* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:

בחירה חופשית, סיבתיות ואקראיות, מי מפעיל את אלוהים, לאהוב את השנאה, שקר עצמי, למה לשנות את המציאות.

שאלה: האם ההתנהלות שלי תלויה בי, מה לא תלוי בי?

אליעד: אני אתן לך את התשובה הסופית. מצד אחד, אין שום שאלה, השאלה לא קיימת עוד מלכתחילה. למה? כי כשאת שואלת את השאלה, את רואה דברים משתנים, ואז את שואלת, אלו מהשינויים תלויים בי ואלו לא? אבל אם במציאות אין שום שינוי, אז האם אפשר לשאול, מה תלוי בי? שום דבר לא משתנה, אז מה זה קשור אליך בכלל. את רואה שיש הרבה אפשרויות, כמו לשבת ולעמוד וכו', אבל אם הייתה רק אפשרות אחת, אבל אי אפשר לדמיין זאת, אבל נגיד שהייתה רק תמונה אחת, שאין בה אפילו אפשרות של שינוי, אז אין מה לשאול, האם זה תלוי בי?

מצד האמת האמיתית, אין בכלל שאלה היכן את, כי כשאת פה, את גם שם, וכשאת שם את גם פה. אז אין אף שינוי, ולכן אי אפשר להגיד שזה תלוי בי. למרות שזה נגד ההיגיון, בסוף זה כך, הכל זה אחד. כשיש רק ישות אחת, ואין שינוי, אז מה הטעם בלשאול אם יש בחירה?

שאלה: אז מה התפקיד שלי פה?

אליעד: אין לך שום תפקיד, כי את גם שם. מצד האמת לא צריך לשנות שום דבר, הכל כמו שהוא, בסדר גמור. אבל את אומרת שאת לא חווה שזה טוב, את רוצה לשנות.

אני אומר לך לשנות כמה שפחות, והשינוי המינימלי הוא הבנה. הבנה בתוכך זה השינוי הכי קטן שיש. וכאשר האדם שואל במי זה תלוי מה שאני עושה? הוא בעצם מניח הנחה שהוא קיים, שהוא נפרד מהמציאות, שהמציאות משתנה, הוא שואל הרבה שאלות, אבל רגע, מי אמר שזה נכון.

הדבר שהכי קשה להבין אותו במוח, זה עניין הנפרדות, אתה בטוח שזה שולחן וזה כסא. ואני אומר לך, הכסא הזה שאתה רואה אותו פה, נמצא גם שם וגם שם, ואתה שואל היכן? זה לא נתפס בראש, אתה סגור על זה שיש פה רק כסא אחד. ואתה סגור על זה שאתה רק פה ולא שם.

אני מגלה לך סוד שאומר, ששום דבר לא השתנה אף פעם. וגם לא משתנה אף פעם, וזה כולל בתוכו גם את השינויים. אני לא אומר ששום דבר לא קיים, אני אומר שהכל קיים, כל הזמן, בו זמנית.

שאלה: ההבנה שלי היא שכול העולם הזה הוא מדע מדויק.

אליעד: זה מדע מדויק ששום דבר הוא, לא מדויק. למעשה אין שום חוקיות. למה אין חוקיות? כי הכל קיים כל הזמן, אז מדוע שנחשוב שיש חוקיות? את חווה חוקיות, כי את לא יודעת שכול מה שקורה, קורה כל רגע מחדש.

שאלה: מה אם המשפט ואהבת לרעך כמוך?

אליעד: זה שקר, קשה לך לראות את השני סובל, ולכן אתה עוזר לו. לא נעים לך להגיד שאתה אגואיסט, אתה אומר שזה בשבילו.

היא בהתחלה שאלה, מה תלוי בי ומה לא תלוי בי? התשובה לכל השאלות היא ההבנה שהכל אחד, אם זה לא ברור אתה ממשיך לשאול שאלות. תבינו שאם זה לא אחד, אז תמיד יהיו שאלות, זה כאילו אתה נמצא בלופ שלעולם לא יגמר.

