פרק 4

הטיפולים המוצעים בשוק

גרינספן

השיטה פותחה ע"י סטנלי גרינספן ועמיתיו. שיטת גרינספן מנסה להתבונן מעבר לתוויות שניתנו לילד. הטיפול בילד מתחיל בתצפית שמתוכה נבנית תכנית עבודה אישית. ילדים מגיעים עם אבחון מפסיכולוג, נוירולוג או אנשי מקצוע אחרים ומאבחן גרינשפן מומחה ובעל ניסיון רב שנים מתבונן בו בזמן שהוא משחק. המאבחן מתבונן בילד והוא אמור למלא דוח ולמסור לכם אותו בסיום האבחון. ההתבוננות חייבת להיות מדויקת ולקחת בחשבון את כל תחומי ההתפתחות של הילד וכן כל מה שהוזכר בפרק הקודם ("על מה להתבונן כדי לראות מה קורה עם הילד שלי"). לאחר ביצוע האבחון הזה המאבחן חושב מה הם החוסרים של הילד על פי ששת אבני הדרך אותם מציין גרינספן.

אלה הם ששת אבני הדרך על פי גרינספן:

א. ויסות עצמי ועניין בעולם - כיצד הילד מגיב לכל הצלילים, המראות, לריח, לטעם ולאור. האם הוא שקוע בעצמו או מתעניין בעולם.

ב. אינטימיות - כשהילד מתעניין בעולם הוא מטפח אהבה אליו ולתקשורת בין בני אדם. קשר עין בין הדמות המטפלת לתינוק, חיוכים ורגעים של שיתוף בחוויה כמו הנפת התינוק אל - על, הרגע לפני ההנפה כשהתינוק יודע שהוא עומד להיות מונף והוא בוטח במבוגר, מביט לעיניו והמבוגר משיב לו מבט ואומר "אחת, שתיים וש - ל - ו - ש ברגעים האלה נוצר שיתוף בחוויה בין המבוגר לפעוט וכן ברגע שנגמרת ההנפה באוויר כשהם שניהם מביטים שוב זה בזה צוחקים ומחייכים, כביכול אומרים "טוב לי איתך, תודה שאתה כאן, אנחנו משתפים פעולה ומבינים זה את זה". רגעים כאלה ואחרים שמתפתחים ומשתכללים לאורך גדילת הילד בונים יסוד חזק של אינטימיות ואהבה המעניקים יכולת למידה בסיסית ומתקדמת.

ג. תקשורת דו כיוונית - הילד לומד שהוא יכול באמצעות עשייה בעולם לגרום לאחרים להגיב. הילד צוחק וההורה מגיב אליו בחיבה, הילד מגרגר ומשמיע הברות וההורה מחקה אותו ואילו הילד בתורו שוב מחקה אותו בחזרה. הילד לומד שג'סטות (מחוות) הן בעלות כוח במציאות, הוא מצביע על דבר מה שהוא רוצה וההורה מביא לו אותו. הילד לומד שלשפה יש כוח ושמילים משרתות אותו בעולם. הילד לומד מהאינטראקציה הדו כיוונית הזו שאם הוא בוכה ינחמו אותו, אם יכה ילד אחר אז יכו אותו בחזרה. כאן זו לא רק ההשפעה על העולם אלא בניה של מי אני ויש תחילתה של עשייה ותוצאה. בניה של מי אני לעומת האחר באמצעות התקשורת הדו כיוונית.

ד. תקשורת מורכבת - בעקבות השלב הקודם הילד מתקדם לתקשורת מלאה יותר הכוללת אוצר מילים גדול והרבה יותר ג'סטות המתחברות ביניהם ולא ג'סטה אחת בלבד להבעת רצון. כאן הילד משתמש כבר במילים ובג'סטות לא רק ככלים אפקטיביים לקבל את רצונו בעולם אלא כסוג של תקשורת וכוחן של המילים הופך לדו שכבתי, בקומה הראשונה המילה והג'סטה כמפעילים בעולם ובקומה השנייה הן יוצרות תקשורת במובן המלא יותר של אינטימיות רבה יותר, הבעה עצמית, יצירתיות והכנסת סגנון אישי למה שהיה בשלב הקודם חיקוי בלבד. הדיאלוגים הופכים עשירים יותר ויש כאן שיח ולא רק שפה.

