אני שם לב, מניסיוני האישי ומשיחות עם הרבה אנשים, שהרבה פעמים המכשול הגדול ביותר להתחלת טיפול רגשי הוא פחד מבחירת המטפל.

"אני כבר בשל והגעתי להחלטה לפני המון זמן שאני רוצה להתחיל טיפול אבל אני לא מסוגל!"

ממה אתה מפחד?

"לא יודע מה לבחוריש מיליון מטפליםמכל הסוגים. לא יודע למי ללכתאיך אדע מי מתאים לי?"

הפחד הזה מוצדק ביותר. פחד נבון ביותר. הוא באמת שומר עלייך מלהיפגע. באמת יש פה סכנה

"איך לכל הרוחות אני אמור לשים על השולחן את המקום הכי עמוק שלי? הפחדים הכי כמוסים שלי? הסודות הכי גדולים שלי מול אדם זר שאני לא מכיר??? ואיך אני יודע מה בכלל אני צריך?? חוץ מזה אני מסתדר מספיק טוב לבד. אני לא באמת צריך טיפול!"

האמת, אין לי פתרון פלא כיצד לבחור מטפל שבאמת נכון לך ומדויק לך אבל אני יכול לשתף מתוך התהליך שאני עברתי.

בכל שלב בחיי בחרתי מטפל שהתאים לי לאותה תקופה.

כאשר הייתי קצת קשוח עם עצמי והאמנתי שאני צריך מישהו ש"יבעט לי בתחת" מצאתי מטפל כזה. שייתן לי משימות. שייתן לי לעבוד. האמנתי בכל ליבי שאני צריך להשתנות ומצאתי מטפל שיעזור לי לשנות אותי מהקצה לקצה, מקצה שיפורים לשחר! וזה באמת היה נכון לי לאותו רגע.

אחרי שהתעייפתי קצת מעבודות ושעורי בית והרגשתי מתוסכל משינויים בחוץ חיפשתי מטפל הגיוני שימצא לי דרכים חכמות והגיוניות כיצד לשנות את המחשבות שלי. כי האמנתי בכל ליבי שהמחשבות שלי לא מספיק טובות והן צריכות (או יכולות) להשתנות! וקראתי עשרות ספרים בנושא וחקרתי לעומק את כל מחשבותיי ומקורן!

למרבה המזל גם זה לא הספיק לי. אז הלכתי ללמוד מדיטציה ועשיתי ויפאסאנה כי האמנתי שאני צריך להיות מאוזן כי מקור הסבל הוא בהיאחזות וסלידה והתרופה היא להיות מאוזן לכל מה שיש!! ואז כעסתי על עצמי ושפטתי את עצמי שאני לא מתמיד בתרגול ואני לא מצליח להישאר מאוזן כי כנראה אני עצלן ואולי לא רוצה את זה מספיק?

ואז התעייפתי קצת להילחם בעצמי והלכתי למטפלת שתעשה לי נעים עם הילינג ושיחות מרגיעות ויצאתי מוטען קצת יותר ואוהב את עצמי יותר. גיליתי בפנים ילד פגוע שרק רוצה שיאהבו אותו כמו שהוא.

אחר כך מצאתי מטפלת מקסימה שרואה את אמונות הבסיס שלי ועוזרת לי להתמיר אותן באמונות של אהבה אמונה ותקווה מהתת מודע שממש מובילות לעשייה כיפית בלי שאצטרך לעבוד קשה!

באיזה רגע הבנתי מה אני רוצה. מה הצורך העמוק ביותר. מה רציתי תמיד אבל לא ידעתי לומר לעצמי במילים. משהו שהוא כל כך ראשוני. כל כך מהותי. שהוא אני. שהוא עמוק בפנים עדין, שברירי, פתוח ופגיע לחלוטין. כמו ילד נפלא וחשוף שכל כולו אור ואהבה. ומה הוא אמר לי?

"לא נעים לי לעשות דברים שאני לא רוצה! לא נעים לי שאתה מנסה לשנות את המחשבות שלי! לא נעים לי שאתה רוצה שאני אהיה מאוזן כל הזמן! לא נעים לי שאתה שופט את האמונות שלי! לא נעים לי שאתה כל הזמן מנסה לשנות אותי!!! אני מי שאני ודי כבר!"

אז מה אתה רוצה?

"נעים לי שאתה רואה אותי כמו שאני. נעים לי שאתה רואה למה אני זקוק כרגע. או לפחות שואל!

נעים לי שאתה אוהב אותי בלי לרצות שאשתנה. נעים לי חיבוק. נעים לי שאתה אוהב אותי גם שאני מבולבל. מפוחד ועצוב"

אני אוהב אותך! תמיד! לנצח נצחים! <3

ואז הבנתי מה הצורך העמוק של הילד - הצורך באהבה!

איזה עוד ריפוי קיים???

איך ידעתי שמצאתי אותה?

כי השכל לא היה מעורב. לא נתן פרשנויות של טוב ורע. של בעד ונגד. פשוט ידעתי. פשוט הרגשתי שהאהבה שם - פשוט אוהבת. הרגשתי. לא חשבתי.

הרגשתי!!!

כל מטפל שחווייתי, כל צעד במסע היה נכון מדוייק ומושלם באותו הרגע.

לא הייתי מדלג על אף שלב במסע המופלא הזה, לא מוותר על אף למידה קשה או קלה והיום אני רואה שהכל נבע מלב אוהב שרק רצה להרגיש את עצמו לאהוב את עצמו להגיע חזרה הביתה.

למקור של הכל. אליי.

אם אתה מרגיש שאתה רוצה לחזור הביתה למקור של הכל, אליך!

אז במקום לדבר על זה בוא \ י פשוט נעשה את זה!