* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:
הכל כרצונך תמיד, לרצות את הכל בשלמות, סבל נצחי, אחדות לא נצחית, מה שנכון לך, להדחיק רצונות, הכל נגד רצונך תמיד.
שאלה: איך ההבנה, שלמשל השולחן, היא למעשה גם יש וגם אין, מביאה למצב שאין יותר שאלות?
אליעד: את אומרת שכאשר את מסתכלת על השולחן, את רואה שזה אחד, אבל את לא מבינה איך זה פותר את כל הבעיות. העניין הוא שכול דבר שאת מסתכלת עליו עד הסוף, את מגיעה ללא יודעת, לכלום, אין הבדל.
עכשיו, מה זה נותן? מהצד שאת לא יודעת שום דבר, אז אין לך יותר שאלות. ומהצד שאת כן יודעת, יש לך שאלות ויש לך תשובות, אבל לא תשובות מלאות ומוחלטות. מהצד שאת לא רוצה שום דבר, אין בעיה. מהצד שאת רוצה הכל, גם אין בעייה. אבל מהצד שאת גם רוצה וגם לא רוצה, אז רצונך יכול להתמלא אבל אף פעם לא בשלמות.
למשל, את לוקחת משהו שמציק לך וחוקרת אותו, ובסוף את מגיעה שזה לא משנה לך. אז אם זה לא משנה לך אז אין יותר בעיה, אבל מהצד שזה כן משנה לך, את יכולה למצוא תשובות והסברים אבל אף פעם זה לא יהיה מושלם.
שאלה: אני הבנתי ממך שאם פעם אחת מבינים שהיש והאין זה אחד, אז זהו זה. יש דברים שאני מבינה שיש ואין זה אחד, אבל עדיין יש דברים שאני לא מבינה אותם כך, אז איך זה?
אליעד: השאלה היא בעומק של מה שאת הבנת. למרות שאת חושבת שיש דברים שהם לא משנים, עדיין את חושבת שיש דברים אחרים שהם כן משנים.
יש אדם שלוקח דבר ובודק, אבל זה לא בשלמות. כי אפילו שאת חושבת שאין הבדל, בתוך תוכך את עדיין חושבת שיש טיפה הבדל. אבל אם את הולכת עד הסוף לגמרי לגמרי של דבר אחד, את תגיעי לסוף של הכל.
ללכת עד הסוף הכוונה שכבר לא תחווי את האני שלך. את לא תדעי מה זה אני. אז במכה אחת כל השאלות יגמרו לך בכל הנושאים.
זה הכל באופן יחסי, עלו לך שאלות והבנת שזה אחד, אבל בכל זאת נשארו לך שאלות כי לא הלכת עד הסוף על הכל.
את אומרת שאין לך שאלות ולכן את לא יודעת איך להתקדם. אני רוצה להסביר לך מה הכוונה לשאלות. שאלות, הכוונה ביום יום, למשל, מה אני צריכה לעשות, מה אני אלבש היום? אלו השאלות שאת צריכה לבדוק אותם. למשל, למה את מפחדת שיקרה משהו רע?
למשל כאב פיסי, תשאלי, למה זה כואב לי? מצד אחד את כאלוהים רוצה שזה יקרה, מצד שני אני כאלוהים לא רוצה שזה יקרה, מצד שלישי זה לא משנה אם זה קורה או לא קורה.
כשכואב לך תנסי לגלות מה את חווה. למשל תשאלי, מה אני מרגישה עכשיו? את מרגישה כאב, מה זה כאב? לשאול מה אני מרגישה כאשר רע לי, למה רע לי?
למשל כאבו לך העיניים, מצד אחד ככה אלוהים רוצה. מצד שני אם תשאלי אותו הוא יגיד שגם הוא לא יודע, זה מה שהוא רוצה והוא לא יכול לעשות כלום. מצד שלשי, למה אתה רוצה? הוא לא מבין מה את שואלת. השלוש תשובות האלו צריכות להיות לך.
שוב, כואבות לי העיניים, ככה כאלוהים את רוצה. כואבות לי העיניים? רק זה מה שגרוע? הכל גרוע, גם זה שאני קיימת זה גרוע. ומצד נוסף, מה זה משנה.
שאלה: אבל נשארת עם הכאב עיניים.
אליעד: אבל החוויה משתנה, מהצד שאתה רוצה נשארת עם הכאב, מהצד שאתה לא רוצה, גם נשארת עם הכאב, אך אם אתה באחד, אז אתה לא יודע שאתה קיים, ואז לא נשארת עם הכאב.
