המשך מכאן: לחיות את החיים של עצמך! חלק 1.
האם לא מגיע לי להיות מאושר באמת, בלי קשר לכולם ולמה שאחרים חושבים? למה שאני לא אחיה טוב באמת בלי קשר למרוץ של החיים? למה שאני לא אהנה יותר ואשמח יותר ממה שכן יש לי? למה שאני לא אפסיק להסתכל על מה שאין לי ועל מה שיש לאחרים? למה שאני לא אחיה בצורה מושלמת את החיים שלי, בלי קשר למה אחרים חושבים על עצמם ו/או עלי?
האם באמת מישהו מפריע לי פיזית וממשית לעשות את מה שאני רוצה, או שמא רק נדמה לי כאילו מישהו מפריע לי להיות שמח? האם מישהו מכריח אותי לחשוב על מה חושבים עלי אחרים? למה בעצם שאני לא אחיה איך שנוח לי כפי שנראה לי לפי מה שטוב לי? מה "האסון" הגדול ביותר שיכול לקרות מכך שאני אעשה את מה שטוב לי? איזה דברים טובים יצאו מזה? איזו תחושת חופש ושחרור מדהימה אני ארגיש, כאשר אני אעשה את מה שטוב לי כפי מה שנראה לי? למה שלא אעשה את מה שטוב לי בעיני עצמי ואחיה את החיים של עצמי?
ישנם אנשים שחיים, חיים שלמים, את החיים של אנשים אחרים. הם חיים לפי קנה מידה של אחרים, מנסים למצוא חן בעיני אחרים, חושבים לפי צורת החשיבה הפופולארית באותה התקופה, מנסים כל הזמן להיצמד לרוח התקופה, ובקיצור להיות חלק מהעדר השלם של בני האדם, שאין להם מושג מימינם ומשמאלם וכולם צועדים אל עבר הבלתי נודע.
החכם לא משתתף בכל מרוץ, גם לא אם כולם רצים בו. זה שכולם רצים להיכן שהוא, זה לא אומר שאתה חייב לרוץ אחריהם. זה שכולם סובלים, זה לא אומר שאתה חייב לסבול. זה שכולם לא אוכלים ונשארים רעבים, זה לא אומר שאתה חייב להישאר רעב. זה שכולם הופכים את הטפל לעיקר ואת העיקר לטפל, זה לא אומר שגם אתה חייב להיות משוגע כמו כולם.
תעצור לרגע אחד ממרוץ החיים, ותשאל את עצמך את השאלה הפשוטה ביותר. להיכן בדיוק אני רץ? הרי התחנה הסופית ידועה מראש, התחנה הסופית של הגוף הוא בית הקברות. אז למה לרוץ ולהתאמץ כ"כ הרבה על משהו שעוד מעט לוקחים לך אותו? האם באמת החיצוני הופך את האדם למאושר יותר פנימית? תשובה: לא. אז מה לעשות בדיוק? תשובה: להתמקד בפנימי.
רוב ככל האנשים בעולם אין להם מושג למה הם חיים. רוב ככל האנשים בעולם גם לא באמת חיים את החיים. לחשוב על אתמול ועל מחר זה לא נקרא לחיות את החיים. לכעוס / לחמוד / לרדוף / להלחם / וכולי, אלו לא חיים, זה מה שנקרא "מת חי". האדם מת בנפשו, אף גופו חי. חיים אמיתיים, זה אומר לחיות יותר לאט. לחיות רגוע. לחיות בקצב האישי שלך ובלי לפחד או להסתכל על אחרים שרצים לכל מיני דמיונות חסרי תועלת פנימית אמיתית.
לחיות טוב, זה אומר לחיות לפי איך שנראה לך. לא לכעוס, להיות שמח בחלקך, לראות את הטוב בכל דבר, לא לדבר רע על אחרים, לא לראות רע באחרים, להיות רגוע, להיות עם שלווה פנימית, לא בסיפורים בגן עדן, אלא כאן עלי אדמות. אבל זה תלוי ברצונך לחיות לפי השכל שלך ולא לפי השיגעון של רוב ככל בני האדם.
