אקראיות לעומת סיבתיות. אקראי=ללא סיבה, וסיבתי אפשר לשאול עליו מה היא הסיבה וכאשר ניתנת תשובה אפשר לשאול עליה ומה הסיבה לסיבה. פה יכולות להיות שתי תשובות 1. יש אין סוף סיבות... ולכן כל אחת מהסיבות אפשרית וזה כמו לומר אקראי
2.אפשר ולמר שיש סיבה ראשונה אחת וכאשר שואלים עליה התשובה אין כי היא הסיבה הראשונה ולכן גם היא = אקראיות כי אינך יודע למה הסיבה הראשונה עלתה. בכל מקרה הבדיקה הזו מראה כי המנגנון של הסיבה תוצאה הוא סוג של שקר וכל פעם ששואלים אותך למה תהיה מודע לכך שהתשובה שתעלה תהיה אקראית בעודך חושב שאתה ייצרת אותה "בגלל " משהו אחר ופה אתה נכנס לקטגוריה של שקרן מהפרספקטיבה של השכל הפסיכולוגי.
הזדהות: מה היא הזדהות? i. דרך התרגום של המילה באנגלית נראה יותר קל לראות מה היא הזדהות או את התהליך =
identification=הזדהות
I=אני =>identify=לזהות=>entity=ישות=>identity=>זהות=>identification=הזדהות
כלומר הזדהות זו הרחבה של "האני" ע"י הזדהות עם צורה / (ישות=יש) (חי, צומח, דומם)
והכלת חוויית הקיום על הצורה...
מה הוא הדבר שמחבר בייני לבין הצורה שעמה "האני" מזדהה?
נניח אתה מזדהה עם בת הזוג שלך או הילד שלך מה התהליך?
שב וחווה את עצמך חוש את עצמך - >תוך כדי שאתה חווה את עצמך, תחשוב על משהוא שהוא יקר לך, ותראה שאתה חווה אותו בתוך החוויה הכללית שלך שהיא תחושת האני / קיום
בפועל החוויה איינה משתנה רק המחשבה מחברת אשלייתית את הדבר לתחושת הקיום...
למה כי החוויה אינה משתנה רק המילים משתנות והמשקל של התחושה נע פנימה והחוצה
נניח שב בשקט וחווה את עצמך עכשיו תחשוב על חשבות הבנק שלך ותגלה מעין תנועה מהחוויה לעבר המילה או המחשבה אם תתעמק תגלה שהתנועה היא פנימית וחיצונית שבעצם אין פנימית וחיצונית.. עכשיו נסה להזדהות עם משהו תוך כדי שאינך מוותר על תחושת הקיום או חוויית האני ותגלה מה קורה להזדהות
משהו עשוי מאין. כי אם משהו היה עשוי ממשהו אזי נשאלת השאלה ממה היה עשוי המשהו הראשון זו התחלה של שרשרת חשיבתית שמפילה את יסודות הלוגיקה ומחזירה אותה למקומה הטבעי של כלי שימושי ולא של דת הלוגיקה
בסיפרו ארץ חדשה כותב אקהרט כי אגו=הזדהות עם צורה, ומכיון שכל פעם מזדהים עם צורה אחרת, אפשר להבין כי מי שמזדהה עם הצורה הוא חסר צורה=מי שאני באמת. בהמשך הוא מספר כי אדם שחווה אובדן קשה או מחלה קשה לפעמים מתייחסים לזה כאל מתנה או לחוויה רוחנית הקשורה להתנתקות ההזדהות מ - צורה מסויימת כלומר התפוררות האגו. חוויית ההפסד או המוות של התנתקות ההזדהות עם הצורה בעודך בחיים מצביעה על מה זה להיות משוחרר
כל בוקר אני מתרגל citting זו ישיבה בגב זקוף שבה "סורקים" את אברי הגוף מלמעלה למטה.. התרגול הזה מוגבל לרבע שעה כל פעם עד שלוש פעמים ביום בשעה מדויקת, ואפשר לנסות לחוות את עצמך גם במהלך היום בחיים הרגילים... מטרת התרגול היא עבודה על ההוויה על הפרדת המרכזים אחד מהשני והכרתם, ובפועל בשפה יותר פשוטה שאתה מתרגל את זה, כאשר אתה אומר "אני" אתה מדבר על החוויה שלך ולא על מה שלמדת מי אתה, מסיפורי סבתות ודודות (לשון גורג'ייף) אלא מהתבוננות על עצמך כאן ועכשיו, דבר שאינו קשור למקום ואו לזמן. על יסודות אלו מסתמך השכל הפסיכולוגי ולא השכל הלוגי כלומר השכל הפסיכולוגי נשען על המציאות העכשית כאשר הוא יונק את משמעות הדברים מהדבר עצמו ומההפך שלו לעומת השכל הלוגי שנשען על העבר. התרגול הזה מחזק את הקשרים בין המרכזים ויוצר הרמוניה / אחדות בהבנה החדשה.
