נכון / לא נכון. - איך אתה יודע מה נכון ומה לא? אפשר שראית במו עיניך, אפשר שמישהו שאתה סומך עליו אמר לך משהו. אבל למה אתה חושב שמה שראית זה נכון? אולי זה דמיון? אולי החוויה שחווית על בשרך ממש שייכת לזמן אחר ומה שאתה בעצם רואה זה משהו ששייך לעבר? ונניח שאתה בטוח במשהו איך אתה בטוח? ישנה תחושה של ביטחון או חוויה של ביטחון אבל גם הפרה לפני ששוחטים אותה חווה ביטחון אז אולי התחושה של ביטחון היא שקרית ולהפך? האם יכול להיות שתוכח כי אין בסיס לקביעה של נכון לא נכון?
בריאה - "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים" מה היא בריאה? ננסה לדמה מה היה לפני הבריאה ונגלה כי לא ניתן לומר על זה כלום מאחר וכל מה שתאמר זה מושג שהיה כביכול צריך לברוא אותו וזה בדיוק כמו לשאול מה היה לפני הסיבה הראשונה? ומה שייך לשאול על סיבה לפני שהייתה סיבה? ונקצין ונאמר שנניח אלוהים רצה להיטיב עם נבראיו, או לגלות את רחמנותו, כמו שנאמר בעולם הדתי, הרי כדי לרצות משהו על אלוהים היה לברוא את הרצון קודם, אך אם נשאל "ולמה ברא את הרצון?" נגלה כי אי אפשר לומר על זה כי הוא רצה שכן לא שייך רצון לפני שנברא רצון. מתברר לאט לאט כי המילה בריאה מתארת מצב ביניים או את הקו המחבר בין כלום למשהו באפס זמן שכן לא ניתן לומר על בריאה דבר שכן היא עצמה המקור של המילים "בתנאי שקיים כזה דבר בריאה. נוריד דרגה ונבדוק את המושגים לתכנן או לצייר או להלחין וניקח את הדבר הפשוט ביותר והוא אדם רוצה לצייר לתכנן כיסא. מה הוא עושה? לוקח נייר לבן כדי לשרטט את הכיסא. כדי להתחיל לשרטט משהו עליו להתבונן במחשבתו ולצייר אותה. ואיך הגיע המחשבה לראש? מה גרם לה להיות שם? פה מתחילה הבעיה שכן לאדם אין מושג איך הגיע המחשבה לראשו ואז מסתבר שגם לתכנן זה מושג שמבחינה לוגית שהוא הבסיס של הלוגיקה וההיגיון לא ניתן להסביר שכן תמיד מגיעים לראשון אשר אותו לא ניתן להסביר. אז אם אתה במצוקה ומטריד אותך מה אתה צריך לעשות או לתכנן איך ייראה העתיד תבדוק שוב את המילה תכנון ובריאה תגלה את הכלום שבהם ואם אתה לחוץ למצוא פיתרון אז אתה מקבל קצת פרופורציה על המושג פתרון, או למצוא פתרון. וזה מוביל לסוג של שחרור או הרפיה מאליה. ולסיכום בריאה תכנון יצירה הלחנה אלו מילים שלא מתארות פעולה מסוימת אלא מצב של קשב. וקשב זה המצב שמהווה אותך ולא אתה מהווה אותו וזה יובהר בהמשך.
עבר - זה זמן שחלף לו ולא ישוב לעולם - משל לאדם שמטפס על חבל בוער ואין חזרה לאחור. ג'ידו קרישנמורטי כתב בזמנו שהאדם צועד במסלול אחד מיום היוולדו ליום מותו.