ואפילו אם לא כואבות לך העיניים ואת רגועה, גם זאת בעייה. למה? כי הכל כואב, זה שאת קיימת זו סיבה מספיק טובה לסבול.
שאלה: יש הבדל בין כאב לסבל.
אליעד: כאב מילא, אבל סבל, אתה סובל כי אתה לנצח נצחים נמצא פה עם רצון, זוהי בעיה הרבה יותר קשה מכאב. האדם קיים לנצח, אפילו אם את לא קיימת כמו שאת עכשיו, עדיין תהיי קיימת לנצח, ותמיד יש לך רצון, ותמיד יש לך תודעה, כל זמן שיש לך רצון אז את מודעת, וזה למעשה בית כלא נצחי, וזה הרבה יותר גרוע מכאבי עיניים.
אז אם אתה מבין שזה כל כך רע, וזה מייאש אותך עד כדי כך שאין לך שום ציפיות, אז אם אין לך ציפיות, אז טוב לך.
אם אתה מפחד להרגיש רע, ואתה ממשיך לחכות לטוב, אבל במוקדם ובמאוחר אתה תגלה שזה רע, ושזה יהיה כל כך רע, עד שאתה לא תצפה לטוב. אם בכל מקרה אתה סובל, אז אתה משחרר לגמרי, אתה מבין שבכל מקרה אתה אבוד, אז אתה משחרר. כאלוהים אבוד לך, זה לא שאולי אלוהים יעזור לך, אני כאלוהים המנגנון שלי דפוק, ואז אתה שותק, ואם שתקת אין יותר שום חיסרון. ואז אתה חווה את השלמות.
שאלה: אני לא מבינה למה זה רע?
אליעד: למה רע לך שכואבות לך העיניים?
שאלה: אני לא יכולה לשאת את זה.
אליעד: את לא רוצה את זה. יש לך התנגדות.
זה שאת למשל לא רוצה כעת שיתלו אותך על עץ, זוהי גם התנגדות. תמיד יש משהו שאת לא רוצה.
שאלה: אני לא מבינה שאתה אומר שתמיד יש סבל.
אליעד: כי תמיד יש רצון. כשאדם אומר שהוא רוצה בית, הוא סובל מזה שאין לו בית. מה זה סבל? לא לרצות את מה שקורה. בגלל שזה כאב מתמשך אז את לא מרגישה אותו.
אם היית אמיצה, היית אומרת את האמת, האמת היא שבהכל יש חסרונות. האדם מפחד לבטא את מה שהוא באמת רוצה. הוא לא מעיז לחשוב על מה שהוא רוצה, כי אם אני אגלה שאני רוצה את זה, אז מה זה אני ארגיש רע. האדם חושב שאם הוא ירצה משהו הוא יהיה אומלל, ולכן הוא אומר שהוא לא רוצה. אבל האדם לא באמת רוצה פחות, הוא רוצה את הכל.
אם היית אמיצה היית אומרת אני אגיד את מה שאני רוצה ומה שיקרה יקרה. מה אני באמת רוצה? אני רוצה את השלמות תמיד. ותמיד אין לי את זה. אם את מתכחשת, ואומרת שאת לא רוצה את השלמות, אלא מסתפקת במה שיש, אז באמת את אומרת שלא חסר לך כלום. אבל מה האמת? שאת תמיד רוצה יותר.
שבי על הכסא, ותנסי לחשוב, מה אני רוצה? האדם רוצה שתמיד יהיה את מה שהוא רוצה. למרות שאי אפשר להגיע למצב כזה, זה לא אומר שאת לא רוצה את זה.
שאלה: אולי כל החיים שלי למדתי לא לרצות.
אליעד: אי אפשר לא לרצות, למדת לשקר ולהגיד שאת לא רוצה.
האדם מפחד להגיד מה הוא באמת רוצה. הוא מפחד לגלות שלא יהיה לו את זה. אבל אם הוא לא יפחד, וילך עד הסוף, אז הכל יסתדר לו.
בפשיטות, כואב לך ואת לא רוצה את זה, אז רע לך.
טוב לך כשאת רוצה את זה, ורע לך כאשר את לא רוצה את זה. אז את רוצה שיהיה לך טוב, ואם את רוצה שתמיד יהיה לך טוב ולא יהיה לך רע, זה אומר שאת תמיד רוצה את מה שאת רוצה. להגיד אני רוצה שתמיד יהיה לי טוב, זה להגיד שאני תמיד רוצה שיהיה את מה שאני רוצה. אבל לא תמיד קורה מה שאת רוצה.
