כאשר האדם זורם עם הדברים באופן טבעי הוא יותר מצליח לתמרן טוב. לפעמים האדם מנסה לעשות משהו באופן כזה שהוא בודק את עצמו איך הוא חושב ואיך הוא עושה את הדברים וקורה בדיוק ההיפך, האדם יוצא מגוחך בעיני עצמו ולא טבעי וגם לא אפקטיבי במיוחד.
יש מצבים שהאדם פשוט מניח את ידיו באופן רגיל, אבל כשהוא מנסה לבחון כיצד הוא עושה זאת הוא כבר אינו יודע היכן לשים את ידיו.
אפשר להעלות טיעון ולומר שגם בענייני פתרון בעיות כאשר האדם צופה ומסתכל על איך שהוא עושה את הדברים ובוחן את עצמו במקום להיות טבעי הוא בעצם מכניס את עצמו למלכודת ומונע מעצמו את הדחיפה הכי טובה למימוש העצמי שלו ומונע את האופן הטוב ביותר לפתור את הבעיה.
יכול להיות מצב שבו האדם יחשוב על דרך לעשות משהו, אבל הוא יכשיל את עצמו בגלל שהוא יבחן את עצמו ומבלבול הוא יבחר בדרך השגויה ולמרות שידע שצריך לעשות אחרת הוא יפעל בדרך הטעות.
וזו אחת הנגזרות של הבנת סיבה ותוצאה של הדברים.
גם בטענה הזו אין שחור לבן, מפני שגם יש דברים שאינם מורידים את הביטחון ורק בודקים את דרך הפעולה ולא בוחנים את האדם עצמו.
ולכן יש כאן הבדל חד, האדם או שהוא בוחן את עצמו או שהוא בוחן את הפעולה של עצמו כאשר יש צורך אמיתי בכך.
והאמת מדריכה את האדם לעשות כמיטב יכולתו בכל דרכיו.
*
בחיים יש נושאים רבים עליהם אפשר להבליג ולא כ"כ לדייק, ויש כאלה שממש סכנת חיים שלא לדייק בהם.
בחיים יש נושא שחייבים לדייק בהם למשל דברים הקשורים להצלת חיי אדם ואם מציירים את הדברים על גבי גרף השרטוט הוא חד מאוד
- / - / - / - / - / - / - /
לעומת זאת בנושאי כספים ודברים שיש צורך לדייק בהם הדיוק הוא יותר מתון
/ - / - / - / - /
יחסי אנוש בעבודה לדוגמה יצויינו בגרף:
(_) (_) (_)
לעומת זאת, תקשורת רגילה בין אנשים תצויין כך:
{ ( + - * / ~)}
אפשר לזרום עם הדברים בחיים גם עם זה שבדברים מסויימים צריך תכנון.
יש דברים בחיים שצריך להבליג, למשל כאשר אדם נתקל באנשים הנראים לו לא נחמדים למראית עין, ייתכן והם פועלים באופן הפוך כי רושם ראשוני מטעה. ולכן, הרעיון פה להבליג כשאפשר להבליג ולא להיכנס למריבות סתמיות שהנזק רב על התועלת.
ואין הדבר מדובר רק על אנשים שאינם מוכרים לאדם או אפילו שהאדם חושב שיש עליו רושם לא כ"כ טוב מצד אנשים מסויימים ורק נראה לו למראית עין ובסופו של דבר הוא מגלה ההיפך, טוב לו בחברתם.
הכוונה גם על דברים שהאדם עושה בחיי היום יום ומתעקש לסגור פינות גם על דברים שאינם חשובים, למשל אדם מנסח מאמר מסויים ואומר: לא, זה לא מספיק מדוייק, זה צריך להיות יותר חד וכו'. זה בעצם כמו לומר, יש כאן מאית אגורה שלא דייקתי והרי מי מי מסתכל על מאיות אגורה? רק כאשר מדובר בסכומי כסף גדולים והאנלוגיה היא באמת לנושאים חשובים כבדי משקל.
אך, להיות תקוע כי זה לא סוגר פינה קטנה שכבר הדרך מספיק ברורה לאדם? זוהי כבר קטנוניות שרק מקלקלת יותר מאשר היא מועילה ולמעשה מיותרת כי אפשר אחרת.
ונניח שעכשיו אדם הסתכל על איזו נקודה בחיים שהוא רוצה לסגור פינה, ועכשיו הוא יושב שעה על נושא שהוא יודע כבר בדיוק איך הוא פועל, האם הוא עזר לעצמו בכך שרצה לעגל פינה קטנה יותר קטנה מגודל פיקסל? התשובה ברורה. הוא בזבז את זמנו לריק.
הרעיון הוא שהאדם נתפס לקטנות ולכן, במקום לעשות דבר מועיל יותר שבאמת יועיל לו, הוא עושה דבר מה שרק מזיק לו והזמן הזה לא חוזר.
אפשר להבליג על הזמן שעבר והאדם לא עשה איתו משהו, אבל מלכתחילה בחיים, מה שהאדם כן יכול לעשות בכוחות עצמו ולא מאולץ חבל לדחות. בוודאי שאין הכוונה לדברים שהאדם מאולץ בחיים כי הרי שאינם בשליטתו.
