ושלא נתבלבל, ייעוד הספר לדור אחר אינו מעיד על הזמן שיעבור עד שיבוא הדור שיעיין בו, כי "הדור האחר" נמצא ברגע זה ממש בנקודה אחרת ביקום הרחוקה ממני אלפי השנים, אך יקח לו אלפי השנים עד שיגיע אל הספר שלי, או אם תרצה עד שיתגלגל הספר שלי אליו. תיאור לוח הזמנים הזה הוא מדוייק מבחינתי, כי אין אני רואה את "הדור האחר" בשביב זה של ממש, אין לי את האפשרות הזו - הוא נמצא במרחק פיזיקלי של אלפי השנים ממני, ואף אם נמצא במרחק של שעה או שנייה ממני - אין לי את האפשרות לראות אותו כי השנייה הזו מייצגת מרחק פיזי של מליארדי הקילומטרים בהם עובר "הגוף" האנושי, והמדובר בדור נבדל שפועלים עליו מינונים שונים של כוחות מעבר לכוחות שבעצמו רוקח, ואולם אני יכול לזהות את הדור הנבדל הזה במרחק האדיר של שניה ואף של שעה בגלל שאני יכול לעקוב אחר האב טיפוס של הגוף הזה ולזהותו. זו תכלית החיים - היכולת לעקוב אחר אבות - טיפוס במרחב ולזהות אותם.

אם כן ושלא תיפלו לי שוב מהכיסא - הספר אותו אני מנסח ברגע זה - נקרא בהבזק זה ממש בדור האחר שנמצא במרחק אלף שנים. אבל עוד לא סיימתי לכתוב אותווווו... וגם שם עוד לא סיימו לקרוא אותווווו.

קושיה פיזיקלית אחרונה: אבל אני יכול להוכיח שהדור שבמרחק שלוש שעות טיסה ממני לא קרא את הספר שלי ולא שמע עליו. ואכן הוא הדבר, יש לנסוע בשביל להגיע אל הספר שלי או לכל ספר בעל מידע, לכן לא כולנו היגענו לספרי שייקספיר וקראנו אותם, רק אנשים בודדים עשו את הנסיעה הפיזית הזאת. האינטרנט למשל מצמצם אומנם פיזית את המרחקים, אך ביחס למרחקים האמיתיים שהאנשים והספרים (גושי מידע) עוברים - אין למרחקים המצומצמים ע"י האינטרנט אפקט משמעותי.

לספר הפיזיקלי אם כן ולכל גוש של מידע - מסלול פיזיקלי משלו אותו מתווה האדם האינדיבידואל, וניתן לעקוב אחר המסלול הזה באמצעות זיהוי האב טיפוס שלו כפי שניתן לזהות כל אב טיפוס במרחב... באופן הזה אנו מזהים את קבוצת ספרי הילדים שכמובן אינם מגיעים לכל נקודת ציון עליה עומד האדם, ולא כולנו קוראים ספרי רומנטיקה, מתח או מדע... הנסיעה אל הספר תלויה ברצון האדם.

יורשה לי להבהיר נקודה אחת הקשורה עדיין בפן הפיזי, וכוונתי לספר עצמו שמגיע מתוך רצון האדם לנקודות ציון שונות במרחב. ובכן הספר עצמו הפיזיקלי וללא ספק משתנה ונכון להגיד מתחלף כי פועלים על האב טיפוס שלו בכל נ. צ במרחב כוחות שונים בכללם הכוחות הנרקחים ע"י האדם, אנחנו אומרים כי הספר מתבלה / נשחק / מתקלקל / מתפורר... בגושים אחרים כמו בגוש האנושי אנו אומרים מזדקן / מתעייף / מתיישן / מתנוון... אולם הביטוי המציאותי הוא שהגוש מתחלף, האב טיפוס שלו משתנה, הספר משתנה, אך המידע שנושא אותו נותר בעיניו ולא משתנה כי המידע כהוא זה לא משתנה לעולם. כלומר גם אם אעביר את המידע מנקודה אחת אל נקודה המרוחקת ממנה מליארדי השנים - המידע עצמו לא ישתנה. הכלי שנושא אותו לבטח ישתנה אך המידע לא, לעולם לא.