זה לא אומר שבגלל שיש לנו שאלות, אנחנו צריכים לשקר ולהגיד שהכל אחד. זה לא עובד ככה, אני לא אומר שזה אחד, כדי לברוח מהשאלות. אבל אם האדם יבדוק, הוא יגלה שבמקרה זה אחד, ואז לא יהיו לו שאלות. יש הרבה שאלות, וזה בגלל השקר של האדם, שלא מבין שזה אחד. ועד שהאדם לא יבין שהכל אחד, תמיד יהיו לו שאלות. מה הפירוש שאלות, שאלה זוהי תחושה חסר. תמיד תרגיש שחסר לך משהו. ורק כאשר התודעה של האדם תופסת בראשה שיש רק ישות אחת, שזה אומר שהאדם לא קיים, רק אז האדם חווה שלמות. למה לא קיים? כי אם את חושבת רק על דבר אחד, אז אין אני ולא אני. לא משנה היכן תהיי, כל זמן שיש שניים תמיד יהיו בעיות וספקות. כל זמן שהאדם מבדיל בתודעה שלו בין שני דברים, הוא תמיד בתוכו ירגיש את האי שקט.

למה אני אומר לכם את זה, שתדעו שכול אחד בעולם, שמוכר פיתרון כל שהוא לבעיה מסוימת, מלבד הפיתרון שהוא ההבנה שהכל אחד, הוא שקרן. וזה נכון לא רק לגבי תשובות שאנשים מוכרים לכם, אלא גם לגבי תשובות שהאדם מוכר לעצמו. אדם למשל שמרגיש שרע לו, והוא אומר שהוא ילך לאכול שוקולד ואז יהיה לו טוב, הוא בעצם גם שקרן, למה? כי הוא בעצם מרמה את עצמו.

הרמאי הכי גדול זה האדם עצמו, כי כשאמרתי לכם שתיזהרו שלא ירמו אתכם אחרים, התכוונתי שלא תרמו את עצמכם, אבל מי הבין זאת מיד? כי לא משנה איך תסובב את הגלגל, תמיד יהיה חסר לך משהו.

אם את רעבה ואת אוכלת, זה בסדר. אבל אם את חושבת שהאוכל יגרום לך להרגיש יותר טוב, אז את גם שקרנית. איך את מצפה לדעת את אלוהים, אם את משקרת את עצמך בחיי היום יום. למשל את ישנה, וכואב לך הגב, ואז את אומרת, אני אתהפך שלא יכאב לי הגב, את שקרנית. את יכולה להתהפך, אבל האם את חושבת שאם תתהפכי זה יעזור לגב שלך? כל זמן שיש שניים, את תמיד תסבלי.

שאלה: אני רוצה להתנסות בזה.

אליעד: זוהי שאלה שקרית. מה זה אני רוצה להתנסות בזה? קודם תביני את זה. אין דבר כזה אני רוצה לנסות את זה. זה או שהבנת את זה, וזהו. או שלא הבנת את זה, וזהו. את לא צריכה לרצות את זה, את לא צריכה לשנות את זה, את לא צריכה כלום. או שהבנת או שלא הבנת. ואם את לא חווה את זה, אז את לא מבינה את זה. או שאת מבינה וזה בא מתוכך או שלא, ולא יעזור לך שום דבר.

הדרך היחידה שתחווי את זה, זה על ידי שתביני את זה, והדרך היחידה להבין את זה, זה שתתרכזי בזה ותשאלי שאלות, עד שתביני.

אם את חושבת שלאכול זה יותר טוב מלא לאכול, זה אומר שעדיין לא הבנת על מה דברנו. אפילו שאתה רואה אש, ואתה חושב, אם אני אברח, זה יהיה יותר טוב. לא משנה אם תברח או לא, מה שחשוב זאת החוויה שלך, אם אתה חושב שבלי אש זה יותר טוב, אז זוהי חוויה של שקר, חוויה של טיפשות.

כאשר אתם שואלים שאלות ואני אומר לכם שהכל כאן, זוהי עדיין חוויה של נפרדות, כי עדיין אני אומר לכם שיש מקום וזמן. אבל אם אני אומר לך, שהכסא הזה נמצא בכל מקום, אז למעשה את לא תראי את הכסא יותר, כי הוא יאבד את המשמעות שלו. כשאני אומר שיש רק כסא או רק שולחן, אני משקר, כי למעשה בכל מקום יש רק ישות אחת שכוללת את הכל.