לסיכום התרגול יוצר הבנה חווייתית של מי אני, ומפריד אותה מהסיפור של מי אני
מאפשר לך להתבונן לתוך עצמך כדי להכיר את עצמך באופן אישי ולא דרך ספרים או חכמים אחרים, התבוננות פנימית זה המקום היחיד שרק אתה יכול להתבונן לשם לתוך הרגשות שלך אין אף אחד בעולם שיכול לספר לך מה אתה רואה בתוכך, אפשר לכתוב ספר / שלם על האיכות של הרבע שעה הזו שמובילה לזכירה עצמית אך עדיין זו תהיה בבחינת הקדמה שכן את התוכן על המתרגל לכתוב בעצמו.
מי אני? רוצה לדעת מי "האני" שקדם למחשבה אני? נסה להיזכר בתחושה שחוויית שמישהו צפר לך בכביש מה עבר בך ברגע החוויה הזה.
זה חוויית ה - "אני" ויש / לה עוצמות שונות. כל המחשבות והתיאורים שיש לו לאדם מתייחסים לדבר הזה...
את האושר העושר הבריאות האהבה העצב וכל התיאורים מתייחסים לצבע של החוויה הזו
הארסנל של הצבעים בחוויה הזו מוגבל מאוד לחוויית הקיום בעוצמות שונות כאשר אין הפך לחוויה הזו, והפך של זה מוגדר כ - חווייתה בעצמה אפס אך זה עדיין לא ההפך של החוויה
כל משהו עשוי מכלום כי אם היה עשוי ממשהו, אז ממה היה עשוי המשהו הזה? ככה אפשר להתחיל סבב של דברים ולשאול ממה בם עשויים ולגלות תגליות מעניינות, לדוגמה ממה עשויה סיבה? האם אני מסען שזיבה חייבת להיות עשויה מאין סיבה??? זה דיווח מההבנות בכינרת
נסה להבין שהסיבה שאתה פה, זה לא בגלל שילדו אותך, כי לא מחויב שהיית מגיע לרגע הזה. וגם לא מחויב שההורים שלך היו מקיימים והיית. נסה לראות האם ישנה סיבה אחרת להיותך כאן עכשיו, ואם תמצא אותה תשאל גם עליה האם היא מחויבת או לא...
כלומר מה באמת מחייב את היותך כאן "עכשיו" נסה לבחון את האפשרויות שמחוץ לעולם הלוגיקה הרגיל.
כלומר גם אם הייתה מת עכשיו אפשר לומר שהסיבה לכך היא שילדו אותך.
אז היותך כאן תלוי (או לא תלוי) בדבר מה אחר.
