יש לבדוק את הדברים הנאמרים מתוך רצון לחפש אמת, למה אני למשל מקליד עכשיו במחשב את הסיכום הזה? כדי להעביר מידע לעצמי ולאחרים, כדי לעלות על. נקודות חשובות בחיים, ולנסות לקבל תשובה. מה זה גורם לי? זה גורם לי לרצות להבין באמת את המציאות, מה הסיבה שאני מקליד את הסיכום פה ולא עושה משהו אחר? מפני שזה הרצון שלי להקליד במקלדת וכיף לי להקליד וכיף לי לחפש את האמת. למה כך ולא אחרת? למה לא לשבת בבית קפה ולשכוח מהכל, ולא לחשוב לחפש אמת? למה לא לישון סתם במיטה ולנוח? למה לא לצפות בסרט? למה לא לאכול בורקס? למה לא לשבת עם חברים ולהאזין למוזיקה טובה? דווקא חומר למחשבה מה לעשות בערב, אבל למה לא לעשות את הדברים עכשיו? כי אני אוהב להיות עם המשפחה, והם שומרי שבת, למרות שאני איני שומר מצוות, אני מכבד אותם, ונמצא מקליד במחשב על המקלדת בחדר, ולא בסלון כדי לא להפריע לאף אחד, וזה אכן לא מפריע להם. אבל, כאשר אני חושב על הדברים כך אני מנסה להבין למה כך ולא אחרת? אולי, סתם לתפוס תנומה? לא בראש שלי. אולי,. לשמוע מוסיקה בשקט? לא מעניין אותי. מעניין אותי מה האמת, הרצון שלי לאמת הוא יותר גדול מכל רצון אחר, את שאר הרצונות אני יכול לעשות בזמן אחר. רגע, מה עם הלימודים? אין בעיה גם להם יש את הזמן שלהם. למה לא ללמוד עכשיו? אולי האתר הזה לא יעזור בכלל? אז אולי כדאי ללמוד? ואולי האתר הזה כן עוזר? האמת, הוא עוזר. אז אולי אפשר גם למצוא דרך אחרת למצוא אמת? אולי ללמוד כל היום ושמה? השיטה לא פועלת. כי דרך האתר כאשר אני גם מחפש אמת וכמובן דרך עצמי ודרך העולם, יש לי יותר חשק לעשות דברים, כי אני צריך לבדוק כל הזמן איך אני הולך יותר פרפקט בדברים שלי, ואני אוהב לבדוק כל הזמן הולך יותר פרפקט עם הדברים שלי, כלומר עם הלימודים, העבודה והבנת המציאות.

מה הסיבה שאכפת לך מהסיבות? כדי להבין את הסיבה שאני רוצה את הדברים, אבל מתברר בסוף שהסיבה היא תירוץ לרצון האמיתי שנוטה לרצות כך. ולא אחרת. אז אין סיבה לרצון ויש סיבה כי זה הרצון. אין סיבה ויש סיבה שניהם דבר אחד.

למה לי לרצות כך ולא אחרת? הרצון טבוע בי. הרצונות טבועים בי. אולי טוב יותר לסבול? רק סבל רגעי כדי לקבל משהו טוב אחריו. מי אומר שהוא טוב? כי אני רוצה אותו. מי אומר שמה שאני רוצה הוא טוב? אולי הוא רע? למשל אני רוצה להגיע לאוניברסיטה. וצריך כביכול "לסבול" לעמול קשה בלימודים. מי אומר שזה סבל? אולי זה דבר טוב שעוזר לפתח את המוח? ולפעמים ישנים פחות ומבלים פחות. אז מה? האתגר לשלב בין הדברים. נמצא שגם הטוב וגם הרע הם ביטוי לדבר אחד. אדם יכול לראות את זה בזווית כזאת ואדם יכול לראות בזווית אחרת את הדברים אבל הדבר נשאר אותו הדבר. פעם הוא מסתכל על הדבר מלמעלה פעם מהצד, פעם מלמטה, וכל הזמן הוא רואה אותו אחרת. כמו כאשר מנסים לצלם תמונה כלשהי. אבל העצמים הם אותם העצמים כפי שהיו. קודם.

למה אני חי? אני חי מרצון החיים הרצון שטבוע בי מאז לידתי והוא חזק ויציב. מה התכלית האמיתית של המציאות? ואולי אין למציאות תכלית? מה ההבדל בין תכלית לאין תכלית? מה ההבדל בין סיבה לאין סיבה? מה ההבדל בין מתוכנן לאקראי? נשאל קודם כל מהי התכלית האמיתית של המציאות? כל אחד חושב שהתכלית אחרת. ואם לאדם יש תכלית, ממילא כאשר שואלים אותו מה המטרה שלך הוא עונה X ואז אומרים לו ובזכות המטרה הזאת לאן תגיע? הוא יגיד לY ומשמה? שמה זה הכי טוב? ומה התכלית שמה? אין תכלית. נלך לכיוון ההפוך, ואולי אין בכלל תכלית? אז נשאל את האדם ההוא מה התכלית? הוא יגיד אין תכלית. והוא יסביר שהוא עושה דברים בחיים ללא תכלית, ישאלו אותו המטרה? שאין תכלית. כלומר אין תכלית זוהי גם תכלית.