שימו לב, מקום וזמן, זה כמעט אותו הדבר. כשאני אומר, פה ושם, כשאני אומר שם, אני מתכוון לזמן אחר, כשאת חושבת על מקום אחר, את תמיד חושבת על זמן אחר. את לא יכולה לחוות כאן ושם באותו זמן. זה תמיד בזמן אחר. מה זה נקרא זמן? זמן זה גם סוג של מקום. יש מקום של האירועים של אתמול, ויש מקום של האירועים של היום.

ש האם זה הכל קורה באותו זמן?

אליעד: אם יש לך שאלה ואת צריכה להמר, תהמרי שזה הכל אחד. אם את נתקלת בשאלה, ששואלים אותך אם יש הבדל או אין הבדל, תמיד תגידי שאין הבדל. אם יש שאלה אם זה תלוי בי או לא תלוי בי, תעני שאין הבדל, בין תלוי בי ללא תלוי בי. אל תנסי למשל לבדוק אם יש בחירה או אין בחירה, אלא תבדקי את האופציה האם בכלל יש הבדל בין בחירה לבין אי בחירה. למעשה אין כאן עניין של בחירה.

שאלה: האם יש הבדל בין שכל לרגש?

אליעד: שכל זה גם רגש, שכל זה גם סוג של תחושה בסך הכל. אז למעשה מי ששואל את השאלות, זה רגש. כעיקרון, תזכרי, שאין הבדל בין שום דבר לשום דבר.

לאדם יש את כל הכוחות האפשריים, ואם אדם אומר, שמישהו אחר משגע אותו, אתה למעשה אומר, שהצורה שלו, שנמצאת בי, משגעת אותי. ולכן אם אין לך סבלנות למישהו, אז למעשה אין לך סבלנות לחלק שלו שבתוכך. ועד שלא תגיע למצב, שבו יהיה לך אין סוף סבלנות לכל האנשים שבעולם, ולכל המצבים שבעולם, לא תהיה לך סבלנות לעצמך. אף פעם לא יהיה לך טוב עם עצמך, עד שתגיע למצב שבו יהיה לך טוב עם כולם. למה? כי בתוך המציאות נמצא הכל, והמציאות לא רואה הבדל בין הצורה שלך לצורה שלו. היא אוהבת את שניכם באותה מידה.

אתה בסוף התהליך אמור ליהנות מכל הצורות שיש בעולם. אם יש צורה שאתה לא נהנה ממנה אתה בבעיה. כי יש בתוכך דחייה לאחת מהצורות שיש במציאות.

המטרה היא ליהנות, ואם את בורחת לבית שלך, כי שם יש זאבים, אז זה אומר שאת לא באמת נהנית בבית שלך, כי בחוץ יש זאבים. המטרה היא להביא אותך למצב, שאם יש שם זאבים, את תברחי לבית אם תרצי, אבל יהיה לך טוב גם אם הזאבים יטרפו אותך. אבל כל אדם צריך להסתכל לתוכו, הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה, למשל אני בורח הביתה בתור משחק, אבל היחיד שסובל מזה, זה הוא. כי רק הוא בתוכו יודע מה הוא מרגיש.

אם אני שואל אותך, אם הכל טוב אצלך, למה את עושה שינוי? אם את מבינה את השאלה, זה סימן שלא הכל טוב אצלך. זה סימן שאת לא באחדות.

שאלה: כשאתה אומר אחדות, למה אתה מתכוון?

אליעד: שאין הבדל בין אחד לשניים. אם אתה מבין שאין הבדל בין אחדות לנפרדות אז אין לך שאלה. אבל לאדם יש מנגנון דפוק שהוא מבדיל בין טוב לרע.

שאלה: איך יוצאים מהמנגנון הדפוק?

אליעד: כשאת אומרת, איך אני משתחררת מהמנגנון הדפוק? את משקרת, למה? כי אם היית מבינה במאה אחוז שהוא דפוק, אז היית משוחררת ממנו. לדוגמה, המשוגע, הוא משוגע, רק בגלל שהוא לא יודע שהוא משוגע, אם המשוגע היה יודע שהוא משוגע, אז הוא כבר לא היה נקרא משוגע, נכון? באותה מידה אם היית מבינה באמת שהמנגנון שלך דפוק, הבנה זו משחררת אותך מהדפיקות שלו.

