ורגשות?
מה זה אומר "עליך" שאי אפשר לנתק אותך מהסביבה בה אתה נמצא?
כלומר אפשר ל העביר אותך ממקום למקום אבל לעולם לא ניתן לנתק אותך מהמקום וגם לא מהזמן תמיד תהיה בתוך מקום וזמן...
מה יותר אמיתי, אתה או המציאות שעוטפת אותך?
ההבדל בין פחד לחרדה, שפחד אתה יודע ממה, וחרדה אין לך שום מושג.
ויותר מזה בפחד אתה יודע שאתה מפחד, וחרדה אתה חושב שזה בכלל משהו אחר כמו בעיה רפואית וכן הלאה...
יש מאין =משהו שהשכל לא יכול להבין כיצד נוצר או בכלל האם נוצר - כלומר לא יכול לזהות את החוקיות של איך הדבר הופיע...
נניח יש את עולם הסיבות, ויש את עולם התוצאות. בעולם הסיבות מתקיימים התהליכים שמקבלים ביטוי בעולם התוצאות או עולם התופעות. אך עולם הסיבות לא גלוי לעין בעולם התופעות התופעות מופיעות באפס זמן כך שסיבתם לא נודעה ואז נראה הדבר כיש מאין.
ונניח הגענו לעולם הסיבות, ונשאל על הסיבות למה הן קיימות גם אז נחזור לאותו מקום בו לא יהיה מובן כיצד הופיעו הסיבות ונתייג אותן כיש מאין...
וכן קיימת אפשרות כי כלל אין כזה דבר סיבה
אפשרות נוספת זה שתכנון זה משהוא שדורש אפס זמן =מפיל את הדבר שהשכל נשען עליו.
אפשרות אחרת שזה נובע ממימד אחר שאין לנו את הכלים להתמודד עם ההתנהלות בו
חרדה זה כמו סופה ההבדל היחיד שלא מודיעים בחדשות שחרדה מתקרבת... אבל בכל זאת מרגישים את ההתחלה שלה, ואו לקחת כדור הרגעה או להיות בסביב תומכת...
כמובן לזכור שלחרדה יש התחלה ויש סוף
טבע הדברים להופיע יש מאין...
יש מאין זה אומר שפתאום יש!!!
והלמה נעלם מהעין=שכל..
וכך באותה צורה יש מחשבות שמנסות
להבין את האין... ולמה?
גם זה נעלם מהעין=שכל
וככה זה בטבע
יש מחזור שאין לו התחלה ואין לו סוף
וככה יש מחשבות שחושבות שהן יודעות יותר טוב ממחשבות אחרות
ויש מחשבות שחושבות כי יש מחשבות "שלא אמורות או לא צריכות להיות"
וכל אלו כמו עלה שנושר מהעץ ללא מאמץ
וגם אם ישנו מאמץ הוא ללא מאמץ
ואם יש מה שמכריח את הדברים
מה יש בתוך מה שמכריח את הדברים?
וככה השמש עולה וגם יורדת
והלמה בדיוק כמו השמש
בין שני צלילים האוזן לא מפסיקה לשמוע
בין שני אותיות העין לא מפסיקה לראות
בין שני ניחוחות האף לא מפסיק להריח
בין התחושות יש את חווית הקיום
ובין המחשבות נגלית המהות
ואם אתה מרגיש תלוש
אתה בין, והבין מכיל את הכל
ואתה הוא הבין המפריד והמאחד וגם המאפשר
סיפור המאיה (שמעתי מאלון גבע)
יש את המקור.
המקור הוא ללא התחלה וללא סוף המקור לא משתנה לא זז לא בתנועה הוא נמצא בכל אחד וכל אחד נמצא בתוכו הוא נמצא בכל מקום ואין מקום שהוא לא נמצא אזי זה אומר שהוא נמצא בכל מקום כל הזמן.
מהמקור יצאה מאיה ומאיה ללא התחלה כי היא מהמקור רק יש לה סוף.
למאיה יש שני פרצופים פרצוף אחד שמסתכל על המקור, כל שהיא יודעת זה את המקור.
הפרצוף השני זה שהיא מסתכלת החוצה, ברגע שהיא מסתכלת החוצה היא שוכחת את הפרצוף שמסתכל פנימה.
למאיה יש את הכוח של המקור היא יכולה ליצור הכל מהכל, חוץ מהמקור עצמו.
בגלל שיש לה את הכוח של המקור היא לא יכולה ליצור את המקור יש לה כוח ליצור הכל את - הכוח המדמה.