ובדומה לכך כל צעד שנעשה עמד בפני עצמו לא היה תלוי בצעד הקודם לו שכן מסלול החיים היה עשוי להסתיים מעצמו. בדומה לפרות המוכנסות למסלול הקולוסאלי "לשחיטה" בו זה שעדין הפרה מהלכת זה תלוי בשוחט ולא בצעד הקודם. המוח הלוגי מנסה לאגור ידע כדי להתמודד עם סכנות הדרך, אך הידע שייך לעבר שנעלם והעתיד בלתי ידוע, כלומר חלק ממהותו של האדם, אם לא המהות היחידה היא, ה"לא יודע" ואם האדם צריך לענות על השאלה "מי אני? " שימוש בדברים שנעלמו או שייכם לעבר הם לא רלוונטיים הדבר היחיד שברור הוא - האני = לא יודע. כלומר כאשר האדם מונע בין פיסות הזמן מכוח המציאות לא שייך אני שיודע או רק אני שלא יודע.. ואף על פי כן האדם מרגיש שהוא יודע ולפעמים סטטיסטית "מצליח "לעשות"=הדברים קורים לפי רצונו אז נראה לי כי יש קשר בין הדברים.
לפי הרבי נחמן "תכלית הידיעה שלא נדע" ברמה של אי ידיעה מוחלטת הכרה בזה... היהודים נקראו עבריים שכן הם היו עוברים את העולם הזה בעזרת אי הידיעה בעזרת החכמות שאינן חכמות. שימוש בשכל שהוא מעל השכל או המהות של השכל שהיא האי ידיעה.
וכאשר אדם נצמד למשהו שיכול להפוך לסוג של אלוהים עבורו, שידע כי כל ידיעה שייכת לעבר, גם לטוב וגם לרע. וכרגע הוא עומד מול אי וודאות מוחלטת אי וודאות מוחלטת בתנאים של אין שכל לא שייך לומר טוב או רע!
מציאות (מ. צ. א) - מה היא מציאות? בבראשית פרק ח כתוב" וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה" ואז נשאלת השאלה מה עשה נוח כדי למצוא חן בעיני ה? ונניח אדם הולך ברחוב ומוצא אבן חן, נשאלת השאלה מה עשתה האבן כדי להימצא או מה עשה האדם כדי למצוא? התשובה שעולה היא כלום! כלומר ומה עושה האדם כדי שהמציאות תיראה כמות שהיא? האדם פשוט מוצא אותה. ומה הוא עושה כדי למצוא את המציאות? כלום! התבוננות בכתוב מעלה שאלות קשות לגבי השכל הלוגי שבטוח שלמצוא זו פעולה שהוא עושה ואז עולות שאלות לגבי מה זה לשנות את המציאות? וזכות בחירה וכה ומה בכלל עושה השכל? או האם הוא עושה משהו? ושאתה אומר עשיתי אם תבחן את מה שאתה טוען שעשית אולי תגלה שכלל לא עשית... ואז נשאלת השאלה אז איך תבחן את זה אם אינך עושה גם את ההבחנה על מה אתה מדבר? בצורה פרדוקסלית לשאלה הזו יש תשובה לוגית בשכל הלוגי שיוכיח לבסוף כי אינו עושה דבר יחד עם זאת עצם ההוכחה מבטלת את ההוכחה. ומצד השכל הפסיכולוגי קיימת שאלה כמו שהרוח או מזג אוויר קיים גם התוכן קיים וגם ההתייחסות לתוכן קיימת וכל זה במאמץ אפס.
מצחיק לגלות שהמילה מאמץ מורכבת מהמילה מצא ואז נשאלת כמה מאמץ מושקע במאמץ? ונניח אתה עסוק להראות טוב, להיות חכם, אתה מנסה ומנסה את כל הדרכים כדי למצוא חן בעיני הבוס בעיני בת הזו או בן הזוג.. מה אומר הגילוי של מציאות או מציאה לגבי ההתנהלות במקרי לחץ? האם יכול להיות שתעשה את המקסימום שחשבת ועדיין לא תמצא חן? האם יכול להיות שכלל לא תתאמץ ואפילו תנסה לא לבלט ועדיין המציאות תחליט אחרת?
