ובכן דווקא מי שעוקב אחר שתי הקבוצות ומלווה את התהליך העצוב של ההצטמצמות הקבוצה הראשונה של האדם לעומת הקבוצה השניה שהולכת ומתעצמת ומקטינה ללא רחמים את מימדי הראשונה... דווקא אז ניתן להבחין בנוכחות הקבוצה שיד האדם בחשה בה. כן היא קטנה אבל בולטת - דווקא על רקע התעצמות התמונה הטבעית של היקום שיד אדם לא בחשה בה ולא עיצבה אותה ולא השפיעה עליה. על רקע התמונה הטבעית של היקום שהולך וגודל בעיני הבוחן, הקבוצה הראשונה של סביבת האדם תופיע כנקודה זוהרת ויוצאת דופן על הבמה, וככל והבמה גודלת ומתעצמת - כך הנקודה היוצאת דופן מכל רכיבי הבמה תלך ותבלוט. יד האדם שבחשה בסביבה ושינתה אותה - יד זו יוצאת דופן במרחב היקום. היא בולטת וזוהרת, ומעל לכל היא קיימת, ניתן לחוש בנוכחותה היוצאת דופן בטבע ללא קשר למימדי הטבע, ואולי דווקא בגלל מימדיו.
אם נחזור לקבוצה הראשונה של סביבת האדם ונבקש לבחון אותה מקרוב ואף לבחוש בציציותיה, או אז נצטרך לעדכן את ממצאינו הקודמים ולהוסיף עוד ממצא ולו למען הדיוק לשמו... כי הרי לא רק האדם בחש ושינה את הסביבה המצומצמת שלו כי אם לכל היצורים החיים בסביבה היתה יד בזאת. גם הנמלה משנה במידה מסויימת את הסביבה וגם הפיל והחד תאי... "משנה" כלומר משפיע על רכיבי הסביבה כנגד חוקי הטבע. אבן שאני דוחף ברגלי וקובע לה מקום שונה ממקומה הטבעי - דחיפה זו היא פעולה שמנוגדת לחוקי הטבע, כי חוקי הטבע קבעו לאבן מקום אחר ואני באתי ושיניתי את מקומה, התערבתי בחוקי הטבע. הבניין שאני רואה ממול לא היה אמור להיות לפי חוקי הטבע, אני האדם התערבתי בחוקי הטבע ושיניתי אותם, הקמתי את הבניין.
וכמובן הטבע וחוקיו הם דומיננטים, ומהחוקים נגזרים כוחות: כמו כוח הכבידה המפורסם, הכוח הגרעני החזק, החלש, הכוח האלקטרומגנטי ששומר בין היתר על אימא אדמה... אלה הם הכוחות הפועלים בגרעין האטום וישנם עוד כוחות הפועלים בין הגלקסיות ומחברים ביניהם או מרחיקים אותם כמו החומר האפל שמחבר בין הגלקסיות והאנרגיה האפלה שמשפיעה על התפשטות היקום... כוחות אלו נקראים אפלים כי לא זוהו באופן ישיר.
מכאן הייתי רוצה לתת קפיצה קוונטית אל אחת המופשטות המפורסמות ביותר: אין זמן בטבע, כן יש את מימד המרחק והמהירות אך מימד הזמן נולד עם לידת האדם ורק עבור האדם, כי אפילו החיות המורכבות והקרובות ביותר למבנה האדם אינן חשות בזמן, כן הן מכירות וחשות את מימד המרחק והמהירות - אך לא את הזמן. אריה יכול להעריך את המרחק בינו לבין טרפתו ולוותר עליה, וכלב יכול לכבד כלב מהיר ממנו ולתפוס מרחק. מימד הזמן נולד רק במוח האנושי האנאליסטי שהבחין בשני המימדים הקיימים בטבע, במרחק ובמהירות, חיבר ביניהם ע"י מימד הזמן, וגם התחבר עם כל אחד מהם ע"י אותו מימד - מתווך שנוצר במוחו. כמה זמן ייקח לי עד להגיע אל נקודה פלונית, וכמה זמן ייקח אם אכפיל את המהירות שלי. שלושת הזמנים עבר הווה ועתיד - נבראו יש מאין בתוך המוח האנושי, ורק בתוכו.