אפשר ללכת רחוק עד לנקודת קיצון כי לפעמים כאשר האדם מגיע לאיזושהי קיצוניות הוא מבין שהדבר הזה לא בריא עבורו למשל אכילה של דברים לא בריאים, ולכן הוא משנה כיוון בחשיבה. הדבר מזכיר את עולם המתמטיקה כאשר יש נקודת קיצון, הגרף משנה כיוון.
דוגמה לעניין זה על סיפור ששמעתי כמדומני על אדם אחד שישב וחקר סוגיה כלשהי, ולא הבין אותה חפר וחפר, אך לא הצליח להבינה.
רק אחרי 12 שנה הוא גילה את התשובה לכל זה. כלומר, אם האדם היה ממשיך לחפור בנושא 12 שנה ולא עושה עם עצמו כלום היה מפסיד אותן בהינף יד ומצטער על כל רגע ככל הנראה באותו הרגע שאחרי 12 שנה. אך, האדם בחר בדרך הנכונה וחיכה בסבלנות ובסוף גילה את הפתרון הנכון.
לעניין ההבלגות, זה חשוב להבליג על דברים שאין חשיבות להבין כ"כ ולא להתעקש לסגור פינות כי אם הדרך ברורה לאדם והוא יודע בדיוק מה צריך לעשות, הרי שאין טעם לעשות במאיות האגורה ואפשר לפעול מיידית ועם הזמן האדם יבין את המשך הדברים.
וכן, אפשר להבליג בדברים שאין להם חשיבות גדולה עם בני המשפחה ועם הסביבה של האדם כי חבל שסתם מריבה תהרוס את האווירה.
כאשר האדם שם לב לדברים האלה שנראים קטנים, הוא יכול למנוע תקלות מיותרות הם אולי נראים קטנים אבל דווקא הדברים הפשוטים הם הדברים הכי חשובים. הם נראים כ"כ מובנים מאליהם שה"סכנה" שהם נדחקים לקרן זווית ונשכחים בדרך.
וכאשר האדם לא מתעקש על הבנות של דברים שאין להם משמעות חשובה מצד האמת, אז האדם חוסך לעצמו זמן.
הדברים היחידים שהאדם יכול להתעקש עליהם הם האמת והאושר.
האמת, הכוונה לזרום לפי ההבנה של אותו הרגע באופן כזה שהאדם אמיתי עם עצמו ועם אחרים.
בעניין האושר, שהאדם יעשה הכל כדי להיות מאושר ע"י היצמדות אל האמת.
ויכולות להיות וריאציות נוספות של משפטים, אך זה לא משנה העיקר - עיקרי הדברים.
יש מצבים שהאדם פשוט מניח את ידיו באופן רגיל, אבל כשהוא מנסה לבחון כיצד הוא עושה זאת הוא כבר אינו יודע היכן לשים את ידיו.
אפשר להעלות טיעון ולומר שגם בענייני פתרון בעיות כאשר האדם צופה ומסתכל על איך שהוא עושה את הדברים ובוחן את עצמו במקום להיות טבעי הוא בעצם מכניס את עצמו למלכודת ומונע מעצמו את הדחיפה הכי טובה למימוש העצמי שלו ומונע את האופן הטוב ביותר לפתור את הבעיה.
יכול להיות מצב שבו האדם יחשוב על דרך לעשות משהו, אבל הוא יכשיל את עצמו בגלל שהוא יבחן את עצמו ומבלבול הוא יבחר בדרך השגויה ולמרות שידע שצריך לעשות אחרת הוא יפעל בדרך הטעות.
וזו אחת הנגזרות של הבנת סיבה ותוצאה של הדברים.
גם בטענה הזו אין שחור לבן, מפני שגם יש דברים שאינם מורידים את הביטחון ורק בודקים את דרך הפעולה ולא בוחנים את האדם עצמו.
ולכן יש כאן הבדל חד, האדם או שהוא בוחן את עצמו או שהוא בוחן את הפעולה של עצמו כאשר יש צורך אמיתי בכך.
והאמת מדריכה את האדם לעשות כמיטב יכולתו בכל דרכיו.
*
בחיים יש נושאים רבים עליהם אפשר להבליג ולא כ"כ לדייק, ויש כאלה שממש סכנת חיים שלא לדייק בהם.
בחיים יש נושא שחייבים לדייק בהם למשל דברים הקשורים להצלת חיי אדם ואם מציירים את הדברים על גבי גרף השרטוט הוא חד מאוד
- / - / - / - / - / - / - /
לעומת זאת בנושאי כספים ודברים שיש צורך לדייק בהם הדיוק הוא יותר מתון
/ - / - / - / - /
יחסי אנוש בעבודה לדוגמה יצויינו בגרף:
(_) (_) (_)
לעומת זאת, תקשורת רגילה בין אנשים תצויין כך:
{ ( + - * / ~)}
אפשר לזרום עם הדברים בחיים גם עם זה שבדברים מסויימים צריך תכנון.