ה. רעיונות רגשיים - משחק סימבולי מתפתח ומתרחב מהסעת מכונית והתנגשות באחרת למשחק מורכב בו המכוניות משוחחות זו עם זו, מעלות קונפליקטים ומנסות לפתור אותם וכו'. כאן הילד לומד לקחת את הסיטואציות בחיי היום יום שלו ולעבוד איתן דרך המשחק. כשהילד מעמיד פנים הוא מייצר סיפור דמיוני בראשו, כלומר העניינים הקונקרטיים והמוחשיים בחייו עוברים הפשטה. בכדי להגיע למשחק דמיוני עשיר על המבוגר שמשחק עם הילד להאיר לו מספיק זמן ומקום להמציא ולהביא לידי ביטוי את רעיונותיו. כמובן שבתחילת הדרך יש לעזור לילד ע"י מתן דוגמה אישית לרעיונות. כך הילד לומד שיש דבר מה שהוא מעבר למילים, שאנשים חושבים ומחשבות אינן ניתנות לצפייה פיזית, זו עבודה שנכנסת לתחום של תיאורית המיינד.

ו. חשיבה רגשית - רגשות הילד אינן מכונסות והן נמצאות בו ללא סדר. לרוב הוא אינו יודע להביע את רגשותיו, ואם כן הוא מביא אותן לידי ביטוי באופן כללי כמו כעס, שמחה או עצב. לעיתים קרובות גם רגשות פשוטים אלה אינם מקודדים עדיין ע"י הילד. כאן הילד מתחיל לבנות את הדרכים שבין רגשותיו ולהבין מה הם הרגשות האלה, לקרוא להם בשם ולשייך אותם לסיטואציות ומחשבות. הדבר נעשה כמובן באופן הבסיסי ביותר שלו ילד מסוגל. לדוגמה אם בשלב הקודם הילד האכיל בובה והשכיב אותה לישון בשלב זה הוא יארגן לה מסיבה, יכין עוגה מבצק, יקשט את החדר וישמיע מוסיקה, יזמין את הבובות האחרות להצטרף. הבובה שמחה שבאים אליה למסיבה, הילדים צוחקים והעוגה טעימה. אם מישהו ייתן מכה לבובה במסיבה היא תיעלב ותבכה וכו'.

שיטת גרינספן היא עמוקה ורחבה. הבאתי כאן רק קצה קצהו של הדרך הטיפולית. מספר ילדים שהכרתי ועבדו על פי שיטה זו יצאו ממנה נשכרים וניתן היה לראות את הדרך שבה הם עולים ומטפסים במדרגות שלבי ההתפתחות.

ABA

שיטה התנהגותית. פותחה ע"י איבר לובאס. במקור הייתה השיטה מבוססת על שימוש שיטתי בגמול (חיזוקים) ועונש. בשלושים שנה האחרונות שונתה השיטה ועודנה וכעת היא הרבה יותר רכה מכפי שהציג אותה לובאס לראשונה בספרו (תרגום חופשי של הספר ניתן למצוא באינטרנט). השיטה ההתנהגותית מפרקת את המשימות הטיפוליות ליחידות קטנות הנשענות זו על זו מבחינת התפתחות הילד. אם בוחרים משימה טיפולית כמו מיומנות יום - יום אז מפרקים אותה לחלקים. למשל, פירוק של לימוד כיצד ללבוש מכנסיים. המטרה היא שהילד ילמד כיצד ללבוש את מכנסיו לבדו. דוגמה להבנית תכנית טיפולית שתעזור לילד להשיג את המטרה:

התלבשות

מטרה: הילד ייקח מכנסיים וילבש אותם.

תהליך: בתוכנית זו יש מספר שלבים

1. הגישי לילד את המכנסיים ואמרי לו ללבוש אותם.

2. הניחי את המכנסיים ליד הילד ובקשי שייקח אותם וילבש אותן.