מה אני באמת רוצה? שתמיד יהיה את מה שאני רוצה. אבל אם אני רוצה את זה, אני בבעיה מאוד חמורה, כי רוב מה שאני רוצה לא קורה, ורוב מה שקורה אני לא רוצה.
אז אם את משקרת ואת אומרת, אני לא רוצה להיות אלוהים, עזוב אותי שהכל יהיה כרצוני, לי מספיק להיות רק בן אדם, אז תשארי בזה. אבל השאלה היא מה האמת? והאמת היא שאני רוצה שתמיד הכל יהיה כרצוני. שלא יקרה משהו שאני לא רוצה.
שאלה: זאת נראית לי דרישה מוגזמת.
אליעד: אבל אם הייתה אפשרות היית רוצה את זה? כן. ולכן הרצון הזה קיים בתוכך. אי אפשר להתכחש לזה. להגיד אני רוצה להרגיש טוב, פירושו להגיד שאני רוצה שהמציאות תהיה כרצוני.
אבל כאשר האדם מבין את זה, הוא מבין שתמיד זה לא כרצוני בשלמות. זה תמיד כרצוני חלקית ולא בשלמות. ואז מצד אחד - ככה אני כאלוהים רוצה, ומצד שני - תמיד יש משהו שאני לא שבע רצון ממנו
האדם מול עצמו תמיד צריך לדעת שהוא אולי טועה לחלוטין, ולכן הוא צריך לבדוק. אז מה שנכון, זה מה שנכון לי, אבל גם מה שנכון לי, יכול להיות שאם אני יעמיק עוד יותר, אני אגלה שיש משהו אחר שהוא יותר נכון לי. אני לא מגביל את עצמי לעצמי, אלא אני משוחרר לגמרי.
גם אם לאדם אין שום נאמנות לעצמו, אז הוא לא יכול להפגע. האדם נפגע כאשר יש לו נאמנות כל שהיא לעצמו. אם האדם אומר שמה שהוא עושה זה תמיד מה שהמציאות רוצה, ולא משנה מה טוב לו, זה כאילו שהוא מסיר כל אחריות מעליו. אז במצב כזה האדם לא יפגע. אבל אם האדם אומר אני עושה מה שהמציאות רוצה אבל גם יש את השיפוטיות שלי, ואז מתחיל להיות קונפליקט. כי אני גם הולך אחרי המציאות וגם זה לא מתאים לי. אבל אם אתה הולך עד הסוף, ואומר, מה שקורה זה מה שהמציאות רוצה, וזה מה שנכון, ולא מעניין אותי מה נכון לי, אז האדם לא יכול להפגע משום דבר.
וההיפוך הוא, מה שנכון לי, זה רק מה שנכון, ולא אכפת לי מהמציאות, וגם כאן אין לך בעיות, למה? כי אם למשל כואב לך, אתה מחליט שהכאב הוא טוב, אני מחליט שזה תמיד טוב.
למה האדם לא מסוגל להחליט שזה תמיד טוב? כי הוא לא מאמין שזה באמת טוב. מה שטוב לי שזה יהיה כרצוני, אז מה שקורה לי, אני מחליט שזה כרצוני.
את יודעת למה לי רע יותר ממך, וגם טוב יותר ממך, וגם לא טוב ולא רע יותר ממך? את בחורה רוחנית, את אומרת שאת לא רוצה שהכל יהיה כרצונך תמיד. את מאושרת למרות שלא כרצוני תמיד, מה תמיד הכל צריך להיות מושלם? גם חמישים אחוז מושלם זה גם טוב. למה את רוחנית? כי את מכירה באלוהים, בסתר ליבך את אומרת, יש אלוהים שעושה הכל, אז מי אני שאשאל שאלות? אם הוא עושה, אז זה ככה זה, ולא חייב שיהיה הכל כרצוני.
אני אדם אתיאיסט, לא מאמין באלוהים, ולא אכפת לי מה שאלוהים רוצה, לי אכפת שהכל יהיה איך שאני רוצה תמיד. ובגלל שאני כל כך שחצן וגאוותן וחוצפן שאני רוצה שהכל יהיה כרצוני תמיד, לכן מאוד רע לי, כי זה לא כרצוני תמיד. וזה גם תמיד לא כרצוני בשלמות.
את אומרת, אני קודם צריכה להיות בן אדם ולשפר את הקרמה, ובכלל מי אני שאדרוש שהכל יהיה כרצוני.