אם היית יודעת שהמנגנון דפוק, לא היית כל הזמן עובדת בשבילו. אם היית יודעת שפה ושם זה אותו הדבר, ורק המנגנון הדפוק שלך אומר לך שזה שונה, אז לא היית מתאמצת כל כך הרבה.

שאלה: אני מרגישה שאני מפתחת תלות, בהרצאות ובך.

אליעד: אני במצב יותר גרוע ממך, אני 24 שעות חושב מה האמת. פיתחתי תלות מאוד גדולה באמת. מה רע בתלות, את בכל מקרה תלויה במציאות, הבעיה היא לא בתלות, אלא האם טוב לך בתלות. את תלויה בי במירכאות, כל זמן שאת לא אני, הדרך היחידה להשתחרר מהתלות היא אם תהיי אני. אם את תלויה בזה, זה סימן טוב. אמנם עדיף שלא תהיי תלויה בזה, שזה יהיה שלך.

שאלה: האם אתה בעד אהבה?

אליעד: אם אני אמכור לך אהבה, אז בעצם אני נגד שנאה. אז אני לא מוכר אהבה, כי אני אוהב גם את השנאה. למעשה אין הבדל בין אהבה לשנאה. האם את לא קולטת, כמה רימו אותך אלו שדברו רק על אהבה? כי הם גורמים לך להרגיש רע, אם אתה שונא מישהו.

שאלה: אני יושבת בבית ורואה את ההרצאות שלך, ופתאום עולים לי גלים של אהבה.

אליעד: אני אסביר לך מה קורה אצלך, זאת לא אהבה, למה שאנו קוראים אהבה. זאת אהבה אחרת. יש שני סוגים של אהבה, אהבה אחת שאת אוהבת מישהו בגלל משהו, כמו אהבת ישראל, שזה אומר תאהב רק את ישראל. כאן מדובר על אהבה אחרת, מה הכוונה? זאת אהבה שלא תלויה, לך יותר טוב מבפנים. למשל את מרגישה אהבה, ואם ישאלו אותך למה את אוהבת את המציאות? אם תוכלי להסביר, אז את לא אוהבת את המציאות, כי תהיה לך סיבה מדוע את אוהבת.

כשהשכל שלך נהיה נורמאלי, אז טוב לך מבפנים, בלי סיבה. וזוהי תחושה ממכרת, ולכן את תלויה בזה. למעשה כל האנשים בעולם תלויים באהבה כל הזמן. למה? כי כאשר הרצון שלהם מתמלא, הם חווים אהבה למציאות. כל מה שהאדם עושה, זה כדי לאהוב את המציאות יותר. כרגע ההרצאות שפה נותנות לך לחוות שחרור מבפנים, ולכן את רוצה בהם.

כאשר אדם אומר שהוא הבין, אז למעשה הוא נאחז בצורה. למעשה הוא מתרחק מהאמת, כי אין הבדל בין הצורות. מה שאני רוצה להגיד, שכאשר אתה חושב שהגעת להבנה, למעשה הגעת לעוד נפרדות. למעשה אתה חווה הבנה, ומטיל בה ספק, ואחר חווה הבנה חדשה ומטיל בה ספק, עד שאתה מגיע לשורש. בסוף אתה אמור לא להישאר עם שאלות. כל זמן שאתה יכול להטיל ספק, זה אומר שעדיין לא הגעת לסוף.

אתה הבנת שיש סוף לכל השאלות, ומצד שני אין סוף לכל השאלות, מה הכוונה? אם אתה מחבר את היש והאין, אז אתה לא יכול לשאול יותר שום דבר. כי אם יש ואין זה אותו דבר, אז הכל זה אותו דבר, אז אין אפשרות לשאול עוד משהו. זאת למעשה המהות של המציאות - יש ואין. אף על פי כן, יש פנימי עוד יותר, ופנימי עוד יותר, עד אין סוף, ואף על פי כן, הם אחד. לכן תמיד יש לאן להתקדם, אבל יש מקום שכשאתה מתקדם אתה תמיד נמצא בתשובה.

כאשר אתה מתעקש להבין מישהו שמרגיז אותך, או שאתה מתעקש לגרום לו להבין אותך, יכול להיות שזה נראה לך מיותר, אבל למעשה זה גורם לך להשקיע יותר מאמץ.

