איך בונים אהבה?
בספר שמואל ב', יג', א' - מובא סיפור אהבה שהסתיים באופן טרגי:
"ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר.
ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחותו.. " - במילים שלנו נעשה ממש חולה מרוב אהבתו אליה.
בהמשך מסופר שהוא פיתה אותה לבא אליו באיזו אמתלה, ואז אנס אותה באכזריות.
ואז כתוב (שם יג', טו') : "וישנאה אמנון שנאה גדולה מאוד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה... "
איך יכול להיות שלאחר שאמנון כל כך אהב אותה עד כדי כך שנהיה ממש חולה מרוב השתוקקותו אליה, פתאום התהפכו אצלו הרגשות והפך ממש להיות שונא לה?
איך קורה שזוגות מתחתנים מתוך אהבה יוקדת ולבסוף מתגרשים מתוך שנאה יוקדת?
המשנה באבות ה', יט' - אומרת:
"כל אהבה שהיא תלויה בדבר - בטל דבר בטלה אהבה.
ושאינה תלויה בדבר - אינה בטלה לעולם.
איזו היא אהבה התלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר.
ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ויהונתן. "
ז"א כל אהבה שמתבססת על סיבה חיצונית כלשהיא בלבד - כגון יופי, חכמה, נעים להיות ביחד, תחושת ביטחון כלכלי וכו' - כאשר הסיבה הזאת תעלם כגון שהאשה השמינה או שהאיש ירד מנכסיו וכו' - תעלם האהבה יחד אתה.
אך אם האהבה לא תלויה בסיבה חיצונית, אלא זו אהבה עמוקה יותר של התקשרות של שתי נשמות, אין אהבה זו בטלה לעולם.
אם נחזור לספור של אמנון ותמר - אמנון לא היה קשור לתמר באמת, אלא הוא אהב רק את היופי החיצוני שלה, וברגע שסר חינה בעיניו, בגלל שרבה אתו או קללה אותו וכו', אז לא רק שהפסיק לאהוב אותה, אלא אף שנאה על דברים שאמרה לו או עשתה לו.
אותו דבר קורה עם זוגות רבים בדורינו - הם מתחתנים מתוך אהבה לוהטת, אך לא משכילים לבנות קומה שניה לאהבתם, לא משכילים להפוך את האהבה שתלויה בדבר לאהבה שאינה תלויה בדבר, והתוצאה היא אבוד האהבה בקלות יחסית.
השאלה הגדולה היא -
איך בונים קומה שניה לאהבה?
איך הופכים "אהבה שתלויה בדבר לאהבה שאינה תלויה בדבר"?
איך מעצימים את הקשר בין שתי נשמות?
הרב דסלר בספרו "מכתב מאליהו" (ח"א על הנתינה) מתייחס לשאלה זו ושם הוא מסביר בהרחבה שמה שגורם לאדם לאהוב, להתקשר למשהו, הוא הנתינה. זאת אומרת כל דבר שאדם משקיע בו ונותן לו משלו, מנשמתו, מכוחו - הוא "מתקשר" אליו.
לדוגמה - שני אבות שלשניהם יש ילד, האחד גדל את הילד טפל בו קם בשבילו בלילה וכו', השני לא גדל לא טפל לא קם בשבילו בלילה אלא היה רוב הזמן בחו"ל - למי משני ההורים יהיה רגש חזק יותר כלפי הילד? כמובן אותו הורה שהשקיע בילדו וקם בשבילו בלילה במשך שנים, ירגיש קשר נפשי ואהבה לילדו, הרבה יותר מההורה שלא גדל את הילד ולא השקיע בו.
דוגמה אחרת - אדם שגידל כלב והשקיע בו, יטיל דמעה עליו לאחר שימות.
חז"ל הביעו רעיון זה במשפט אחד - "רוצה אדם קב אחד שלו מתשעה קבין של חברו" (ב"מ, ל"ח). אדם יעדיף קילוגרם אחד של פירות מהעץ שהוא טפח אותו והשקיע בו, יותר מתשעה ק"ג של פירות שיביאו לו מהשוק.
לסכומו של עניין - זוג שרוצה שהקשר ביניהם יצמח והבית יפרח, צריכים להשקיע בנתינה.
להשקיע בנתינה משמעו פירגון חזור אהבה דאגה הדדית גלוי אכפתיות כבוד - הדדי וכו' - הכל כמובן לפי הצורך האינדבדואלי של כל אחד ואחד. אם משקיעים בנתינה הקשר נעשה הרבה יותר עמוק והאהבה נבנית ומקבלת קומה נוספת.
הזוגיות משולה לגינה - אם משקיעים בגינה - משקים עודרים מדשנים גוזמים וכו' הגינה פורחת ושוקקת חיים, אך אם אין השקעה הכל נובל.