בעולם השכל מחפש היגיון בדברים. החיפוש אחר היגיון, מורה כי היכן שאין היגיון השכל זונח את המקום הזה מוותר וממשיך לחפש. כלומר במקום חסר ההיגיון לשכל אין נגיעה ואין שם הבנה ואם מחצית היקום זה היגיון והחצי השני לא, לפחות חצי מהדברים השכל מפספס. אך עדין ניתן לראות בברור כי למרות חוסר ההיגיון שבדברים המציאות אינה קורסת משמע ישנו היגיון או סדר בחוסר היגיון הבעיתיות היחידה היא ההערכה השיכלית הפוסלת כל מה שחסר היגיון ולכן מפוזיציה שבה נניח אפשר לצאת מחוץ לשכל אפשר לראות את הדברים בשלמותם ללא ההתראה השיכלית "זהירות פה חוסר היגיון".
שני שכלים לו לאדם אחד הגיוני והשני לא. בשפת "הדרך הרביעית" ישנם אומרים שכל לוגי והשכל השני שכל פסיכולוגי. הרבי נחמן קורא לשכל הלוגי שכל של כסיל וזקן ואילו לשכל של האדם הער שכל תם שכל של האיש הישראלי, שכל שבו אין מחשבות שהן מבוססות על זמן "עבר", אלא אמונות שהן חכמות שאינן חכמות מצב של אין הפרש בין המציאות לביני מצב של תפילה / מדיטציה אנשים בעלי השכל הפסיכולוגי הם נקראים גם עברים שכן הם עוברים במקום שבו אין מחשבות אלא מצב של אמון מחלט במציאות על משקל "המציאות אמינה עלי" ולא על משקל האמונה במשהו שהוא שקרי זה מקום שאין בו שכל רגיל' אף על פי כן שניתן להשתמש בשכל הרגיל הלוגי יש להיזהר ממצב שבו הלוגיקה משתלטת עליך כאלוהים שכלי לא מתקיים. השכל הלוגי מניח סיבה ותוצאה מתייחס לתהליכים לתכלית שנמצאת בעתיד אחר "גן עדן" כלומר אתה חי עכשיו למען זמן אחר השכל הזה גם נקרא עכום מלשון עובד כוכבים ומזלות או בחינת עשיו שביזה את הבכורה כלומר לא קיבל את המציאות כמו שהיא... השכל הפסיכולוגי שכל תם בחינת יעקוב (ויעקב איש תם יושב אוהלים) בשכל הזה אין שאלה ויש שאלה זה אותו הדבר. השכל הזה מניח שאין זמן ולכן אין סיבה ותוצאה והתכלית היא עכשיו והביטוי שלה הוא אתה שאינך נפרד מהמציאות..
בתיאור של הרבי נחמן הוא אומר ששכר מצווה מצווה, ואת שכרו ייתן ביומו. כלומר אינך חי למען משהו שנמצא בזמן או מקום אחר השכל הפסיכולוגי הוא קשה להסבר כי צריך להשתמש בהיגיון להסביר משהוא שלא הגיוני. כדי להסביר בגדול המציאות קיים גורם אי הוודאות כגורם מספר אחד שמנהל את העולם כל רגע המציאות יכולה להשתנות ללא תנאים מוקדמים ולכן כל התכוננות למען עתיד מסויים היא הימור בלבד שכן גורם אי הוודאות יפתיע והוא נגלה כל רגע במוות... אין משהו שאתה יכול לעשות כדי להתגונן מפניו אתה רק יכול בדרכים לוגיות אלו ואחרות ובשימוש של סטטיסטיקה והסתברות לשפר את הסיכויים שלך אבל בשורה התחתונה מהמוות אף אחד לא ניצל... החשיבה הזו מובילה לכך שכל מחשבה שעולה בך אתה יכול לומר לעצמך שהיא נשענת על העבר / השכל של הכסיל והזקן, ואין וודאות לגבי העכשיו או לקשר של מה שהמחשבה אומרת למה שקורה. כדי לנסות לקלוט מה כתוב פה עליך לנסות לראות איך היו נראים חייך ללא סיבה ותוצאה, או חשיבה לוגית האם היית עוסק בהסקת מסקנות? האם הייתה מעריך הערכות ואם כן כיצד היית מתייחס אליהן האן היית מזדה עם התוצאות? ההבנה של הכתוב פה היא הפתח של הבנת ההארה.