ובכן ולאחר הסקירה הנרחבת לפן הפיזיקלי הגיע הזמן לעבור לפן הספרותי של הספר, ואני חוזר לספר שאני כותב אודות המציאות, אני מתבונן ביקום וכותב וכותב וממלא דפים... והספקות שהתעוררו - אם יימצא מי שיקרא את הספר הזה בדור שלי, ספקות אלו מתחילים להתגבש מעמוד לעמוד ולקבל פן סביר, וכבר אין בליבי ספק שהספר שאני כותב מיועד בעצם לדורות אחרים הנמצאים הרחק הרחק על מפת היקום. הבעיה היא שאיני מכיר את האנשים ההם ואת הדורות שלהם... אין לי את האפשרות להכירם או להגיע אליהם. אינני יודע למשל אם סיגנון הכתיבה שלי יתפוס בדור ההוא, אינני יודע אם ישעמם אותם... מעבר לזאת אינני יודע אם יבינו, פשוטו כמשמעו, את המסרים שלי, כי הרי אני מנסח את המידע שאני מבקש להעביר להם על פני עמודים שלמים, ואומנם המדובר במידע קונקרטי פיזיקלי מדויק, אבל אינו מנוסח כביטוי מתמטי כי עדיין אין בנמצא ביטוי מתמטי שיכול לתאר את ערכי המרחק שבמציאות ללא ערך הזמן, אשר על כן אני חייב לנסח את המידע הזה במילים - מילים אנושיות שלי ואינני יודע איך יתקבל הניסוח הזה אצלם, האם ימשוך אותם? האם יתייחסו אליו? יבחנו אותו? יחקרו אותו? האם ירדו לעומקו? האם יבחנו את הניסוח_או את הנוסח? האם ידביקו את העמודים בשביל לעקוב אחריהם_או בשביל לצלמם ולשימם במוזיאון...

השאלות האלה מהותיות מבחינתי ומטרידות אותי, לכן החלטתי לנסות וללכת על הניסוח הכללי ביותר ולהסיר ממנו כל ביטוי או סלנג עכשוי שלבטח יחלוף מהשפה האנושית עד אז... אולם הנושא של הניסוח לא הפסיק להטריד ולדקור... כי הוא לא נמצא בשליטתי, המסר יכול להיקבר בים הניסוחים והעמודים, ואם עכשיו בדור הזה הוא נקבר ומתבולל בקלות, מדוע לא בדורות הבאים? וכאן עלה בדעתי לנסות את הניסוח המטאפורי, כי מטאפורה במהותה הינה תחבולה לשונית שניתן לדחוס בה כל מסר או ביטוי, ואולי המתכונת הזו תפנה את תשומת ליבם ויחקרו אותה, ובדרך זו יעמדו על המסר המקורי שלי... אולם שוב אני לוקח סיכון בפועל, כי אחת מתכונות המטאפורה היא שעלולה להיטמע במרחב השפה ולמות... בנוסף היא עלולה להפוך בתהליך מסויים למילה או לביטוי מן המניין ולאבד את ערכה המקורי.

אם להגדיר את הבעיה שלי, הרי הבעיה היא לא בתוכן המסר ולא בניסוחו אלא במידע כהוא זה כי יש לו רק צד אחד, ובניגוד לנראה לעין - המידע בפני עצמו אינו גמיש, הוא לא משתנה. כלומר לא ניתן לעקוב אחר המידע הגולמי "הלא משתנה", אבל אפשר לעקוב אחריו דווקא דרך המידע "השונה" המשתקף מהגושים שעוברים מרחקים ללא הרף - או אז ניתן לזהות את את האב - טיפוס שבנה אותם, היינו את המידע הגולמי שנשאו אותו לאורך כל הדרך...

ולמעשה לא ניתן להעביר מידע גולמי ללא כלי שישא אותו, וככל והכלי מורכב יותר כך עובר המידע הגולמי הטמון בו למרחק ארוך יותר. אנו משתמשים במונח "נשמר" אבל בפועל המידע "עובר", המידע הגולמי הטמון בגוש המורכב של האדם למשל, עובר ממקום למקום ולמרחקים אדירים, ואנו מזהים את המידע הגולמי הזה בזכות מעבר הכלי האנושי במרחב כאשר בכל נקודה ונקודה הוא משתנה ואיתו משתנה המידע שנושא. תהליך המעבר הזה מאפשר לנו לעקוב אחריו ולזהות את האב טיפוס של המידע הגולמי של הגוש הזה.