אני יכול להגיד שמימד הזמן הוא מימד ווירטואלי מדומה והלכה למעשה אין לו קיום בטבע. יש למילים האלה משקל כי כאשר אני, האדם, משקיף על "הקבוצה השניה" שידי לא בחשה בה ומבקש לבחון אותה, אני יורה לעצמי ברגליים כאשר מכניס את מימד הזמן לחדר המעבדה ומשתמש בו ככלי שימושי לבחינתי, וזאת כי עצם השימוש בכלי הזה מחבל ישירות בבחינתי ונותן לי להשקיף בדיעבד על תמונה מזוייפת ומנותקת מהמציאות. אני מוצא איפוא את עצמי עומד בפני מצב מביך של הונאה עצמית, כמעין תרמית בינונית או אחיזת עיניים... מקום המילים הכבירות האלה הוא בסיום הקטע הבא, אך לא יכלתי לכבוש אותן.
הזמן הוא כלי עזר תקני ושמיש במרחב הקבוצה הראשונה - היא סביבת האדם, ואותו הכלי יהפוך לבלתי שמיש במרחב הקבוצה השניה, את זאת אני רוצה לשרוד - לא לטעון. ובכן וכאשר אני משקיף מהחלון על הבניין ממול בן 50 קומות ובוחן אותו, אני אומר שבאמת הקימו אותו בזמן קצר, אני חושב שהתחילו לבנות בערך לפני כחמש שנים... אפשר להגיד שאם אשיג את ההשקעה הנכונה והצוות המתאים, אני יכול מחר לשים את אבן הפינה ובניין בן חמישים קומות יקום בשנת 2017. כל התיכנונים והחישובים האלה נכונים הם כאמור במרחב שלי, מול הבית שלי, בעיר, על כדור הארץ. ואפילו אם אראה מהחלון איזשהו כוכב שזיהיתי והתפוצץ מול עיניי והתפזר לכל הרוחות, אוכל לקבוע על המקום שזה עתה הייתי עד למאורע קוסמי הסטורי שהתרחש לנגד עיני ביום שלישי ה - 10 לינואר 2012 בשעה אחת אחה"צ. את הקביעה הזאת אנסח בקפידה כהודעה לעיתונות ואשגרה מיד גם לנאסא.
אולם רגע לאחר ניסוח ההודעה, אני נזכר במאמר שקראתי לא מזמן על קרינת האור שמזהים דרכה את מיקום הכוכבים, ולמעשה אותה הקרינה לוקח לה מליוני השנים עד שמגיעה אל כדור הארץ... ואם כן ההתפוצצות שראיתי בשעה אחת אחה"צ קרתה בעצם לפני מספר מליוני שנים ולא בשעה אחת! אני עושה איפוא את חישוביי ומתקן את הודעתי לעיתונות: "זה עתה הייתי עד למאורע קוסמי הסטורי שהתרחש לפני 3,167,540 שנה".
אגב החישובים והתיקונים, אני משתעשע במחשבה דמיונית מטורפת המתאימה לסרט בדיוני... אני חושב בהקיץ עם עצמי: ומה אם ארצה לדעת מה קורה ברגע זה ממש על אותו הכוכב שראיתי בשעה אחת את פיצוצו...? איך ניתן לעזאזל לדעת מה קורה ברגע זה במרחק שלוש מליון שנות אור מאיתי? איך אפשר לדעת את הנתון הזה! על השאלה הדמיונית הזאת אני עונה לעצמי באותו המטבע ומגייס את מיטב הדמיון שלי: אפשר בעצם לעשות מין משטח גדול, לפרוס עליו את כל היקום והכוכבים, להשקיף על המשטח מלמעלה ולראות את כל היקום והכוכבים בו ברגע ובתוכם גם הכוכב שלי. באותה ההזדמנות אוכל לראות גם כמה מליוני שנים קדימה ע"פ טבלת הזמן שלנו - תלוי בגודל החלק שחתכתי מהיקום ופרסתי על המשטח, וככל שהחלק החתוך גדול יותר - כך יתווספו לתמונה מליוני השנים...
אני לא עוצר באדום... ממשיך עם הדמיון שלי עד לסף החוצפה ושואל: ומה אם לא אסתפק בתמונה החלקית שראיתי וארצה לראות את כל השנים קדימה במלואן. השאלה כמובן היפותטית כי היקום הוא אין סופי וכמוהו גם השנים... אולם ובעולם הדמיון שנכנסתי אליו גם לשאלה היפותטית מקום ואני עונה עליה במדויק: יש לפרוס איפוא על המשטח את כל היקום ולהשקיף עליו מלמעלה.