יש דברים בחיים שצריך להבליג, למשל כאשר אדם נתקל באנשים הנראים לו לא נחמדים למראית עין, ייתכן והם פועלים באופן הפוך כי רושם ראשוני מטעה. ולכן, הרעיון פה להבליג כשאפשר להבליג ולא להיכנס למריבות סתמיות שהנזק רב על התועלת.
ואין הדבר מדובר רק על אנשים שאינם מוכרים לאדם או אפילו שהאדם חושב שיש עליו רושם לא כ"כ טוב מצד אנשים מסויימים ורק נראה לו למראית עין ובסופו של דבר הוא מגלה ההיפך, טוב לו בחברתם.
הכוונה גם על דברים שהאדם עושה בחיי היום יום ומתעקש לסגור פינות גם על דברים שאינם חשובים, למשל אדם מנסח מאמר מסויים ואומר: לא, זה לא מספיק מדוייק, זה צריך להיות יותר חד וכו'. זה בעצם כמו לומר, יש כאן מאית אגורה שלא דייקתי והרי מי מי מסתכל על מאיות אגורה? רק כאשר מדובר בסכומי כסף גדולים והאנלוגיה היא באמת לנושאים חשובים כבדי משקל.
אך, להיות תקוע כי זה לא סוגר פינה קטנה שכבר הדרך מספיק ברורה לאדם? זוהי כבר קטנוניות שרק מקלקלת יותר מאשר היא מועילה ולמעשה מיותרת כי אפשר אחרת.
ונניח שעכשיו אדם הסתכל על איזו נקודה בחיים שהוא רוצה לסגור פינה, ועכשיו הוא יושב שעה על נושא שהוא יודע כבר בדיוק איך הוא פועל, האם הוא עזר לעצמו בכך שרצה לעגל פינה קטנה יותר קטנה מגודל פיקסל? התשובה ברורה. הוא בזבז את זמנו לריק.
הרעיון הוא שהאדם נתפס לקטנות ולכן, במקום לעשות דבר מועיל יותר שבאמת יועיל לו, הוא עושה דבר מה שרק מזיק לו והזמן הזה לא חוזר.
אפשר להבליג על הזמן שעבר והאדם לא עשה איתו משהו, אבל מלכתחילה בחיים, מה שהאדם כן יכול לעשות בכוחות עצמו ולא מאולץ חבל לדחות. בוודאי שאין הכוונה לדברים שהאדם מאולץ בחיים כי הרי שאינם בשליטתו.
אפשר ללכת רחוק עד לנקודת קיצון כי לפעמים כאשר האדם מגיע לאיזושהי קיצוניות הוא מבין שהדבר הזה לא בריא עבורו למשל אכילה של דברים לא בריאים, ולכן הוא משנה כיוון בחשיבה. הדבר מזכיר את עולם המתמטיקה כאשר יש נקודת קיצון, הגרף משנה כיוון.
דוגמה לעניין זה על סיפור ששמעתי כמדומני על אדם אחד שישב וחקר סוגיה כלשהי, ולא הבין אותה חפר וחפר, אך לא הצליח להבינה.
רק אחרי 12 שנה הוא גילה את התשובה לכל זה. כלומר, אם האדם היה ממשיך לחפור בנושא 12 שנה ולא עושה עם עצמו כלום היה מפסיד אותן בהינף יד ומצטער על כל רגע ככל הנראה באותו הרגע שאחרי 12 שנה. אך, האדם בחר בדרך הנכונה וחיכה בסבלנות ובסוף גילה את הפתרון הנכון.
לעניין ההבלגות, זה חשוב להבליג על דברים שאין חשיבות להבין כ"כ ולא להתעקש לסגור פינות כי אם הדרך ברורה לאדם והוא יודע בדיוק מה צריך לעשות, הרי שאין טעם לעשות במאיות האגורה ואפשר לפעול מיידית ועם הזמן האדם יבין את המשך הדברים.
וכן, אפשר להבליג בדברים שאין להם חשיבות גדולה עם בני המשפחה ועם הסביבה של האדם כי חבל שסתם מריבה תהרוס את האווירה.
כאשר האדם שם לב לדברים האלה שנראים קטנים, הוא יכול למנוע תקלות מיותרות הם אולי נראים קטנים אבל דווקא הדברים הפשוטים הם הדברים הכי חשובים. הם נראים כ"כ מובנים מאליהם שה"סכנה" שהם נדחקים לקרן זווית ונשכחים בדרך.
וכאשר האדם לא מתעקש על הבנות של דברים שאין להם משמעות חשובה מצד האמת, אז האדם חוסך לעצמו זמן.
הדברים היחידים שהאדם יכול להתעקש עליהם הם האמת והאושר.
האמת, הכוונה לזרום לפי ההבנה של אותו הרגע באופן כזה שהאדם אמיתי עם עצמו ועם אחרים.
בעניין האושר, שהאדם יעשה הכל כדי להיות מאושר ע"י היצמדות אל האמת.
ויכולות להיות וריאציות נוספות של משפטים, אך זה לא משנה העיקר - עיקרי הדברים.
050-3331-331