3. הניחי את המכנסיים במרחק מה מהילד ואמרי לו להביא את המכנסיים וללבוש אותן.

4. הניחי את המכנסיים בארון של הילד ובקשי ממנו שיביא את המכנסיים וילבש אותן.

ההתקדמות היא בשלבים לפי קצב ההצלחה של הילד.

שלבי ההתלבשות:

1. ישיבה על כסא.

2. אחיזה במכנסיים בדרך הנכונה (לעיתים צריך מעט עזרה, נסי להמנע מעזרה כמה שניתן בלי לתסכל יתר על המידה.

3. הכנסת רגל אחת.

4. הכנסת רגל שנייה.

5. המידה ומשיכה של המכנסיים למעלה.

הקפידי להתחיל עם מכנסיים שהסיומת שלהן היא מחומר אלסטי כמו גומי ולא ממכנסיים עם רוכסן וכפתור. רכיסת רוכסן וסגירת כפתור הן לרוב מיומנויות שיש ללמד את הילד בתכנית נפרדת.

בכל שלב שהילד מצליח, אפילו הצלחה חלקית שבחי אותו על סבלנות, הצלחה, כמה הוא נהדר ומקשיב.

לימוד כזה מבוסס על פירוק כל המיומנויות שהילד צריך לרכוש בכל התחומים השונים (כולל השפתיים והתקשורתיים). התכנית הטיפולית צריכה להיבנות ע"י מנחה מנוסה ובעל ידע רב. את התכנית מעבירים מטפלים וההורים, במידה והם יכולים. הילד מתוגמל ע"י חיזוקים שונים (ממילים טובות והתפעלות המטפל ועד לצעצועים קטנים ואוכל שהילד אוהב, צריך כמובן למצוא מה מניע את הילד, מהי המוטיבציה שלו ולתת לו חיזוקים שקשורים למוטיבציה ומחזקים אותה). הילד לומד את מה שהתוכנית מבקשת ללמד אותו. הוא לומד לדעת שהוא יכול להצליח. הוא לומד ללמוד ולהתרכז. הילד לומד שהמבוגר הוא המדריך שלו ושנעים וכדאי להקשיב ולהיענות למבוגר (הענות למבוגרים היא קושי שרבים מהילדים האוטיסטים חווים). הגישה ההתנהגותית נחקרה רבות, בניגוד לגישות אחרות המבקשות לעזור לילד האוטיסט ואין עליהן מחקרים או שהמחקרים העלו תוצאות שאינן חד משמעיות. המחקרים כולם, ללא יוצא מן הכלל, מצביעים על כך שכשמתחילים את התכנית ההתנהגותית בגיל צעיר מספיק (עדיף מתחת לגיל שלוש, אך אפשר גם אח"כ), באינטנסיביות גבוהה מספיק (כ - 40 שעות בשבוע אך אפשר גם מינימום של 25) ובהכנה מוקדמת של המנחה, ההורים ושאר בעלי המקצוע המעורבים בטיפול בילד, התכנית מצליחה לקדם את הילד באופן יוצא מן הכלל. ההתקדמות תלויה בהכנת תכנית עבודה רצינית ובעלת מטרות לטווח קצר ומטרות לטווח ארוך המפורקות לאבני דרך שהם צעדים קטנים אותם הילד יכול להכיל וללמוד, אז הילד יכול להתקדם מאד מנקודת המוצא שלו. כדאי להיכנס לאינטרנט ולקרוא מחקרים המראים על אילו אחוזי הצלחה מדובר. באתר של לובאס עצמו נכתב כי שיעור הילדים היוצאים מתוך הסקאלה / הקשת האוטיסטית בעקבות טיפול התנהגותי טוב הוא כחמישים אחוזים (!). ילדים שעוברים את הסף של האוטיזם לכיוון מה שנחשב נוירו - טיפיקאלי (מח רגיל) יוכלו להשתלב במערכת החינוך הרגילה, רבים מהילדים הללו יגיעו לאקדמיה או ללימוד מקצועות הקשורים בתחומי ההתעניינות האינטנסיביים שלהם (מה שאנו קוראים בגיל צעיר קיבעונות או אובססיות) ויחיו חיים מלאי משמעות. סביר להניח שקווים אוטיסטים מסוימים יישארו גם אצל האוטיסט המבוגר שנמצא בהחלמה.