לכן גופה של אדם מת נושאת פחות מידע מגופתו של אדם חי, כי החי נמצא בתנועה מתמדת ועובר מרחקים אדירים, ואילו הגופה הפחות מורכבת - היינו הגופה המתה שאף היא נמצאת בתנועה עוברת פחות מרחקים, ולכן המרחקים המצומצמים האלה מקשים עלינו לעקוב אחר התהליך שדרכו אנו מסמנים את האב - טיפוס הנסחב איתה... בשלב מסויים לא נזהה כליל את התהליך הזה ונאבד קשר עין עם האב טיפוס, למשל כאשר הגופה מתפוררת באחת הנקודות שעוברת דרכן והופכת לנפט או פחם, לך תזהה אב טיפוס של אדם בנפט.

מכאן עולה שהכלי הפחות מורכב והפרמיטיבי ביותר שיכול לשאת מידע למרחקים, הוא הספר או הדיסק הקשיח שגם הוא חומר בלתי מורכב, וחדשות אלה אינם מוסיפים לספרי תקווה... אם כן, לספר שאני כותב ברגע זה לבדי ופורש במרחבו את המידע הרב ערך אודות המציאות - אין סיכוי להתקיים למרחקים ובלשון המעטה.

מאידך, הספר שפרש בו מחבר התורה את אותו המידע שעלה בספרי - שרד למרחקים, ואני אגלה מיד את סודו: המידע שנשא אותו ספר התורה הוא מידע משתנה. בשביל להסביר את התופעה הזאת יש להזמין דוגמה...

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.

את המשפט הזה פגשתי ממרחקים... ולמעשה איתו התחלתי את המסע שלי עם ספר התורה. לכאורה, המשפט הזה מבטא מידע מובהק ומדויק שאינו משתמע לשני פנים. אומנם קיימת צורה של מידע המשתמע לשני פנים כמו מידע המנוסח בלשון צינית, או אירונית, או אף מטאפורית, אשר על כן הבה נתבונן שוב במשפט הזה בעין בוחנת:

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. לא, אין בו שמץ של ציניות או אירוניה, ובנוסף אינו מבטא שום מטאפורה או דימוי. ואולי הוא מתיימר לבטא אמת או שקר, אולם אין זו אלא בעין הבוחן, יש מי שרואה בו את האמת המוחלטת ואחרים רואים בו את התגלמות השקר הבלתי נסבל... ברם אנחנו בוחנים כאן את המידע הגולמי שבמשפט, מידע זה יהא שיקרי או אמיתי - הוא מידע גולמי שלא יכול להשתנות גם אם תשים אותו על הכוכב הרחוק ביותר בגלקסיה.

וכך אומנם התחלתי את מסעי עם התורה, וקראתי את המשפט ככל אדם: בראשית, בהתחלת כל הזמנים, מה שנקרא בעידן החדש - בנקודת הביג באנג, ברא האל האחד והיחיד את היקום, את השמים והארץ. אני לא נטיתי מהתחלת דרכי לביג באנג ושללתי אותה - לא מתוך כסילותי חלילה אלא מתוך מבט בוחן בשמים ללא שום מיכשור, מתוכו היגעתי למסקנה הנחרצת: לשמים אין גבול. ואף אם אצביע על הנקודה המרחבית בה התרחש ביג באנג, הרי מטר אחד לפני הנקודה המרחבית הזו היה ללא ספק עוד מרחב בן מטר שבו יכל להימצא משהו או להתרחש משהו כי לשמים אין גבול. ואם לא די במטר אחד אוסיף מטר נוסף...

וכן האמנתי ככל יהודי ובכל ליבי בתוכן המשפט הזה: ליקום יש בורא, יש בעל בית בעולם... ביטוי כנה לאמונה הזאת קיים בהרבה חיבורים שכתבתי באותה התקופה. בסמוך לתקופה הזו ודווקא מתוך הכנות הבלתי מתפשרת זו, נולד לי "בן" שלא הייתי קורא לו סורר כי אם כנה כאביו. שאלתי את עצמי שאלה פשוטה: היתכן ובורא שמים וארץ יעיד בפיו על בריאתו? והרי הוא אמור להיות ישות אצילה לא נובורישית שצעוקת בכל החוצות - הינה הינה תראו את הכסף שלי... אני בניתי את גורד השחקים הזה, לאבא שלי חצי מיאמי, ובלשון אחרת - אני בראתי את השמים והארץ... אומנם ניסחתי באחד החיבורים האחרונים את השאלה הזו באופנה זה, אולם הרהורי בה התחיל לפני שנים, בתקופה בה התחלתי לחקור את התורה - חמוש בכלי פשוט הוא הכנות שלי...