אבל גם לחוצפה יש גבול ואני חושב ומתריס בעצמי שוב: אבל אין משטח שיכיל את כל היקום, אין חיה כזאת אפילו בעולם הדמיון כי זו כבר בעיה לוגית לא דמיונית. גודל המשטח וככל שיהיה - לא יכול לענות על גודל היקום האין סופי. בנקודה זו אני מהנהן לעצמי ומסכם: אם כן הבעיה שלי להבנת היקום היא בעיה של גדלים, של מימדים, של מרחק... היא לא בעיה של זמן ואפילו לא של מהירות. אני צריך להשיג משטח גדול בשביל לראות היטב את המציאות, וככל שהמשטח שאשיג גדול יותר, כך אטיב לראות את המציאות.
חדי ראיה לבטח שמו לב לטעות אופטית מכוונת שהשתלתי בחומר הדמיוני שלעיל ובכוונה תחילה. כלומר אני משתמש בטעות האופטית הזאת כתחנה בין יתר התחנות שאני צריך לעבור אותן איתכם בשביל להעמיק אל הליבה... ובשביל להציג את הטעות האופטית הזאת עלינו לחזור אל הכוכב שהבחנתי מהחלון בהתפוצצותו ושיגרתי בעקבות זאת הודעה לעיתונות בזה הלשון: "זה עתה הייתי עד למאורע קוסמי הסטורי שהתרחש לפני 3,167,540 שנה".
והינה התחיל הסרט הדמיוני. ביקשתי לדעת מה קורה ממש ברגע זה בכוכב שהבחנתי בו מהחלון, איך ניתן להגיע למידע הזה. בואו נקרא לכוכב הזה "אלכס" והינה הפיתרון שהיצעתי: הבה נשיג משטח גדול, נפרוס עליו חלק גדול מהיקום והכוכבים ונשקיף על המשטח הזה מלמעלה, או אז נראה בו ברגע מה קורה בחלק ניכר מהיקום והכוכבים שבתוכם גם אלכס שלי. עד כאן אין שום טעות אופטית - יש רק דמיון הוגן.
באותה ההזדמנות, ציינתי בהמשך, אוכל לראות גם כמה מליוני שנים קדימה ע"פ טבלת הזמן שלנו - תלוי בגודל החלק שחתכתי מהיקום ושנפרס על המשטח, וככל שהחלק החתוך גדול יותר - כך יתווספו לתמונה מליוני השנים...
כל מילה לכאורה בסלע... אומנם וכאשר אשקיף על המשטח ואביט באלכס מלמעלה, אראה בדיוק 3,167,540 שנה קדימה. כי אם נחזור למציאות האנושית שלי - יקח לי מרגע זה בדיוק 3,167,540 שנה עד שאגיע אל המידע שאני בוחן ברגע זה על המשטח... ואומנם, אוכל לראות בנוסף לזאת עוד מספר מליוני שנים קדימה מעבר ל - 3,167,540 שנה אם אחתוך מהיקום שטח יותר גדול ואפרוס אותו על המשטח, היינו אם ארחיב את שולי המשטח באופן שייתווספו בתוכו עוד מספר כוכבים הרחוקים ממני יותר מאלכס, כמו כוכב אחר הרחוק ממני בשש מליון שנה למשל... וככל שהחלק החתוך גדול יותר, סיכמתי, כך יתווספו לתמונה מליוני השנים...
על פניו, גם הסיכום נראה כשר למהדרין - ולא הוא, כי כאן מסתתרת הטעות האופטית. בוא נקרא לכוכב שהתווסף לשולי המשטח "ירון". ירון שהופיע במשטח השני הגדול מהראשון, הוסיף לתמונה הקוסמית עוד כשלוש מליון שנה מעבר ל - 3,167,540 שנה של אלכס. וכאמור ירון רחוק מכדור הארץ בשש מליון שנה ובזכותו יכלתי לראות עוד כשלוש מליון שנים קדימה...
אומנם וכאשר העפתי מבט בירון הרחוק ראיתי שש מליון שנים קדימה, אבל, וכאן הטעות, וכאשר העפתי בו בזמן מבט באלכס הקרוב - לא ראיתי בתוכו מופעים שאמורים להתרחש שש מליון שנים קדימה אלא רק 3,167,540 שנים קדימה, המספר נותר בעיניו. ירון לא עזר לי בשביל לראות תמונה כלל עולמית הרחוקה ממציאותי בשש מליון שנה.
עד כאן הבארת הטעות האופטית שהושתלה ביוזמתי, ואני חוזר בי כאן ומיד, אומנם השתלתי ביוזמתי טעות אופטית אך לא זו היתה הטעות. וגם זאת היתה עוד תחנה הכרחית בדרך אל הליבה...