המאיה היא כמו זרע.
בזרע יש את הפוטנציאל של כל היער.
מזרע אחד יוצא עץ מעץ אחד הרבה זרעים, מהרבה זרעים הרבה עצים, ומשם כל היער.
יש לה פוטנציאל ליצור הכל.
אותו זרע אם לוקחים מימנו את חמשת היסודות של היקום שהם - חלל, אויר, אש, מים ואדמה.
הזרע לא יכול לממש את עצמו.
מאיה היא אותו דבר,: יש לה את הכוח ליצור את הכל, רק ללא המקור היא לא יכולה להתקיים.
משמע היא תלויה במקור...
למאיה יש לה שני פרצופים.
אחד פנימי - והוא מסתכלת על המקור וכל מה שהיא רואה זה את המקור.
ובפרצוף השני שהיא מסתכלת החוצה, היא שוכחת את המקור, היא לא רואה כלום, ואז היא נבהלת.
בגלל שהיא שוכחת את המקור, היא מחפשת את המקור, ואז היא מתחילה ליצור (הכוח המדמה) שהיא מסיימת את היצירה שלה, היא מחפשת את המקור ביצירה שלה.
בגלל שהיא לא יכולה ליצור את המקור, היא לא תמצא את המקור ביצירה שלה.
מאיה היא המחשבה הראשונה "אני" אחרי שהיא מתחילה לנוע ההיא אומרת "שלי" זו התנועה החוצה "מאני" ל - "שלי" הגוף שלי, ההורים שלי, המשפחה שלי, המשחקים שלי הבית ספר שלי, האוטו שלי.
היא מתרחקת כל כך רחוק עם ה - "שלי", היא לא יכולה למצוא את המקור ב - "שלי" משמע שהיא כמו סירה שיצאה החוצה מה ש - "הידע" עושה הוא הופך את הפנים של הסירה פנימה.
דרך ה - "שלי" חזרה ל - "אני" ולמקור.
שהמקור זה חזרה הביתה.
המקור זה ההוויה, המקור זה מי שאני, זה הטבע האמיתי של עצמי, שהוא נמצא בכל אחד.
זה סיפור המאיה.
כל מה שהוא רוצה זה לחוות את עצמו ואתה מאפשר לו את זה אם אתה רוצה ואם לא...
כל פעם שתיזגח אותו הוא פשוט יהרוס אותך ורק כדי שתמשיך לאפשר לו לחוות את עצמו.
ביום שלא תספק לו את המזון הזה הוא פשוט יחליף אותך..
כל מה שאתה צריך לעשות כדי לאפשר לו זאת ולחיות בשקט ושלווה זה לחוות את עצמך
הנוכחות שלך היא המזון שלו
כל מה שהוא רוצה זה לחוות את עצמו ואתה מאפשר לו את זה אם אתה רוצה ואם לא...
כל פעם שתיזגח אותו הוא פשוט יהרוס אותך ורק כדי שתמשיך לאפשר לו לחוות את עצמו.
ביום שלא תספק לו את המזון הזה הוא פשוט יחליף אותך..
כל מה שאתה צריך לעשות כדי לאפשר לו זאת ולחיות בשקט ושלווה זה לחוות את עצמך
הנוכחות שלך היא המזון שלו
התורה היא תורת חיים, ולא החיים עצמם. טבע השיחה בעזרתם האדיבה והאינטרסנטית של הסמכויות, הופכות את התורה לחיים עצמם ובכך האנשים הופכים בתורה קרדום לחפור בה ושוכחים שהתורה אינה המטרה אלא החיים..
ובכך אם הפכת את החיפוש למטרה אל תצפה למצוא משהו.
האם ניתן להפריד בינך לבין המציאות?
האם ניתן להפריד בינך לבין המחשבות תחושות ורגשות?
מה זה אומר "עליך" שאי אפשר לנתק אותך מהסביבה בה אתה נמצא?
כלומר אפשר ל העביר אותך ממקום למקום אבל לעולם לא ניתן לנתק אותך מהמקום וגם לא מהזמן תמיד תהיה בתוך מקום וזמן...
מה יותר אמיתי, אתה או המציאות שעוטפת אותך?
ההבדל בין פחד לחרדה, שפחד אתה יודע ממה, וחרדה אין לך שום מושג.
ויותר מזה בפחד אתה יודע שאתה מפחד, וחרדה אתה חושב שזה בכלל משהו אחר כמו בעיה רפואית וכן הלאה...
050-3331-331