להגיע להסכמה עם כל אחד בעולם, זה הרבה יותר קל, מאשר להגיע להסכמה עם השכל שלי. כי השכל שלי הפוך מהכל.

שאלה: אבל אני מרגיש שממך יש לי יותר מה ללמוד.

אליעד: לא ידידי, מזה שתנסה להבין אותו, יש לך הרבה יותר מה ללמוד, מאשר ממני. מה הכוונה? השאלה היא, איפה אתה יותר מתאמץ בשכל? בתכלס, המקום שבו אתה הכי מתאמץ, שם אתה הכי הרבה לומד. מבחינתי, אם יש משהו שגורם לך יותר להתאמץ במוח מאשר אני, אז תלך לשם. כי שם יותר קשה לך בשכל.

בפועל אנשים לא מתאמצים בחיי היום יום. כאשר אתה מנסה להבין אותי, אז אתה מתאמץ יותר. אני גם נותן לך כלים שבאמצעותם תוכל להבין אותו. אבל תדע שיש בתוכך שאלות מסוימות, שכאשר התת - מודע שלך אומר לך, בא תנסה להבין את זה. אתה אומר זה שטויות, זה לא יקדם אותי, אני לא יכול להבין את זה, זה קשה לי מדי. אבל הוא נמצא בתוכך, עד שלא תבין אותו, ועד שלא תבין איך כל שכל בעולם מחובר לאחדות, עד אז לא תבין את האחדות בשלמות.

הקטע הוא שבתוכך יש הרבה דברים לא מובנים, יש הרבה שכבות של בטון, שבעצם הם רק מתבטאות בו. ברמה המעשית אם במקום להתווכח איתו, אתה תשמע עוד 20 הרצאות, אז בפעם הבאה אתה לא תצטרך להתווכח איתו, כי תבין אותו יותר טוב. אבל שתדע שבסוף אתה צריך לחזור לבחור שאותו לא הבנת.

אני רוצה שתבין, שכאשר אתה רואה בעיה שם, הבעיה כרגע קיימת בתוכך. אם אתה לא מבין את הבחור, זה סימן שאתה לא מבין את עצמך. ואיפה שהגבול שלך להבין אותו, כך הגבול שלך להבין את עצמך. וכרגע אתה סובל, בגלל שיש בתוכך קושי, שאתה לא מסוגל להתמודד איתו.

תדע לך שעכשיו אתה מבין את האחדות, לפי רמת הקושי שאתה מבין את המציאות. אם היית מבין את האחדות, אז לא היה משהו מורכב מידי עבורך. לכן אתה נהנה מהמציאות ברמה שאתה יכול להבין את הבחור. אבל הבשורה הטובה היא, שאת האחדות יותר קל להבין מכל דבר אחר, למה? כי בעצם לא צריך להבין. כל מה שאני רוצה להגיד לך שתפסיק להבין.

מי שלא מבין תחום אחד, זה סימן שהוא לא יכול להבין הכל בשלמות. מי שכתב את התנ"ך כתב גם את העיתון, והוא כתב גם את כל הדברים, ולכן דרך כל מה שאת עושה, את יכולה להתקדם להבנת האלוהים. אם רק תנסי להבין יותר טוב מה קורה ביום יום שלך, בכל תחום.

לדוגמה, את למשל מדברת עם בעלך, והוא לא מבין אותך. ואת אומרת, אני חייבת שהוא יבין אותי, זה טוב, כי כשאני אומרת שאני רוצה שהוא יבין אותי, זה בעצם אני רוצה להבין מה להגיד לו. ודרך זה שאת חושבת איך הוא יבין יותר טוב, כך את מבינה יותר טוב את אלוהים. כי את מבינה יותר טוב את העולם.

שאלה: איך אפשר להתמודד עם חוסר מוטיבציה?

אליעד: את משקרת בכך שאת מניחה שצריך להתמודד. מי אמר שצריך להתמודד? את למעשה אומרת, חוסר מוטיבציה זה דבר רע, ולי אין מוטיבציה, אז איך להתמודד עם זה? בצורת השאלה יש שקר. אם היית מבינה שאין הפרדה, אז היית מסתדרת. את מרגישה במאה אחוז שההפרדה גורמת לך להרגיש רע, נכון? אבל את לא חווה את זה, למה? כי את לא באמת מבינה שאין הבדל.