בתקופה זו חיברתי מסמך ארוך על "עקדת יצחק" בו שללתי כי אברהם אבינו הלך מתוך ידיעה ברורה לשחוט את בנו, כי אם ההפך המהופך: לאברהם אבינו לא היה ספק ולאורך כל הדרך כי אינו הולך לשחוט את בנו, זאת כי הבורא יתברך לא יתן לו לשחוט את בנו. ומה משמעות הבקשה המוזרה - שאלתי את אברהם, ונעניתי על ידו במילים הפשוטות: אינני יודע, לא ירדתי לסוף דעתו של אלוהים, אני בדרך לבדוק. ליוויתי אותו עד ארץ המוריה ושיננתי בכל הזדמנות את השאלה שלי, והוא בשלו: השתגעת? שאלוהים יבקש ממני לשחוט את בני? "אז לאיפה אתה הולך" - שאלתי, "תן לבדוק... תן לנשום". וגם כאשר הרים את המאכלת וידו כלפי מעלה, ושוב וצעקתי את השאלה: אברהם! מה פשר הבקשה המוזרה של אלהים שאתה עומד לבצע? והוא בקולו השקט: אתה באמת חושב שאלוהים יבקש ממני לשחוט את בני! "אבל המאכלת בידך" - "אבל אתה רואה עליה דם?" וגם לא שכח להוסיף "השתגעת?"

כן, אני השתגעתי והוא צדק, כך פחות או יותר חתמתי את החיבור. וכן גם אני צדקתי ודייקתי בהבחנה, אברהם לא הלך להיבחן אלא לבחון, זו המסקנה המדויקת שהבחנתי בה ואנא פתחו את פרק כב של בראשית ובחנו את ההבחנה, היא מדויקת.

"ומה פשר הבקשה המוזרה?" לא אספר לכם! לא אפגע ברייטינג של המאמר. יעבור זמן, ובנתיים גם אני אצא למרחקים במרחב התורה ואפגוש באחת הפינות את המונח המקורי "אלהים" שמגלם את העומד במרכז השליטה של האדם - הלה הוא התודעה האנושית, המנחה, המדריכה, המכוונת, המובילה שעומדת בראש הגוש האנושי ומכוונת אותו... מלשון - "הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים" (שמות ד, טז).

חמוש במונח החדש וביידע נוסף שפגשתי במסעיי, חזרתי שוב אל פרק כב' של בראשית, צפיתי בו בשנית וכתבתי סדרה בשם "עקדת יצחק" בת 18 פרקים שאין לתוכנה קשר וחצי קשר עם מונחי העקדה הקלאסים... בעצם וכאשר חזרתי בשנית אל פרק העקדה ובחנתי אותו, ראיתי עד כמה הנוסח מדויק ומתלבש על המונחים החדשים שבאמתחתי... התוודעתי שם לרמת דיוק שלא היכרתי מעודי. תהיתי איך לא ראיתי את ההבחנות המדויקות האלו לפני כן? תהיתי איך ההבחנות הללו ברמת הדיוק זו יכלו לחמוק מעיני... השתוממתי איך יכלתי לחבור אל החיבור הראשון אודות יצחק אברהם והמאכלת...

היום כשאני חוזר ל - כב' של בראשית אני פוגש בעולם אחר ושונה הרחוק מאוד מהעולם שפגשתי בסדרה האחרונה, אותה כתבתי רק לפני שנה... עשיתי את הניסוי ודיפדפתי ממש הרגע באחד הפרקים של הסדרה - וכן ראיתי עד כמה הוא רחוק מתפיסתי וממושגיי הנוכחים. היום אני רואה עד כמה דייק מחבר התורה בכל משפט ואות, ולמעשה גם בסדרה וגם במאמר שלפניה הבחנתי באותה תכונה של דיוק ואף תיעדתי את הבחנתי...

אני מבקש לחזור שוב אל המשפט הפותח את התורה:

בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ואני רוצה לציין שבסדרת "שבעת ימי הבריאה" שאני כותב והפרק הזה בעצם הוא הפרק החותם - חזרתי לפחות 20 פעם אל הפסוק הזה ובכל פעם פגשתי בנושא אחר, בעולם אחר ובתפיסה שונה בעלת מינוחים כה שונים מהראשונים... בכל ביקור וביקור מצאתי את המונחים המדויקים המשתלבים באופן כה מדויק ומכוון, עם שלל המונחים המקשרים אותי עם יתר פינות התורה. מי שעיין בסדרה יכול לעמוד בקלות על ההבחנה הזו.