בריאה - "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים" מה היא בריאה? ננסה לדמה מה היה לפני הבריאה ונגלה כי לא ניתן לומר על זה כלום מאחר וכל מה שתאמר זה מושג שהיה כביכול צריך לברוא אותו וזה בדיוק כמו לשאול מה היה לפני הסיבה הראשונה? ומה שייך לשאול על סיבה לפני שהייתה סיבה? ונקצין ונאמר שנניח אלוהים רצה להיטיב עם נבראיו, או לגלות את רחמנותו, כמו שנאמר בעולם הדתי, הרי כדי לרצות משהו על אלוהים היה לברוא את הרצון קודם, אך אם נשאל "ולמה ברא את הרצון?" נגלה כי אי אפשר לומר על זה כי הוא רצה שכן לא שייך רצון לפני שנברא רצון. מתברר לאט לאט כי המילה בריאה מתארת מצב ביניים או את הקו המחבר בין כלום למשהו באפס זמן שכן לא ניתן לומר על בריאה דבר שכן היא עצמה המקור של המילים "בתנאי שקיים כזה דבר בריאה. נוריד דרגה ונבדוק את המושגים לתכנן או לצייר או להלחין וניקח את הדבר הפשוט ביותר והוא אדם רוצה לצייר לתכנן כיסא. מה הוא עושה? לוקח נייר לבן כדי לשרטט את הכיסא. כדי להתחיל לשרטט משהו עליו להתבונן במחשבתו ולצייר אותה. ואיך הגיע המחשבה לראש? מה גרם לה להיות שם? פה מתחילה הבעיה שכן לאדם אין מושג איך הגיע המחשבה לראשו ואז מסתבר שגם לתכנן זה מושג שמבחינה לוגית שהוא הבסיס של הלוגיקה וההיגיון לא ניתן להסביר שכן תמיד מגיעים לראשון אשר אותו לא ניתן להסביר. אז אם אתה במצוקה ומטריד אותך מה אתה צריך לעשות או לתכנן איך ייראה העתיד תבדוק שוב את המילה תכנון ובריאה תגלה את הכלום שבהם ואם אתה לחוץ למצוא פיתרון אז אתה מקבל קצת פרופורציה על המושג פתרון, או למצוא פתרון. וזה מוביל לסוג של שחרור או הרפיה מאליה. ולסיכום בריאה תכנון יצירה הלחנה אלו מילים שלא מתארות פעולה מסוימת אלא מצב של קשב. וקשב זה המצב שמהווה אותך ולא אתה מהווה אותו וזה יובהר בהמשך.
עבר - זה זמן שחלף לו ולא ישוב לעולם - משל לאדם שמטפס על חבל בוער ואין חזרה לאחור. ג'ידו קרישנמורטי כתב בזמנו שהאדם צועד במסלול אחד מיום היוולדו ליום מותו.
ובדומה לכך כל צעד שנעשה עמד בפני עצמו לא היה תלוי בצעד הקודם לו שכן מסלול החיים היה עשוי להסתיים מעצמו. בדומה לפרות המוכנסות למסלול הקולוסאלי "לשחיטה" בו זה שעדין הפרה מהלכת זה תלוי בשוחט ולא בצעד הקודם. המוח הלוגי מנסה לאגור ידע כדי להתמודד עם סכנות הדרך, אך הידע שייך לעבר שנעלם והעתיד בלתי ידוע, כלומר חלק ממהותו של האדם, אם לא המהות היחידה היא, ה"לא יודע" ואם האדם צריך לענות על השאלה "מי אני? " שימוש בדברים שנעלמו או שייכם לעבר הם לא רלוונטיים הדבר היחיד שברור הוא - האני = לא יודע. כלומר כאשר האדם מונע בין פיסות הזמן מכוח המציאות לא שייך אני שיודע או רק אני שלא יודע.. ואף על פי כן האדם מרגיש שהוא יודע ולפעמים סטטיסטית "מצליח "לעשות"=הדברים קורים לפי רצונו אז נראה לי כי יש קשר בין הדברים.