אחת המטרות החשובות ביותר בכל טיפול לילד האוטיסט היא לעזור לילד לשלוט או לשנות את התנהגותו כדי שיוכל להיכנס לעולם ולתפקד בו באופן סביר לפחות. בעיות התנהגות נובעות מהשוני הנוירולוגי במח שממנו נובע הליקוי התקשורתי, חוסר הבנה של תהליכים במציאות וכן - חשוב לא פחות - מבעיות סנסוריות שרבים מהילדים חווים. עלינו כהורים לזכור תמיד, להזכיר לכל מי שנמצא בסביבת הילד, שהתנהגותו אינה תוצאה של חוסר חינוך, רשעות או עשיית "דווקא". הגישה ההתנהגותית מתייחסת לליקוי התקשורתי ולחוסר ההבנה של הילד. במקרים רבים ראיתי שאין יחס מספיק של הגישה התנהגותית לבעיות הסנסוריות. לכן כדאי לפנות למרפאת בעיסוק מוסמכת שמתמחה בבעיות סנסוריות. גם שיטת ורדי וחדרי סנזולן מטפלים בבעיות סנסוריות וצריך לראות לאיזו גישה הילד מגיב טוב ואיזו מטפלת מצליחה לחדור לעולמו של הילד ולצעוד איתו הלאה.