אבל אני אומר, אני רוצה שהכל יהיה כרצוני עכשיו. ולא אכפת לי מה אלוהים רוצה. אני רוצה שהכל יהיה כרצוני תמיד, בלי שום שאלות. אז כאשר אתה צריך כזה דבר, אז אתה בבעיה מאוד קשה, כי זה לא תמיד ככה, אז תמיד רע לך, אז מרוב שרע לך, אתה אומר שלא אכפת לך מה קורה.
בגלל שאני תמיד רוצה הכל בשלמות, אז אני מתאכזב בשלמות, כי זה אף פעם לא כרצוני בשלמות. ובגלל שזה לא כרצוני בשלמות, אני לא רוצה את זה בכלל. ואני מבין שאני גם אף פעם לא אקבל את מה שאני רוצה בשלמות, כי כל זמן שאני קיים, זה אף פעם לא יהיה בשלמות. וזה ייאוש כל כך גדול שאתה לא רוצה יותר שום דבר. אתה מבין שאין טעם לרצות כי בין כה וכה אני לא אקבל את זה. אז אם אין טעם לרצות, אז אתה לא רוצה שום דבר. ואם אתה לא רוצה שום דבר, אז אין שום בעיה.
מה שקורה, שכול כך רע לך, שאתה לא רוצה כלום, ואז זה שווה לך, וכשאתה חוזר, בגלל שזה היה שווה לך, יש לך את הרשימו של השווה, אז אתה רוצה את הכל. ואז לאט לאט אתה מתדרדר ושוב אתה לא רוצה את זה, ושוב אתה באחד, ושוב אתה רוצה הכל.
אתה לא רוצה שום דבר, זה מתהפך לשווה. אז אתה מתבטל לגמרי ואפילו לא רוצה להיות קיים, ואז אתה לא קיים.
יש מצב שכול כך רע לך שאתה קיים, שאתה אפילו לא מרגיש שאתה קיים מרוב שרע לך. אחרי שהבנת שהכל אחד, אתה חוזר, אבל יש לך את הרשימו שאין לך שום רצון מוגדר. ואם אין לי שום רצון מוגדר, אז הכל כרצוני תמיד. אז יש לך אין סוף טוב. כי אם אין לי רצון מוגדר, אז כל מה שקורה זה מה שאני רוצה.
אני קיים אבל יש טיפה של רצון מוגדר, כי בלי רצון אין קיום. ואז אתה בנפרדות ומתחיל לרצות דברים, ושוב מתחיל להיות לך רע, ואז שוב אתה מתחיל להתמרד נגד הרצונות, ואז אתה מגיע לזה שאתה לא רוצה כלום, ואם אתה לא רוצה כלום אז שוב הכל נהפך לטוב, וכך ממשיך הדבר.
שאלה: האם הרשימו לנצח?
אליעד: זה לנצח עד שזה משתנה. איך אני יודע שזה לא לנצח? כי אם זה היה לנצח אז היית נולדת ככה. אם צריך להגיע לזה, אז זה לא לנצח. מה שאתה יכול להשיג אותו, זה לא לנצח.
מצד אחד להגיע לאחדות זה מאוד משמח, אך מצד שני יקחו לך את זה. יש את שני הצדדים. אתה יודע שיום אחד תתחרפן.
שאלה: למה?
אליעד: כי יש גם את הצורה הזאת. את קיימת לנצח, ולכן באין סוף זמן, את עוד תתהפכי אין ספור פעמים.
שאלה: אני חשבתי שיש רשימו גבוה יותר.
אליעד: את יודעת מה הדרגה הגבוהה יותר, שאת בוחרת לשכוח את כל מה שאת יודעת, ובוחרת לחזור לנפרדות. ואז מתחילים מהתחלה.
למשל הגעת ל"אחדות", אבל במו עיניך אתה רואה את ההיפוך. כי יש את שתי הצורות. להבין שהכל אחד, זה רק צורה, ויש גם את ההיפוך, ומחוייב שיהיה גם ההיפוך. אין אפשרות לברוח מזה.
מצד נוסף, זה שאני באחדות טוב לי, כי אני רואה שיש נפרדות, ויודע שיום אחד יקחו לי את זה, אבל אני שמח שעדיין אני יכול להיות באחדות. ומצד נוסף, לא אכפת לי אם יקחו לי או לא יקחו לי את האחדות. בכל מקרה זה מה שאני רוצה, בכל מקרה זה מה שאני לא רוצה, ובכל מקרה זה אחד.