שאלה: אני רוצה להבין בקשר לזה שאני רואה גבר ואישה, מה אני אמורה לחוות שאני רואה אותם?

אליעד: אין הבדל בין גבר לאישה. כמו שלך ולעצמך אין שני תפקידים שונים, כך אין תפקידים שונים בין גבר לאישה.

שאלה: כדי להבין זאת, אני רוצה להיכנס לעומק של ההפרדה.

אליעד: כדי להבין זאת, עליך לשאול, האם באמת יש הבדל בין גבר לאישה? מה זה גבר? צורה, מה זה אישה? צורה. אין הבדל בין גבר, אישה, ירח, נעל, אלוהים - אן שום הבדל ביניהם. בסוף זה אחד, הכל זה צורות. אין שום הפרדה, אין בכלל שניים.

זה כל כך כלום, שזה גם כלום, וגם הכל בו זמנית.

שאלה: כאשר אני מתעצבן, מה אני צריך לשאול את עצמי?

אליעד: למה אני מתעצבן? או מה היא תחושת העצבים שלי? אתה שואל מה החוויה הזאת, כי אתה חווה הבדל בין החוויה הזאת לשאר החוויות, אז אם תשאל מה היא חוויית הכעס? אתה תגיע להבנה שאין הבדל בין חוויית הכעס לשאר החוויות. אז כשיעלו לך כל מיני חוויות, תחווה אותן אותו הדבר.

ככול שהשאלה שלך יותר עמוקה, כך יש פחות דברים שמספקים אותה, ואתה ממשיך לשאול עד שתבין את הסוף. אבל אם יש לך שאלות רדודות, אז אתה מקבל תשובות רדודות, ואומר מצאתי, אבל אחרי יומיים שוב תשאל. אבל אם מראש אתה שואל שאלה עמוקה, אז ייקח לך הרבה זמן עד שתגיע לתשובה, ובדרך היו מגיעות הרבה הבנות, אבל לא היית עוצר, עד שלא היית מגיע לסוף.

שאלה: מה גורם לאנשים לחוות דרגות שונות של חיפוש?

אליעד: את שואלת מי אחראי? אבל לא שאלת האם יש אחראי?

שאלה: בתוכי יש תחושה שיש אחראי.

אליעד: לך יש תחושה שיש אחראי, ובכל זאת את שואלת מי אחראי. אז אני אומר לך שאין אחראי. אז עליך לשאול קודם כול, האם יש אחראי או אין אחראי, אחרת לא תתקדמי לשום מקום. את בטוחה שיש אחראי, ושואלת אותי מי הוא האחראי. ולכן בשכל תשאלי, האם יש אחראי?

האם בגיל שנה ידעת שיש אלוהים? לא. ובגיל שנתיים? לא, מתי הרגשת שיש אלוהים?

שאלה: בגיל חמש.

אליעד: מה זה אומר? שבגיל חמש קבלת שכל אחר, שגרם לך לדעת שיש אלוהים. וכיום את בטוחה יותר שיש אלוהים. מה זה אומר בעצם? שיש סיבה ושכל שגרמו לך לדעת שיש אלוהים, את לא נולדת עם זה. ולכן יש לך הוכחות וראיות שיש אחראי, ואת זה עליך לבדוק. האם מה שקרה לך, זאת באמת הוכחה שיש אחראי?

שאלה: אני רואה שיש סדר בצורת האירועים שעברו עלי.

אליעד: אני אגלה לך סוד, הכל אקראי. אפילו אם תיקחי עכשיו נייר ואש, והנייר יישרף, זה אקראי. במקרה בעולם הזה זה נשרף. הכל אקראי, זה סתם ללא סיבה.

ונגיד שיש אלוהים חכם שעשה הכל, ואז אני אשאל אותך, ולמה הוא עשה ככה? תתני לי סיבה, ואשאל שוב, ולמה ככה? ובסוף תצטרכי לענות לי, כי ככה בא לו. ואם ככה בא לו, זה ללא סיבה, אז זה אקראי. בסוף התהליך אין שום סיבה, אלוהים עושה הכל ללא סיבה.