לגבי חששם של הורים מתכנית התנהגותית. בארץ לא פגשתי מנחות של תכניות ABA שהמליצו על עונש פיזי לילד. התכניות עובדות על בסיס תגמול. במידה והילד מבצע מה שאנו מבקשים ללמד אותו נעניק לו חיזוק - תגמול. אם הילד אינו מבצע לא נעניק לו תגמול. התגמול יכול להיות גם חיוך וחיבוק שלנו או של המטפל. המטרה היא להפוך את ביקור המטפל והמשחק עימו לתגמול. לעיתים קרובות נראה להורים אכזרי להכניס את ילדם למסגרת טיפולים שגבולותיה וחוקיה ברורים וזה כשלעצמו נראה להם לא מוסרי. מנסיוני, הכל תלוי כיצד אתה עושה את הדברים. פילוסופיות חינוכיות יכולות להיות נפלאות או מרתיעות על הנייר. מה שחשוב הוא כיצד מורידים אותן לרמת השטח ומי מטפל בילד ביום יום ואיפה הוא שם את הגבול למנחה ולמטפלים. צריך להיזהר מלהתנגד באופן כללי ונחרץ לתכנית התנהגותית או כל תכנית אחרת מתוך חוסר ידע, ניסיון דל, שמועות או אידיאולוגיות ואמונות בתכניות אחרות. מצחיק ומעציב אותי כאחד כשאני שומעת הורה אומר שהוא "מאמין" בתכנית מסוימת ולכן לא ינסה תכנית שונה. אני חושבת שאת האמונה כדאי להשאיר בבקשה למערכת היחסים שלכם עם אלוהים. אין קשר בין אמונה לבין תכנית טיפולית. הפרמטר היחיד שצריך לעמוד לנגד עיניכם הוא האם הילד מתקדם, האם הילד מרגיש טוב רוב הזמן בטיפול (כל אחד מרגיש פחות טוב לגבי משהו לעיתים וזה לגיטימי) האם הילד חוצה את גבולותיו שלו ומצליח לעשות דברים קצת אחרת מאשר ביצע אותם לפני הטיפול. האם הילד מפתח יחסים טובים ומקדמים עם המטפל? למרות החששות, נסו לשמור על מחשבה פתוחה ולבחון דברים לעומק ובעיקר ע"י מחקרים מוכחים ובעיקר ניסיון אישי שלכם ושל הורים אחרים לילדים אוטיסטים הקרובים לכם, כך תוכלו להחליט איזו תכנית טיפולית מתאימה לילדכם. מומלץ לעצור כל מספר חודשים ולחשוב כיצד הילד מרגיש, האם הוא התקדם בכיוון שציפיתי, מה צריך לשנות בתכנית באופן מהותי וכיצד. חשוב מאד להתייעץ עם בעלי מקצוע, אך לא לתת בידם את ההחלטה האחרונה לגבי מה מתאים לילד. כהורים עלינו לפתח מצפן כלפי הילד ולדעת מה הכיוון הנכון עבורו. אין אנו יכולים להשאיר את קבלת ההחלטות בידי אדם מקצועי זה או אחר שבאופן אנושי ביותר יכול להיות בעל דעות מגובשות ונחרצות עקב ניסיון חיים מסויים שאינו דווקא תואם את צרכי הילד, או במקרה החמור יותר, יכול להיות בעל אג'נדה אישית ואינטרסים שאינם תואמים את צרכי הילד והמשפחה. תכנית טיפולית, לאחר דיונים ושיחות עם אנשי המקצוע, צריכה להיות כתובה וברורה. במהלך התכנית יש לדרוש מהמטפלים לכתוב בסיום כל מפגש עם הילד מידע ספציפי שיעזור למנחה ולהורים לראות האם התכנית שכתבנו מתאימה למצבו של הילד כרגע או שיש לשנות אותה. יש לבקש מהמנחה לכתוב סיכום לכל ישיבת צוות (ישיבת נערכות בין פעם בשבוע לפעם בשבועיים עם המטפלים השונים). המנחה צריכה לכתוב גם סיכום עבודת תכנית בכל כמה חודשים בכדי שנוכל לראות מניין באנו ולאן אנו הולכים מכאן. המנחה צריך לתכנן את הפגישות בינו למטפלים ובעיקר את הפגישות הטיפוליות עם הילד. מטפל צריך לדעת מהם המטרות שלו וכיצד הוא מיישם אותם, אין להתחיל טיפול בלי שאתה כמטפל יודע מה מטרתו וכיצד תשיג אותה או תנסה להשיגה בטיפול הספציפי. יש לחשוב על דרכים רבות ויצירתיות של יישום כדי לא להגיע למצב בו המטפל הציע פעילות מסוימת לילד ונענה בשלילה ואין לו פעילות חלופית לעניין. גבולות הטיפול צרכים להיות ברורים לילד. יש להחליט האם יושבים ליד שולחן, על הרצפה, כל כמה זמן הילד מקבל הפסקה, האם מחזקים מילולית או גם ע"י הפתעות קטנות ואולי ע"י כלכלת אסימונים (לוח עליו מודבקים אסימונים שיכולים להיות כל סמל או תמונה שהילד אוהב ושהוא מקבל אותם בתמורה על עמידה בציפיות המטפל מהילד במהלך הטיפול, כשהציפיות ידועות מראש לילד), האם הטיפול נערך רק בבית או גם במקומות מחוצה לו. על המנחה והמטפלים לחשוב על הילד מחוץ לשעות הטיפול וההנחיה, לחשוב כיצד להמשיך את הטיפול, מה קשה לילד ובה הוא מצליח, מה הילד מביא איתו עכשיו ואיך כדאי להתייחס לזה. מצאתי שהזמן הטוב ביותר לחשוב על הילד (מבלי להגיע דווקא לפתרונות) הוא לפני השינה. אני מחזיקה בתוכי לפני השינה תמונה של הילד כפי שהתבוננתי בו היום, כך לעיתים קרובות אני קמה בבוקר כשהתשובה או מענה חלקי לבעיה שעלתה במהלך היום הופכת ברורה יותר. כהורה מצאתי שעל הילד שלי להיות עסוק כל שעות היום. במידה והילד אינו עסוק הוא חוזר להתעסק בתחומי העניין האוטיסטיים שלו (קבעון סביב רכבות, תמרורים, שערים, פחי זבל וחרקים) או מביא התנהגויות לא רצויות. ברגע שהילד עסוק בטיפולים ובמטלות שנקבעו מראש רוב שעות היום (מטלה יכולה להיות גם לנוח או לצפות בטלוויזיה זמן מוגבל) הזמן המשפחתי יחד הופך להיות נעים יותר ואפקטיבי מבחינת המקום שאנו מובילים את הילד אליו. בתוך הטיפולים עצמם, וכן בחלק מהזמן שהילד נמצא במסגרת המשפחתית ובגן, כדאי שיהיו כללים וחוקים דומים מאד, משום שהילד האוטיסט זקוק לגבולות ושיטתיות המעניקים לו ביטחון יחסי בעולם.