מה הוא הדבר הזה? ואיך מגיעים אליו בדרך הלוגית הפשוטה כדי להוכיח שהלוגיקה אינה נכונה... לדעתי עד שאינך יכול להסביר זאת לעצמך בצורה פשוטה זה אומר שעדיין לא הבנת את הרעיון הכללי
2.אפשר ולמר שיש סיבה ראשונה אחת וכאשר שואלים עליה התשובה אין כי היא הסיבה הראשונה ולכן גם היא = אקראיות כי אינך יודע למה הסיבה הראשונה עלתה. בכל מקרה הבדיקה הזו מראה כי המנגנון של הסיבה תוצאה הוא סוג של שקר וכל פעם ששואלים אותך למה תהיה מודע לכך שהתשובה שתעלה תהיה אקראית בעודך חושב שאתה ייצרת אותה "בגלל " משהו אחר ופה אתה נכנס לקטגוריה של שקרן מהפרספקטיבה של השכל הפסיכולוגי.
הזדהות: מה היא הזדהות? i. דרך התרגום של המילה באנגלית נראה יותר קל לראות מה היא הזדהות או את התהליך =
identification=הזדהות
I=אני =>identify=לזהות=>entity=ישות=>identity=>זהות=>identification=הזדהות
כלומר הזדהות זו הרחבה של "האני" ע"י הזדהות עם צורה / (ישות=יש) (חי, צומח, דומם)
והכלת חוויית הקיום על הצורה...
מה הוא הדבר שמחבר בייני לבין הצורה שעמה "האני" מזדהה?
נניח אתה מזדהה עם בת הזוג שלך או הילד שלך מה התהליך?
שב וחווה את עצמך חוש את עצמך - >תוך כדי שאתה חווה את עצמך, תחשוב על משהוא שהוא יקר לך, ותראה שאתה חווה אותו בתוך החוויה הכללית שלך שהיא תחושת האני / קיום
בפועל החוויה איינה משתנה רק המחשבה מחברת אשלייתית את הדבר לתחושת הקיום...
למה כי החוויה אינה משתנה רק המילים משתנות והמשקל של התחושה נע פנימה והחוצה
נניח שב בשקט וחווה את עצמך עכשיו תחשוב על חשבות הבנק שלך ותגלה מעין תנועה מהחוויה לעבר המילה או המחשבה אם תתעמק תגלה שהתנועה היא פנימית וחיצונית שבעצם אין פנימית וחיצונית.. עכשיו נסה להזדהות עם משהו תוך כדי שאינך מוותר על תחושת הקיום או חוויית האני ותגלה מה קורה להזדהות
משהו עשוי מאין. כי אם משהו היה עשוי ממשהו אזי נשאלת השאלה ממה היה עשוי המשהו הראשון זו התחלה של שרשרת חשיבתית שמפילה את יסודות הלוגיקה ומחזירה אותה למקומה הטבעי של כלי שימושי ולא של דת הלוגיקה
בסיפרו ארץ חדשה כותב אקהרט כי אגו=הזדהות עם צורה, ומכיון שכל פעם מזדהים עם צורה אחרת, אפשר להבין כי מי שמזדהה עם הצורה הוא חסר צורה=מי שאני באמת. בהמשך הוא מספר כי אדם שחווה אובדן קשה או מחלה קשה לפעמים מתייחסים לזה כאל מתנה או לחוויה רוחנית הקשורה להתנתקות ההזדהות מ - צורה מסויימת כלומר התפוררות האגו. חוויית ההפסד או המוות של התנתקות ההזדהות עם הצורה בעודך בחיים מצביעה על מה זה להיות משוחרר
כל בוקר אני מתרגל citting זו ישיבה בגב זקוף שבה "סורקים" את אברי הגוף מלמעלה למטה.. התרגול הזה מוגבל לרבע שעה כל פעם עד שלוש פעמים ביום בשעה מדויקת, ואפשר לנסות לחוות את עצמך גם במהלך היום בחיים הרגילים... מטרת התרגול היא עבודה על ההוויה על הפרדת המרכזים אחד מהשני והכרתם, ובפועל בשפה יותר פשוטה שאתה מתרגל את זה, כאשר אתה אומר "אני" אתה מדבר על החוויה שלך ולא על מה שלמדת מי אתה, מסיפורי סבתות ודודות (לשון גורג'ייף) אלא מהתבוננות על עצמך כאן ועכשיו, דבר שאינו קשור למקום ואו לזמן. על יסודות אלו מסתמך השכל הפסיכולוגי ולא השכל הלוגי כלומר השכל הפסיכולוגי נשען על המציאות העכשית כאשר הוא יונק את משמעות הדברים מהדבר עצמו ומההפך שלו לעומת השכל הלוגי שנשען על העבר. התרגול הזה מחזק את הקשרים בין המרכזים ויוצר הרמוניה / אחדות בהבנה החדשה.