הכל כרצונך תמיד, לרצות את הכל בשלמות, סבל נצחי, אחדות לא נצחית, מה שנכון לך, להדחיק רצונות, הכל נגד רצונך תמיד.
שאלה: איך ההבנה, שלמשל השולחן, היא למעשה גם יש וגם אין, מביאה למצב שאין יותר שאלות?
אליעד: את אומרת שכאשר את מסתכלת על השולחן, את רואה שזה אחד, אבל את לא מבינה איך זה פותר את כל הבעיות. העניין הוא שכול דבר שאת מסתכלת עליו עד הסוף, את מגיעה ללא יודעת, לכלום, אין הבדל.
עכשיו, מה זה נותן? מהצד שאת לא יודעת שום דבר, אז אין לך יותר שאלות. ומהצד שאת כן יודעת, יש לך שאלות ויש לך תשובות, אבל לא תשובות מלאות ומוחלטות. מהצד שאת לא רוצה שום דבר, אין בעיה. מהצד שאת רוצה הכל, גם אין בעייה. אבל מהצד שאת גם רוצה וגם לא רוצה, אז רצונך יכול להתמלא אבל אף פעם לא בשלמות.
למשל, את לוקחת משהו שמציק לך וחוקרת אותו, ובסוף את מגיעה שזה לא משנה לך. אז אם זה לא משנה לך אז אין יותר בעיה, אבל מהצד שזה כן משנה לך, את יכולה למצוא תשובות והסברים אבל אף פעם זה לא יהיה מושלם.
שאלה: אני הבנתי ממך שאם פעם אחת מבינים שהיש והאין זה אחד, אז זהו זה. יש דברים שאני מבינה שיש ואין זה אחד, אבל עדיין יש דברים שאני לא מבינה אותם כך, אז איך זה?
אליעד: השאלה היא בעומק של מה שאת הבנת. למרות שאת חושבת שיש דברים שהם לא משנים, עדיין את חושבת שיש דברים אחרים שהם כן משנים.
יש אדם שלוקח דבר ובודק, אבל זה לא בשלמות. כי אפילו שאת חושבת שאין הבדל, בתוך תוכך את עדיין חושבת שיש טיפה הבדל. אבל אם את הולכת עד הסוף לגמרי לגמרי של דבר אחד, את תגיעי לסוף של הכל.
ללכת עד הסוף הכוונה שכבר לא תחווי את האני שלך. את לא תדעי מה זה אני. אז במכה אחת כל השאלות יגמרו לך בכל הנושאים.
זה הכל באופן יחסי, עלו לך שאלות והבנת שזה אחד, אבל בכל זאת נשארו לך שאלות כי לא הלכת עד הסוף על הכל.
את אומרת שאין לך שאלות ולכן את לא יודעת איך להתקדם. אני רוצה להסביר לך מה הכוונה לשאלות. שאלות, הכוונה ביום יום, למשל, מה אני צריכה לעשות, מה אני אלבש היום? אלו השאלות שאת צריכה לבדוק אותם. למשל, למה את מפחדת שיקרה משהו רע?
למשל כאב פיסי, תשאלי, למה זה כואב לי? מצד אחד את כאלוהים רוצה שזה יקרה, מצד שני אני כאלוהים לא רוצה שזה יקרה, מצד שלישי זה לא משנה אם זה קורה או לא קורה.
כשכואב לך תנסי לגלות מה את חווה. למשל תשאלי, מה אני מרגישה עכשיו? את מרגישה כאב, מה זה כאב? לשאול מה אני מרגישה כאשר רע לי, למה רע לי?
למשל כאבו לך העיניים, מצד אחד ככה אלוהים רוצה. מצד שני אם תשאלי אותו הוא יגיד שגם הוא לא יודע, זה מה שהוא רוצה והוא לא יכול לעשות כלום. מצד שלשי, למה אתה רוצה? הוא לא מבין מה את שואלת. השלוש תשובות האלו צריכות להיות לך.
שוב, כואבות לי העיניים, ככה כאלוהים את רוצה. כואבות לי העיניים? רק זה מה שגרוע? הכל גרוע, גם זה שאני קיימת זה גרוע. ומצד נוסף, מה זה משנה.
שאלה: אבל נשארת עם הכאב עיניים.
אליעד: אבל החוויה משתנה, מהצד שאתה רוצה נשארת עם הכאב, מהצד שאתה לא רוצה, גם נשארת עם הכאב, אך אם אתה באחד, אז אתה לא יודע שאתה קיים, ואז לא נשארת עם הכאב.
