כתוב: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" [1].

אבל כתוב גם: "אֶל הָאִשָּׁה אָמַר... וְאֶל אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ" [2].

לגבי "אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ", אני מעדיפה לא לדבר, כך בפרהסיה, מטעמי צנעת הפרטים.

לגבי "וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ", ראשית, אמירה זאת סותרת את הכתוב הראשון. שנית, טוב לא כדאי לדר על כך...

אבל, מי אני שאציע פתרון, הרי החכמים שלכם אומרים:

"במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, במה שהורשית התבונן, אין לך עסק בנסתרות" [3].

מצד שני, אם לא אשאל ולא אתמהה, הקושיות תעלמנה???

אספר לכם מה קרה, ותחליטו...

ובכן המצב היה קשה מאוד, ממש בלתי נסבל: "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ. וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ" [4].

מילא, עבודה קשה, אם זה עוד אפשר להמשיך לחיות ולקוות ליום חדש.

פרעה לא הסתפק בכך.

הוא החליט להעלים אותנו, להשמיד אותנו! [5].

זה כבר היה יותר מידי. ובאמת, קשה להבין החלטה זו.

הנה גם פה יש דברים תמוהים.

איך פתאום הגיע האיש, המלך פרעה, להחלטה לא אנושית זו?

הוא חלם חלום.

חלום מאוד משונה: "פרעה ראה בחלומו והנה כל ארץ של מִצרים עומדת בכף מאזניים אחד, וטלה בן כבשה בכף מאזניים אחד. והייתה כורעת כף מאזניים מטלה בתוכה" [6].

פרעה התעורר במבוכה רבה, טלה אחד יכול להכריע את כל ארץ מצרים??? [7].

פרעה זכר שסב - סב - סבו, בימי יוסף, גם כן חלם. אותו סב - סב - סב פנה לצָפְנַת פַּעְנֵחַ, אשר פתר את החלומות והכל התגשם.

לפרעה שלנו לא היה בנמצא מין צָפְנַת פַּעְנֵחַ כזה.

הוא פנה ליועצים שלו, הם פירשו והציעו: "מיד שלח ויקרא כל חרטומי מִצרים ויגד להם את חלומו. מיד פתחו פיהם, ייניס וימברס ראשי החרטומים, ויאמרו לפרעה: בן אחד עתיד להיות נולד בעדתם של ישׂראל שעל ידו עתידה להחרב כל ארץ של מצרים" [8].

מה אומר ומה אדבר, פרעה נכנס ללחץ [9].

חרדתו של פרעה, כנראה בלבלה את שיקוליו ואז הוא פנה, כמו שאתם אומרים, לחתול כדי שישמור על השמנת.

פרעה פנה, לא פחות ולא יותר, אל שִׁפְרָה ואל פּוּעָה הָעִבְרִיֹּת שהיו המנהלות האחראיות על כל המיילדות [10].

הוא דרש מהן באופן חד משמעי: "בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה" [11].

נו, באמת מה דעתכם, האם בינתו לא נסתלקה?

לדרוש מנשים ועוד ממיילדות עבריות להרוג את כל הילודים, זה נשמע לכם הגיוני???

אישה, אפילו לא מיילדת, מסוגלת לעשות דבר כזה?

ואמנם שִׁפְרָה ופּוּעָה לא העבירו הנחיה זו לאף מיילדת [12].

אבל האיום לא פג.

פרעה האיש, כנראה בלחץ יועציו, לא ויתר והוא פנה אל כל העם: "וַיְצַו פַּרְעֹה לְכָל עַמּוֹ לֵאמֹר כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן" [13].

המצב קשה יותר.

ואז, תאמינו או לא, גם אלי נפתחו מראות החלום.

"אני מטיילת לבד על שפת היאור. שקט מסביב, הרבה אור זורח.

פתאום, מִתוֹךְ הַסּוּף אשר עַל שְׂפַת הַיְאֹר, מנתר, לא תאמינו, טלה קטן, חמוד.

הוא ניגש אלי מתחכך ברגליי, מרים ראשו הקטן ופועה: נו, מתי?"

התעוררתי המומה.

אני יוכבד, אלד טלה?

רק זה חסר לי.

אבל, לאחר שההתרגשות הראשונה נמוגה, פתאום התחלתי להבין. הרי טלה הופיע גם בחלום פרעה.

איך אתם אומרים, האסימון ירד, אבל התמיהה לא.

אני, יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ של עַמְרָם מִבֵּית לֵוִי אלד "בן אחד עתיד להיות נולד בעדתם של ישׂראל שעל ידו עתידה להיחרב כל ארץ של מצרים"?

סיפרתי על החלום ועל מחשבותיי לאישי, האחיין שלי עַמְרָם מִבֵּית לֵוִי.

הוא, למרות שהיה אחיין שלי, לא התלהב, אפילו גיחך עלי.

בקיצור עַמְרָם מִבֵּית לֵוִי שלי לא רצה, במצב הקשה הזה, להוליד עוד.

טוב, לא שכחתי ש"וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ". אבל אני החלטתי לא לוותר.

הרגשתי שהחלום הזה הוא ממש נבואה גדולה בשבילי.

אז, כפי שוודאי ידוע בכל הזמנים: אנשים מדברים, נשים עושות.

כך עשיתי, הריתי לעמרם אישי.

והסתרתי כמה שיכולתי את תפיחת בטני.

והגיעה השעה.

כעת גם עַמְרָם שלי, שינה את עמדותיו, בסך הכל הוא איש טוב, באמת.

הוא קיבל מרץ, אץ - רץ והביא, לא פחות ולא יותר, את שִׁפְרָה ואת פּוּעָה הָעִבְרִיֹּת המהוללות.