ובעצם, הטעות האופטית המדומה שהצבעתי עליה לעיל עשויה לסלול לנו את הדרך אל הטעות האמיתית שנעמוד ונצביע עליה להלן. מיד איפוא נחתור ביחד אל הטעות האופטית האמיתית ונתקן אגב זאת את המדומה.
עלי לחזור אל פרק המקורות שעמלתי עליו בפרוטרוט לעיל. במקורות שלנו ישנן שתי הקבוצות שמחלקות את כל היקום לשתיים: קבוצה ראשונה שיד אדם בחשה בה - היא סביבת האדם הטבעית, וקבוצה שניה שיד אדם לא בחשה בה ומהווה בעצם את יתר היקום. הקבוצה הראשונה ומטבע הדברים היא מבחינת ראש של סיכה ביקום, אך ראש הסיכה הזאת זוהר הוא ונראה בבירור ביקום ובכוחו אף לחלק את היקום לשתי קבוצות ניכרות / מובהקות.
במקורות מצאנו גם את המימדים ושלושה הם: מרחק, מהירות, זמן. השניים הראשונים שותפים לשתי הקבוצות ומימד הזמן לקבוצה האנושית. מימד הזמן נברא יש מאין בתודעה האנושית ושימש לה ככלי עזר שתתחבר באמצעותו עם שני המימדים של הטבע: המרחק והמהירות.
אם כן אין זמן בטבע, זו המופשטת המפורסמת ביותר. מימד הזמן ניכר רק בקבוצה הראשונה היא הסביבה האנושית. בסביבה הזאת האדם בוחש ועושה ככל העולה על רוחו, ולמעשה כל הנעשה בסביבה הזאת הוא כנגד חוקי הטבע, בפועל כל הנמצא בסביבה הזאת - הוא כנגד חוקי הטבע. הבניינים, העצים, הערים, המכוניות, הפארקים, ואפילו הרכב האוויר בסביבה האנושית נוגד את חוקי הטבע. כל חלקיק בסביבה האנושית מושפע הוא מעשיית האדם ונוכחותו, ולכן כל צורה והרכב שיימצא בהם החלקיק בסביבה האנושית - נוגד הוא בעליל את חוקי הטבע. ללא נוכחות האדם, החלקיק הזה היה צריך להיות בצורה אחרת, בהרכב אחר, במקום אחר, ומי שהיה צריך לקבוע את הרכבו צורתו ומיקומו - היו הכוחות הנגזרים מחוקי הטבע.
ואכן חוקי הטבע קובעים באמצעות הכוחות הנגזרים מהם את כל תכונות החלקיק כולל מיקומו ותנועתו ובכל הרמות, במיקרו ובמאקרו... ברמת האטום וכפי שהזכרתי לעיל פועלים ארבע כוחות יסוד: הכוח הגרעני החזק, החלש, כוח הכבידה, והכוח האלקטרומגנטי. ואף ברמת המאקרו הקוסמית מתגלמים ארבע הכוחות האלה בשניים בסיסיים: הכוח הנפלט מהחומר האפל האחראי לחיבור בין הגלקסיות וליכודם, והוא מזכיר במהותו את הכוח הגרעני החזק שמחזיק את גרעין האטום ומלכד את חלקיקיו לבל יתפרקו לכל עבר, ובנוסף זוהתה - אם כי לא באופן ישיר גם האנרגיה האפלה שמשפיעה על תופעת התפשטות הגלקסיות ביקום, וכן היא מזכירה את הכוח הגרעני החלש האחראי על תופעת התפרקות הגרעין באטום ופליטת האלקטרונים החגים סביבו.
אם כן ועל רקע הסקירה החפוזה הזאת, אני רואה מולי יקום דומיננטי שהכוחות פועלים בו ללא הרף וללא קשר להבחנתי כאדם בכוחות האלה, כלומר ללא קשר למימד הזמן - הוא כלי המדידה שהבאתי איתי בשביל למדוד את הכוחות האלה שהבחנתי בקיומם. ואם אעצום את העיניים ואנסה לדמיין את היקום במקור ואת הכוחות הפועלים בו בלעדי - דהיינו ללא מימד הזמן, אזי אראה מולי יקום דומיננטי שכוחותיו פועלים ללא שום יחידת זמן. פרוש הדבר שכל היקום העצום האין סופי פועל בד בבד ברגע אחד, ולמעשה כל המאורעות המתרחשים על פני מפת היקום כתוצאה מהכוחות הפועלים בו - פועלים בעצם ברגע אחד, אבל בגלל המרחקים האדירים המצויים ביקום בגין האין סופיות שלו, אני האדם לא יכול להקיף את מלוא הרגע הזה על פני המרחקים האדירים, ואין לי איפוא אלא לחלק אותו ליחידות זמן כמו יום ושנה וכול'... יחידות הזמן מבטאים איפוא את חוסר היכולת האנושית להבחין בנעשה בכל נקודה ונקודה ביקום. לוקח לי 3 מליון שנה עד שאבחין בנעשה בנקודה איקס, ולוקח לי 6 מליוני שנה עד שאגיע לנקודה שניה ואבחין במה שנעשה בה באותו רגע בעצם. סדר ההתרחשויות בכל היקום ובכל נקודה שבו מתחוללים בעצם ברגע אחד, אין רגע אחר.