ואפילו אם לא כואבות לך העיניים ואת רגועה, גם זאת בעייה. למה? כי הכל כואב, זה שאת קיימת זו סיבה מספיק טובה לסבול.
שאלה: יש הבדל בין כאב לסבל.
אליעד: כאב מילא, אבל סבל, אתה סובל כי אתה לנצח נצחים נמצא פה עם רצון, זוהי בעיה הרבה יותר קשה מכאב. האדם קיים לנצח, אפילו אם את לא קיימת כמו שאת עכשיו, עדיין תהיי קיימת לנצח, ותמיד יש לך רצון, ותמיד יש לך תודעה, כל זמן שיש לך רצון אז את מודעת, וזה למעשה בית כלא נצחי, וזה הרבה יותר גרוע מכאבי עיניים.
אז אם אתה מבין שזה כל כך רע, וזה מייאש אותך עד כדי כך שאין לך שום ציפיות, אז אם אין לך ציפיות, אז טוב לך.
אם אתה מפחד להרגיש רע, ואתה ממשיך לחכות לטוב, אבל במוקדם ובמאוחר אתה תגלה שזה רע, ושזה יהיה כל כך רע, עד שאתה לא תצפה לטוב. אם בכל מקרה אתה סובל, אז אתה משחרר לגמרי, אתה מבין שבכל מקרה אתה אבוד, אז אתה משחרר. כאלוהים אבוד לך, זה לא שאולי אלוהים יעזור לך, אני כאלוהים המנגנון שלי דפוק, ואז אתה שותק, ואם שתקת אין יותר שום חיסרון. ואז אתה חווה את השלמות.
שאלה: אני לא מבינה למה זה רע?
אליעד: למה רע לך שכואבות לך העיניים?
שאלה: אני לא יכולה לשאת את זה.
אליעד: את לא רוצה את זה. יש לך התנגדות.
זה שאת למשל לא רוצה כעת שיתלו אותך על עץ, זוהי גם התנגדות. תמיד יש משהו שאת לא רוצה.
שאלה: אני לא מבינה שאתה אומר שתמיד יש סבל.
אליעד: כי תמיד יש רצון. כשאדם אומר שהוא רוצה בית, הוא סובל מזה שאין לו בית. מה זה סבל? לא לרצות את מה שקורה. בגלל שזה כאב מתמשך אז את לא מרגישה אותו.
אם היית אמיצה, היית אומרת את האמת, האמת היא שבהכל יש חסרונות. האדם מפחד לבטא את מה שהוא באמת רוצה. הוא לא מעיז לחשוב על מה שהוא רוצה, כי אם אני אגלה שאני רוצה את זה, אז מה זה אני ארגיש רע. האדם חושב שאם הוא ירצה משהו הוא יהיה אומלל, ולכן הוא אומר שהוא לא רוצה. אבל האדם לא באמת רוצה פחות, הוא רוצה את הכל.
אם היית אמיצה היית אומרת אני אגיד את מה שאני רוצה ומה שיקרה יקרה. מה אני באמת רוצה? אני רוצה את השלמות תמיד. ותמיד אין לי את זה. אם את מתכחשת, ואומרת שאת לא רוצה את השלמות, אלא מסתפקת במה שיש, אז באמת את אומרת שלא חסר לך כלום. אבל מה האמת? שאת תמיד רוצה יותר.
שבי על הכסא, ותנסי לחשוב, מה אני רוצה? האדם רוצה שתמיד יהיה את מה שהוא רוצה. למרות שאי אפשר להגיע למצב כזה, זה לא אומר שאת לא רוצה את זה.
שאלה: אולי כל החיים שלי למדתי לא לרצות.
אליעד: אי אפשר לא לרצות, למדת לשקר ולהגיד שאת לא רוצה.
האדם מפחד להגיד מה הוא באמת רוצה. הוא מפחד לגלות שלא יהיה לו את זה. אבל אם הוא לא יפחד, וילך עד הסוף, אז הכל יסתדר לו.
בפשיטות, כואב לך ואת לא רוצה את זה, אז רע לך.
טוב לך כשאת רוצה את זה, ורע לך כאשר את לא רוצה את זה. אז את רוצה שיהיה לך טוב, ואם את רוצה שתמיד יהיה לך טוב ולא יהיה לך רע, זה אומר שאת תמיד רוצה את מה שאת רוצה. להגיד אני רוצה שתמיד יהיה לי טוב, זה להגיד שאני תמיד רוצה שיהיה את מה שאני רוצה. אבל לא תמיד קורה מה שאת רוצה.