רוב ככל בני האדם, כולל אלו שנחשבים ל"חכמים" / דוקטורים / פרופסורים / ממציאים / מפורסמים וכולי, רובם ככולם הם לא באמת אנשים חכמים באמת. חכם אמיתי הוא מי שמנצל את חוכמתו כדי להיות מאושר. כל השאר זה רק נקרא חכם ב"כאילו", אך לא באמת חכם. חכם אמיתי לדוגמה, אינו כועס. כי כעס לדוגמה נובע מחוסר שכל. מאחר שכעס אינו מביא שום תועלת. כך שכעסן ולא משנה על מה = טיפש.
זה לא משנה כמה תעודות יש לאדם, או כמה הוא חושב שהוא חכם, השאלה היחידה היא, האם הוא מאושר באמת? האם הוא נהנה מכל רגע? האם הוא רגוע? האם הוא חי בתחושה של "יש" או בתחושה של "חסר"? האם אחרי כל מה שיש לו הוא שמח בחלקו? האם כ"כ טוב לו עדי כדי כך ששום דבר לא מכעיס אותו? האם הוא באמת שמח מבפנים, או שהוא רק נראה שמח מבחוץ? חכם אמיתי = מאושר אמיתי. תהיה אתה החכם האמיתי ותחיה בקצב שלך.
האם חשבת פעם על כך שיכול להיות שאתה בעצם חי חיים של מישהו אחר? האם חשבת על כך שיכול להיות שאתה בעצם לא באמת חי את החיים של עצמך?
שאל את עצמך את השאלות הבאות, שיעזרו לך להתבונן על החיים שלך בצורה נכונה ולחיות אותם בצורה טובה באמת.
עד כמה אני עושה דברים כי מישהו אחר עושה אותם?
עד כמה אני עושה דברים כי אני רוצה להיות דומה למישהו אחר?
עד כמה אני בודק מה אנשים אחרים משיגים?
עד כמה מפריע לי כשלמישהו אחר יש משהו שלי אין?
עד כמה מזיז לי ונוגע לי כשמספרים לי על מישהו אחר שהשיג משהו שאני לא השגתי?
עד כמה הקריטריונים שלי להצלחה נובעים מהתפיסה המקובלת על רוב האנשים?
עד כמה הפרמטרים שלפיהם אני בודק את עצמי הם פרמטרים שאני מאמין בהם?
עד כמה הקנה מידה שלי להערכה עצמית ולהצלחה שלי הוא קנה מידה שאני בניתי אותו עבור עצמי?
עד כמה מפריע לי מה אנשים אחרים חושבים עלי?
עד כמה חשוב לי שאנשים יכבדו אותי?
עד כמה אני מושפע ממה שאנשים אחרים אומרים לי?
עד כמה יציק לי שלכולם יהיה משהו שלי אין?
האם אני אקבל את עצמי באותה המידה אם יתברר שאני פחות טוב במשהו יותר מכל שאר האנשים?
עד כמה זה משמח אותי כשיש לי משהו בגלל שאין אותו לאחרים?
עד כמה הקנה מידה של אנשים משפיע עלי?
האם כשאני קם בבוקר אני עושה דברים שאני הגדרתי לעצמי לעשות או דברים שהגדירו עבורי?
האם אני בודק כל הזמן האם אני עומד ביעדים שאני הצבתי לעצמי?
האם בכלל יש לי דברים שאני עושה רק בגלל שאני רוצה לעשות אותם ולא בגלל שמישהו אחר רוצה שאני אעשה אותם?
האם אני אעשה מה שאני חושב, גם אם הסביבה שלי חושבת אחרת?
האם יפריע לי שהסביבה שלי תאמר לי שאני טועה, אם אני חושב שאני צודק?
האם אני מנסה להשיג את הפוטנציאל של עצמי או של מישהו אחר?
האם הדברים שאני שואף אליהם הם דברים שאני רוצה אותם בשביל עצמי, או בגלל שיש אותם למישהו אחר?
האם היעדים והמטרות שלי הן מטרות שקשורות לתכלית חיי, או מטרות שקשורות לכל מיני דברים שהסביבה הציבה עבורי כמטרות?
האם אני אוהב את הדשא של עצמי?
האם הדשא של השכן שלי ירוק יותר?
האם אני בודק בכלל את הקשר בין מה שאני עושה לבין התכלית של החיים שלי?
האם אני בכלל חי את החיים של עצמי בשלמות עם עצמי או שמא אני חי חיים של אנשים אחרים?
המשך כאן לחיות את החיים של עצמך! חלק 3.
