תאוות בצע היא תשוקה עזה וכמיהה לכסף ועושר חומרי. תאב בצע רואה בעושר כמטרה ולא כאמצעי. תאוות הבצע היא אחד משבעת החטאים של הנצרות הקתולית. תאב בצע מסוגל לפעמים להפעיל אמצעים בלתי - כשרים על מנת להגדיל את הונו האישי. תאוות בצע יכולה לבוא לידי ביטוי בקבלת שוחד וטובות הנאה, למשל.
סמל מובהק לתאוות בצע ותוצאותיה הוא המלך מידאס מהמיתולוגיה היוונית, שביקש מדיוניסוס שכל מה שייגע בו יהפוך לזהב. בתחילה היה מידאס מרוצה מיכולת זו, הוא הפך מספר דברים לזהב, ושמח מהתעשרותו הצפויה, אולם עד מהרה החל להתחרט על משאלתו זו. מידאס לא היה יכול עוד לאכול או לשתות, מכיוון שבכל פעם שנגע בשתייה או מזון, הם הפכו לזהב. כאשר ניגשה בתו לנחמו, נגע בה בטעות, והפך אותה לזוועתו לפסל זהב.
ביהדות, הדיבר האחרון מעשרת הדברות, לא תחמוד, נוגע לאיסור על התאווה שבלב. אם כי פרטי ההלכות אינם תואמים לגמרי איסור על תאוות בצע. תוצאות נגררות של תאוות ממון נאסרו בהלכה באיסורים עצמאים, כמו גזל, גניבה, שוחד, עושק, הונאה, רמאות, הסגת גבול, ריבית וכדומה. בעל ספר משלי מגנה את התכונה כשלעצמה (משלי א' י"ט, ט"ו כ"ז), ואף הנביאים במספר מקומות מגנים את ישראל בשל תאוות הבצע שלהם (ירמיהו ו' י"ג, ח' י'). במקרא, יתרו יועץ למשה למנות שופטים שאחת מתכונותיהם היא שנאת בצע (שמות י"ח כ"א). בספר שמואל מסופר על בניו של שמואל הנביא, השופטים, שהיטו משפט בשל רדיפת בצע ולקיחת שוחד ועל כן העם מאס במשפטם וביקש לו מלך (שמואל א', ח' ג').
אטימולוגיה:
כאשר עברו מסחר חליפין לסחר באמצעות מטבעות, היו בוצעים (פורסים) לוח מתכת לפרוסות בגודל זהה, כל יחידה היא בצע או אם המתכת הייתה כסף הייתה היחידה הבודדת "בצע כסף".
משמעות המילה בצע לפי התרגומים ורש"י היא הנאת ממון, ואילו לפי אבן עזרא וספורנו - תועלת.
סמל מובהק לתאוות בצע ותוצאותיה הוא המלך מידאס מהמיתולוגיה היוונית, שביקש מדיוניסוס שכל מה שייגע בו יהפוך לזהב. בתחילה היה מידאס מרוצה מיכולת זו, הוא הפך מספר דברים לזהב, ושמח מהתעשרותו הצפויה, אולם עד מהרה החל להתחרט על משאלתו זו. מידאס לא היה יכול עוד לאכול או לשתות, מכיוון שבכל פעם שנגע בשתייה או מזון, הם הפכו לזהב. כאשר ניגשה בתו לנחמו, נגע בה בטעות, והפך אותה לזוועתו לפסל זהב.
ביהדות, הדיבר האחרון מעשרת הדברות, לא תחמוד, נוגע לאיסור על התאווה שבלב. אם כי פרטי ההלכות אינם תואמים לגמרי איסור על תאוות בצע. תוצאות נגררות של תאוות ממון נאסרו בהלכה באיסורים עצמאים, כמו גזל, גניבה, שוחד, עושק, הונאה, רמאות, הסגת גבול, ריבית וכדומה. בעל ספר משלי מגנה את התכונה כשלעצמה (משלי א' י"ט, ט"ו כ"ז), ואף הנביאים במספר מקומות מגנים את ישראל בשל תאוות הבצע שלהם (ירמיהו ו' י"ג, ח' י'). במקרא, יתרו יועץ למשה למנות שופטים שאחת מתכונותיהם היא שנאת בצע (שמות י"ח כ"א). בספר שמואל מסופר על בניו של שמואל הנביא, השופטים, שהיטו משפט בשל רדיפת בצע ולקיחת שוחד ועל כן העם מאס במשפטם וביקש לו מלך (שמואל א', ח' ג').
אטימולוגיה:
כאשר עברו מסחר חליפין לסחר באמצעות מטבעות, היו בוצעים (פורסים) לוח מתכת לפרוסות בגודל זהה, כל יחידה היא בצע או אם המתכת הייתה כסף הייתה היחידה הבודדת "בצע כסף".
משמעות המילה בצע לפי התרגומים ורש"י היא הנאת ממון, ואילו לפי אבן עזרא וספורנו - תועלת.
050-3331-331