אם נחזור לקבוצה הראשונה של סביבת האדם ונבקש לבחון אותה מקרוב ואף לבחוש בציציותיה, או אז נצטרך לעדכן את ממצאינו הקודמים ולהוסיף עוד ממצא ולו למען הדיוק לשמו... כי הרי לא רק האדם בחש ושינה את הסביבה המצומצמת שלו כי אם לכל היצורים החיים בסביבה היתה יד בזאת. גם הנמלה משנה במידה מסויימת את הסביבה וגם הפיל והחד תאי... "משנה" כלומר משפיע על רכיבי הסביבה כנגד חוקי הטבע. אבן שאני דוחף ברגלי וקובע לה מקום שונה ממקומה הטבעי - דחיפה זו היא פעולה שמנוגדת לחוקי הטבע, כי חוקי הטבע קבעו לאבן מקום אחר ואני באתי ושיניתי את מקומה, התערבתי בחוקי הטבע. הבניין שאני רואה ממול לא היה אמור להיות לפי חוקי הטבע, אני האדם התערבתי בחוקי הטבע ושיניתי אותם, הקמתי את הבניין.
וכמובן הטבע וחוקיו הם דומיננטים, ומהחוקים נגזרים כוחות: כמו כוח הכבידה המפורסם, הכוח הגרעני החזק, החלש, הכוח האלקטרומגנטי ששומר בין היתר על אימא אדמה... אלה הם הכוחות הפועלים בגרעין האטום וישנם עוד כוחות הפועלים בין הגלקסיות ומחברים ביניהם או מרחיקים אותם כמו החומר האפל שמחבר בין הגלקסיות והאנרגיה האפלה שמשפיעה על התפשטות היקום... כוחות אלו נקראים אפלים כי לא זוהו באופן ישיר.
מכאן הייתי רוצה לתת קפיצה קוונטית אל אחת המופשטות המפורסמות ביותר: אין זמן בטבע, כן יש את מימד המרחק והמהירות אך מימד הזמן נולד עם לידת האדם ורק עבור האדם, כי אפילו החיות המורכבות והקרובות ביותר למבנה האדם אינן חשות בזמן, כן הן מכירות וחשות את מימד המרחק והמהירות - אך לא את הזמן. אריה יכול להעריך את המרחק בינו לבין טרפתו ולוותר עליה, וכלב יכול לכבד כלב מהיר ממנו ולתפוס מרחק. מימד הזמן נולד רק במוח האנושי האנאליסטי שהבחין בשני המימדים הקיימים בטבע, במרחק ובמהירות, חיבר ביניהם ע"י מימד הזמן, וגם התחבר עם כל אחד מהם ע"י אותו מימד - מתווך שנוצר במוחו. כמה זמן ייקח לי עד להגיע אל נקודה פלונית, וכמה זמן ייקח אם אכפיל את המהירות שלי. שלושת הזמנים עבר הווה ועתיד - נבראו יש מאין בתוך המוח האנושי, ורק בתוכו.
אני יכול להגיד שמימד הזמן הוא מימד ווירטואלי מדומה והלכה למעשה אין לו קיום בטבע. יש למילים האלה משקל כי כאשר אני, האדם, משקיף על "הקבוצה השניה" שידי לא בחשה בה ומבקש לבחון אותה, אני יורה לעצמי ברגליים כאשר מכניס את מימד הזמן לחדר המעבדה ומשתמש בו ככלי שימושי לבחינתי, וזאת כי עצם השימוש בכלי הזה מחבל ישירות בבחינתי ונותן לי להשקיף בדיעבד על תמונה מזוייפת ומנותקת מהמציאות. אני מוצא איפוא את עצמי עומד בפני מצב מביך של הונאה עצמית, כמעין תרמית בינונית או אחיזת עיניים... מקום המילים הכבירות האלה הוא בסיום הקטע הבא, אך לא יכלתי לכבוש אותן.