האם לא מגיע לי להיות מאושר באמת, בלי קשר לכולם ולמה שאחרים חושבים? למה שאני לא אחיה טוב באמת בלי קשר למרוץ של החיים? למה שאני לא אהנה יותר ואשמח יותר ממה שכן יש לי? למה שאני לא אפסיק להסתכל על מה שאין לי ועל מה שיש לאחרים? למה שאני לא אחיה בצורה מושלמת את החיים שלי, בלי קשר למה אחרים חושבים על עצמם ו/או עלי?
האם באמת מישהו מפריע לי פיזית וממשית לעשות את מה שאני רוצה, או שמא רק נדמה לי כאילו מישהו מפריע לי להיות שמח? האם מישהו מכריח אותי לחשוב על מה חושבים עלי אחרים? למה בעצם שאני לא אחיה איך שנוח לי כפי שנראה לי לפי מה שטוב לי? מה "האסון" הגדול ביותר שיכול לקרות מכך שאני אעשה את מה שטוב לי? איזה דברים טובים יצאו מזה? איזו תחושת חופש ושחרור מדהימה אני ארגיש, כאשר אני אעשה את מה שטוב לי כפי מה שנראה לי? למה שלא אעשה את מה שטוב לי בעיני עצמי ואחיה את החיים של עצמי?
ישנם אנשים שחיים, חיים שלמים, את החיים של אנשים אחרים. הם חיים לפי קנה מידה של אחרים, מנסים למצוא חן בעיני אחרים, חושבים לפי צורת החשיבה הפופולארית באותה התקופה, מנסים כל הזמן להיצמד לרוח התקופה, ובקיצור להיות חלק מהעדר השלם של בני האדם, שאין להם מושג מימינם ומשמאלם וכולם צועדים אל עבר הבלתי נודע.
החכם לא משתתף בכל מרוץ, גם לא אם כולם רצים בו. זה שכולם רצים להיכן שהוא, זה לא אומר שאתה חייב לרוץ אחריהם. זה שכולם סובלים, זה לא אומר שאתה חייב לסבול. זה שכולם לא אוכלים ונשארים רעבים, זה לא אומר שאתה חייב להישאר רעב. זה שכולם הופכים את הטפל לעיקר ואת העיקר לטפל, זה לא אומר שגם אתה חייב להיות משוגע כמו כולם.
תעצור לרגע אחד ממרוץ החיים, ותשאל את עצמך את השאלה הפשוטה ביותר. להיכן בדיוק אני רץ? הרי התחנה הסופית ידועה מראש, התחנה הסופית של הגוף הוא בית הקברות. אז למה לרוץ ולהתאמץ כ"כ הרבה על משהו שעוד מעט לוקחים לך אותו? האם באמת החיצוני הופך את האדם למאושר יותר פנימית? תשובה: לא. אז מה לעשות בדיוק? תשובה: להתמקד בפנימי.
רוב ככל האנשים בעולם אין להם מושג למה הם חיים. רוב ככל האנשים בעולם גם לא באמת חיים את החיים. לחשוב על אתמול ועל מחר זה לא נקרא לחיות את החיים. לכעוס / לחמוד / לרדוף / להלחם / וכולי, אלו לא חיים, זה מה שנקרא "מת חי". האדם מת בנפשו, אף גופו חי. חיים אמיתיים, זה אומר לחיות יותר לאט. לחיות רגוע. לחיות בקצב האישי שלך ובלי לפחד או להסתכל על אחרים שרצים לכל מיני דמיונות חסרי תועלת פנימית אמיתית.
לחיות טוב, זה אומר לחיות לפי איך שנראה לך. לא לכעוס, להיות שמח בחלקך, לראות את הטוב בכל דבר, לא לדבר רע על אחרים, לא לראות רע באחרים, להיות רגוע, להיות עם שלווה פנימית, לא בסיפורים בגן עדן, אלא כאן עלי אדמות. אבל זה תלוי ברצונך לחיות לפי השכל שלך ולא לפי השיגעון של רוב ככל בני האדם.