כלומר אין תכלית ותכלית אין ביניהם הבדל. תכלית מובילה לאין תכלית ואין תכלית מובילה לתכלית. סיבה ואין סיבה. האם יש סיבה למציאות? כן, כוח עליון. ברא אותה? ומה הוא? הוא המציאות ומה יצר את הסיבה למציאות הזו? אין סיבה. האם אין סיבה למציאות? כן, היא קיימת תמיד, האם יש לה סיבה? אין לה סיבה. אז אם כן זאת הסיבה שלמציאות אין סיבה. בינתיים חקרנו ומצאנו שטוב ורע, רצוני ולא רצוני, תכלית ואין תכלית, סיבה ואין סיבה הם אחד. מה עם מתוכנן ואקראי? המציאות מתוכננת. איך יודעים את זה? הכל מורכב לכל דבר יש את המטרה שלו, כל דבר מסודר, מהיכן הסדר הזה בא? מחוסר סדר. אז חוסר סדר תוהו ובוהו. אז יש פה אי סדר שממנו יצא סדר כלומר העולם אקראי. ואולי כלום לא מסודר? אולי הדברים שאנו רואים יש בהם ליקויים ולמרות שהכל נראה מסודר, הכל קרה באופן אקראי? וזה למראית עין? כלומר בגלל הרגל שראינו אנשים בונים דברים אנו מקישים באופן שקרי? והכל בעצם יכול להיווצר באופן אקראי, העניין המצחיק הוא שגם באקראי יש סדר! ראה הברירה הטבעית. אז המציאות כן יוצאת מסודרת.. כלומר גם מסודר ואקראי הם דבר אחד.

אז מהי תכלית החיים? תכלית וחוסר תכלית הם דבר אחד כלומר, כל תשובה נכונה. תלוי בפרספקטיבה של האדם המקבל את המציאות. אם האדם בוחר באין תכלית הוא בחר בתכלית, ואם אדם בחר בתכלית הוא גם בחר באין תכלית. כלומר שניהם בחרו באותו דבר. כדי לחדד, שניהם בחרו גם בתכלית וגם בחוסר תכלית בו זמנית!

מהי התכלית של המציאות? למציאות אין תכלית, זוהי אם כן תכליתה של המציאות. למציאות יש תכלית, ולכן, מי שמגיע לתכלית אין לו תכלית, ולכן היות והמציאות יודעת את התכלית, אומרים למציאות מה התכלית היא עונה E ואם שואלים אותה מה התכלית של E אין לזה תכלית ונמצא שלמציאות שוב אין תכלית! כלומר, תלוי בפרספקטיבה של איך תופסים את המציאות אבל המציאות אחת היא בתפיסתה. מהו מקום? כל מקום. מהו זמן? רגע, אולי אתה טועה? זמן אולי יש לו התחלה וסוף. אתה יכול לבדוק את זה? לא. אז זה לא רציני. מאחרי. זמן של תכונת החומר תמיד תוכל להקיף בזמן אחר גם אם הזמן ההוא במצב מציאות סטטי. אז מהו זמן? כל זמן. מהו חומר? כל חומר? כן. מהי המציאות? כל מציאות. ואולי המציאות הזאת כן וזאת לא? אתיאיזם = ללא אלים, אבל המציאות היא הריבון. דאיזם=הכוח העליון ריבון הוא המציאות. מונותיאיזם=הריבון הוא מציאות עם חוקים. וגם באתיאיזם המציאות עם חוקים. כל אחד רואה בפרספקטיבה שונה את אותו הדבר, ולכן המציאות בתפיסתה היא כל מציאות. חיים לאחר המוות? מטריאליסט, יאמר כן, החיים של אותו אדם נשארים בתודעת האדם האחר, לא משנה אם זכרו אותך או לא אתה "נרשם" למישהו בתודעה בתור משהו ממך שנשאר בזיכרון ועובר אפילו אם אלה רק גנים זה שייך לחיים קודמים. האדם הרוחני, יש חלק רוחני שהוא עובר ומה שנשאר לך זה רק המעשים הטובים שלך, כלומר שהחיים שלך עברו, ואין לך את אותם החיים לאחר המוות! כלומר אין חיים מסויימים לאחר המוות. מי שאומר יש חיים לאחר. המוות יגיד אין חיים לאחר המוות. ומי שאומר אין חיים לאחר המוות אומר יש חיים לאחר המוות. זאת אומרת שיש חיים ואין חיים לאחר המוות זה אותו דבר. כלומר מהי המציאות? כל מציאות! זאת התשובה. אינסוף מציאויות הוא ביטוי של מציאות אחת בלבד. ולכן השאלה הקודמת האם המציאות בחרה אופציה אחת? כן, להיות המציאות, והיא לא בחרה בעצמה כי היא המציאות עצמה קיימת מאחר שהיא המציאות. ובו זמנית אינסוף אפשרויות נכונות מתארות את המציאות האחת הזאת.