מה אני באמת רוצה? שתמיד יהיה את מה שאני רוצה. אבל אם אני רוצה את זה, אני בבעיה מאוד חמורה, כי רוב מה שאני רוצה לא קורה, ורוב מה שקורה אני לא רוצה.
אז אם את משקרת ואת אומרת, אני לא רוצה להיות אלוהים, עזוב אותי שהכל יהיה כרצוני, לי מספיק להיות רק בן אדם, אז תשארי בזה. אבל השאלה היא מה האמת? והאמת היא שאני רוצה שתמיד הכל יהיה כרצוני. שלא יקרה משהו שאני לא רוצה.
שאלה: זאת נראית לי דרישה מוגזמת.
אליעד: אבל אם הייתה אפשרות היית רוצה את זה? כן. ולכן הרצון הזה קיים בתוכך. אי אפשר להתכחש לזה. להגיד אני רוצה להרגיש טוב, פירושו להגיד שאני רוצה שהמציאות תהיה כרצוני.
אבל כאשר האדם מבין את זה, הוא מבין שתמיד זה לא כרצוני בשלמות. זה תמיד כרצוני חלקית ולא בשלמות. ואז מצד אחד - ככה אני כאלוהים רוצה, ומצד שני - תמיד יש משהו שאני לא שבע רצון ממנו
האדם מול עצמו תמיד צריך לדעת שהוא אולי טועה לחלוטין, ולכן הוא צריך לבדוק. אז מה שנכון, זה מה שנכון לי, אבל גם מה שנכון לי, יכול להיות שאם אני יעמיק עוד יותר, אני אגלה שיש משהו אחר שהוא יותר נכון לי. אני לא מגביל את עצמי לעצמי, אלא אני משוחרר לגמרי.
גם אם לאדם אין שום נאמנות לעצמו, אז הוא לא יכול להפגע. האדם נפגע כאשר יש לו נאמנות כל שהיא לעצמו. אם האדם אומר שמה שהוא עושה זה תמיד מה שהמציאות רוצה, ולא משנה מה טוב לו, זה כאילו שהוא מסיר כל אחריות מעליו. אז במצב כזה האדם לא יפגע. אבל אם האדם אומר אני עושה מה שהמציאות רוצה אבל גם יש את השיפוטיות שלי, ואז מתחיל להיות קונפליקט. כי אני גם הולך אחרי המציאות וגם זה לא מתאים לי. אבל אם אתה הולך עד הסוף, ואומר, מה שקורה זה מה שהמציאות רוצה, וזה מה שנכון, ולא מעניין אותי מה נכון לי, אז האדם לא יכול להפגע משום דבר.
וההיפוך הוא, מה שנכון לי, זה רק מה שנכון, ולא אכפת לי מהמציאות, וגם כאן אין לך בעיות, למה? כי אם למשל כואב לך, אתה מחליט שהכאב הוא טוב, אני מחליט שזה תמיד טוב.
למה האדם לא מסוגל להחליט שזה תמיד טוב? כי הוא לא מאמין שזה באמת טוב. מה שטוב לי שזה יהיה כרצוני, אז מה שקורה לי, אני מחליט שזה כרצוני.
את יודעת למה לי רע יותר ממך, וגם טוב יותר ממך, וגם לא טוב ולא רע יותר ממך? את בחורה רוחנית, את אומרת שאת לא רוצה שהכל יהיה כרצונך תמיד. את מאושרת למרות שלא כרצוני תמיד, מה תמיד הכל צריך להיות מושלם? גם חמישים אחוז מושלם זה גם טוב. למה את רוחנית? כי את מכירה באלוהים, בסתר ליבך את אומרת, יש אלוהים שעושה הכל, אז מי אני שאשאל שאלות? אם הוא עושה, אז זה ככה זה, ולא חייב שיהיה הכל כרצוני.
אני אדם אתיאיסט, לא מאמין באלוהים, ולא אכפת לי מה שאלוהים רוצה, לי אכפת שהכל יהיה איך שאני רוצה תמיד. ובגלל שאני כל כך שחצן וגאוותן וחוצפן שאני רוצה שהכל יהיה כרצוני תמיד, לכן מאוד רע לי, כי זה לא כרצוני תמיד. וזה גם תמיד לא כרצוני בשלמות.
את אומרת, אני קודם צריכה להיות בן אדם ולשפר את הקרמה, ובכלל מי אני שאדרוש שהכל יהיה כרצוני.