בספר שמואל ב', יג', א' - מובא סיפור אהבה שהסתיים באופן טרגי:
"ויהי אחרי כן ולאבשלום בן דוד אחות יפה ושמה תמר.
ויצר לאמנון להתחלות בעבור תמר אחותו.. " - במילים שלנו נעשה ממש חולה מרוב אהבתו אליה.
בהמשך מסופר שהוא פיתה אותה לבא אליו באיזו אמתלה, ואז אנס אותה באכזריות.
ואז כתוב (שם יג', טו') : "וישנאה אמנון שנאה גדולה מאוד כי גדולה השנאה אשר שנאה מאהבה אשר אהבה... "
איך יכול להיות שלאחר שאמנון כל כך אהב אותה עד כדי כך שנהיה ממש חולה מרוב השתוקקותו אליה, פתאום התהפכו אצלו הרגשות והפך ממש להיות שונא לה?
איך קורה שזוגות מתחתנים מתוך אהבה יוקדת ולבסוף מתגרשים מתוך שנאה יוקדת?
המשנה באבות ה', יט' - אומרת:
"כל אהבה שהיא תלויה בדבר - בטל דבר בטלה אהבה.
ושאינה תלויה בדבר - אינה בטלה לעולם.
איזו היא אהבה התלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר.
ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ויהונתן. "
ז"א כל אהבה שמתבססת על סיבה חיצונית כלשהיא בלבד - כגון יופי, חכמה, נעים להיות ביחד, תחושת ביטחון כלכלי וכו' - כאשר הסיבה הזאת תעלם כגון שהאשה השמינה או שהאיש ירד מנכסיו וכו' - תעלם האהבה יחד אתה.
אך אם האהבה לא תלויה בסיבה חיצונית, אלא זו אהבה עמוקה יותר של התקשרות של שתי נשמות, אין אהבה זו בטלה לעולם.
אם נחזור לספור של אמנון ותמר - אמנון לא היה קשור לתמר באמת, אלא הוא אהב רק את היופי החיצוני שלה, וברגע שסר חינה בעיניו, בגלל שרבה אתו או קללה אותו וכו', אז לא רק שהפסיק לאהוב אותה, אלא אף שנאה על דברים שאמרה לו או עשתה לו.
אותו דבר קורה עם זוגות רבים בדורינו - הם מתחתנים מתוך אהבה לוהטת, אך לא משכילים לבנות קומה שניה לאהבתם, לא משכילים להפוך את האהבה שתלויה בדבר לאהבה שאינה תלויה בדבר, והתוצאה היא אבוד האהבה בקלות יחסית.
השאלה הגדולה היא -
איך בונים קומה שניה לאהבה?
איך הופכים "אהבה שתלויה בדבר לאהבה שאינה תלויה בדבר"?
איך מעצימים את הקשר בין שתי נשמות?
הרב דסלר בספרו "מכתב מאליהו" (ח"א על הנתינה) מתייחס לשאלה זו ושם הוא מסביר בהרחבה שמה שגורם לאדם לאהוב, להתקשר למשהו, הוא הנתינה. זאת אומרת כל דבר שאדם משקיע בו ונותן לו משלו, מנשמתו, מכוחו - הוא "מתקשר" אליו.
לדוגמה - שני אבות שלשניהם יש ילד, האחד גדל את הילד טפל בו קם בשבילו בלילה וכו', השני לא גדל לא טפל לא קם בשבילו בלילה אלא היה רוב הזמן בחו"ל - למי משני ההורים יהיה רגש חזק יותר כלפי הילד? כמובן אותו הורה שהשקיע בילדו וקם בשבילו בלילה במשך שנים, ירגיש קשר נפשי ואהבה לילדו, הרבה יותר מההורה שלא גדל את הילד ולא השקיע בו.
דוגמה אחרת - אדם שגידל כלב והשקיע בו, יטיל דמעה עליו לאחר שימות.
חז"ל הביעו רעיון זה במשפט אחד - "רוצה אדם קב אחד שלו מתשעה קבין של חברו" (ב"מ, ל"ח). אדם יעדיף קילוגרם אחד של פירות מהעץ שהוא טפח אותו והשקיע בו, יותר מתשעה ק"ג של פירות שיביאו לו מהשוק.
לסכומו של עניין - זוג שרוצה שהקשר ביניהם יצמח והבית יפרח, צריכים להשקיע בנתינה.
להשקיע בנתינה משמעו פירגון חזור אהבה דאגה הדדית גלוי אכפתיות כבוד - הדדי וכו' - הכל כמובן לפי הצורך האינדבדואלי של כל אחד ואחד. אם משקיעים בנתינה הקשר נעשה הרבה יותר עמוק והאהבה נבנית ומקבלת קומה נוספת.
הזוגיות משולה לגינה - אם משקיעים בגינה - משקים עודרים מדשנים גוזמים וכו' הגינה פורחת ושוקקת חיים, אך אם אין השקעה הכל נובל.
חנצי
050-3331-331