ערב פסח ריח האקונומיקה לצד פריחת האביב, העבודה וההכנות לחג החירות בעיצומן, לא רק ניקיון הבית הקירצופים בכל פינה, ניקיון של דפוסים השתחררות מכבלים.

"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"

כדי לקיים את דברי ההגדה של פסח אנו צריכים לראות את עצמנו כעבדים ורק לאחר מכן נקיים את ה"כאילו הוא יצא ממצרים", רק אז נוכל להרגיש את השחרור, החירות והחופש ואז תפרוץ השירה וההודיה.

לעבד אין אפשרות בחירה, מישהו אחר מכתיב לו מה לעשות ומתי ואפילו מתי לחדול. לעבד אין זמן לחשוב, הוא עושה, הוא מונע. וברגעי חסד של הפסקה אין לו כוח לחשוב, לעצור, להוציא את עצמו מהמקום בו הוא נמצא, עבד גם לא מאמין ביכולותיו, הוא לא חושב שיש אפשרות לחיות אחרת, הוא כבוי, וחסר תקווה למעשה הוא מיואש.

האם אנחנו בני חורין משוחררים?

האם לא נשארו בנו חלקים של עבדות?

אנחנו אולי משוחררים משעבוד ל"פרעה" אך אנחנו מכורים להרגלים מסויימים שכובלים אותנו.

נתחיל לבדוק ולהשתחרר. נתחיל לחשוב!

אנחנו עבדים למוסכמות חברתיות, למה יגידו, אנחנו עבדים לדפוסי מחשבה ודפוסי התנהגות שכובלים אותנו, "אני מוכרחה ללכת לפי צו האופנה, אני לא מסוגלת ללבוש בגדים מהעונה הקודמת, "

"אני חייב לשתות קוקה קולה, מזל שיש מחשבים ניידים אני לא מסוגל בלעדיהם... "

אין לנו כוח לשנות להחליט לקחת אחריות. בקיצור חברים אנחנו עבדים!

במידה מסויימת נוח להיות עבד להמשיך להיות מובל, להתקע בתפקיד הקורבן, המאשים... "עשו לי, לקחו לי, אין לי כוח... " אבל ההפסד הוא אדיר. הכוחות האמיתיים נשארים רדומים.

למעשה השחרור הפיזי הסתיים ברגע שיצאנו ממצרים אך השחרור הרוחני התרחש רק שבעה שבועות מאוחר יותר במעמד הר סיני. להשתחרר במישור הפיזי זה תהליך קצר יחסית אך השחרור הרוחני הוא תהליך מורכב וארוך יותר.

עכשיו לאחר שהבנו את המיצר את העבדות הרוחנית, הגיע הזמן לצאת לחירות אמיתית

להשתחרר מדפוסי חיים שאינם משרתים אותנו, מתחושות של עבד מובל, קורבן.

הגיע הזמן לקחת אחריות להתחיל לעבוד ממקום פנימי, ממקום חושב ומחליט.

וכשתמלא את חובתך או אז תרגיש את החירות והשמחה, כי הרי בכל דור ודור אתה חייב.