הזמן הוא כלי עזר תקני ושמיש במרחב הקבוצה הראשונה - היא סביבת האדם, ואותו הכלי יהפוך לבלתי שמיש במרחב הקבוצה השניה, את זאת אני רוצה לשרוד - לא לטעון. ובכן וכאשר אני משקיף מהחלון על הבניין ממול בן 50 קומות ובוחן אותו, אני אומר שבאמת הקימו אותו בזמן קצר, אני חושב שהתחילו לבנות בערך לפני כחמש שנים... אפשר להגיד שאם אשיג את ההשקעה הנכונה והצוות המתאים, אני יכול מחר לשים את אבן הפינה ובניין בן חמישים קומות יקום בשנת 2017. כל התיכנונים והחישובים האלה נכונים הם כאמור במרחב שלי, מול הבית שלי, בעיר, על כדור הארץ. ואפילו אם אראה מהחלון איזשהו כוכב שזיהיתי והתפוצץ מול עיניי והתפזר לכל הרוחות, אוכל לקבוע על המקום שזה עתה הייתי עד למאורע קוסמי הסטורי שהתרחש לנגד עיני ביום שלישי ה - 10 לינואר 2012 בשעה אחת אחה"צ. את הקביעה הזאת אנסח בקפידה כהודעה לעיתונות ואשגרה מיד גם לנאסא.
אולם רגע לאחר ניסוח ההודעה, אני נזכר במאמר שקראתי לא מזמן על קרינת האור שמזהים דרכה את מיקום הכוכבים, ולמעשה אותה הקרינה לוקח לה מליוני השנים עד שמגיעה אל כדור הארץ... ואם כן ההתפוצצות שראיתי בשעה אחת אחה"צ קרתה בעצם לפני מספר מליוני שנים ולא בשעה אחת! אני עושה איפוא את חישוביי ומתקן את הודעתי לעיתונות: "זה עתה הייתי עד למאורע קוסמי הסטורי שהתרחש לפני 3,167,540 שנה".
אגב החישובים והתיקונים, אני משתעשע במחשבה דמיונית מטורפת המתאימה לסרט בדיוני... אני חושב בהקיץ עם עצמי: ומה אם ארצה לדעת מה קורה ברגע זה ממש על אותו הכוכב שראיתי בשעה אחת את פיצוצו...? איך ניתן לעזאזל לדעת מה קורה ברגע זה במרחק שלוש מליון שנות אור מאיתי? איך אפשר לדעת את הנתון הזה! על השאלה הדמיונית הזאת אני עונה לעצמי באותו המטבע ומגייס את מיטב הדמיון שלי: אפשר בעצם לעשות מין משטח גדול, לפרוס עליו את כל היקום והכוכבים, להשקיף על המשטח מלמעלה ולראות את כל היקום והכוכבים בו ברגע ובתוכם גם הכוכב שלי. באותה ההזדמנות אוכל לראות גם כמה מליוני שנים קדימה ע"פ טבלת הזמן שלנו - תלוי בגודל החלק שחתכתי מהיקום ופרסתי על המשטח, וככל שהחלק החתוך גדול יותר - כך יתווספו לתמונה מליוני השנים...
אני לא עוצר באדום... ממשיך עם הדמיון שלי עד לסף החוצפה ושואל: ומה אם לא אסתפק בתמונה החלקית שראיתי וארצה לראות את כל השנים קדימה במלואן. השאלה כמובן היפותטית כי היקום הוא אין סופי וכמוהו גם השנים... אולם ובעולם הדמיון שנכנסתי אליו גם לשאלה היפותטית מקום ואני עונה עליה במדויק: יש לפרוס איפוא על המשטח את כל היקום ולהשקיף עליו מלמעלה.
אבל גם לחוצפה יש גבול ואני חושב ומתריס בעצמי שוב: אבל אין משטח שיכיל את כל היקום, אין חיה כזאת אפילו בעולם הדמיון כי זו כבר בעיה לוגית לא דמיונית. גודל המשטח וככל שיהיה - לא יכול לענות על גודל היקום האין סופי. בנקודה זו אני מהנהן לעצמי ומסכם: אם כן הבעיה שלי להבנת היקום היא בעיה של גדלים, של מימדים, של מרחק... היא לא בעיה של זמן ואפילו לא של מהירות. אני צריך להשיג משטח גדול בשביל לראות היטב את המציאות, וככל שהמשטח שאשיג גדול יותר, כך אטיב לראות את המציאות.
