האדם יכול לראות את החיים כמשחק עם אתגר. הוא צריך להגיע ליעד כלשהו במשחק אבל המשחק זה רק משחק, גם אם הוא לא הגיע לאותו היעד הוא למד מהמשחק משהו, וזה הרצון להגיע, הדרך שהוא עבר אם הוא נהנה ממנה זה אומר הכל, כי אם האדם ישיג מטרות רבות בחייו ולא יהיה מרוצה כי יש עוד מטרות שלא הגיע, הוא יסבול בחייו הרבה. אבל, אם אדם מחליט אני נהנה מהדרך ועושה את הדברים בכייף ובחשק, אנסה לעמוד ביעדים, ואעשה זאת בהנאה גם ארוויח השגת מטרות בחיים וגם אהנה מזה.

אדם כזה, מרוויח תמיד. הוא תמיד מאושר כי מכל תקלה שהוא עובר הוא לומד ומתמיד עד שמגיע למטרה. ואם לא הגיע וזוהי מטרה חשובה עבורו בחיים, אז הוא אומר כל החיים אנסה להשיג את המטרה הזו, ולא משנה אם אצליח או לא, העיקר האתגר של המשחק.

אז כאן נשאלת השאלה? האם נצפה מאדם כזה להיות מאושר? התשובה היא, תלוי איך האדם מסתכל על הדברים. אם האדם מסתכל על הדברים בצורה כזו שהמטרה חשובה ואם לא השיג - חייו אינם חיים - לעולם לא יהיה לו טוב. אבל אם אדם חושב על הדרך ונהנה ממנה לא פחות מהמטרה, וממשיך לנסות אבל יודע, שהכל זה רק משחק והכל טוב באותה מידה, דהיינו - טעויות הלימוד הכי טוב. הצלחות - מהלימוד הכי טוב. הכל אצלו טוב.

כאן בעצם זהו רענון טוב למי שעצוב או מדוכדך שייסתכל על הדברים בעין יפה, וכך ייצבור אנרגיות והנאה ולא יחשוב שהמעשה נותן את האושר, אלא הפרספקטיבה הנכונה היא המעניקה אושר אמיתי. במקום להגיד מתי אעשה זאת? מתי ארגיש טוב? הוא יכול לומר אני עושה זאת! עשיתי זאת! ואני ממשיך לעשות ולשחק את המשחק