לפי הרבי נחמן "תכלית הידיעה שלא נדע" ברמה של אי ידיעה מוחלטת הכרה בזה... היהודים נקראו עבריים שכן הם היו עוברים את העולם הזה בעזרת אי הידיעה בעזרת החכמות שאינן חכמות. שימוש בשכל שהוא מעל השכל או המהות של השכל שהיא האי ידיעה.
וכאשר אדם נצמד למשהו שיכול להפוך לסוג של אלוהים עבורו, שידע כי כל ידיעה שייכת לעבר, גם לטוב וגם לרע. וכרגע הוא עומד מול אי וודאות מוחלטת אי וודאות מוחלטת בתנאים של אין שכל לא שייך לומר טוב או רע!
מציאות (מ. צ. א) - מה היא מציאות? בבראשית פרק ח כתוב" וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה" ואז נשאלת השאלה מה עשה נוח כדי למצוא חן בעיני ה? ונניח אדם הולך ברחוב ומוצא אבן חן, נשאלת השאלה מה עשתה האבן כדי להימצא או מה עשה האדם כדי למצוא? התשובה שעולה היא כלום! כלומר ומה עושה האדם כדי שהמציאות תיראה כמות שהיא? האדם פשוט מוצא אותה. ומה הוא עושה כדי למצוא את המציאות? כלום! התבוננות בכתוב מעלה שאלות קשות לגבי השכל הלוגי שבטוח שלמצוא זו פעולה שהוא עושה ואז עולות שאלות לגבי מה זה לשנות את המציאות? וזכות בחירה וכה ומה בכלל עושה השכל? או האם הוא עושה משהו? ושאתה אומר עשיתי אם תבחן את מה שאתה טוען שעשית אולי תגלה שכלל לא עשית... ואז נשאלת השאלה אז איך תבחן את זה אם אינך עושה גם את ההבחנה על מה אתה מדבר? בצורה פרדוקסלית לשאלה הזו יש תשובה לוגית בשכל הלוגי שיוכיח לבסוף כי אינו עושה דבר יחד עם זאת עצם ההוכחה מבטלת את ההוכחה. ומצד השכל הפסיכולוגי קיימת שאלה כמו שהרוח או מזג אוויר קיים גם התוכן קיים וגם ההתייחסות לתוכן קיימת וכל זה במאמץ אפס.
מצחיק לגלות שהמילה מאמץ מורכבת מהמילה מצא ואז נשאלת כמה מאמץ מושקע במאמץ? ונניח אתה עסוק להראות טוב, להיות חכם, אתה מנסה ומנסה את כל הדרכים כדי למצוא חן בעיני הבוס בעיני בת הזו או בן הזוג.. מה אומר הגילוי של מציאות או מציאה לגבי ההתנהלות במקרי לחץ? האם יכול להיות שתעשה את המקסימום שחשבת ועדיין לא תמצא חן? האם יכול להיות שכלל לא תתאמץ ואפילו תנסה לא לבלט ועדיין המציאות תחליט אחרת?
בעולם השכל מחפש היגיון בדברים. החיפוש אחר היגיון, מורה כי היכן שאין היגיון השכל זונח את המקום הזה מוותר וממשיך לחפש. כלומר במקום חסר ההיגיון לשכל אין נגיעה ואין שם הבנה ואם מחצית היקום זה היגיון והחצי השני לא, לפחות חצי מהדברים השכל מפספס. אך עדין ניתן לראות בברור כי למרות חוסר ההיגיון שבדברים המציאות אינה קורסת משמע ישנו היגיון או סדר בחוסר היגיון הבעיתיות היחידה היא ההערכה השיכלית הפוסלת כל מה שחסר היגיון ולכן מפוזיציה שבה נניח אפשר לצאת מחוץ לשכל אפשר לראות את הדברים בשלמותם ללא ההתראה השיכלית "זהירות פה חוסר היגיון".