חדי ראיה לבטח שמו לב לטעות אופטית מכוונת שהשתלתי בחומר הדמיוני שלעיל ובכוונה תחילה. כלומר אני משתמש בטעות האופטית הזאת כתחנה בין יתר התחנות שאני צריך לעבור אותן איתכם בשביל להעמיק אל הליבה... ובשביל להציג את הטעות האופטית הזאת עלינו לחזור אל הכוכב שהבחנתי מהחלון בהתפוצצותו ושיגרתי בעקבות זאת הודעה לעיתונות בזה הלשון: "זה עתה הייתי עד למאורע קוסמי הסטורי שהתרחש לפני 3,167,540 שנה".
והינה התחיל הסרט הדמיוני. ביקשתי לדעת מה קורה ממש ברגע זה בכוכב שהבחנתי בו מהחלון, איך ניתן להגיע למידע הזה. בואו נקרא לכוכב הזה "אלכס" והינה הפיתרון שהיצעתי: הבה נשיג משטח גדול, נפרוס עליו חלק גדול מהיקום והכוכבים ונשקיף על המשטח הזה מלמעלה, או אז נראה בו ברגע מה קורה בחלק ניכר מהיקום והכוכבים שבתוכם גם אלכס שלי. עד כאן אין שום טעות אופטית - יש רק דמיון הוגן.
באותה ההזדמנות, ציינתי בהמשך, אוכל לראות גם כמה מליוני שנים קדימה ע"פ טבלת הזמן שלנו - תלוי בגודל החלק שחתכתי מהיקום ושנפרס על המשטח, וככל שהחלק החתוך גדול יותר - כך יתווספו לתמונה מליוני השנים...
כל מילה לכאורה בסלע... אומנם וכאשר אשקיף על המשטח ואביט באלכס מלמעלה, אראה בדיוק 3,167,540 שנה קדימה. כי אם נחזור למציאות האנושית שלי - יקח לי מרגע זה בדיוק 3,167,540 שנה עד שאגיע אל המידע שאני בוחן ברגע זה על המשטח... ואומנם, אוכל לראות בנוסף לזאת עוד מספר מליוני שנים קדימה מעבר ל - 3,167,540 שנה אם אחתוך מהיקום שטח יותר גדול ואפרוס אותו על המשטח, היינו אם ארחיב את שולי המשטח באופן שייתווספו בתוכו עוד מספר כוכבים הרחוקים ממני יותר מאלכס, כמו כוכב אחר הרחוק ממני בשש מליון שנה למשל... וככל שהחלק החתוך גדול יותר, סיכמתי, כך יתווספו לתמונה מליוני השנים...
על פניו, גם הסיכום נראה כשר למהדרין - ולא הוא, כי כאן מסתתרת הטעות האופטית. בוא נקרא לכוכב שהתווסף לשולי המשטח "ירון". ירון שהופיע במשטח השני הגדול מהראשון, הוסיף לתמונה הקוסמית עוד כשלוש מליון שנה מעבר ל - 3,167,540 שנה של אלכס. וכאמור ירון רחוק מכדור הארץ בשש מליון שנה ובזכותו יכלתי לראות עוד כשלוש מליון שנים קדימה...
אומנם וכאשר העפתי מבט בירון הרחוק ראיתי שש מליון שנים קדימה, אבל, וכאן הטעות, וכאשר העפתי בו בזמן מבט באלכס הקרוב - לא ראיתי בתוכו מופעים שאמורים להתרחש שש מליון שנים קדימה אלא רק 3,167,540 שנים קדימה, המספר נותר בעיניו. ירון לא עזר לי בשביל לראות תמונה כלל עולמית הרחוקה ממציאותי בשש מליון שנה.
עד כאן הבארת הטעות האופטית שהושתלה ביוזמתי, ואני חוזר בי כאן ומיד, אומנם השתלתי ביוזמתי טעות אופטית אך לא זו היתה הטעות. וגם זאת היתה עוד תחנה הכרחית בדרך אל הליבה...
ובעצם, הטעות האופטית המדומה שהצבעתי עליה לעיל עשויה לסלול לנו את הדרך אל הטעות האמיתית שנעמוד ונצביע עליה להלן. מיד איפוא נחתור ביחד אל הטעות האופטית האמיתית ונתקן אגב זאת את המדומה.
עלי לחזור אל פרק המקורות שעמלתי עליו בפרוטרוט לעיל. במקורות שלנו ישנן שתי הקבוצות שמחלקות את כל היקום לשתיים: קבוצה ראשונה שיד אדם בחשה בה - היא סביבת האדם הטבעית, וקבוצה שניה שיד אדם לא בחשה בה ומהווה בעצם את יתר היקום. הקבוצה הראשונה ומטבע הדברים היא מבחינת ראש של סיכה ביקום, אך ראש הסיכה הזאת זוהר הוא ונראה בבירור ביקום ובכוחו אף לחלק את היקום לשתי קבוצות ניכרות / מובהקות.
