כאשר אדם מתחיל התחלה חדשה, הוא צריך להיות עם חוסן נפשי גבוה, ככל שהמטרה גדולה יותר, החוסן הנפשי צריך לבוא ממקור פנימי יותר וככזה הוא האושר הבא מהפנימיות של האדם ללא תלות בגורם חיצוני. כאשר האושר והחוסן בא מהנקודה הפנימית של האדם אז האושר הזה הכי חזק.
וכאר האדם מתחיל התחלה חדשה, חשוב מאוד שהוא יבצע את הדברים הכי טוב שהוא יכול, כדי לתפוס את כל התהליך במלואו, ללכת עם התהליך הזה עד הסוף, וכך גם להינות מהתהליך עצמו, ולנצל כל הזדמנות בתהליך ולהתפתח ככל יכולתו.
והאדם יכול לעשות הכי טוב, ולדעת לחיות טוב, לדעת מתי לנוח ללא נקיפות מצפון מיותרות, ולדעת מתי לתת את הדחיפה לתהליך לקרות. וככל שהאדם רוכש ניסיון הוא מבין יותר טוב איך לייעל את התהליך הזה, ואת התהליך הבא הוא ידע יותר טוב לייעל מקודמו וכך הלאה על זו הדרך.
ככל שהאדם מיומן בדברים, ועובד על מה שהכי קשה לו, כך התוצאות יותר טובות כי הכל תלוי בהכל.
ונניח שהאדם לא כ"כ יודע איך כדאי להתנהל בדברים ביום יום, כמה זמן להקדיש לX וכמה זמן לY וכמה זמן לשאר הפרמטרים, אז האדם הזה יכול בקלות מתוך חישוב אם היה עכשיו בתהליך מה היה עושה, ואז הוא מבין שבפעם הבאה הוא ישפר באופן שהוא חשב עליו.
לפעמים האדם בגלל האגו שלו פוחד אפילו בפני עצמו להודות על טעויות ועל חוסר תשומת לב שלו לדברים, והוא מתנהל בחוסר עירנות, אבל הדבר ככל הנראה מזכיר לו שאנשים העירו לו, ולכן שהוא מעיר לעצמו הוא בעצם נזכר במה שהעירו לו. הדבר הזה יוצר אצלו קונוטציות שליליות.
וכדי לחוות את הדברים אין צורך לצאת מהתהליך בגלל איזה מישהו שצייץ משהו, ואם הוא אומר לעצמו משהו זה בגלל שהוא יודע שהוא אוהב את עצמו ללא תנאים ונותן מעצמו עבור עצמו ואין צורך לערב בכך קונוטציות שליליות כי אמרו לו פעם כך וכך.
ולכן, עירנות ותשומת לב מאיצה את התהליך, וגם כל דבר במקומו הנכון לפי הניסיון ועירנות והידע הקיים מוביל את האדם לדברים חדשים בתהליך שטרם התנסה בהם קודם לכן. וכאשר האדם מממש את הפוטנציאל הוא מקל על עצמו ומשנה את אורח חייו לטובה.
ולכן חשוב לבצע את התהליך במלואו עד הסוף כדי לממש את כל הפוטנציאל בתהליך זה.
כאשר האדם מתמקד באושר הפנימי שלו ע"י שהוא אמיתי עם עצמו, אז הוא מבצע את הדברים באופן הטוב ביותר. ובנוסף לכך, הוא מחובר לרצון האמיתי שלו ולמטרות האמיתיות שלו, ואז ממילא אין לו מקום לטעות ולבחור בדברים שאינו רוצה.
ואז כאשר האדם אוהב את עצמו ללא תנאים, ומקבל את המציאות ללא תנאים, אז האמת מחייכת אליו בחזרה. הוא מאיר את החיים שלו, וע"י כל מה שעובר בחיים הוא ממנף את עצמו לאופקים חדשים של הבנה רחבה יותר, והפרספקטיבה שלו מתרחבת בהתמדה.
הוא בכל מעשה רואה התקדמות חדשה, וממנף את עצמו לרמות יותר גבוהות במטרותיו ומשפר את המיומנויות כדי להשיג מטרות שונות. ואף דבר לא שובר אותו, הדברים שקורים לאדם כזה אינם מפילים אותו, ההיפך הוא הנכון מכל דבר שהוא עושה הוא לומד דברים חדשים.
יתרה מזו, הוא מקבל כל הזמן תובנות חדשות והדבר מקל עליו את החיים. הלימוד של האדם מקל עליו את החיים ויותר קל לו לתפקד בחיי היום יום כי הדברים הולכים כל הזמן יותר טוב.
ואז כאשר הוא מבין שמימוש הרצון הפנימי שלו עוזר לו בחיים, הוא מתקדם וכל אירוע מלמד אותו להתקדם טוב יותר בחיים.