שני שכלים לו לאדם אחד הגיוני והשני לא. בשפת "הדרך הרביעית" ישנם אומרים שכל לוגי והשכל השני שכל פסיכולוגי. הרבי נחמן קורא לשכל הלוגי שכל של כסיל וזקן ואילו לשכל של האדם הער שכל תם שכל של האיש הישראלי, שכל שבו אין מחשבות שהן מבוססות על זמן "עבר", אלא אמונות שהן חכמות שאינן חכמות מצב של אין הפרש בין המציאות לביני מצב של תפילה / מדיטציה אנשים בעלי השכל הפסיכולוגי הם נקראים גם עברים שכן הם עוברים במקום שבו אין מחשבות אלא מצב של אמון מחלט במציאות על משקל "המציאות אמינה עלי" ולא על משקל האמונה במשהו שהוא שקרי זה מקום שאין בו שכל רגיל' אף על פי כן שניתן להשתמש בשכל הרגיל הלוגי יש להיזהר ממצב שבו הלוגיקה משתלטת עליך כאלוהים שכלי לא מתקיים. השכל הלוגי מניח סיבה ותוצאה מתייחס לתהליכים לתכלית שנמצאת בעתיד אחר "גן עדן" כלומר אתה חי עכשיו למען זמן אחר השכל הזה גם נקרא עכום מלשון עובד כוכבים ומזלות או בחינת עשיו שביזה את הבכורה כלומר לא קיבל את המציאות כמו שהיא... השכל הפסיכולוגי שכל תם בחינת יעקוב (ויעקב איש תם יושב אוהלים) בשכל הזה אין שאלה ויש שאלה זה אותו הדבר. השכל הזה מניח שאין זמן ולכן אין סיבה ותוצאה והתכלית היא עכשיו והביטוי שלה הוא אתה שאינך נפרד מהמציאות..
בתיאור של הרבי נחמן הוא אומר ששכר מצווה מצווה, ואת שכרו ייתן ביומו. כלומר אינך חי למען משהו שנמצא בזמן או מקום אחר השכל הפסיכולוגי הוא קשה להסבר כי צריך להשתמש בהיגיון להסביר משהוא שלא הגיוני. כדי להסביר בגדול המציאות קיים גורם אי הוודאות כגורם מספר אחד שמנהל את העולם כל רגע המציאות יכולה להשתנות ללא תנאים מוקדמים ולכן כל התכוננות למען עתיד מסויים היא הימור בלבד שכן גורם אי הוודאות יפתיע והוא נגלה כל רגע במוות... אין משהו שאתה יכול לעשות כדי להתגונן מפניו אתה רק יכול בדרכים לוגיות אלו ואחרות ובשימוש של סטטיסטיקה והסתברות לשפר את הסיכויים שלך אבל בשורה התחתונה מהמוות אף אחד לא ניצל... החשיבה הזו מובילה לכך שכל מחשבה שעולה בך אתה יכול לומר לעצמך שהיא נשענת על העבר / השכל של הכסיל והזקן, ואין וודאות לגבי העכשיו או לקשר של מה שהמחשבה אומרת למה שקורה. כדי לנסות לקלוט מה כתוב פה עליך לנסות לראות איך היו נראים חייך ללא סיבה ותוצאה, או חשיבה לוגית האם היית עוסק בהסקת מסקנות? האם הייתה מעריך הערכות ואם כן כיצד היית מתייחס אליהן האן היית מזדה עם התוצאות? ההבנה של הכתוב פה היא הפתח של הבנת ההארה.
050-3331-331