למה לא יכולה להיות סיבה ראשונה? כי סיבה לא יכולה להיות ראשונה. למה? כי סיבה פירושה נפרדות, אם אנחנו אומרים שבהתחלה הייתה סיבה, אז איך יש דברים בעולם שהם בלי סיבה? הסיבה היא כבר צורה, הסיבה לא יכולה להיות ראשונה, כי קיומה לא מחויב. כי אם יש סיבה, חייב להיות לפניה דבר שהוא אקראי וללא סיבה. סיבה לא יכולה להיות ראשונה כי סיבה זאת אופציה. אם לראשון יש צורה, אז הוא לא הראשון.

אפילו אם נגיד שהראשון הוא סיבתי, ואז כל מה שנבע ממנו גם סיבתי. אבל בכל זאת יש אופציה של אקראיות, כי אם לא היינו יודעים מה זה אקראי, לא היינו מבינים מה זאת סיבתיות.

שאלה: אז מי הוא המפעיל?

אליעד: אם תביני למה זה מופעל ככה, אז בסוף תביני, מה המפעיל רוצה ממך. קודם תביני, מה הוא רוצה, אם בכלל. למשל אם את רואה שני אנשים רבים, תנסי להבין מדוע הם רבים? תנסי להבין אותם, כמו שאלוהים מבין אותם. כשתביני אותם, תביני את אלוהים, ובסוף תביני אם עצמך. אפילו כרגע את מבינה מי המפעיל באופן כללי, אבל אם תכנסי לפרטים ההבנה שלך תגדל.

את אומרת שיש מפעיל, מה כוונתך למפעיל?

שאלה: יש כוח שדוחף את הכל.

אליעד: ומה דוחף אותו?

שאלה: אף אחד לא דוחף אותו.

אליעד: איך את יודעת, ואולי אף אחד לא דוחף אותך? את אומרת שלא יכול להיות שאף אחד לא דוחף אותי, כי אחרת לא הייתי זזה, אז אולי גם אותו דוחפים. אולי הרצון שלו דוחף אותו, חייב שיהיה מישהו שדוחף. אז אולי אין התחלה, ואם לכל מפעיל יש מפעיל, אז לא שייך לפעול מי המפעיל. ואף על פי כן אני חושב שיש מפעיל. לכן תביני את עצמך.

אם שואלים אותך, תוכיחי שיש אלוהים. שואלים, אולי אין אלוהים? אבל אם יש מישהו שמפעיל אותי, אז יש מישהו שמפעיל את הכל. ואותו גם מישהו מפעיל, וגם אותו מישהו מפעיל, כך שיש אין סוף מפעילים, ואז אי אפשר לשאול מי המפעיל הראשון.

אם תתעמקו תבינו, מה אני? אני חלק ממערכת, אבל מערכת בסופו של דבר יש אחת, אני לא השלם, אבל יש שלם אחד. כי האין סוף הוא אחד. יש מציאות אחת שאני חלק ממנה. אתה יכול להגיד שהמציאות תמיד קיימת, האין סוף תמיד קיים, אבל אני לא תמיד קיים, לי יש התחלה וסוף.

מי שתופס את אלוהים בצורה שגויה, יחשוב שיש אלוהים כמו שסיפרנו קודם. אבל מי שמבין את אלוהים, מבין למה אין לאלוהים - ראשון. מי שמבין שאלוהים הוא החיבור של היש והאין, אז הוא מבין שאלוהים הוא החיבור של היש והאין. אם היית רואה את הראשון, ואז אם היית רואה את זה שלפניו, היית מבין שגם הוא הראשון.

כמו שאין סוף שתיים יותר גדול מאין סוף אחד, אבל למעשה הם אין סוף. זה גם אותו דבר וגם לא אותו הדבר. אבל אתה לא אין סוף, אבל ההתחלה שלך היא האין סוף.

שאלה: אולי אני אין סוף?

אליעד: אם אתה אין סוף, אז אין שאלה. אני חושב שאתה גם אין סוף, אבל אם היית יודע זאת, לא היית שואל מי המפעיל. אתה גם אין סוף, אבל אם היית יודע זאת, היית יודע שאתה המפעיל. אם הכל זה אין סוף, אז אין מופעלים, כי כולם זה אין סוף.

שאלה: כאשר אני חוקר ומגיע לתשובה שאני לא יודע, זה לא אומר שאין תשובה לשאלה, זה אומר שכרגע אני לא יודע את התשובה.

אליעד: נכון.