אבל אני אומר, אני רוצה שהכל יהיה כרצוני עכשיו. ולא אכפת לי מה אלוהים רוצה. אני רוצה שהכל יהיה כרצוני תמיד, בלי שום שאלות. אז כאשר אתה צריך כזה דבר, אז אתה בבעיה מאוד קשה, כי זה לא תמיד ככה, אז תמיד רע לך, אז מרוב שרע לך, אתה אומר שלא אכפת לך מה קורה.
בגלל שאני תמיד רוצה הכל בשלמות, אז אני מתאכזב בשלמות, כי זה אף פעם לא כרצוני בשלמות. ובגלל שזה לא כרצוני בשלמות, אני לא רוצה את זה בכלל. ואני מבין שאני גם אף פעם לא אקבל את מה שאני רוצה בשלמות, כי כל זמן שאני קיים, זה אף פעם לא יהיה בשלמות. וזה ייאוש כל כך גדול שאתה לא רוצה יותר שום דבר. אתה מבין שאין טעם לרצות כי בין כה וכה אני לא אקבל את זה. אז אם אין טעם לרצות, אז אתה לא רוצה שום דבר. ואם אתה לא רוצה שום דבר, אז אין שום בעיה.
מה שקורה, שכול כך רע לך, שאתה לא רוצה כלום, ואז זה שווה לך, וכשאתה חוזר, בגלל שזה היה שווה לך, יש לך את הרשימו של השווה, אז אתה רוצה את הכל. ואז לאט לאט אתה מתדרדר ושוב אתה לא רוצה את זה, ושוב אתה באחד, ושוב אתה רוצה הכל.
אתה לא רוצה שום דבר, זה מתהפך לשווה. אז אתה מתבטל לגמרי ואפילו לא רוצה להיות קיים, ואז אתה לא קיים.
יש מצב שכול כך רע לך שאתה קיים, שאתה אפילו לא מרגיש שאתה קיים מרוב שרע לך. אחרי שהבנת שהכל אחד, אתה חוזר, אבל יש לך את הרשימו שאין לך שום רצון מוגדר. ואם אין לי שום רצון מוגדר, אז הכל כרצוני תמיד. אז יש לך אין סוף טוב. כי אם אין לי רצון מוגדר, אז כל מה שקורה זה מה שאני רוצה.
אני קיים אבל יש טיפה של רצון מוגדר, כי בלי רצון אין קיום. ואז אתה בנפרדות ומתחיל לרצות דברים, ושוב מתחיל להיות לך רע, ואז שוב אתה מתחיל להתמרד נגד הרצונות, ואז אתה מגיע לזה שאתה לא רוצה כלום, ואם אתה לא רוצה כלום אז שוב הכל נהפך לטוב, וכך ממשיך הדבר.
שאלה: האם הרשימו לנצח?
אליעד: זה לנצח עד שזה משתנה. איך אני יודע שזה לא לנצח? כי אם זה היה לנצח אז היית נולדת ככה. אם צריך להגיע לזה, אז זה לא לנצח. מה שאתה יכול להשיג אותו, זה לא לנצח.
מצד אחד להגיע לאחדות זה מאוד משמח, אך מצד שני יקחו לך את זה. יש את שני הצדדים. אתה יודע שיום אחד תתחרפן.
שאלה: למה?
אליעד: כי יש גם את הצורה הזאת. את קיימת לנצח, ולכן באין סוף זמן, את עוד תתהפכי אין ספור פעמים.
שאלה: אני חשבתי שיש רשימו גבוה יותר.
אליעד: את יודעת מה הדרגה הגבוהה יותר, שאת בוחרת לשכוח את כל מה שאת יודעת, ובוחרת לחזור לנפרדות. ואז מתחילים מהתחלה.
למשל הגעת ל"אחדות", אבל במו עיניך אתה רואה את ההיפוך. כי יש את שתי הצורות. להבין שהכל אחד, זה רק צורה, ויש גם את ההיפוך, ומחוייב שיהיה גם ההיפוך. אין אפשרות לברוח מזה.
מצד נוסף, זה שאני באחדות טוב לי, כי אני רואה שיש נפרדות, ויודע שיום אחד יקחו לי את זה, אבל אני שמח שעדיין אני יכול להיות באחדות. ומצד נוסף, לא אכפת לי אם יקחו לי או לא יקחו לי את האחדות. בכל מקרה זה מה שאני רוצה, בכל מקרה זה מה שאני לא רוצה, ובכל מקרה זה אחד.
050-3331-331