והוא נולד.

לא, לא טלה, ממש תינוק לתפארת.

זורח, מפיץ אור מסביב, ממש זוהר בהיר.

גם המיילדות התפעלו, אור כזה הן עדיין לא ראו.

אפילו עַמְרָם שלי התרגש.

אינכם מאמינים, הא?

שְׁלֹשָׁה יְרָחִים הנקתי אותו באהבה רבה, בסתר [14].

הוא התפתח, והוא גדל עד שלא יכולתי להסתירו עוד [15].

וודאי לא תתפלאו אם אספר לכם שלא רק המצרים, גם בין העבריים היו כאלה שהיו מוכנים לעשות כל דבר בשביל עוד סאת תבואה...

היה צריך להיזהר מאוד.

התלבטתי, חשבתי ולאחר התייעצות כנה עם עַמְרָם היקר שלי, גיבשתי תכנית פעולה: "וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר" [16].

למה דווקא "בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר"?

אינטואיציה של אישה, של אמא.

כולם יודעים מתי בַּת פַּרְעֹה יורדת לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר, הרי השומרים הופכים את שפת היאור ל"שטח סטרילי" ולאף אחד, וודאי מבני עמנו, אסור להתקרב ולהזין עיניו בחמודות גופה של הנסיכה.

אבל, שמעתי שהיא אישה רגישה, ולא אומרת הן לכל הפקודות המשונות שיוצאות מפי אביה המלך. להיפך, מספרים שהיא ממש מתנגדת בחריפות לפקודות.

נוסף לכך, וזה אולי העיקר, ידוע הוא שהיא עקרה ומאוד, ממש מאוד כמהה לגדל ילד.

אם הכל ילך למישרין אולי..

לא יזיק אם גם מקור החלומות יסייע.

ליתר ביטחון, אמרתי לבתי מרים אחותו, שתסתתר בקרבת מקום ותראה מה קורה.

גם אני ישבתי, חבויה לא רחוק משם, איזה מתח נורא...

תֵּבַת גֹּמֶא ובה האור שלי נעה לאט על המים.

"וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר" [17]. לא יכולתי לשבת במנוחה, רעדתי.

מה יקרה?

"וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ" [18].

קול הבכי של האור שלי נשמע היטב, נשימתי נעצרה.

קריאתה המופתעת של בת פרעה נשמעה היטב, כאילו היא רוצה ש"הלא נראים" ישמעו היטב, ולא יטעו: "וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה" [19].

זה הרגע, זה הזמן: במקל שבידי דחפתי מעט את בתי מרים שהייתה קפואה על מקומה ממה שראתה: "לכי מהר, תציעי לה מיניקת עברייה, אותי".

מרים ניגשה בזהירות אל האישה ואמרה בהכנעה רבה ובתמימות מופגנת, "אֶל בַּת פַּרְעֹה: הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד?" [20].

מרים סיפרה אחר כך, שבת פרעה לא היססה, היא מיד אמרה: "לֵכִי"

בתי הלכה, "וַתֵּלֶךְ הָעַלְמָה וַתִּקְרָא אֶת אֵם הַיָּלֶד" [21].

הגעתי.

האור שלי מיד הפנה את עיניו הנפלאות והושיט ידיו הקטנות אלי.

יש לי הרגשה חזקה שבת פרעה הבינה היטב מה קורה כאן, אבל היא המשיכה "לשחק את המשחק": "וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת פַּרְעֹה: הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד וַתְּנִיקֵהוּ" [22].

והנקתי אותו וגידלתי אותו, וסיפרתי לו יומם ולילה מי הוא ואיזה מורשת הוא נושא.

הוא קלט הכל.

וכשהגיעה השעה: "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן" [23], ידעתי, שהוא יימצא בידיים טובות.

כך היה.

והשאר מסופר בכתובים.

אז, כאשר העולם מתנהל רק על ידי "וְהוּא יִמְשָׁל בָּךְ", בדרך כלל, טוב לא יוצא מזה.

הנה, שִׁפְרָה גם פּוּעָה, מִרְיָם, ואפילו בַּת פַּרְעֹה, היו ופעלו בזמן המתאים כדי להראות שאיש, אפילו גדול ונורא כמו פַּרְעֹה אינו יכול להגשים רוע לב, הרס וחורבן, אם יש נשים פשוטות שמוכנות לומר לא, הרף!

ואנוכי, "יוֹכֶבֶד בַּת לֵוִי", מודה לאלוהים שזכיתי לחיות ולפעול בעת ההיא.

<>

הבהרות ומראה מקום

[1] בראשית א, כז.

[2] בראשית ג, טז.

[3] בבלי, חגיגה יג, א.

[4] שמות א, יג - יד.

[5] "וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר: בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה" (שמות א, טו - טז).

[6] כתר יונתן לשמות א, טו.

[7] אכן, שאלה הגיונית.

[8] כתר יונתן לשמות א, טו.

[9] "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" (שמות א, י)..

[10] "הרבה מילדות היו במצרים. שהרי שתיים אלו לא היו מספקים מזון לס' רבוא. אלא שתיים אלו היו שרות על כולן" (חזקוני לשמות א, טו).

[11] שמות א, טז.

[12] "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" (שמות א, יז).

[13] שמות א, כב.

[14] "וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא, וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים" (שמות ב, ב).

[15] "וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ" (שמות ב, ג).

[16] שם, שם.

[17] שמות ב, ה.

[18] שם, ה.

[19] שם, ו.

[20] שם, ז.

[21] שם, ח.

[22] שם, ט.

[23] שם, י.