אבל יותר מהכל הוא מבין שהאושר הפנימי שלו אינו תלוי בשום גורם חיצוני ואז הוא יכול להינות גם מהמטרות וגם מהדרך אל המטרות, וגם בכלל מהחיים טוב יותר, לזרום עם החיים, ולחוות אותם באופן טוב יותר.
וכאר האדם מתחיל התחלה חדשה, חשוב מאוד שהוא יבצע את הדברים הכי טוב שהוא יכול, כדי לתפוס את כל התהליך במלואו, ללכת עם התהליך הזה עד הסוף, וכך גם להינות מהתהליך עצמו, ולנצל כל הזדמנות בתהליך ולהתפתח ככל יכולתו.
והאדם יכול לעשות הכי טוב, ולדעת לחיות טוב, לדעת מתי לנוח ללא נקיפות מצפון מיותרות, ולדעת מתי לתת את הדחיפה לתהליך לקרות. וככל שהאדם רוכש ניסיון הוא מבין יותר טוב איך לייעל את התהליך הזה, ואת התהליך הבא הוא ידע יותר טוב לייעל מקודמו וכך הלאה על זו הדרך.
ככל שהאדם מיומן בדברים, ועובד על מה שהכי קשה לו, כך התוצאות יותר טובות כי הכל תלוי בהכל.
ונניח שהאדם לא כ"כ יודע איך כדאי להתנהל בדברים ביום יום, כמה זמן להקדיש לX וכמה זמן לY וכמה זמן לשאר הפרמטרים, אז האדם הזה יכול בקלות מתוך חישוב אם היה עכשיו בתהליך מה היה עושה, ואז הוא מבין שבפעם הבאה הוא ישפר באופן שהוא חשב עליו.
לפעמים האדם בגלל האגו שלו פוחד אפילו בפני עצמו להודות על טעויות ועל חוסר תשומת לב שלו לדברים, והוא מתנהל בחוסר עירנות, אבל הדבר ככל הנראה מזכיר לו שאנשים העירו לו, ולכן שהוא מעיר לעצמו הוא בעצם נזכר במה שהעירו לו. הדבר הזה יוצר אצלו קונוטציות שליליות.
וכדי לחוות את הדברים אין צורך לצאת מהתהליך בגלל איזה מישהו שצייץ משהו, ואם הוא אומר לעצמו משהו זה בגלל שהוא יודע שהוא אוהב את עצמו ללא תנאים ונותן מעצמו עבור עצמו ואין צורך לערב בכך קונוטציות שליליות כי אמרו לו פעם כך וכך.
ולכן, עירנות ותשומת לב מאיצה את התהליך, וגם כל דבר במקומו הנכון לפי הניסיון ועירנות והידע הקיים מוביל את האדם לדברים חדשים בתהליך שטרם התנסה בהם קודם לכן. וכאשר האדם מממש את הפוטנציאל הוא מקל על עצמו ומשנה את אורח חייו לטובה.
ולכן חשוב לבצע את התהליך במלואו עד הסוף כדי לממש את כל הפוטנציאל בתהליך זה.
כאשר האדם מתמקד באושר הפנימי שלו ע"י שהוא אמיתי עם עצמו, אז הוא מבצע את הדברים באופן הטוב ביותר. ובנוסף לכך, הוא מחובר לרצון האמיתי שלו ולמטרות האמיתיות שלו, ואז ממילא אין לו מקום לטעות ולבחור בדברים שאינו רוצה.
ואז כאשר האדם אוהב את עצמו ללא תנאים, ומקבל את המציאות ללא תנאים, אז האמת מחייכת אליו בחזרה. הוא מאיר את החיים שלו, וע"י כל מה שעובר בחיים הוא ממנף את עצמו לאופקים חדשים של הבנה רחבה יותר, והפרספקטיבה שלו מתרחבת בהתמדה.
הוא בכל מעשה רואה התקדמות חדשה, וממנף את עצמו לרמות יותר גבוהות במטרותיו ומשפר את המיומנויות כדי להשיג מטרות שונות. ואף דבר לא שובר אותו, הדברים שקורים לאדם כזה אינם מפילים אותו, ההיפך הוא הנכון מכל דבר שהוא עושה הוא לומד דברים חדשים.
יתרה מזו, הוא מקבל כל הזמן תובנות חדשות והדבר מקל עליו את החיים. הלימוד של האדם מקל עליו את החיים ויותר קל לו לתפקד בחיי היום יום כי הדברים הולכים כל הזמן יותר טוב.
ואז כאשר הוא מבין שמימוש הרצון הפנימי שלו עוזר לו בחיים, הוא מתקדם וכל אירוע מלמד אותו להתקדם טוב יותר בחיים.
אבל יותר מהכל הוא מבין שהאושר הפנימי שלו אינו תלוי בשום גורם חיצוני ואז הוא יכול להינות גם מהמטרות וגם מהדרך אל המטרות, וגם בכלל מהחיים טוב יותר, לזרום עם החיים, ולחוות אותם באופן טוב יותר.
050-3331-331