במקורות מצאנו גם את המימדים ושלושה הם: מרחק, מהירות, זמן. השניים הראשונים שותפים לשתי הקבוצות ומימד הזמן לקבוצה האנושית. מימד הזמן נברא יש מאין בתודעה האנושית ושימש לה ככלי עזר שתתחבר באמצעותו עם שני המימדים של הטבע: המרחק והמהירות.
אם כן אין זמן בטבע, זו המופשטת המפורסמת ביותר. מימד הזמן ניכר רק בקבוצה הראשונה היא הסביבה האנושית. בסביבה הזאת האדם בוחש ועושה ככל העולה על רוחו, ולמעשה כל הנעשה בסביבה הזאת הוא כנגד חוקי הטבע, בפועל כל הנמצא בסביבה הזאת - הוא כנגד חוקי הטבע. הבניינים, העצים, הערים, המכוניות, הפארקים, ואפילו הרכב האוויר בסביבה האנושית נוגד את חוקי הטבע. כל חלקיק בסביבה האנושית מושפע הוא מעשיית האדם ונוכחותו, ולכן כל צורה והרכב שיימצא בהם החלקיק בסביבה האנושית - נוגד הוא בעליל את חוקי הטבע. ללא נוכחות האדם, החלקיק הזה היה צריך להיות בצורה אחרת, בהרכב אחר, במקום אחר, ומי שהיה צריך לקבוע את הרכבו צורתו ומיקומו - היו הכוחות הנגזרים מחוקי הטבע.
ואכן חוקי הטבע קובעים באמצעות הכוחות הנגזרים מהם את כל תכונות החלקיק כולל מיקומו ותנועתו ובכל הרמות, במיקרו ובמאקרו... ברמת האטום וכפי שהזכרתי לעיל פועלים ארבע כוחות יסוד: הכוח הגרעני החזק, החלש, כוח הכבידה, והכוח האלקטרומגנטי. ואף ברמת המאקרו הקוסמית מתגלמים ארבע הכוחות האלה בשניים בסיסיים: הכוח הנפלט מהחומר האפל האחראי לחיבור בין הגלקסיות וליכודם, והוא מזכיר במהותו את הכוח הגרעני החזק שמחזיק את גרעין האטום ומלכד את חלקיקיו לבל יתפרקו לכל עבר, ובנוסף זוהתה - אם כי לא באופן ישיר גם האנרגיה האפלה שמשפיעה על תופעת התפשטות הגלקסיות ביקום, וכן היא מזכירה את הכוח הגרעני החלש האחראי על תופעת התפרקות הגרעין באטום ופליטת האלקטרונים החגים סביבו.
אם כן ועל רקע הסקירה החפוזה הזאת, אני רואה מולי יקום דומיננטי שהכוחות פועלים בו ללא הרף וללא קשר להבחנתי כאדם בכוחות האלה, כלומר ללא קשר למימד הזמן - הוא כלי המדידה שהבאתי איתי בשביל למדוד את הכוחות האלה שהבחנתי בקיומם. ואם אעצום את העיניים ואנסה לדמיין את היקום במקור ואת הכוחות הפועלים בו בלעדי - דהיינו ללא מימד הזמן, אזי אראה מולי יקום דומיננטי שכוחותיו פועלים ללא שום יחידת זמן. פרוש הדבר שכל היקום העצום האין סופי פועל בד בבד ברגע אחד, ולמעשה כל המאורעות המתרחשים על פני מפת היקום כתוצאה מהכוחות הפועלים בו - פועלים בעצם ברגע אחד, אבל בגלל המרחקים האדירים המצויים ביקום בגין האין סופיות שלו, אני האדם לא יכול להקיף את מלוא הרגע הזה על פני המרחקים האדירים, ואין לי איפוא אלא לחלק אותו ליחידות זמן כמו יום ושנה וכול'... יחידות הזמן מבטאים איפוא את חוסר היכולת האנושית להבחין בנעשה בכל נקודה ונקודה ביקום. לוקח לי 3 מליון שנה עד שאבחין בנעשה בנקודה איקס, ולוקח לי 6 מליוני שנה עד שאגיע לנקודה שניה ואבחין במה שנעשה בה באותו רגע בעצם. סדר ההתרחשויות בכל היקום ובכל נקודה שבו מתחוללים בעצם ברגע אחד, אין רגע אחר.
050-3331-331