רוב ככל בני האדם, כולל אלו שנחשבים ל"חכמים" / דוקטורים / פרופסורים / ממציאים / מפורסמים וכולי, רובם ככולם הם לא באמת אנשים חכמים באמת. חכם אמיתי הוא מי שמנצל את חוכמתו כדי להיות מאושר. כל השאר זה רק נקרא חכם ב"כאילו", אך לא באמת חכם. חכם אמיתי לדוגמה, אינו כועס. כי כעס לדוגמה נובע מחוסר שכל. מאחר שכעס אינו מביא שום תועלת. כך שכעסן ולא משנה על מה = טיפש.
זה לא משנה כמה תעודות יש לאדם, או כמה הוא חושב שהוא חכם, השאלה היחידה היא, האם הוא מאושר באמת? האם הוא נהנה מכל רגע? האם הוא רגוע? האם הוא חי בתחושה של "יש" או בתחושה של "חסר"? האם אחרי כל מה שיש לו הוא שמח בחלקו? האם כ"כ טוב לו עדי כדי כך ששום דבר לא מכעיס אותו? האם הוא באמת שמח מבפנים, או שהוא רק נראה שמח מבחוץ? חכם אמיתי = מאושר אמיתי. תהיה אתה החכם האמיתי ותחיה בקצב שלך.
האם חשבת פעם על כך שיכול להיות שאתה בעצם חי חיים של מישהו אחר? האם חשבת על כך שיכול להיות שאתה בעצם לא באמת חי את החיים של עצמך?
שאל את עצמך את השאלות הבאות, שיעזרו לך להתבונן על החיים שלך בצורה נכונה ולחיות אותם בצורה טובה באמת.
עד כמה אני עושה דברים כי מישהו אחר עושה אותם?
עד כמה אני עושה דברים כי אני רוצה להיות דומה למישהו אחר?
עד כמה אני בודק מה אנשים אחרים משיגים?
עד כמה מפריע לי כשלמישהו אחר יש משהו שלי אין?
עד כמה מזיז לי ונוגע לי כשמספרים לי על מישהו אחר שהשיג משהו שאני לא השגתי?
עד כמה הקריטריונים שלי להצלחה נובעים מהתפיסה המקובלת על רוב האנשים?
עד כמה הפרמטרים שלפיהם אני בודק את עצמי הם פרמטרים שאני מאמין בהם?
עד כמה הקנה מידה שלי להערכה עצמית ולהצלחה שלי הוא קנה מידה שאני בניתי אותו עבור עצמי?
עד כמה מפריע לי מה אנשים אחרים חושבים עלי?
עד כמה חשוב לי שאנשים יכבדו אותי?
עד כמה אני מושפע ממה שאנשים אחרים אומרים לי?
עד כמה יציק לי שלכולם יהיה משהו שלי אין?
האם אני אקבל את עצמי באותה המידה אם יתברר שאני פחות טוב במשהו יותר מכל שאר האנשים?
עד כמה זה משמח אותי כשיש לי משהו בגלל שאין אותו לאחרים?
עד כמה הקנה מידה של אנשים משפיע עלי?
האם כשאני קם בבוקר אני עושה דברים שאני הגדרתי לעצמי לעשות או דברים שהגדירו עבורי?
האם אני בודק כל הזמן האם אני עומד ביעדים שאני הצבתי לעצמי?
האם בכלל יש לי דברים שאני עושה רק בגלל שאני רוצה לעשות אותם ולא בגלל שמישהו אחר רוצה שאני אעשה אותם?
האם אני אעשה מה שאני חושב, גם אם הסביבה שלי חושבת אחרת?
האם יפריע לי שהסביבה שלי תאמר לי שאני טועה, אם אני חושב שאני צודק?
האם אני מנסה להשיג את הפוטנציאל של עצמי או של מישהו אחר?
האם הדברים שאני שואף אליהם הם דברים שאני רוצה אותם בשביל עצמי, או בגלל שיש אותם למישהו אחר?
האם היעדים והמטרות שלי הן מטרות שקשורות לתכלית חיי, או מטרות שקשורות לכל מיני דברים שהסביבה הציבה עבורי כמטרות?
האם אני אוהב את הדשא של עצמי?
האם הדשא של השכן שלי ירוק יותר?
האם אני בודק בכלל את הקשר בין מה שאני עושה לבין התכלית של החיים שלי?
האם אני בכלל חי את החיים של עצמי בשלמות עם עצמי או שמא אני חי חיים של אנשים אחרים?
המשך כאן לחיות את החיים של עצמך! חלק 3.
050-3331-331