המלצות לקריאה -

בכדי ללמוד יותר לעומק מהי תכנית התנהגותית מומלץ לקרוא את הפרק "יישום עקרונות הגישה ההתנהגותית בתכנית החינוכית" בספר אוטיזם וליקויי תקשורת מאת עדנה מישורי (הוצאת אלו"ט).

בכדי להכיר את סיפור הצלחתה של ילדה שטופלה בגישה ההתנהגותית כדאי מאד לקרוא את הספר "השמיעי קולך" מאת קת'רין מוריס (הוצאת ספרית פועלים).

3. DIR -שיטה שנכתבה ע"י סטיבן גוטסטיין. השיטה מפרקת מיומנויות שונות, בעיקר תקשורתיות וחברתיות ומצריכה התמסרות של הורה והכשרה של מטפל או שניים. על ההורה ללמוד את השיטה היטב ואז לנסות ולהכשיר מטפלים. השיטה עדיין אינה מפותחת בארץ. גוטסטיין מפרט בספרו "Relationship Development Intervention" כיצד ליישם את שיטתו צעד אחר צעד ומפרט את המשחקים השונים והדרכים לחדור לעולמו של הילד. השיטה כוללת 24 שלבים הבנויים באופן היררכי. בכל שלב מפורטים לפרטי פרטים הפעילויות שצריך לבצע עם הילד, האביזרים הנחוצים לכך והדרך הנכונה לעשות זאת, כולל טיפים להורה המתחיל.

4. רכיבה טיפולית - דרך התקרבות לבעל חיים והרכיבה עליו הילד מקבל ביטחון, נהנה ונפתח לעולם.. הטיפול עובד יכול לעבוד על אלמנטים טיפוליים שונים כמו שיווי משקל, מוטוריקה גסה ועדינה, קשב, תקשורת (עם המדריך ועם ילדים אחרים כשמדובר ברכיה טיפולית בקבוצה), שליטה בגוף, פיתוח שרירי הגוף, עבודה על קצב, חוש כיוון, גרייה חושית ועוד. בנוסף, וחשוב יותר, הילד מפתח קשר אישי עם הסוס עליו הוא רוכב ולכן מומלץ לבקש שהילד ירכב בד"כ על אותו סוס.

5. טיפול באמנות - טיפול רגשי המבוסס פחות על מילים ויותר על עשייה אומנותית והקשר הלא מילולי של הילד בינו לבין המטפל ובינו לבין היצירה. ילדים שאינם מדברים או שיש להם ליקוי שפתי ייהנו מאד מטיפול זה. ילדים ששפתם מפותחת ייהנו גם הם. פחדים, רגשות, מחשבות, אובססיות וקיבעונות שמפריעים בחיי היום יום יקבלו במה בטיפול, כל אלה עוברים תהליך של פירוק ואז בניה עד לאיזון מחדש.

6. טיפול במוסיקה - ילדים אוטיסטים רבים חווים מוסיקה באופן שונה. אם ילדכם נמשך למוסיקה כדאי לנסות לחבר אותו עם מטפלת מוסמכת ובעלת ניסיון. הטיפול במוסיקה נוגע בנפש הילד ומכיל אותו במקום שהוא בוחר לפתוח והתבונן פנימה, לגעת בפחדים, בשמחה, בעצב ובכל רגש אחר שעולה אצל הילד ואינו מאוזן. דרך הטיפול לומד הילד להכיר את עצמו טוב יותר ולהתמודד עם רגשותיו.