לסיכום התרגול יוצר הבנה חווייתית של מי אני, ומפריד אותה מהסיפור של מי אני
מאפשר לך להתבונן לתוך עצמך כדי להכיר את עצמך באופן אישי ולא דרך ספרים או חכמים אחרים, התבוננות פנימית זה המקום היחיד שרק אתה יכול להתבונן לשם לתוך הרגשות שלך אין אף אחד בעולם שיכול לספר לך מה אתה רואה בתוכך, אפשר לכתוב ספר / שלם על האיכות של הרבע שעה הזו שמובילה לזכירה עצמית אך עדיין זו תהיה בבחינת הקדמה שכן את התוכן על המתרגל לכתוב בעצמו.
מי אני? רוצה לדעת מי "האני" שקדם למחשבה אני? נסה להיזכר בתחושה שחוויית שמישהו צפר לך בכביש מה עבר בך ברגע החוויה הזה.
זה חוויית ה - "אני" ויש / לה עוצמות שונות. כל המחשבות והתיאורים שיש לו לאדם מתייחסים לדבר הזה...
את האושר העושר הבריאות האהבה העצב וכל התיאורים מתייחסים לצבע של החוויה הזו
הארסנל של הצבעים בחוויה הזו מוגבל מאוד לחוויית הקיום בעוצמות שונות כאשר אין הפך לחוויה הזו, והפך של זה מוגדר כ - חווייתה בעצמה אפס אך זה עדיין לא ההפך של החוויה
כל משהו עשוי מכלום כי אם היה עשוי ממשהו, אז ממה היה עשוי המשהו הזה? ככה אפשר להתחיל סבב של דברים ולשאול ממה בם עשויים ולגלות תגליות מעניינות, לדוגמה ממה עשויה סיבה? האם אני מסען שזיבה חייבת להיות עשויה מאין סיבה??? זה דיווח מההבנות בכינרת
נסה להבין שהסיבה שאתה פה, זה לא בגלל שילדו אותך, כי לא מחויב שהיית מגיע לרגע הזה. וגם לא מחויב שההורים שלך היו מקיימים והיית. נסה לראות האם ישנה סיבה אחרת להיותך כאן עכשיו, ואם תמצא אותה תשאל גם עליה האם היא מחויבת או לא...
כלומר מה באמת מחייב את היותך כאן "עכשיו" נסה לבחון את האפשרויות שמחוץ לעולם הלוגיקה הרגיל.
כלומר גם אם הייתה מת עכשיו אפשר לומר שהסיבה לכך היא שילדו אותך.
אז היותך כאן תלוי (או לא תלוי) בדבר מה אחר.
מה הוא הדבר הזה? ואיך מגיעים אליו בדרך הלוגית הפשוטה כדי להוכיח שהלוגיקה אינה נכונה... לדעתי עד שאינך יכול להסביר זאת לעצמך בצורה פשוטה זה אומר שעדיין לא הבנת את הרעיון הכללי
050-3331-331