7. טיפולים אלטרנטיביים שונים (הילינג, שיאצו, מסג', טיפולים בתוספי מזון, שיטת אמנה, שינוי תזונה, מח אחד, וכו') - ישם טיפולים אלטרנטיביים מסוגים שונים בשוק. הורים רבים מדווחים על שיפור אצל הילד בתחומים שונים ואילו הורים אחרים מדווחים שאין שינוי אצל הילד. כל ילד יגיב בדרך שונה לכל אחד מהטיפולים המוצעים בשוק, והם רבים. הצעתי לכם היא לבחור בזהירות את המטפל, שצריך להיות מטפל מוסמך שלמד אצל אדם או מוסד מוסמך, כן עליו להיות בעל ניסיון בעבודה עם ילדים אוטיסטים. אל תהססו לבקש המלצות מהורים אחרים. אל תהססו להיות במפגשים של המטפל עם הילד. אל תהססו לשאול למה הוא עושה את מה שהוא עושה בטיפול. קראו על השיטה, היו חוקרים. במידה והילד חווה שינוי עקב הטיפול יהיה זה נבון להמשיך אותו. במידה ואין תוצאות לאחר כ - 3 חודשים באופן אישי הייתי ממליצה שלא להמשיך. ישנם טיפולים הנעימים לילד וישנם טיפולים שהילד חווה כקשים ולא נעימים (למשל הסרת סוגי מזון שונים ודיאטות קיצוניות), היו ערים לרווח מול ההפסד שהילד חווה והיו זהירים בבחירותיכם.

8. השיטה האקלקטית -

כל ילד, וכך גם ילד על הקשת האוטיסטית, כדאי שיקבל את התכנית הטיפולית המתאימה לו ביותר. יכול להיות ששיטת גרינספן באופן גורף אינה מה שהילד זקוק לו כרגע, אך עקרונות אחדים מגישה זו יכולים להעניק לילד את הכלים להם הוא זקוק בהתמודדות שלו בנקודת זמן ספציפית לגבי ליקוי מסויים. כך גם לגבי גישות אחרות. עיקרון חשוב ביותר הוא לדעת לראות את הילד בכל נקודת זמן ולתת לו את המענה לו הוא זקוק מתוך הגישות השונות. לכן אני לא ממליצה על טיפול דרך גישה אחת בלבד אלא על גישה אקלקטית יותר הבונה תכנית אישית, שמשתנה עם השתנותו של הילד, צרכיו ועומק הליקויים שלו. פגשתי מנחים שונים מגישות שונות שמתנגדים לגישה האקלקטית מסיבות שונות, חלקן רלוונטיות יותר וחלקן פחות. יש המתנגדים לגישה נוספת משום שגישתם אינה משאירה זמן לעוד טיפולים (למשל ABA כתכנית מקסימאלית של קרוב ל - 40 שעות בשבוע). יש המתנגדים לגישה נוספת משום שהגישה בה הם נוקטים שונה באופן פילוסופי מהותי מגישות אחרות. נטען בפני כי ילד שמטופל בגישת ABA לא יכול להיות מטופל בו זמנית בגישת גרינספן. מניסיוני, לא תמיד הדבר נכון. הכל תלוי בצרכיו של הילד ועד כמה הוא מסוגל להכיל שונות בטיפול ובסוגי המטפלים. נושא חשוב מאד הוא לשים לב שהמנחה אכן רגיש מספיק והוא מתאים את התכנית הטיפולית לילד ולא את הילד לתכנית הטיפולית. יש מנחים העובדים "לפי הספר", עבודה כזו יכולה לפגוע בילד ולגרום לו למצוקה. כהורים אני מאמינה שתפקידנו לשמוע את כל הרופאים, המנחים והמטפלים, דעותיהם ואמונותיהם, אך בסופו של דבר התפקיד שלנו בקביעת המסגרת הטיפולית הוא לדעת למה באמת הילד שלנו זקוק ולהתאים את כל הטיפולים כך שתהיה הרמוניה מבחינת הילד באופן כזה שהטיפולים יתאימו למה שהוא זקוק לו ברגע זה ובחודשים הקרובים.

שיטות נוספות שניתן למצוא עליהן מידע מפורט באינטרנט:

שיטת טומטיס, שיטת אלבאום, שיטת ורדי, הומאופטיה ועוד שיטות שתוכלו ללמוד עליהן דרך חיפוש פשוט באינטרנט.